שות מהרי אשכנזי· רבי יואל אשכנזי
יורה דעה · סימן י
בדבר שאלתו באשה אחר ששחטה ג' אווזות והוציאה מהם המעיים ונתערבו בני מעיים ואח"ז מכרה אווזא א' לחברתה ולקחה לביתה ואח"כ נמצא בהמעיי' ס"ט והאוזא א' שלקחה חברתה מותרת כיון שנתבטלה כדין יבש ביבש דמה שלקח קודם שנודע התערובות גם בחהר"ל הדין מבואר בק"י ס"ד ועל השנים הנשארים עמד השואל ושאל מה דינם להני פוסקים דגם ע''י גלגול דרבנן אמרינן סד"ר לקולא והיינו בלא נודע עד שנעשה דרבנן אבל כאן דנודע אחר שפירש א' ולא נשאר רק חב"ח ואסור או שמא נימא דמצטרפין כמו בק"א אפי' א' בבית וא' בעלי' והוי כאלו שלשתן ביחד והוי סד"ר לקולא זו תורף השאלה.
וכ"ת מפלפל בדברי הש"ך סי' ק"ט ס"ק י"ב שפסק דלא כהב"ח כשנתבשל בב' קדרות קודם שנודע התערובות שכ' שאסורים שניהם וחקר כ"ת אם בישל חתיכה א' קודם דנימא כל דפריש מרובא פירש והקדירה זו מותרת בודאי דאפילו בחהר"ל הדין מה דלקח מקודם שנודע מותר מטעם כדפמ"פ מכ"ש כשאין ר"ל ולמה סתם הש"ך ז"ל לומר בכל גווני משמע דשניהם אסורות וניחא לי' למר משום דכמו דלא מהני הביטול קודם שנודע כן נמי ל"א כד"פ כו' קודם הידיעה מהתערובות ועתה אחר שנודע כבר נתבשלו גם הב"ח ונעשו כחתיכה א' שבלעו זמ"ז א"כ שוב הוי כחב"ח וליש ביטול בצירוף. ובהכי נתיישב לי גם קושי' הפרמ"ג דלמה התירו בנפל א' לים קודם שנודע התערובות הרי כל דפריש מרו"פ דאורייתא הוא א"כ האי דנפל היתר הוי ולדידי' לק"מ כיון דקודם שנודע ל"ש לומר כדפמ"פ ועתה כבר ליתא בעולם אלו תורף דבריו. אמנם לא הועיל כלום בתירוצו דמה בכך דעכשיו אינו בעולם ס"ס עתה כשנודע התערובות ושנפל א' ונאבד מי ימר דהאיסור נאבד אכתי נימא דהאיסורא ברובא איתא והתוס' בזבחים ע"ד ע"א כתבו דאמרינן כן דוקא משום דמדאורייתא בטל ברובא ואינו אלא איסורא דרבנן מש"ה תלינן לקולא וגם כשנפל אחר שנודע התערובות קשה קושי' הפרמ"ג טעמא מאי אזלינן לקולא הרי כל דפריש מה"ת ועכ"ל דההתר הוא ממ"נ לדינא דאורייתא כבר נתבטל ואינו אלא מדרבנן מש"ה תלינן לקולא לומר דהאיסור נפל ונאבד אלא דמה דקמותיב הגאון פרמ"ג ז"ל שפיר קא מותיב בהאי דנתערבו ג' חתיכות יב"י ונפל לים חתיכה א' ואח"כ נודע התערובות שכ' המ"כ והפר"ח דג"כ אמרינן דהאיסור נפל וע"ז שפיר קשיא לי' להגאון ז"ל דהביטול קודם שנודע התערובות לא מועיל. ועתה אין כאן רוב ואיך ניזל לקולא מכח דתלינן דהאיסור נאבד אדרבא נימא דאיסורא ברובא נשאר והאי דנאבד היתר הוי דכל דפריש כו' ודלא כדעת רומע"ל ובלא"ה במה דניחא לי' דלהש"ך ז"ל בנתבשל בקדרה א' חתיכה א' מקודם מש"ה אסור דתו לא הוי חב"ח כיון דהוי הקדרה שני' כחתיכה א' אחר שבישל והוי חב"ח דלא בטל ז"א שהרי יב"י דבטל ברוב א"צ כפל רק אם יש רוב בחתיכה א' כמ"ש הפר"ח ס"ק ד' באריכות יעו"ש יהי' איך שיהי' ממ"נ הרי קדירה שבישלה חתיכה א' מותרת דאפי' שתאמר דחתיכה דאסורא בה הרי בצירוף דמצטרפים כדעת המנ"י שחולק על הש"ך ודאי דבטל הקדירה הא' ומותרת החתיכה א' ואפי' לדעת הש"ך דסובר כיון דנודע התערובות לאחר שבישל והוי ספיקא דאוריי' אבל ראשונה שנתבשל בה חתיכה א' שנלקחה מקודם שנודע התערובות ודאי דמותרת שגם עכשיו היא זאת המיעוט נגד הקדרה השני' ואיפוך אנא אמינא דאם נלקחה חתיכה אחת מקודם ונתבשל בזה ל"ש כלל לדון מכח צירוף להקדרה שני' כמבואר בקי"א בש"ך ס"ק ט"ו דאם יש בא' מהם כדי לבטלו לא נכנס בס' להצטרף כיון שזה לא נכנס בגדר ובכלל הספק יעו"ש. ומעתה גם בזה כיון דאמרינן כל דפריש מרו"פ וזו הראשונה שנתבשל חתיכה א' מותרת לגמרי ואינו נכנס בספיקא להצטרף עם הקדרה השני לכן לא ביאר הש"ך ז"ל להתיר בזה כי הוא זה דבר פשוט וברור ואינו מיירי בק"ט מזה שכך מבואר הדבר בק"י אך הש"ך ז"ל איירי כשנתבשלו בשתי קדרות קודם הידיעה מתערובות שניהם בשוה בזה הוצרך להשמיענו דשניהם אסורות ושלא כדעת הב"ח ז"ל שהוא סובר כס' המנ"י שסובר דהב"ח מצטרפין כותי' אבל ס' הש"ך ז"ל הי' כיון דנודע אחר שנתבשל והוי ספיקא דאורייתא בזה לא מצטרפין דהיתר של הצירוף ל"א רק היכא דבטל עכ"פ ברובא עתה או כתי' הפרמ"ג דנאסר מכח המים שהוא א"מ:
ושפתי כהן ישמרו דעת לנבון נקל וא"צ לפרש דבבישל חתיכה א' מקודם מותרת בלי צירוף כיון דודאי מותרת ואינה נכנסת בגדר הספק אלא דאכתי יש לדון בזה דיש לחלק מהתם דדוקא היכא דיש בה כדי לבטלו דמותרת בתורת ודאי בלי שום ס' ע"כ לא נכנס בגדר הספק לכן לא מהני להצטרף להאי שהוא עומד בס' וטעמא דמלתא כדמפרש שם הואיל דגם אם האיסור בקדרה הנה נתבטל ע"כ לא נכנסה בכלל הספק אבל אם ההיתר הוא רק מכח דאמרינן כל דפריש מרובא פריש ע"כ לא חיישינן דלמא הוא האיסור רק דאיסורא ברובא הוי זה לא הוי כודאי בבירור וכמ"ש בס' שיטה מקובצת לב"מ הביאו הכו"פ בק"י לענין קפץ א' מהמנויים לתוכו פטור ממעשר והקשו בתוס' והרא"ש שם בא"ז דנימא נכבשינהו דניידי ותי' הש"מ בשם הרא"ש דהא דכל דפריש מרו"פ אינו ודאי ומידי ספיקא לא נפקא רק דהתורה התירה ולהכי גבי מעשר פטור דמעשר ודאי אמר רחמנא ולא מעשר ספק עיי"ש ולפי"ז י"ל גם כאן דנימא על הקדרה הראשונה שלקח ובישל חתיכה אחת מותרת מכל דפריש אבל מ"מ אינו אלא מתורת ספיקא ושוב שפיר נכנס בכלל התערובות כדי שנוכל לומר לאצטרופי. והנה יש בזה מקום לתרץ קושי' הפרמ"ג הנ"ל שהקשה על המ"כ והפר"ח דנפל ונאבד קודם שנודע התערובות ג"כ הותרו כלם אף דאין כאן ביטול ברוב וקשה הרי ניזול בתר רובא דכל דפריש מה"ת הוא ולמה נאמר דהאיסור נאבד אדרבה איפכא הו"ל לומר דאיסורא ברובא נשאר. ולענ"ד לק"מ די"ל דהשנים שנשארו מותרים כ"א משום ס"ס דלמא האיסור הוא דפירש מקודם ואין האיסור בתערובות זה כלל ואת"ל דהאיסור בכאן אבל שמא אין שנוטל כ"א בפ"ע ולא הוי כמו שם אונס חד הוא כיון דהס' א' מתיר יותר דאם האיסור הוא הנאבד כל התערובות מותר ביחד ולאדם אחד משא"כ בס' השני. ומש"ה אין כאן איסור מכח כל דפריש כיון דלאו ודאי הוא ומידי ספיקא לא נפקא ויש ס"ס נגד הרוב ומש"ה תלינן שפיר ודוקא כשהופרש עדיין בעולם ל"ש להתיר מכח ס"ס שמא האי הנפרש הוא האיסור כיון דאם אנו באין לדון על הנפרש אנו דנין להיפוך להתיר את הנפרש ולומר כל דפריש כו' ומתירין אותו לעצמו דניזול בתר רובא ואח"ז כשאנו באין לדון על השנים נימא בהיפוך מכח ס"ס ובענין כזה לא אזלינן להקל דהוי כדבר הסותר וכמ"ש התוס' ב"ק י"א נדה כ"ה גבי האי דשליא שיצאה מקצתה ביום ראשון ומקצתה ביום שני וכתבו בתוס' דלא מצי למשרי מכח ס"ס דהוי תרי קולא דסתרו אהדדי עייש"ה וכמ"ש המהרי"ט בכל ספיקא דרבנן היכא דיש מקום לסתור אזלינן הכא לחומרא והכא לחומרא וזה כלל גדול בכמה דוכתי אבל כשנפל ונאבד ואינו עוד בעולם לדין עלה שפיר מתירין הנשאר מכח ס"ס דאלים טובא וזה ישוב נכון ואמתי לקושי' הפרמ"ג הנ"ל והבן:
ויען כי אין מדרש בלא חידוש גלל כן בהיות בזה העלו רעיוני כי מרווחנא לישב קושי' הפוסקים על רבינו הרמב"ם ז"ל דפוסק האי דינא בנפל א' לים הותרו כלם והוא נובע ממימרא דרב בזבחים ע"ד גבי טבעת של ע"ז שנפל א' לים הגדול הותרו כלן ואמרינן רב דאמר כר"א גבי אם הקריב ראשו של אחד מהם יקרבו כל הראשין כלן ומתני' דקתני ימותו כלן כרבנן והרמב"ם ז"ל פוסק כרב והביא מתני' בזבחים שנתערבו ימותו כלם דהוא דהוא דרבנן וגם הש"ע פוסק כדינו של רב והוא דאמר כר"א דשמותי הוא ואמאי לא פסקו כרבנן דהלכתא נינהוא ולהנ"ל יש לישב לנכון דהא דהותרו כלן דקשה לכאורה כקושי' הפר"מ אמאי ל"א כל דפריש כו' ואיסורא ברובא איתא ועכ"ל כתירוצו הנ"ל שהוא מטעם ס"ס דאלים טפי מרוב והיינו דס' א' דלמא אין כאן איסור כלל דכבר נפל וחת"ל שישנו בעולם בתערובות מ"מ על כל חדא וחדא י"ל שאין זה האיסור ופד"מ התערובות הין שלשה ואח"כ נפל א' לים ומותרים השנים הנשארים דכ"א בשעה שאכלו י"ל דלא זה הוא וכשאוכל השני י"ל דזה שאכל בראשון הי' האיסור והשני הנשאר היתר הוא אבל בזה א"א לומר כן כמבואר דא"כ הוי ס' הסותר כס' תוס' הנ"ל דכזה אינו נכנס לספק להקל דאיך נימא בשעה שירצה לאכול הראשון דהשני הוא האיסור ואח"ז שוב כשירצה לאכול השני נימא דהראשון הי' האיסור והיכא דסותר אזלינן לחומרא בתרוייהו
איברא דא"ש דס' תוס' הנ"ל אינו אלא בגוף אחד באדם אחר כמו בנדה הנ"ל דממ"נ נעשה איסור באדם אחד אבל בשני ב"א ל"ש סברא זו דכל אדם באנפי נפשו לא נאסר ולא נשען בירך חברו וכמו שני שבילין דכ"א בפ"ע טהור כשבאין זאח"ז מעתה א"ש שהרי הפוס' דהתירו בנפל ונאבד א' אבל זאת התנו דוקא שני בני אדם יכולים לאכול אבל לא אדם אחד לכן שפיר הותרו כלן ודוקא לשני בני אדם א"כ לק"מ ממזבח דשם כולן יעלו על המזבח דכאדם אחד דמי דכלן יעלו על מזבח אחד וממ"נ איכא איסור להעלותן על המזבח ולהכי שפיר פסק הרמב"ם ז"ל כמתני' דימותו כלן ול"מ הס"ס ובגמ' שפיר הקשה דרב סתם דבריו להתיר כל הטבעות בלי תנאי זה רק לאדם א' ומדקא מסתם לי' סתומי משמע דבכל גונא הותר גם לאדם אחד ושפיר קשי' לי' ממתני' ע"כ משני הוא דאמר כר"א דסובר קרבו ראשו ש"א יקרבו שאר הראשין כלם דגם לגבי המזבח התיר ר"א וכמו כן סובר רב כותי' דלא מחלק אבל רבינו הרמב"ם ז"ל וכל הפוס' דהתירו בנפל א' לים והתנו בפירוש דוקא לשני בני אדם ולא לאדם אחד מותר מטעם ס"ס וא"ש והבן:
ועוד לאלוקי מילין אימא ישוב בדברי רבינו ז"ל דהנה לכאורה הקשית קושי' עצומה על הא דפריך בגמ' על רב ממתני' דקתני ימותו כולן הלא במת א' מהם שוב כולן מותרין וקשי' לי' בגוי' לפי מ"ש בתוס' יבמות פ"ב דהא שלא הביא מתני' דתרומות דסאה אחד שנפל וא"י לאיזו קופה והו"ל לאפלוגי ר"י ור"ל אי בעי' רבי' ותי' דרבותא דר"י בשני סאין ושתי קופות דל"ש כ"ה לאוקמי אחזקת חולין כיון דהאי דנפל ס' הוא בלי חזקת היתר ובסאה א' אפשר מודה ר"ל דאוקמינן אחזקתייהו דחולין ע"ש מעתה י"ל דינא דרב בטבעות של ע"ז מיירי בנפל לים הג' קודם שנודע התערובות ועתה בשעה שנודע כבר נפל א' לים א"כ י"ל דאוקי אחזקת היתר דמעולם לא הי' עדיין בחזקת איסור כלל משא"כ במתני' דאם ימות א' מהתערובות דאפי' אם ימות מעצמו אבל מקודם דמית חד מיניהו הו"ל בחזקת איסור כיון דידעינן שיש בהתערובות שור הנאסר ול"ש עוד לאוקמי אחזקת היתר ומש"ה ל"ה בנפל לים שאני אומר ומש"ה ימותו כולן וצ"ע כי קושי' חמורה היא שראוי לעורר טובא והנ"ל בישוב הקושי' דלפי ספק חו"ר דל"ש בתערובות לומר נוקי התערובות בחזקת היתר כיון דהאיסור שיש בו הוי בחזקת איסור אמנם תליא בזה אי נימא דהאיסור נתבטל מקודם שנודע א"כ אחר שנתבטל מה"ת ניהו דמדרבנן לא בטיל בדבר חשוב אבל מ"מ נפל מחזקת איסור שלו כיון דמה"ת איסור נהפך להיתר במין במינו ביבש דאחרי רבים להטות ונהפך האיסור להיתר ועתה שנפל א' לים שפיר אמרינן שאני אומר כיון דהתערובות בחזקת היתר הוא אית לן למיזל בתר חזקת ההיתר שיש להתערובות כיון דגם האיסור שבו נגרע מחזקת האיסור בביטולו ע"כ אמרינן דהאיסור נפל כיון דהאיסור אינו אלא דרבנן וז"ב אבל זה דוקא לדידן דמין במינו ברובא בטל מה"ת אבל למ"ד דמב"מ לא בטל מה"ת א"כ האיסור עומד בחזקתו לאיסור שוב ליש לומר דנוקי אחזקת היתר להתערובות כס' התוס' הנ"ל. מעתה הדבר נכון וא"ש ולק"מ דאליבא דרב דסובר מב"מ ל"ב שפיר מקשה הש"ס ממתני' דימותי כולן וע"ז משני דהוא דאמר כר"א חבל לדידן דמב"מ בטל ברובא מה"ת ל"ד להא דשאני בזה דראוי לומר דאוקי אחזקת היתר והאיסור נפל להים. משא"כ במתני' דאם מית חד מיני' כבר הי בחזקת איסור והבן היטב ולק"מ וגם זה הוא ישוב נכון:
מעתה נשיב לשאלתו דמר לפי המבואר הואיל דמה שלקחה האשה אחרת קודם לביתה אוזא אחד והיא מותרת בודאי נחשב מתורת כל דפריש כו' וגם ס"ס דאלים טובא מהרוב דזה ודאי מותרת א"כ לא נכנס בכלל הס' עוד עם השנים הנשארים ע"כ אין שייך צירוף כמ"ש בש"ך ומבואר בב"י בשם התה"א ובלא"ה דבשלמא התם בקי"א אמרינן אפי' א' בהבית וא' בהעלי' מצטרפין ודנינן אותו כאלו כבר מעורבין שניהם ואם כשנתערבו היו בעלים דנין אותן כאלו הם ביחד ויש בהם כדי לבטל ומש"ה מותרים משא"כ הכא בנ"ד אוזא ראשונה מותרת רק בשביל שנלקחה קודם שנודע התערובות אבל דני' שתתערב עכשיו עם השנים הנשארים אז יהיו כולם אסורים כיון שכבר נודע הספק טריפה ונמצא ס"א בהגוף וס"א בהתערובות ל"מ ס"ס איך נימא דיצטרפו יחד להתיר גם השנים ולדון אותן כאלו נתערבו יחד הרי עתה שנודע הס"ט ונתערבו כלם אסורים ואין בם מועיל. וגם לא ביאר מע"ל איזו ס"ט הי' בה ואלו הי' הס"ט שמצא בה מחט בחלל הגוף שכבר עשו בודאי טרפה גם לדעת המנ"י שחולק על הש"ך דמהני בנודע הס"ט אחר התערובות אבל בס"ט כזה שרוב הנבלעים דרך הושט בודאי אסור לכ"ע. ועיי' בנו"ב מהד"ק יו"ד סי' ך':