אור ברסלב
שות מהרי אשכנזי יורה דעה › סימן ט

שות מהרי אשכנזי· רבי יואל אשכנזי

יורה דעה · סימן ט

סימן ח

לחכם אחר

ע"ד שאלתו אודת העגלים הנקחים מן הנכרים ואומרים שהוא כן ח' ימים שמבואר בש"ע הלכה פסוקה ולפי רבינו הש"ך דגם מסל"ת אינו מעלה ארוכה והמחברים האחרונים נאחזים במבוכה זה אומר בכה וזה אומר בכה. ואין הזמן גרמא לבוא בארוכה אך הנני למלאות רצונך אפן ואומר בקצרה להשיב על שאלתף שאלת חכם חצי תשובה וספרי האחרונים ממך לא נשגבה כלם סדורים וערוכים לפניך המה פתוחים ופלפלת בחכמה כפי אשר ידך מגעת ושאלת ממני דעת מכרעת ואת העולה על רוחי לא אתן מגרעת ולהבין שמועה אתן ידיעה למי אשר אתו נועץ דרך הבינות אודיענו ובדרך אשור אנחהו ואלמדנו. וכלבבו אאלפנו ופרי עטי לא אחדל ממנו:

והנה הדבר נובע משו"ת הרשב"א ח"ב סי' רמ"ג ושם לא נאמר רק אם נסמוך על גוי שאומר ב"ח הוא כשקונים ממנו והשיב שאין עדות גוי מהני בשום מקום ועוד שאומר להשביח מקחו. ונראה בעליל דמיירי שאינו מסל"ת ממש. רק שאומר אחר שנשאל ולא עוד שהיא באופן שיכול להיות להשביח מקחו ובודאי יודע שאיסור והיתר תלוי בו אבל במסל"ת ממש כדרך שמהני בעדות אשה כמבואר בש"ע אה"ע י"ז ובשו"ת ב"י סי' י"ב וכבר מבואר אצלי בתשובה לתק"ע באורך ת"ל ובאופנים הללו מהני גם בזה דאינו אלא גלוי מלתא בעלמא אמנם הדבר תלוי אם הוא איסור דאורייתא לא מהני מסל"ת כדאיתא פרק הגוזל בתרא. רק במילי דרבנן מהני מסל"ת זולת בע"א עי"ש קי"ד. ומעתה בנ"ד הנה מה"ת יש לנו לומר דאזלינן בתר רובא דרוב נשים ולד מעליא ילדו ומיעוט נפלים אלא דרבנן החמירו כמ"ש בתוס' יבמות ל"ו נדה מ"ד ובכורות ק"א ועוד כמה דוכתי במקומות שונות מבואר בדבריהם להדיא דאינו אלא חששא דרבנן שהחמירו למיעוט המצוי לחוש ולפ"ז ראוי להיות שמהימן גוי מסל"ת כשאינו אומר לנגיעת טובתי אפי' כשיודע שהאו"ה תלוי בו לא חיישינן שמתכוין להכשילו בחנם את ישראל כמבואר בתוס' ע"ז י"ב ד"ה שדי נכרי נבלה בקדירה ועיי' בשו"ת ח"צ סי' ל"ט:

וקצת מהאחרונים רצו לדין זה כאיתחזק איסורא ולא נתחוורו דבריהם בעיני לענ"ד הקלישה אי משום חזקת שאינו זבוח קימ"ל שאין מחזיקין מאל"א ובפרט במקום שאין שום ריעותא מחיים לכ"ע אין מחזיקין להמעיין היטב בהאי דיבמות ל"א וביו"ד סי' נון בפלוגתא דהד"מ ומהר"מ מלובלין ומהרי"ט בחלק א' ויש בידי בענינים האלה אריכות דברים בתשובה א' שהארכתי בזה ואכמ"ל ואי משום חזקת מעוברת גבי אשה שילדה בעת שהוא ס' ב"ח יש לדון לכאורה דנוקי אחזקתה ובאיחור זמן לידה והוי ב"ח ונפל הוא דנימא השתא הוא דילדה בחדש ח' ולפום רהיטא יש לדמות לשיטת מהרי"ק בשורש קי"ג הביאו מרן הרמ"א ז"ל בהגהותיו ליו"ד סי' ש"ה באשה שהפילה לאחר ארבעים ולא ידעה מה ילדה אוקמינן אשה זו בחזקת שלא נפטר רחמה עדיין ולא נתרקמו אברים וכ' דחזקה גמורה הוא זו כן נמי אפשר לומר בזה דהעמיד האשה בחזקת שלא ילדה עדיין ולד גמור ובחזקתה ראשונה שלא נתעברה וה"ה ה"נ גבי ולד בהמה בס' אם בן ח' ימים הוא או נפל הוא:

איברא דגם ז"א חדא דשדא בי' נרגא בשו"ת ה"צ סי' ק"ד שכ' מכח רוב נשים דולד מעליא ילדו חזקה דמהרי"ך חזקה רעועא הוא ולא גמורה יעיי"ש וגם אנכי חזון הרביתי בתשובה א' בארוכה ת"ל העליתי שהדין עם הח"צ אלא דאפי' לשיטת מהרי"ק ג"כ לא דמי דדוקא התם בדינו של מהרי"ק דבאמת הפילה אלא דלא ידעינן אם נפל שלא נתרקמו אבריו עדיין או ולד מעליא הפילה ע"ז שפיר י"ל דנוקי אחזקת מעוברת לאחר הזמן לידתה ועדיין לא נתרקמו כיון דריעותא הוא וכמו שור שחוט לפניך ושפיר קאמר מהרי"ק ז"ל משא"כ היכא שילדה כדרכה אלא דס' הוא אם כלו חדשיו אין שום חזקה כנגד הרוב ועתה נדע ונלמד מכח כ"ש מעובדא של מהרי"ק והח"צ הנ"ל:

וגם ראיתי לקצתם אומרים דס' ח' ימים הוי מה"ת והוכיחו כן מהא דריש ר"ה גבי בכור בע"מ דמונין לו שנה משנולד ומוקי לה בגמ' בקים לו שכלו חדשיו ואני איני רואה משם ראי' דהקרא מיירי בבכור תם ובבפ"מ איירי לענין דרבנן ועיין במשל"מ פ"ג מה' א"ב ה"ח ונהנתי שכונתי לדעת הגדול הגאון בעל שאג"א בספרו ס"א לר"ה כתב להדיא הא דמנינן לבע"מ שנתו אינו אלא מדרבנן וראי' מכאן דפריך בע"מ מי מצי למיכל וקשה הא מדאוריי' מצי למיכל דרובא ולדות אינן נפלים ומדרבנן החמירו אלא ודאי דהיינו ג"כ נאכל בשנה ומונין לו משעה שהותר מדרבנן היינו לאחר ז' וכמו בבכור תם מדאורייתא משעה שנראה להרצאה ע"ש בדבריו ז"ל כי פשוט בעירו להגאון הנ"ל וז"ב:

ואני בעניי הקשיתי לשאול ולהבין קושי' הש"ס בשבת ד' קל"ו על רשב"ג דסובר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל ופריך הא לא שהה ספיקא הוי מימהל היכי מהלינן וקשה מה פריך הרי הא דחיישינן לס' נפל בלא ידוע שכלו לו חדשיו אינו רק חומרא דרבנן דמה"ת אזלינן בתר רובא במ"ש בתוס' בכמה דוכתי א"כ זה דוקא ספיקא הוי לרשב"ג אך לענין חומרא בעלמא כגון לענין יבמה שצריכה חליצה מספק או שתמתין עד מלואת יום שלשים לולד או לבהמה שמונה ימים אבל לענין מילה לעבור מילה בזמנו שדוחה שבת א"כ האיך ביד חכמים לעקור מילה בזמנו ולא אזלינן בתר רובא דרוב נשים ולד מעליא ילדו וניהו דמה דגילתה התורה י"ל דנוקי הקרא מיירו דוקא בידוע שכלו חדשיו אבל מ"מ הרי כיון דקימ"ל בכל התורה דאזלינן בתר רובא א"כ דמי לידוע שכ"ח דמ"ש ויש להתבונן בזה וליכא חזקה שיצטרף להמיעוט כמבואר למעלה וראוי לעורר. וראיתי בשו"ת עה"ג סי' צ' שהעיר בקושי' זו אמאי לא משני בגמרא דאזלינן בתר רובא ומשני דקושי' הגמ' אליבא דרשב"ג דסובר דספיקא הוי ולא הבנתי ישובו דל"ד דרשב"ג לחומרא אבל לא לדחות מילה בזמנו ולא אמר כלום. אך מה שתי' שהסוגיא אזלא לפי מה שפי' בתוספ' דרשב"ג איירי בבן ח' ודאי ומשום דאיתרע לי' רובא ושפיר פריך היכא מהלינן ולד שנולד והוא ודאי ב"ח דכך נהגו העולם באין מחקר לדעת אם הוא ב"ת. הנה תי' זה נכון בסברא דכיון דב"ח איתרע רובא דרוב נשים לתשעה ילדו וב"ח אף אם נימא דאישתהי מ"מ יש ריעותא אפי' לרבי וגם אם נימא דלא פליג רשב"ג ארבי מ"מ שפיר פריך אבל אכתי תקשי מה פריך מהא דתניא ס' ב"ז וס' ב"ח אין מחללין עליו השבת והוכרח לאוקמי כר"א הרי בס"ז וס"ח שוב תקשי גם לר"א במכשירין דכיון דסובר דמכשירין דוחה את השבת א"כ אמאי לא דוחין בס' ז' הרי אזלינן בתר רובא דולד מעליא ילדו ואינו נפל א"כ המכשירין ידחו וכמו מילה עצמה דלדידי' המכשירין שוים להמילה וכמ"ש הרשב"א בחידושיו דלר"א כמילה אריכתא דמיא וכי היכא דלדידן מילה בעצמו דוחה שבת בס' מכח הרוב. כן נמי לר"א במכשירין וראוי לעורר בקושיא זו:

ובהשקפה ראשונה אמרתי ליישב דברי עה"ג וגם להמליץ בעד הגאון תפארת צבי בת' ליו"ד סי' ה' ג"כ העיר בקושי' זו וכ' מטעם דאיכא לברורי לא סמכינן ארובא בכל מקום ולכאורה דבריו מתמיהין ואין מקום לדבריו ז"ל איך שייך כאן לומר איכא לברורי הרי עכ"פ תדחה המילה בזמנו דמה"ת דוחה שבת ואין הבנה לדבריו אולם בהצטרפות שני התי' עולים יפה דהיינו בעיקר התחלת הקושיא יתורץ כתי' של עה"ג דאזלא הקושי' בודאי בן ח' דאיתרע רובא למה דמוקי הברייתא אליבא דר"א למכשירין והתם תני בס' ב"ז או ב"ח ע"ז שפיר י"ל דלענין המכשירין לא סמכינן על הרוב דאיכא למימר שיעשה המכשירין מקודם ומכח שיתברר אבל מקודם הבירור לא אזלינן להיתר בשביל הרוב וניהו דגם המכשירין ד"ש מכח כמילה אריכתא דמיא והואיל דהותרה הותרה אבל בס' דלא הותרה רק מכח הרוב ואכתי מידי ספיקא לא נפקא שפיר י"ל דדוקא מילה גופא דלית לי תקנה אם ידחה המילה אבל המכשירין יש להם היתר מקודם להכניסם וכר"ע דסובר באמת כן והיכא דהותר רק מכח הרוב גם ר"א מודה לר"ע ומדברי שניהם מסתייע מלתא ליישב הקושי' כן י"ל כי היכי דלא לשוי' עה"ג וח"צ לטועים ח"ו. אמנם בלא"ה דברי עה"ג שם מופרכים במה שהביא שמה קושי' אמאי לא יליף בריש חולין דאזלינן בתר רובא מהא דמילה דוחה שבת תוך שלשים יום ולא חייש לס' נפל והיינו מהמכשירין אליבא דר"א דמילה גופא איכא ממ"נ ומתרץ דמפלוגתא לא רצה לילף ואני גברא קאחזינא תיובתא לא חזינא ולא ידענא מה קשיא לי' הרי מקרא לא מוכיח מידי די"ל דקרא איירי בידוע שכלו חדשיו ובכמה דוכתי מוקי בגמ' הברייתות בידוע שכ"ח ותנא צריך לפרש דבריו ולא לסתום מכ"ש דיש לאוקמי קרא בהכי ולמה דחק לשנות דמפלוגתא לא מיירי:

ומה שעלה ברוחי בישוב הקושיא וביאור הסוגיא הנ"ל לשיטת רש"י דפירש"י ב"ק י"ב ועוד במקומות שונות גבי בכור שנטרף תוך למד יום פירש"י טעמא דקרא ופדוייו מבן חדש תפדה כדי שיצא מספק נפל א"כ א"ש קושי' הגמ' אליבא דרשב"ג דאמר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל שנ' ופדוייו מב"ח תפדה. ונראה שהקפידה התורה עד שיתברר שיצא מס' נפל וע"כ דרש טעמא דקרא ולא אזיל בתר רובא ע"ז שפיר פריך א"כ היכי מהלינן בסתם ולדות טרם יצא מס' נפל כיון דחזינן דמדאורייתא לא אזלינן בתר רובא יהי' מאיזו טעם שיהי' וניהו הא דמילה ודאי גילתה לנו התורה דזמנו ביום השמיני אפי' בשבת אבל לא בס' לא מהני הרוב מדאורייתא לא מחומרא דרבנן כיון דרשב"ג דרש טעמא דקרא וזו לשיטת רש"י ז"ל. אבל לשיטת תוס' שהקשו על רש"י ז"ל דפדוייו מב"ח מגזה"כ הוא גם בידוע שכלו חדשיו ועיי' במשל"מ באורך פ"ג מה' א"ב ה"ח א"כ תשאר הקושי' הנ"ל במקומה נצבה:

איברא נלענ"ד בישוב הסוגיא ויתורץ ויבואר היטב קושי' הפוס' על הרי"ף והרא"ש שהביאו הברייתא בס' ד' וס"ח אין מחללין את השבת. וקשה הרי בש"ס מוקי לה במכשירין אליבא דר"א דמילה גופא ממ"נ אין כאן חבורה כמחתך בשר בעלמא ולדידן דקימ"ל כר"ע ולא כר"א והמכשירין לא דחי' שבת גם בודאי מילה א"כ למאי נ"מ הביאו הברייתא להלכה. והנה כבר מבואר אצלי במק"א ישוב ע"ז התמוה זה רבות בשנים אשר אמרתי ולא אעתיק עתה בזה וכעת נפל מזכרוני ואין הזמן גרמא לחפש באמתחת כתבים אשר לי.

אמנם עתה נראה בעיני בעת כתבי הדברים האלה ליישב על נכון על דרך ישוב שמיישב הב"י ביו"ד סי' רס"ו עיי"ש כאשר יתבאר לפנינו לקמן בס"ד. דהנה הקושי' הנ"ל יש ליישב דקושי' הש"ס הכי פירושא למאי דהקשו כל הפוס' אמאי לולב ושופר ומגלה נדחו בשבת משום גזירה שמא יעבירנו ד"א ברה"ר ואם יש כח בחכמים לדחות מצות דאורייתא לולב ושופר א"כ תדחה נמי מילה משבת משום שמא יעבירנו ד"א בר"ה התינוק או האיזמל והט"ז כ' עפ"י סברתו באו"ח וביו"ד ובחוה"מ דמה שמבואר בתורה להיתר בפי' בדרשה גלוי' אין כח ביד חכמים לעקרו ולאסרו מכח גזרתם לכן דוקא לולב ושופר אינו מבואר בתורה בשבת שתעשה וראה זה מצאתי ישוב זה בהרב המאירי בריש מגילה ביאר גם הוא ז"ל סברא זו (וראיתי בשו"ת בית יעקב הארוך להשיג על סברא זו ומבואר אצלי במק"ח ליישב השגתו על זקני הט"ז ז"ל וגוף הסברא מבואר בתוס' פ' איזהו נשך וגם בכ"מ הובא בתויו"ט) ועוד תי' שני מיישב המאירי כתי' תוס' שם דמחומר מילה שנכרתו עלי' י"ג בריתות לא העמידו דבריהם לדחות מזמנו. ומעתה י"ל דה"פ בגמ' כיון דלרשב"ג בלא שהה ספיקא הוי א"כ מימהל היכא מהלינן דניחוש לשמא יעבירנו ושני התירוצים לא שייכו אלא בודאי מילה דגלי קרא להדיא להיתר י"ל דמיירי בידוע שכלו חדשיו וגם לתי' השני ניהו דיש לנו לילך בתר רובא ודמי לודאי מילה ומחומר וגדולה המצוה לא העמידו דבריהם מ"מ הרי יש שני ספיקות וחששות ספק א' שמא נפל הוא ולשמא יעבירנו ד"א בר"ה ושפיר פריך היכי מהלינן והבן היטב וע"ז משני דממ"נ מהלינן א"כ אן כאן אלא ספק א' שמא יעבירנו לא העמידו דבריהם וסמכינן ארובא וז"ב בישוב קושי' הנ"ל דשפיר פריך אבל אכתי לא הונח לר"א דמוקמינן אליבי' במכשירין. ולדידי' ל"ש האי חששא שמא יעבירנו אך ס' א' אכתי תקשי למה לא דוחים שבת גם המכשירין הרי יש לנו לילך בתר רובא אמנם ניחא הכל וא"ש ולק"מ כאשר יתבאר. דהנה הב"י תי' קושי' הנ"ל אליבא דהרי"ף והרא"ש שהביאו הברייתא להלכה והיא שסמכו אהא דמסקינן בפ' הערל דמיירי בלא גמרו שערותיו וצפרניו והאיסור משום טלטול ובשבת דמשני אליבא דר"א לא סברו כן להסוגיות חלוקות והט"ז ז"ל האריך להקשות כי באמת דחוקים דברי מרן הב"י ז"ל לומר הסוגיות חלוקות ולמימר דלא ידע בשבת לחלק בין גמרו שו"צ ללא גמרו וגם ישוב איסור טלטול א"כ אמאי לא מוקי הברייתא בהכי אמנם לפי דברי ניחא הכל דכן הוא האמת הברייתא בלא גמרו שו"צ כמו דמוקי בפ' הערל כרבי דבסימנים תליא מלתא והסוגיא מיירי בסתם ולדות דמקשה על מנהג העולם מימהל היכי מהלינן בסתם דניחוש שמא נפל וגם לשמא יעבירנו כמבואר דלשני הספיקות לא מהני הרוב ומשני מכח ממ"נ ולא נשאר רק ספק שמא יעבירנו על זה לא העמידו דבריהם כנ"ל ומקשה מהברייתא דקתני מחללין. אולם לפי המבואר ביבמות דמיירי בלא גמרו הסימנים א"כ שוב איתרע לי' רובא וע"ז הוי מצי למימר הטעם שמא יעבירנו שהעמידו דבריהם במקום שאין רוב כיון דלא גמרו הסימנים אלא דעדיפא מיני' משני דאין מחללין מדאורייתא ונצרכא לר"א לענין מכשירין ואין כאן רוב להכשיר המכשירין כיון רלא גמרו שו"צ ואיתרע הרוב ולמה אמרו משום איסור גזירה דשמא יעבירנו טפי עדיף לי' לאוקמי כר"א ובאמת קאי דאין מחללין במכשירין ולשון הברייתא מורה כן דלא תני אין מוהלין רק אין מחללין וז"ב. אבל הרי"ף והרא"ש המה הביאו הברייתא להלכה כיון דמיירי בלא גמרו שו"צ כמ"ש הרא"ש בפירוש דמסיק וז"ל וכ"ז מיירי בלא גמרו הסימנים א"כ שפיר עולה לדינא לאסור המילה משום שמא יעבירנו וז"ב ונכון וא"ש ולק"מ והבן היטב ועוד יתבאר לקמן לפנינו בס"ד ליישב האי קושיא אליבא דר"א אמאי לא מחללין במכשירין וכמו במילה גופא דראוי לסמוך על רוב ולדות כקושי' הנ"ל וגם יבואר אמאי לא משני משום שמא יעבירנו ולא כר"א רק לענין מילה גופא וא"צ לבוא לומר דהסוגיות חלוקות ויתורץ הכל בעזה"ש בדרך יותר מרווח:

ומקודם נשיב לעניננו לנ"ד שהרי לפי המתבאר בגמרא הסימנים ואין שום ריעותא גם בס' ז' אזלינן בתר רובא לחלל שבת וזו קיומו. ח"כ ראוי לעורר מפני מה החמירו בבהמה באישתחוט ולד תוך ח' ימים לאסור מחשש נפל הואיל דמיעוטא דשכיחא ומ"ש מיבמה שמת הולד תוך ל' יום וכדי שלא יסתרו פסקי ש"ע אהדדי דביבמה אפי' כשמת מחלי ונתקדשה לח"כ מותרת בלי חליצה ובולד בהמה שנשחט דומה לאכלו אר"י החמירו לאסור בדיעבד ואמאי נקטו מהיפך אל היפך הרגישו בזה התב"ש והדג"מ והגאון מ"ע הדג"מ ז"ל רצה לתרץ דגבי בהמה מכח חזקת איסור שאינו זבוח סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא. משא"כ ביבמה אין שום חזקת איסור ואני איני מבין דבריו ז"ל ולבבי לא כן ידמה דאדרבא נהפוך הוא דגבי בהמה כיון דכל עיקר הספק קאי על לאחר השחיטה אם מותר לאכול וכיון שנשחטה בחזקת היתר עומדת מכח חזקה דאתיא מכח רובא דלחו נפל הוא ואז הותרה עד שיודע לך במה נטרפה מה בכך דקודם שחיטה איסור ש"ז עלה אין מחזיקין מאל"א כמבואר אבל באשה מיד כשנשאת לאחיו בחזקת איסור לשוק קיימא אף כשימות בעלה נשואין הראשונים מפילין זקוקה ליבום היא קיימא עד שיודע שיש לה ולד וכשיולד ומת תוך שלשים יום חיישינן למיעוטא דשכיחא ולא יצאה עדיין מחזקת איסור הראשון דאגודה בי' וכמו דאמרינן ביבמות ל"א אשה זו בחזקת היתר ליבום קיימא קודם דאיתילד בה עובדא דזרק קידושין לערוה והבן וצ"ל דהגאון ז"ל הנ"ל מדמה למיעוטא דנפלות הואיל דשכיחה לס' דרוסה שכ' בתוס' שם דבס"ד מחזיקין מאל"א אבל לענ"ד ל"ד לס"ד דשם מסתברא טעמא טפי לאיסור מלהיתר כמ"ש בתו' שם משא"כ בבהמה מסתברא טפי להיתר בלית לי' ריעותא כלל ונשחט העגל ונאכלו ארי או נפל מן הגג דמיא לכן אין תי' זה מספיק ולא נתחוור בעיני:

איברא תי' הראשון שהעלה הגאון הדג"מ טעם לשבח הוא שיצא לחלק בין מיעוט דשכיח של הבהמות למיעוט של האדם דאינו אלא לענין יבמה ול"ש כ"כ להיות באותה יבמה והוא ז"ל קיצר בדבר ואני הרגשתי ת"ל ברעיוני ליישב והעדפתי להסביר הענין הדק היטב גם טרם ראיתי דבריו ז"ל והיינו כענין שכ' בתוס' ריש פ' התערובות דנסקלין בנשרפין לא בטלו ברוב משום דאיכא נסקלין א"כ איך נחמור עליהם משום הרוב משא"כ היכא דאיכא למימר כל דפריש מרובא פריש יע"ש. ומעתה כיון דלהחמיר ברוב כן ונלמד מכח כ"ש לקולא ודאי איך נבוא להקל משום רובא דולד מעליא ילדו דא"כ יתכשרו כל הולדות קודם ח' ימים. א"כ כיון שיש במציאות כמה נפלים גם הם יתכשרו א"כ נבוא לידי מכשול. משא"כ ביבמה דאינו אלא להך יבמה שמת ולדה עלי' לבדה אנו דנין שפיר אי ר"י דהוא הוא מן הרוב ודוק בסברא זו כי נכון מאוד והבן. דוגמא לדבר בהא שכ' הש"ך ז"ל בחו"מ קל"ג לחלק בין טוען על הפקדון גנובים המה דנאמן ול"ש לאוקמי נגדו חזקת כשרות של אדם כיון דכמה גנבי איכא בשוקא. משא"כ בטוען אתה גנבת ולאדם ידוע איכא נגדו חזקת כשרות עיי"ש וה"ה ה"נ יש לדמות כיון דהמיעוט המצוי ושכיח וכמה נפלים איכא בשוקא ע"כ החמירו חז"ל לחוש לכל ולד אשר יולד להמתין ח' ימים שיצאו מכלל ס' נפל כיון דאם לאו בודאי יבא לידי מכשול באיזו פעם דאם יתכשרו כלם בתוך ח' ימים הנה ימצאו בכללם גם נפלים כיון דישנם במציאות וממילא יגיע לאיסור ול"ש להתיר מחמת הרוב כיון דעכ"פ כמה נפלים איכא במציאות בעולם ונמצא יבא איזו פעם לאיסור ומש"ה החמירו חז"ל אבל באשה גם אם אמנם שיש נשים שילדו טרם ימלאו ימיהם ללדת אבל מה לנו בכך אם המה נפלים או לאו ואין שום נ"מ כלל כי אם כשיבוא לפנינו יבמה באותו ענין שמת הולד תוך שלשים יום אז צריך לעיינא בה. הנה אותה אשה לבדה יש לנו להעמידה ולומר שהוא מן הרוב הנשים שילדו ולדות מעליות ואף שיש נשים מפילות אבל לא שכיח שהמפילות יהיו יבמות ואין לנו בזה מכשול לא כן בבהמות אם יתכשרו בודאי ממילא יבוא לידו גם נפלים ויתאבלו באיסור וזה החילוק נכון וברור וסברא ישרה למוצאי דעת עיי' להא שכ' בפ' התערובות הנ"ל ודוק:

וכאשר הואלתי להתבונן בקושי' הסתירה הנ"ל העלו ברעיוני כך וגם הגאון הנ"ל יכול להיות שנתכוין לכך. ושפתים ישק אלא שקצר בלשונו הזהב אך במה שפי' בזה דברי רבותינו בתוס' נדה מ"ד לומר דבר ההוה היא לא ידענא אם לזה נתכונו דשפת יתר הוא ודי בזה שהתחילו לומר דשאני התם דמיעוט המצוי הוא ואשר אני אחזה בפשיטות ועיקר הדבר דא"צ לכל זה והקושיא מעיקרא ליתא ואע"פ שהדברים ברורים ונכוחים אבל בלא"ה לק"מ שהרי הכי קימ"ל בבל דוכתי היכא דאיכא לברורי לא סמכינן אחזקה וארובא ועל הרוב ודאי לא סמכינן במקום שיש לו בירור בהמתנה יותר מבמקום חזקה כי חזקה תורת ודאי עלי' משא"כ רוב אינו אלא מכח ספיקא כמבואר ב"מ בסוגיא דספיקות שנכנסים לדיר להתעשר הובא דבריו בהפלתי דיני ס"ס יעיי"ש. וא"כ ל"ק גם על זקני הט"ז שכ' דל"מ הס"ס ונקט בלשונו הזהב משום שיל"מ ומפקפק בזה הנה"כ. אמנם הדבר מבואר בפשיטות בכל מקום דאיכא להתברר לא סמכינן על רוב ועל ס"ס ומש"ה גם ביבמה שילדה ולד אין מתירין אותה עד שתמתין שיהי' לולד שלשים יום כשלא ידוע שכלו חדשיו ואם נתקדשה לאשת ישראל צריכה חליצה כשמת הולד תוך ל"י אך כשנתקדש לא"כ ומת הולד דאז שוב ליכא לברורי שפיר סמכינן על הרוב נשים ורוב ולדות מעליות הם ומותרת לבעלה הכהן. וגם בבהמה כן הוא שצריך להמתין עד ח' ימים ויבורר אבל אם עבר ושחט אסור בדיעבד כיון שהוא עבר ואין במעשיו כלום והוי דינו כלא עבר עדיין כי זה הכלל מסור בידינו כשהוא סילק בעצמו שלא יוכל עוד לברורי אין במעשיו כלום ונאסר בדיעבד ובפ"ה ממסכת טהרות משנה א' איתא שם לפי מה דקימ"ל ספק טומאה בר"ה ספיקו טהור וסבר ר"ע דוקא טהרות כיון דאין להם תקנה בטבילה אבל לגברא הואיל ואית לי' תקנה בטבילה והזאה ל"א ספיקא טהור וצריך באמת טבילה והזאה. וכמו דאמרינן בע"ז פ' א"מ כי אתי לקמי' דר' ינאי אמר להון הא מיא בנהרא זילו טבילו והיינו לגבי גברא דאית לי' תקנתה בטבילה אבל לענין טהרות דלית להו תקנתא מורין כן לטהר בס' וכ' הרבינו שמשון שם וכן הסכים התוי"ט שם באם נולד לו ספק קודם שעשה טהרות ולא טבל ואח"כ עשה טהרות הי' טמאות לר"ע ור"י יע"ש ומעתה גם בזה כיון שהי' צריך בירור קודם ששחט והיא עבר ושחט אסור בדיעבד ודמי ממש להא דטהרות אליבא דר"ע ודיינינן לי' אחר שעבר כמו קודם שעבר ובטל ולא אוקמינן לי' ארובא וחזקה משא"כ באשה שהיא לא עברה כלל אך ורק היכא דאיכא לברורי צריכה שתמתין עד שיתמלא להולד שלשים יום שיצא מכלל ס' נפל אבל כשמת שוב אי אפשר לברורי מותרת וא"ש ולק"מ וז"ב ופשוט:

ובזה נלענ"ד לפרש השפת יתר שבתוס' נדה הנ"ל שהחמירו למיעוט השכיח לדבר ההוה היא והיינו דאיכא לברר ויש למציאות לברר ע"כ כיון דסמיא בידינו לא אזלינן בתר רובא התיר ולפ"ז ניחא דמש"ה משני בפ' ר"א דמילה הברייתא דס"ז אין מחללין לא נצרכא אלא במכשירין ואליבא דר"א וקשה אמאי לא דוחה שבת גם המכשירין אליבי' דהוי כמילה אריכתא ע"כ צ"ל כיון דמיירי בלא גמרו הסימנים שו"צ א"כ שוב א"צ לאוקמי שלא אליבא דר"ע רק די"ל משום דלא גמרו סימנים ואיתרע לי' רובא אין מחללין מגזירה דרבה שמא יעבירנו כדלעיל אולם לדברי אלה ניחא יותר דבאמת במכשירין אליבא דר"א לא הוי צריך לאוקמי בלא גמרו דאף בגמרו סימנים מ"מ אין דוחים את השבת ניהו דיש לנו לאוקמי על הרוב מ"מ לענין המכשירין כיון דבכל דבר שיש למצוא איזו ענין בירור והיתר ומקום שלא לדחות ולעבור לא סמכינן אהיתירא דרוב דמ"מ מידי ספיקא לא נפקא כמבואר א"כ מש"ה המכשירין שיכולים לעשותן מע"ש ניהו דלר"א דוחין השבת דוקא בודאי מילה הוי כמילה אריכתא אבל לא היכי דאין ההיתר אלא מצד דאזלינן בתר רובא וא"כ מש"ה טפי עדיף לי' לאוקמי כר"א לענין מכשירין ומיירי הבריי' בכל גווני אפי' כשגמרו שו"צ כיון דסתמא תניח וכדומה לזה איתא בשבת פ' אמר ר"ע וגם בהמפקיד דטפי עדיף לתנא לאוקמי מתני' בתרי תנאי ובחד טעמא מלאוקמי כחד תנא ובתרי טעמי יעוש"ה כן נמי בזה טפי ניחא לי' לאוקמי כחד תנא דהיינו ר"א לחודא ולא כר"ע אבל בחד טעמא דהיינו בכל גווני גם בגמרו שו"צ מלאוקמי ככ"ע ודוקא בלא גמרו והבן זה היטב כי נכון הוא אבל הרי"ף והרא"ש שפיר העתיקו הברייתא להלכה ובפירוש בלא גמרו כדמסיק הרא"ש שם והאיסור משום גזירה שמא יעבירנו וזה נכון וברור ודוק:

ועתה נשיב להאי דינא בעגל שנשחט תוך ח' ימים בדיעבד אסור מטעם דאיכא לברורי ול"מ כשעבר ושחט כמבואר אלא מחמת דמה"ת ראוי לילך בתר רובא אלא מדרבנן אסור אפשר דמהני מסל"ת אלא די"נ דלהכי ל"מ מסל"ת כיון דכל עיקר הטעם דלא סמכינן על הרוב מטעם דאיכא לברורי ונמצא נלמד מכח כ"ש השתא על הרוב לא סמכינן דיותר אלים מן עד אחד שבישראל ובמקום דאיכא לברורי לא סמכינן להתיר בלי בירור ק"ו עכו"ם מסל"ת דאינו בגדר כלל מכ"ש דל"מ במקום דאיכא לברורי גלל כן שפיר למד הש"ך ז"ל דגם מסל"ת ל"מ בזה ואפי' בעבר ושחט חסור וז"ב דל"ש לשאר מילי דרבנן מהני מסל"ת דליכא לברורי אך מה שנלע"ד להקל כשיש ג' סימנים דהיינו קרנים ושנים ויבשת הטבור שנפל ניהו דהוי סימנים גרועים הנה בדרבנן מהני סימנים דרבנן אף דקימ"ל סימנים לאו דאורייתא וגם לא מיקרי סימנים טובים מ"מ הרי גם בעדות אשה עגונה להוציא מאיסור ח"א ערוה החמורה מהני סימנים אמצעים שלשה כמו סי' מובהק או לדעת כמה פוסקים בסי' י"ז ע"ש בת' הנספחים בב"ש בסופו ח"כ כשיש ג' סימנים הנ"ל לדעתי להכשיר לכתחלה לא מבעיא לפי התי' של הדג"מ ולפי מה שהעדפתי להסביר וליתן טעם לשבח להבין החילוק שבין אשה יבמה במת הולד מותרת לעגל שנשחט דאסור משום דחיישינן למיעוט דשכיחא והיינו דביבמה לא שכיח כ"כ שיזדמן ביבמה הזאת ולדה שמת ונפל הי' אלא דעל אותה חשה שאנו דנין ראוי לומר שמן הרוב הוא משא"כ בעגלים שיש כמה נפלים בשוקא הנה י"ל ג"כ כשיש להם ג' סימנים ג"כ נח שכיחא כ"כ דהנפלים מקודם ח' ימים לא שכיח שיהי' להם סימנים אלו ביחד ואם שיש במציאות באיזו פעם מ"מ כשבא לפנינו עגל בסתם ולדות בלי שום ריעותא ובסימנים שפיר י"ל לאוקמי אחזקה ורובא וטפי עדיף בזה מיבמה דמתירין רק בדיעבד וזה גם לכתחלה יש להכשיר דכאן יש תרי רובא רוב ולדות מעליא הם ועוד רוב העגלים אין להם הסימנים אלו ביחד קודם ח' ימים וכדאיתא בריש גיטין רוב בקיאין הם וסתם ספרי דדייני מיגמר גמירי ואפי' לר"מ לא חיישינן דהוי מיעוטא דמעוטא כן נמי בזה רוב ולדות מעליא הם ורוב עגלים אין להם סימנים הללו קודם ח' ימים דסימנים הוי ג"כ כמו רוב ונמצא דהוי מיעוטא ול"ח לכ"ע ועוד יש לדמות הענין להא דקימ"ל דחיישינן לשאלה גבי כלים דמושלי אינשי אבל לשאלה דיחיד לא חיישינן כשיש בגופו איזו סימן שאינו מובהק וסימנים מובהקים בכלים ותו לא חיישינן לשאלה וזו הסברא למד הח"צ ז"ל בתשובותו מהא דאיתא בגמ' לחלק בין נפילה דרבים לנפילה דיחיד כן נמי אית לן להקל בעגל שיש לפנינו בסימנים הללו תו לא חיישינן למיעוט המצוי דכתבו התוס' דשוב אין מצוי נפל בסימנים וחששה רחוקה הוא ויש לצרף לזה דעת הגאונים הובאו בב"י דאומרים לא אמרו שמנה ימים רק לקרבן ולא לאכילה והב"י משיגם והפר"ח וכן המשל"מ פ"ג מה' אסורי המזבח ע"ש באורך יישבו דעת הגאונים דגם הם שלמים הם את כל הפוסקים רק דהם מיירי בקים לי' שכלו חדשיו אז להדיוט מותר בו ביום משא"כ לקרבן דגזה"כ הוא:

והנה הגם שדבריהם נכונים אולם אי אפשר לדעת לכוין לדעת הגאונים דמיירי בק"ל שכ"ח דא"כ מה זה הלשון אומרת לא אמרו ח' ימים היכן אמרו ובודאי לא קאי כי אם על רשב"ג והוא נקט שמנה ימים בבהמה יצא מכלל נפל ע"כ אין הכוונה בידוע שכ"ח דא"צ ח' ימים לצאת מידי ס"ל ונמצא שפיר השיג הב"י עליהם אלא דנלענ"ד דעת שפתותיהם ברור מללו. דהיינו הגאונים ג"כ מודו לזה דצריך לחיות ח' ימים ומקודם אסור באכילה אלא דחלקו בין קרבן לאכילת הדיוט וגם באינו ידוע שכ"ח היינו באופן שנדע שאינו נפל והיינו בגמרו סימנים קרנים ושנים וכדומה ונשמע מהם דבעגל נפל אי אפשר להיות לו הסימנים הללו וכמו באדם לא גמרו שו"צ סימן נפל הוא ובגמרו שפו"ל סימן שאינו נפל כן נמי י"ל בבהמה. א"כ לדעת הגאונים אם יש להם סימנים כמו גדולי שאר בהמות עגלים שלמים ג"כ סימן שיצאו מכלל נפל א"כ לדעתם אם יש להם הסימנים גם אם עדן לא מלאו ח' ימים ללידתו ג"כ כשרים ולא הוי מיעוט המצוי כזה כנ"ל. עכ"פ לא מלאני לבי להקל בסימנים הנ"ל לבד כ"א שיודע הטבח לפי דעתו שנראה שהוא ב"ח ומקיל וסומך על בקיאותו וסימניו הנ"ל המקיל לא הפסיד ובנידן דידי' שהי' המעשה שהעכו"ם הגיד לישראל יום שנולד ומיום אמירתו יש יותר מח' ימים אין לספק כלל שבודאי מהני אמירתו בזה יען שהי' בידו לילך ולראות ובודאי מירתת שלא ימצא שקרן בדבריו ובמלתא דעבידא לגלויי ודאי מהני א"צ לפנים וכמו שמבואר בש"ע יו"ד צ"ח גבי אומן לא מרעי את אומנתו במידי דעבידא לגלויי מטעמא כדי שלא יתקלקל אומנתו ובכמה דוכתי מבואר הדבר א"כ פשוט להיתירא בנ"ד:

ואשר הקשה לשאול על הט"ז דהוי דבר שיל"מ וצריך הוצאה לא מיקרי הנה בזה לא נראו דבריך בעיני דמיירי בבהמת נכרי מה בכך שהנכרי יצטרך לזונו עוד ימים אחדים גם אפשר יהי' שוה ביותר אח"כ ואם משום דאגתו פן יקדמנו אחר לקנותו מניעת הריוח לא מיקרי הפסד בכל מקום. א"כ ל"ד להא דצריך הגעלה לא מיקרי דבר שיל"מ דשם הוי הוצאות מישראל להגעיל או ללבן וגם מה שהביא לחמו מרחוק ודמית לתלות באשלי רברבי מה שהביא הסמ"ע לחלק בין הא דסי' שנ"ח לשס"ט בין רוב ממונו גזול לבין רוב רעים גנבים. הנה אין ענין לכאן ואין הנידון דומה לראי' ותבין מעצמך לפי בינתך אשען. ע"כ אשים קנצי למילין ולא באתי אך למען אהבה לטייל עמך ועל פלפולך שמחתי דברי ידידו דודו הנאמן באהבתך ומתענג בתורתך ודו"ש באהמה:

תוכן העניינים

שות מהרי אשכנזי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה