שות מהרי אשכנזי· רבי יואל אשכנזי
יורה דעה · סימן ו
לחכם אחד
שאלה בנידון שו"ב א' בקהלתו שמו ק"ק ישראל חשוד על הזנות וכבר יצא עליו קלא דל"פ שנתייחד עם השפחה ונחשד לרועה זונות נוסיף ע"ז שראו איש ואשה שנתיחד עם אשה אחת אשת איש חייט מדברת עמו לשכוב עמה באותו הלילה וכן סגרו יחד והי' מוכן לעשות מעשה והטמינו האיש והאשה ולא הניחו לבצע מעשהו אבל נתברר הדבר ונתגלה קלונו שהבטיח לה אתנן ועתה עמד השואל אם לאכול עוד משחיטתו וגם אם יש לו איזו טו"מ עם הקהל לגרע מחייתו ופרנסתו וכת"ה בא בשאלה חצי תשובה. אמירה נעימה כתיבה. נעמת לי מאוד שראיתי כל דבריך טוביים ונכוחים. בראיות מוכיחים. הן בפלפול וסברה ישרה. הן בפסק הלכה ברורה. ולפסול יעשה השו"ב עפ"י התורה. ויפה הורה. ודבר אחר מדבריך לא נסתרה. כי אם בזאת אשר בראשית השקפה. הערה יפה. וסופו אך למותר בדבר שפה. שבתחלה היטב אשר דבר שאין להשו"ב ההוא שום טענת חיוב על שקבלוהו ונקבע שכירתו חלף עבודתו ועתה מגרעו פרנסתו שהרי לא ע"מ קבלוהו רק באופן שיהי' י"ש כראוי לשו"ב ואחר זה הלך וחזר וחקר אם יש לדחות מהא דתוס' כתובות מ"ז ועוד בפוסקים לחלק יצאו בדבר הקנין שתלוי בדעת שניהם שוב ל"ש לומר ע"ד כן נכנס בין דגם הצד השני דעתו להיפך. ובאמת הא ליתא דאין ענין זל"ז כלל. דהם המדברים בדבר שהי' יכול אחד מהם להתנות תנאי בדבר הזה ונעשה הקשר בסתם וצריך לאומדן דעת אחד איך הי' בדעתו אבל אם תלוי בדעת שניהם לא נוכל לילך בתר אומדנא של אחד מהם אם יש אומדנא להשני להיפך גלל כן אוקמי אחזקה ואין מוצאין מספיקא והיכא דקאי קאי. לא כן כגוונא דא היעלה על הדעת לדין מה דעת השו"ב בזה אם להיות נקי מש"ר כזה והרי הוא כמותרת ועומד ועל תנאי קבלוהו שיהי' י"ש מרבים וק"ו בן בנו של ק"ו שלא יהי' חשיד על הזנות. ובקלא דל"פ מוציאין אשה מבעלה מכ"ש להוציא שו"ב מחזקת עדותו וכשרותו ונפסל מעבודתו ונגרע מאומנתו ואיהו דאפסיד אנפשי' שנדחה מפרנסתו ולא דמי להא דכתב היש"ש פ' גיה"נ דין י"ז בטבח שיצא איזו טרפות מתח"י ומש"ה לא רצו כמה אנשים לאכול משחיטתו ופסק אא"ז היש"ש שם דעכ"פ אין להצבור לקפח מחייתו בעבור שרצו להחמיר ע"ע שלא לאכול מעבודתו מאן מחי בידייהו אבל אין לגרע מהא שנקצב לו ונקבע שכירתו דשאני התם שהדבר שיצא מתח"י דנתחלף לו בשר טריפה לבשר כשר ויש להשו"ב אמתלאות שונים שלא בזדון עבר וניהו שאינם מאמינים לו וחשו להחמיר שפיר פסק דבשביל שהם החמירו אין לקפח פרנסתו יעיי"ש. משא"כ בנ"ד שבזדון נתקלקל חזקת כשרות שלו ונעשה ר"ז וחסר לב באופן שמדינא נפסל עדותו והא דאיתא בש"ע ח"מ סי' ל"ד בהגה דעל חשיד לעריות כשר לעדות א' ואפי' בקדל"פ התם שאני משום דבעינן דוקא רשע דחמס כמ"ש פירש"י בפ' ז"ב ד' כ"ז עיי"ש ברש"י ותוס' דאפי' לא הוי עדות שבא על הערוה אלא דמלקין על ל"ט השמיטה לא מפסל לשאר עדות משום רשע דחמס דוקא אבל לא לעדות על השחיטה ועיי' בתוס' שם והבן משם שמדמין חשיד על העריות לחשוד על הנבלות ועיי' בב"י סי' הנ"ל וז"פ:
ובהא שמבואר בתוספתא דהחשיד על הנבלה פסול לשחיטה והחשיד על הגנבה כשר לשחיטה. וגם הרמב"ן בת' הובא בב"י יו"ד סי' קי"ט דחשיד על החמיר אינו חשיד על הקל מהא דחשיד על הערלות כשר לשחיטה והב"י שם הקשה עליו מהא דפ' עד כמה גבי חשיד על המעשרות אינו חשיד על השביעית וחשיד על השביעית אינו חשיד על המעשרות ובתלמודא מצריך טעמא דא' חומר מהשני ונמצא מבואר להיפך דחשיד על החמור חשיד על הקל יעיי"ש. ותני בתשובה אחת העליתי לדינא במה שנשאלת בשו"ב שנכנס לגבול רעהו שלא כדת ולא שמע לקול מורה בעדתו וגזל את השו"ב המומחה וקבוע במתא מקודם וגזל בידו אמרת שהשו"ב הגוזל וגונב ועוסק בשו"ב במקום הראשון ביד חזקה נאבד ממנו החזקה ויש לפסול שחיטתו לבלתי היות עוד נאמן בעבודתו למאי דאיתא בהר"ן שלהי יומא בשאלה להראב"ד בחולי שיש בו סכנה וצריך לבשר אם טוב לעבור על ח"ש לשחוט עבורו או מוטב לעבור על איסור קל מזה להאכילו טריפות שהוא רק איסור לאו. מח"ש שאיסור כרת. והשיב הר"ן ז"ל מוטב לעבור פעם אחת בשחיטה אף שהוא איסור חמור בח"ש דאינו אלא איסור אחד בפ"א משא"כ לאכילת נבלות כל כזית וכזית יעבור וכהאי דנזיר לוקה על כל כזית א"ת וא"ת ולעבור איסור קל ממנו כמה פעמים יותר חמור מאיסור החמור ממנו בפ"א:
מעתה יש להתבונן בנידון דידן דניהו דהסברה ניתנת והכי דינא בגמ' וש"ע דאיסור החמור החשיד לעבור חשיד על הקל ממנו ובחשיד על הקל אינו חשיד על החמור חבל אם חזינן דשקול איסור אחד בכמה פעמים ולא חש במה שעובר בכל עת ובכל יום רגיל לעבור על איסור הקל. בודאי חשיד ג"כ לעבור על איסור החמיר בפעם אחד מפני תאותו ויצרו דהואיל שעובר על האיסור כמה פעמים ולא חש הוי כחשיד על איסור חמיר וממילא חשיד לעבור על איסור החמור בפעם אחד כי לא יחיש ולא יחדל מעבור מפני יצרו הרע כס' הר"ן הנ"ל. כמו שמבואר בגיטין ל"ה ב' בתוס' ד"ה ניסת אין מדירין הקשו שם בתוס' וידירוה על ככר זה אם נהנית משל בעלה ותאכל לאלתר לפנינו ותירצו שלא תחיש כי אם באיסור נדר שתשב כל ימי' באיסור, ע"כ הרי דחילוק יש שיעבור אדם איסור בפעם אחת מפני חימוד ממון אבל לא בתמידות א"כ גם בזה אני אומר דמה שחשיד על הגניבה פעם אחד לא יחיש על איסור נבלות שעל כל כזית וכזית יעבור האיסור ומש"ה לא נחשד על השחיטה וממילא כשעובר האיסור כמה פעמים ולא חש לאיסור תמידי מפני חימוד ממון ודאי דנחשד ג"כ על הנבלות והבן. גלל כן קימ"ל חשיד על הגנבה לא פסול לשחיטה ולא חשיד לנבלות כי הגנבה אינו אלא פעם א' או שתים אינו חמיר אצלו כ"כ כמו לאכול נבלות שכל כזית וכזית עובר על הלאו דנבלה הכי הוא טעמא של התוספתא וזה דוקא כשעבר על גנבות ממון פעם אחד לא בכל יומא ויומא משא"כ כשנעשה קל ללכת ולכנוס למחיית חברו ולגזול ממנו הכנסתו ופרנסתו על כל שחיטה ושחיטה בכל עת עובר על הגזלה ואם לא חש לזה לחימוד ממון גם לא יחיש לאכול נבלה וכשיהי' לו רווחות ממון לא יחדל מפני האיסור בטעם א' או שתים. זה העליתי לפסול את השו"ב הגוזל וגונב בתמידות. וממילא מרוח לנו קושי' הב"י על הרמב"ן ז"ל הנ"ל דחשיד על החמיר אינו חשיד על הקל ממנו כמו דחשיד לערלות כשר לשחיטה דכיון דזה הוי ממילא חמור הרבה דמאכיל כמה זתים ויכשיל לאחרים כמה איסורים ולא נחשד בהאי אף דנחשד לאיסור חמור שאינו אלא אחד ולק"מ מפ' עד כמה דשביעית ומעשרות דשניהם שוים בכמות ומשכח קולא וחומרא באיכות אבל הרמב"ן ז"ל מיירי בחשיד בחמור היינו באיכות לא נחשד על הקל אבל יותר הוי בכמות בכה"ג סובר הרמב"ן דאינו נחשד לפי שחמור לאנשים עבירות הרבה שקילו מעבירה א' החמור זה נלענ"ד ברור:
והנה הב"י שם מחלק ומתרץ קושיתו על הרמב"ן דשאני שני מיני איסורים שאינם שוים לא נחשד מזה לזה משא"כ בשני מיני אכילות שניהם שוים והנחשד ע"ז נחשד ג"כ לאיסור אכילה אחרת ורי"ט אלגזי עמד בזה על הב"י דלא נראה כן מדברי הרמב"ן שהביא הא דרבא בע"ז ס"ט גבי זונה וגוי' א' חמרא שרי דיצרו תקפו לזה ולא ליי"נ ונ"ל להקשות מזה על שי' הרמב"ן ואני גברא קאחזינא תיובתא לא קאחזינא דכיון הוא המתנת מש"ח משומד לחמיר אינו משומד אסי' לקל י"ל דהיינו טעמא ממש משום די"ל דלזה יצרו תקפו ולא לאחרינא ואין כאן קושי' כלל אולם את זה אני רואה דאיסור ביאות אסורות עם מאכלות אסורות שניהם איסור אחד הוי דשם אחד להם. דגם זנות מקרי אכילה כמו אכלה ומחתה את פי' ואת הלחם אשר הוא אוכל והדבר ידוע שהנחשד ונקל בעיניו לעבור על ביאת זנות נקל בעיניו לאכול דברים האסורים ושפיר כ' רבינו הרמב"ן ז"ל דשאני מומר לערלות זה הוי מין בשאינו מינו עם ענין אכילות איסור ועולה יפה דברי הב"י ז"ל כל זה ברור ופשוט:
עכ"פ היוצא לנו דהנחשד לזנות ויש עליו קדל"פ שעובר על דבר עריה כמו האי שו"ב התועב הלז שרגיל להתיחד עם שפחה ובפרט שהעידו שהי' קרוב ו לו הכין כלי מות לבעולת א"א הוי מומר לאכול נבלות וטרפות ומכ"ש שנקל בעיניו להכשיל אחרים ולא יחיש לדיני בדיקות הסכין ובדיקות הריאה שצריך להיות לזה י"ש מרבים. וגם לסברא הנ"ל שהעליתי לחלק בין איסור פעם אחת לכמה פעמים. הנה בזה שהי' מוכן לבא בלילה אל א"א ולא חש שמא יולד לו ממזר וגם תאסר האשה לבעלה וידור עמה כל ימי חייו באיסור טומאה והוי מעות שלא יוכל לתקן כדאיתא בחגיגה ד"ט ע"ב א"כ כיון שהי' בדעתו לעשותו נחשד להאכיל טרפות ואינו נאמן על השחיטה. אקצר ואומר כי יפה הורה שאין להאיש ההוא שום טו"מ על הקהל ונדחה מעבודתו לגמרי עד כי ילך למקום שאין מכירין אותו וישוב בתשובה גמורה שלא ישיב לכסלתו. הנני כותב בקצרה ובנחיצה מפני הטירדא ותש כח אך מה שפלטה הקולמס להשיב מפני הכבוד והנני דו"ש באהבה: