אור ברסלב
שות מהרי אשכנזי יורה דעה › סימן ה

שות מהרי אשכנזי· רבי יואל אשכנזי

יורה דעה · סימן ה

סימן ד

לק"ק באטישאן להרבנים הג' המובהקים שליט"א.

יקרת כבודם פאר מכתבם. השיגו ידי במעלי יומא דמעצרתא ולא נתנוני טרדות הזמן למלאות שאלתכם עד היום פניתי לקרוא את דבריכם ולעשות חפציכם באשר יקראוני להיות גם אני נמנה בדבר מצוה לאסור איסור על השו"ב המורדים הנקל בעיניהם למעול מעל וישלחו ידיהם בביזה וגזל הקשו את ערפם ולא הטו אזנם לשמוע לקול מורי צדק בעדתם ולא חסו על נפשותם לבל יכוו בגחלתם ותקטן בעיניהם להרוס יסודי פרנסתם ולקלקל תקנות העיר וארוחתם אשר יוסד מאז ומקדם עפ"י רוב בנין ורוב מנין בעיר גדולה לאלקים ועטרת מלכם בראשיהם ה"ה הרבנים המובהקים ותצלנה אזני כל שומע כי בעיר נכבדה כזו רבת המרכולת ואנשי' אנשי מדות המה רוזנים קציני בית ישראל ובתוכם אלופים ושלמים קרואי מועד אנשי שם המבלי אין קברים שמה לקבור את החטאים האלה העומדים לנגדם נגד כבוד תורת הרבנים ויתלקטו אליהם איזו בנים סרבנים אשר חלק לבם ויאשמו בהתיצב על סלע המחלוקת והיו בצדכם לצניני' והשו"ב ההם כלי משחיתם בידיהם להשחות מצב העיר ותיקונה ולהסיר ולהפר כל משען ומשענה ולקפח שכירות השו"ב פועלי צדק להסיג גבולם בקלקול שכירתם חלף עבודתם ולקפח פרנסתם ומחיתם הנשמע כזאת בכל ערי ישראל שכן נהגו בכל מקומות מושבותיהם. תוצאותיהם מתשלומי זבחיהם. אשר הם זובחים הממונים עפ"י הרב המורה האב"ד בקהלתם וחלילה לשום אדם זולתם להרים יד ולזבוח בלתי רשותם כי פגול הוא שכן גבלו הראשונים ואחרונים שכל המרים יד נקרא רשע דחמס ושחיטתו אסורה ונותן מכשול לבני אדם אשר לא ידעו. ולא יבינו ולא שמו על לבם להשמר ולהבדל ממרק פגוליהם ושגגת מאכלות אסורות באהליהם הלכן פרשתי ידי אשוחח פרטי רוע מעלליהם וגלולי גיעוליהם ועל שלשה פשעי ישראל פרי מעשיהם :

א' בראשון כבר ידוע לכל רואה בש"ע פתוח לפניו יו"ד סי' א' ונובע משו"ת הרא"ש באם שפסלו הקהל כל שחיטות זולת הטבח הממונה שלהם ואם עבר א' שחיטתו אסורה ובש"ך שם אפי' בלא חרם רק בתקנה בעלמא והרי מבואר בש"ע חו"מ סי' שס"ט סעי' ו' המעביר מן המכס של מנת המלך בקצבה כו"כ מכל דבר וישראל קנאו ומי שהעלים ממנו עובר על לא תגזול וגזל גמור הוא וביו"ד סי' רכ"ח מבואר דתקנות הצבור מחקי המצות הם ומושבע ועומד מה"ס ע"ז כמבואר במרדכי בשם רש"י דלא חל שבועה ע"ז לבטלה הובא בט"ז שם ס"ק מ"ב ובענין הסתירה מבואר אצלי במק"א בתשובה אחת הארכתי בפלפולים שונים ואכמ"ל אך לענין אם חל שבועה עליהם מה שיצא מרן הטז"ל לחלק בין דיני מסים לשאר עניני תקנות הקהל ע"ז נכנסתי בפלפולים אבל בכגון אלו תקנות קבועות איסורא שיש בו ממונא והעיקר לתכלית נקבעו לכלכל בהקצבה הזאת ת"ח העוסקים בחקי אלקים ותורותיו וכדומה לאלה בודאי לא חל שבועה עליהם לבטלם על הנעשה ברוב הצבור, וכל המקלקל בזה ופורץ גדרם ונכנס לריב ומדון ראוי הוא בנשיכת נחש להיות נידון :

ב' יען שעובר השו"ב על תקנות הקהל וגוזל ומקפח שכר הרבנים והשו"ב מעמד ומצב הכנסות העיר שהוא גזל גמור ולא עוד זה השו"ב שקבל על עצמו שלא ירום ידו לשחוט בגבול המלמדו מלאכת שו"ב ועתה נעשה קל ללכת לעבוד מלאכת ד' ברמי' לא יחרוך רמי' צידו כי עתה שחיטתו נבלה כלא שחט וכחונק דמי וכמתה מאלי' כדינא דקימ"ל כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וכדברי הר"ן בחולין בשוחט לע"ז לפי פי' הגאון מוחז"ל בספרו ס"ד ובנה"מ שהוסכם ומפורסם סברתו שיצא לחלק מהא דמשנתינו בשוחט ביוה"כ דשחיטתו כשרה דהתם לא נתקן האיסור אבל היכא דנתקן היכא דיתבטלו מעשיו אז ודאי דנתבטלו מעשיו מפני שיתקיים האיסור וגם באיסור מדרבנן כך הוא הדין כחמור בכתובות פ"א כיון דאמרו רבנן לא ליזבן אי זבין לא הוי זביני' זבינא עיי"ש בהפלאה ובענין מקח שנעשה באיסור מדברי המרדכי ובסתירת דברי הרמ"א ז"ל שהאריכו בזה פוסקים ואני ת"ל חזון הרביתי בתשובה אחת הנוגע לד"מ העליתי דברים של טעם להתיר כל הספיקות ולבאר כל חמירה בביאורים שונים ובכאן לקצר אני צריך כי אכמ"ל בזה כי לא לדרשה קאתינא כי אם בדברים פשוטים וידועים לכל בר בי רב דחד יומא כי זה הוא האמת ואין לזה סתירה מהא שכתבו בתוס' בנשבע שלא לגרש שיצאו לחלק בין איסור הקודם לאיסור שבדה דבזה לא אמרינן אעל"מ. הנה זה דבר חדוש הוא וכמ"ש הסמ"ע דלא אישתמיט חד מהפוסקים שיחלקו בזה לדינא אבל אין בו אלא חידושו דדוקא בנשבע הוא על עצמו בלבד שלא יגרש או שלא ימכור את שלו כיון שאין האיסור אלא עליו לבדו בשלו וגם יש בידו לשאול ולחזור תמיד מהשבועה להתירה לא החמירו בזה לומר דאעל"מ וכמ"ש הש"ך ביו"ד סי' ר"ל ס"ק ד' יעיי"ש. משא"כ בזה שגזרו ותקנו שלא ישחוט שום אדם אחר זולת השו"ב הממונים מהם ושינתן לידם שכר כל זביחה הנקצב מהם ואם נעשה בתוקף איסור ח' בוודאי אין ביד שום אדם לבטל תקנתם ולסתור חרמי הצבור וגם זה השו"ב שקבל ע"ע שלא ישחוט בגבולם אין לו התרה מה שהוא טובת חברו ולא עליו לבדו חל האיסור כי הוא איסור כללי זה לא נידון כאיסור שבדה אלא כשאר איסורין הקודמים נמצא לפי"ז אי עבר ושחט בלי רשותם ודאי דאי עביד לא מהני וכמתה מאלי'. ועוד והיא העיקר דמה שכתבו בתוס' דבאיסור שבדה אי עביד מהני זה דוקא כשנשבע ואסר עליו דבר המותר ואין בו איסור כי אם מה שהוציא מפיו זה מיקרי איסור שבדה מלבו אבל בכה"ג דהאיסור הוא מפני התקנה ודבר מצוה היא הנהוג בכל ערי ישראל ומצד עצמו בלי הח' והשבועה דבר נכון הוא וראוי לקיימו למען היות מוצא לכסף לצרכי הצבור ולפרנסת המשועבדים להצבור לשמור מצותם ופקודתם לאורחות חיים הם למוצאיהם וע"ז השבועה כדרך נשבעתי ואקיימה לשמור משפט צדק שנשבעים לדבר מצוה זה לא הוי איסור שבדה וכאיסור הקודם דמי והעובר ע"ז מעשיו בטלים ואי עביד לא מהני ושחיטתו כנחירה דמיא וזה פשוט וברור:

ג' השלישי כבר כרו כמה כרכורים הפוסקים במה דמהימן ע"א בענין הזביחה להכשיר שוחט אחד במקום דאיתחזיק איסורא דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת ובאיתחזק ל"מ ע"א המרדכי בריש חולין והג"א בשם א"ז והסכמת כלם עיקר הטעם דאין מעמידין טבח אלא המוחזק בכשרות. מעתה היכא דאנו רואין הטבח שותפו של עמלק שלא ירא אלקים איך נוכל לסמוך עליו להכשיר בהמה ועוף דבחזקת איסור עומד הלא כיון דאיתרע חזקת כשרות של השו"ב נשאר רק חזקת איסור שאינו זבוח וכיון שהשוחט קל ללכת לכנוס בגבול רעהו ונקרא רשע דחמס גרע מע"א דעלמא ופסול לעדות ומבואר בש"ע חו"מ ל"ד דגם בעבירה דרבנן עכ"פ פסול מדרבנן וניהו דמבואר בסמ"ע סק"י במי שמסרב לכנוס לתקנות הקהל אינו נפסל זיל בתר טעמא דהתם דאל"כ לא יוכשר א' מאלף והיינו דוקא בענין המבואר שמסרב לכנוס בקנסי הקהל ובשב וא"ת דזה דבר המצוי ושייך בזה לומר הטעם הנ"ל דא"כ לא יוכשר ש"א דרגילים בזה המוני עם אבל לכנוס בגבול רעהו לגזול ולעבור ולקפח פרנסתו של חברו ובפרט נגד תקנות הקהלות אדרבה א' מאלף שיעבור ע"ז ומי הוא שיעוז פניו נגד הרב שבעיר והקהל לשחוט בלי:

רשותם לעז"פ שבדור נחשב ויבדל מתוך העדה ובזה ודאי כבר נפגם חזקתו נהפוך הוא שנתחזק לאיש רשע העיז פניו לבלתי שומע לקול מורה וגוזל ממון חברו ובשביל חימוד ממון בודאי נקרא רשע דחמס ונפסל מעדותו. וממילא לא מהימן לאכול מזביחתו והתומים ז"ל הביא בסי' ל"ד ס"ק י"א בשם שו"ת פ"מ ק"ה היכא דעבר איסורא דרבנן תו לא אוקמינן אותו בחזקתו דאיתרע חזקת כשרותו וכן מסייע לי' היכא דעבר איסורא דרבנן חשיב לשבועה אף שהיא חמור איסור תורה ש"מ דאיתרע חזקת כשרותו ונחשד גם לאיסור תורה. ע"כ. ואל תשיבני ע"ז מהא דאיתא בחולין וב"מ כ"ד בתוס' וכן איפסק הלכתא בש"ע יו"ד ב' באבדו לו גדיו ותרנגוליו ומצאן שחוטין מותרים דחשיד על הגניבה לא חשיד על הנבלה. והנה על התומים שהחזיק סברת הפ"מ בודאי לק"מ דאזיל לשיטתי' בהפלתי שכתב שם דרבינו הרמב"ם ז"ל לא סבירא לי' האי דהתוספות להלכה שכתב בדקדוק אבדו ולא נגנבו עיי"ש אולם גם לפי' התוס' לק"מ דשפיר כתבו דשם אינו אלא לחשיד בכך בפעם א' ולא במומר לכך ונדבר מזה לקמן. אמנם גם לפי הבנת הש"ך ז"ל דגם במומר לכך לא חשיד על השחיטה דבאמת כך הוא לשיטת הפוסקים החולקים על הרמב"ם דמומר לדבר אחד לא מומר לענין נבלה וכשר לשחיטה וחשיד לדבר הקל לא נחשד לדבר חמור. איברא דזה דוקא דאינו נחשד לשאר דברים שאינם נובעים ולא שייכים כלל לדבר הנחשד בו ומענין לענין לא מחזקינן מאיסור אחד מה שרגיל שלא להזהר יוכל להיות שעדיין בחזקת כשרות בדברים אחרים שלא ראינוהו עובר עליהם די"ל רק בדבר זה יצרו תקפו אבל בענין אחר אין יצרו תקפו כ"כ לעבור עליו ולא יצא עדיין מחזקת כשרות לענין אחר ובפרט מקל לחמור להן שפיר אמרינן חשיד על הגנבה לא חשיד על הנבלה דלענין ממון יצרו תקפו יותר דנפשו של אדם מחמדתן. ומש"ה מותרים גדיו ותרנגוליו די"ל דהוא עצמו שחטן יפה או נתן לאחר לשחטן אבל במה שנחשד באיסור גזל בשביל חמוד ממון תו לא מהימן גם על החמור בעיני' כגון לענין שבועה או כדומה. מעתה דעת לנבון נקל בטבח שנחשד על הגזל ועובר אפי' רק על תקנתא דרבנן איתרע חזקת כשרותו בעבור חימוד ממון א"כ תו לא מהימן להיות טבח קבוע במתא כי יוכל להיות בשום פעם יתרשל כבדיקת הסכין הסכין או להוציא טריפה מתח"י בשביל חימוד ממון ולא מהימן עוד בעדותו ולא לסמוך עליו בשחיטתו כי ידיו מלוכלכות בדמים מלא חמס בכפו ובגמ' סנהדרין כ"ז רע לבריות נקרא חומרא נגד רע לשמים בלבד עיי"ש:

ודרך אגב לא אחדול מלהעלות על לוח זה שראיתי בתומים בסי' ל"ד ס"ק ה' שהקשה על הריב"ש ופסקו הרמ"א ז"ל החולק עם הגנב אינו נפפל ותמה מאוד מה הבדל בין זה לדין כופר בפקדון דפסול לעדות הרי שם בהיתירא בא לידו ובשביל שמעכב של חברו בידו היכא דל"ש אישתמוטי קמשמט פסול לעדות כמ"ש החולק עם הגנב שיש בידו משל חברו באיסור אמאי לא נפסל לעדות דגרע טובא מכופר בפקדון עיי"ש. והקצה"ח תי' דשאני כופר בפקדון דהוי גזלן משא"כ בחולק עם הגנב דלא עבר על ל"ת ול"ת רק דהוי כמזיק וראי' מגונב אחר הנגב דפטור מכפל ע"כ ואני איני מבין דבריו ז"ל דהתם גלי קרא רק גבי כפל דקנסא הוא ולא ילפינן מיני' דהכי גזרה רחמנא וגונב מבית האיש ולא מבית הגנב ודוקא לענין כפל אבל היכא שהגנבה ביד אחר בעינא שמחויב להחזיר לכ"ע אפי' לרב חסדא א"כ כשאינו מחזיר ומעכב בידו עובר על לא תגזול ועיי' ב"מ כ"ו ב' באבידה גבי ראה סלע שנפלה ע"ש בתוס' אלא דשם גבי בא אחר ואכלה פטור מקרא דבעין שגזל כתוב ועיי' פירש"י ד' צ"ט ובש"ע סי' שס"א קושי' התומים קמה ונצבה כחומה דמה הבדל בין זה לכופר בפקדון אלא דנראה לי דמשום דלאו ל"ת הוי לאו שאין בו מלקות דאין נפסל אלא ברשע דחמס אף שאין בו מלקות נפסל כמבואר בש"ע ועיי' בתומים היטב א"כ י"ל דרשע דחמס אינו נקרא אלא דוקא כשגזל מחברו או מעכב של חברו באופן שאם לא הי' הוא הגוזל לא הי' מפסל הנגזל או הנגנב. אבל אם גם כשלא הי' ניטלו לא הי' ביד הנגזל והי' נפסד בלא"ה ניהו דמחויב מי שיש בידו להצל ולהחזיר למי ששלו הוא אבל מ"מ לא מיקרי רשע דחמס כשאינו נותנו לו ומש"ה בחולק עם הגנב דאם לא הי' חלק עמו הי' מוחלט ביד הגנב הראשון וא"כ דאיירי בכה"ג דאל"ה דינו עם הראשון וממילא נשמע דמיירי בדליכא לאשתלומי מהגנב א"כ לא זה הוא הפסידו דגם אם הי' מוחלט ולא זה הוא המזיקו אלא דמ"מ כל זמן שהוא בעין בידו צריך הוא להחזיר לו ואין זה אלא כמשיב אבדה וכשעובר ע"ז אינו נפסול לעדות וז"ב והבן כי בזה עולה יפה דברי הגאון מוחז"ל בנה"מ יעיי"ש ויצא לנו מזה לדינא ברור ואמת דרשע דחמס לא מקרי רק בשני תנאים הללו שיהי' הוא המפסיד וגם נהנה מזה ומרויח בשל חברו. ואם מחזיק בידו לבלתי תת לאשר אשם לו אז מיקרי רשע דחמס ואם חסר אחת משני אלה או שלא בא ההיזק מחמתו או שהוא לא מרויח כלום מהגזלה או מהגנבה לא מיקרי רשע לפסול עדותו אם לא בעובר על לאו שיש בו מלקות כמו אוכל נבלות אפי' שלא לתיאבן רק להכעיס קימ"ל כאביי דפסול לעדות ומרוחנא בזה ליישב קושי' תוס' ב"מ בהא דשטר שיש בו רבית דגובה מב"ח והקשו הרי העדים עוברים על לאו דל"ת ופסולים לעדות ואע"ג דלא מרויחין הרי גם באוכל נבילות להכעיס קיימ"ל כאביי עיי"ש ולהנ"ל ניחא דל"ד ללאו דנבלות שיש בו מלקות ורשע דחמס לא מיקרי דלית להו הנאה וגם אם יש להם איזו הנאה מזה אינם המפסידים והגוזלים ומדעת הלוה נאשה ולא נפסלו לעדות וז"ב ונכון ופקחתי עיני שהרגיש בזה המשל"מ פ"ד מה' מו"ל ה' ואו עיי"ש שהאריך בזה על שאין בו מלקות ולהנ"ל ניחא יותר כיון דבלאו דידהו הי' נעשה המלוה בריבית לכן לא נקראו רשע דחמס ולא נפסלו.

ובבואי הלום העלו רעיוני דיש ליישב קושי' התוס' הנ"ל לפי מה שמתרץ הדרישה לשיטת הרמב"ם דמומר לדבר אחד הוי מומר לנבלות ואסור לאכול משחיטתו והקשו הרי בתוספתא הנ"ל איתא בנגנבו גדיו החשיד על הגנבה לא חשיד הנבלה ומתרץ דזה דוקא במומר לכך אבל הכא רק חשיד לבד די"ל דלא יגנוב יותר וכמו שכתבו בשוחט בשבת דלא הוי מומר בפעם אחד מעתה גם כשטר הנ"ל י"ל דמש"ה אינו פסול השטר מחמת עדים פסולים דעברו על ל"ת כיון דלא הוחזקו לכך להיותם מומרים לכך ובפעם אחד לא נפסלו זה עלה ברעיוני בהשקפה ראשונה שוב פקחתי עיני בקצה"ח סי' נ"ב העלה כן עיי"ש שהאריך בזה:

שוב העלו רעיוני שיש ליישב בזה קושי' א' שהביא הח"צ בתשובה סי' ל"א בשם גדול א' מליסא בהא דתנן כהן שנושא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה ותני עלה נודר ועובד יורד ומגרש ולפי מ"ש הש"ך יו"ד סי' קי"ט ס"ק ל' בחשיד על הדבר גם בשבועה לא מהימן משום דמושבע ועומד מה"ס ומקשה הרי משבועה לשעבר אינו נחשד על שבועה דלהבא וכ' הש"ך דזה דוקא לענין ממונא אבל לענין איסור אין חלוק בין לשעבר או להבא א"כ תקשי מה מהני נודר להכשיר עבודתו טרם שיגרש. ואני חזון הרביתי בפלפול עצום בענין הזה קושי' קושי' תוס' שם בסוגיא כאשר המה בכתובים אצלי ועיי' בס' כסא דהרסנא סי' ר"ד ואכמ"ל אך בבואי לכאן נ"ל דקושי' תוס' ל"ק דהתם מיירי דלא נשא ולא עבר רק פעם אחת שנשא אשה בעבירה ובשביל פ"א לא נעשה מומר מש"ה מהני הנדר ובהא דחשיד לאותו דבר לא מהני השבועה דוקא במומר לכך שכן עשה פעמים ושלש אז לא מהימן תו גם בשבועה ויש להבין היטב בזה דברי תוס' שם בתירוצם במה שהביא הגמ' ותני עלה ממשנתינו לבד לא תקשי שמא ילך לחכם לשאול עיי"ש מה שתירצו דבמתני' איתא בלשון נושא נשים וכו' והבן היטב כי קצרת במובן ובמק"א בארת היטב באורך. עכ"פ היוצא לנו בנ"ד השו"ב העוברים על חרמי הצבור ותקנות הקהל וגוזלים פרנסת הרבנים והשו"ב ומקלקלים הכנסות העיר ונקל בעיניהם בשביל חימוד ממון כבר ירדו מחזקתם ואיתרע חזקת כשרות דידהו תו אין לסמוך עליהם לאכול משחיטתם ואם אמור יאמרו שחותך כזית בשר ויאכלו בעצמם אז בודאי נפסלו גם לעדות דעלמא כדין האוכל נבלות לתיאבון פסול לעדות אליבא דכ"ע. עד עתה בררתי ובארתי שהם פסולים ושחיטתם נבלה על שלשה פשעי ישראל ועד ארבעה להם אשיבה כי ראויים השוחטים ההם לפסול עבודתם ולהעבירם לפי האמור בגמ' ובש"ע טבח שלא סר סכינו לחכם מעבירין אותו אך להשוחטים מדעת הרבנים להם מחלו החכמים כמבואר בש"ע משא"כ באלה המורדים ובונים במה לעצמם והתיצבו לריב ומצה נגד דעת חכמי העיר. הנה ידוע מה שכתב בזה מרן גאון ישראל הפלתי ז"ל בסי' י"ז ס"ק יו"ד בישוב טעמא של הרמב"ם ז"ל שמנדין לכבוד הרב נוסף על טעמא דש"ס. ע"ש שכתב דהוי כמו שמורה הלכה בפני רבו דלא מסתייע מלתא להורות כהלכה ואפי' ת"ח מוחל לא מהני דהא מורה שלא כדין כן נמי במעמיד סכין ולא מראה לחכם לא איסתייע מלתא להעמיד סכין על בורי' ולא ירגיש בפגימה שזה צריך התבוננות יותר מהוראה לכך מנדין אותו דהואיל דפקרו יכשל בסכין פגום מעתה אתם בני אל חי עם ה' החרדים לדבר ה' השמרו לכם וחדלו לכם מלהמעיק בידי השו"ב האלה שפקרו נגד הרבנים המובהקים בעירכם ואני הצעיר אהי' סניף ולהצטרף עם הפוסלים את השוחטים ההם אם לא יחזרו וישיבו מדרכם הרעה והמכשלה הזאת תח"י יהי' נפסלים לצמיתות גם למקומות אחרים אבל אם יחזרו בתשובה ויחדלו לבלתי יעמדו על סלע המחלוקת ויכופו ראשס כאגמון כפחתי שהרבנים הגדולים המובהקים בעירכם יכשירו אותם וימצאו מקום מרעה באשר ימצאון בהכשר ויתרון. דברי המדבר וכותב בקצרה ובנחיצה דורש סוב לכל המאמין בתורת ד' האל הטוב ישמור את נפשותם. הטיבה ד' לטובים ולישרים בלבותם ויעשה שלום והשקט ובטחה בארמנותם:

תוכן העניינים

שות מהרי אשכנזי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה