שות מהרי אשכנזי· רבי יואל אשכנזי
יורה דעה · סימן ד
לכבוד אהובי הרב המאוה"ג חו"ג כ"ש מו"ה סענדר נ"י דומ"צ בק"ק ראזדיל יצ"ו.
מכתבו קבלתי בשב"ק העבר ולא נתנוני עסקי הזמן להשיבו אך היום נתעוררתי שנית מפי אנשי בריתי פה"ק לקחתי מעט מועד הפנאי הרימותי ידי אתנהלה לעטי באשר תשאלה נפשו כי בא בשאלת חכם חצי תשובה לאסור איסר על אודת האיש נער א' מנוער מתורה ויראה ונקל בעיניו והעיז פניו לכנוס בגבול השו"ב המובהקים המוכנים מאז זה רבות בשנים ממונים בתוך קהל ועדה ועולה לא נמצא בהם ובמלאכתם ועוד יש לאל ידם להספיק די צרכי שחיטה בבשר כשר ואת אריחת ביתם יקחו מאת זובחי הזבח כנהוג דמי היא מוצא לכסף פרנסתם חלף עבודתם. ועתה למד אחר מלאכת שו"ב והוכשר בעיניו ונעשה כטבח שותפו של עמלק ולא ירא אלקים ולו הכין כלי משחיזו ואת נפשו להשחיתו לקפח פרנסתם בהסגת גבולם ועל קצת בני משפחתו שם משענתו באשר ידו מגעת ולמחית השו"ב נתן מגרעת וביד חזקה בלי רצון והסכמת טובי העיר רובם ככלם ובלי דעת המורה. ראיתי דבריו טובים ונכוחים. בדברים המוכיחים. ועד צדק ישוב משפט לאשורו האיש הזה ראוי לגמרו. ואת זביחתו לאסרו הדבר ראוי לאמרו. יתן קול דברו. שחיטתו כנחירה. עפ"י התורה פורץ גדר מה שגדרו כל המחברים וכל גדולי הדור ובכל ערי ישראל תקנות קבועות כמסמרות נטועות מי הוא זה ואיזו הוא הצד ציד וישלח ידו לשחוט בתוך גבול השו"ב המוחזק הממונה ויורד לתוך פרנסת אחרים גזל בידו ונקרא רשע גמור והפוסקים קדמאי ובתראי חקרו לדעת איך מהימן שוחט א' להתיר איסור דאינו זבוח דע"א אינו נאמן נגד חזקת איסור ועיקר ההיתר לסברת המרדכי יען שאין מעמידין כי אם איש אחד הידוע בכשרותו ותומתו ומוחזק ביראתו ועל זה הסמיכה להתיר כהלכה. מעתה דעת לנבון נקל כי כאשר העיז איש רשע בגזל הכזה איש כשר נקרא והשו"ב צריך להיות י"ש מרבים והוא נעשה להכשיל רבים אי' מוראו ואיפוא כשרותו. ממילא נפסל מאומנתו ונפסל עדותו ונאסר שחיטתו. לכלב תשליכון אותו. וכל הנמצא ממלאכתו פגול הוא ולדעת הרמב"ם ז"ל במומר לדבר א' מה"ת צריך לבדוק לו סכין והפוסקים שהקשו מהא דתוספתא חשוד על הגניבה אינו חשוד לנבלה הט"ז והש"ך מדבריהם עולה לחלק יצאו עיי"ש בסי' ב' ואני אוסיף מים ואוסיף קמח מדברי הר"ן ז"ל בשלהי יומא בשאלת הראב"ד בחולה שיש בו סכנה אם לשחוט עבורו בשבת ולעבור על איסור סקילה או להאכיל לו בשר נחירה ע"י נכרי ואינו אלא איסור לאו ומתרץ הר"ן ז"ל שם דשאני איסור של ח"ש אינו אלא פעם אחת משא"כ באכילת נבלה כל כזית וכזית עובר איסור חדש. א"כ לעבור הרבה פעמים חמור יותר מלעבור על איסור חמור שהוא ח"ש בפעם א' ומאכילין אותו הקל הקל ע"כ הורה מוטב לעבור איסור חמור בפע"א מלהאכילו בשר נבלה כמה זיתים וכמו בנזיר א"ת וא"ת חייב על כל אחת ואחת עכ"ד יפו"ש. מעתה יש להתבונן דחשיד על הגנבה אינו אלא עושה עבירה אחת אינו חשוד לאכילות נבלות הרבה זיתים ולהתפטם באיסור בכמה אכילות והבן. מעתה בזה הטבח שנקל בעיניו לכנוס בגזלה וכל בהמה גסה ודקה ועוף אשר ישלח ידו בכל עת הוא גוזל ועושק ביד חזקה מאת השו"ב אשר הוא שעבודם מאז ומגרע מחיתם ואוכל ומאכיל בגזלה ובאיסור כזה ודאי מגו דחשיד ע"ז חשיד נמי על נבלה ואינו נאמן בדקדוקי הל' שחיטה ובדיקה כי רבו עד למעלה כמבואר כי הרבה צריך ישוב הדעת ויראת שמים בבדיקת הסכין ובדיקות הריאה והנה מה טובו דברת קדשו דמרן הגאון אור עולם הפלתי ז"ל בסס"י י"ח שנתן טעם לשבח בהאי דטבח שלא סר סכינו לפני חכם מנדין אותו ומעבירין אותו ובגמ' נראה רק מפני כבודו ש"ח והרמב"ם ז"ל כ' מפני חשש איסור והגאון ז"ל משוה לשניהם כאחד כמו דקימ"ל המורה הלכה בפני רבו לא איסתייע מלתא להורות כהלכה ועלול לטעות ושגגות כן נמי בבדיקת הסכין צריך יותר התבוננות מהוראה ע"כ ממילא לא איסתייע מלתא לשחוט כראוי ולא יצא מחשש ספק איסור שאינו זבוח עכ"ד. מעתה כי זה השוחט הקל בדעתו לעסוק במלאכתו לבדו נגד דעת טוה"ע ונגד דעת המורה נגד דעת תורה ודעת נוטה וסר כשאול מטה אינו נאמן על השחיטה ע"כ יפה הורה כ"ת ויקרא בקול גדול ולא יסף וכל הירא יחרד לבלתי יכשל בבשר אסור ישמור את נפשו וגופו ממכשול ופוקה ותהי' הוראה זו לצדקה וכבר הי' כזאת לפנינו ממקומות רחוקים וקרובים ונשמע קולי בתוך עם ה' אלה העומדים על הפקידה שארית ישראל לא יעשו עולה. אמנם טוב הדבר להשתדל במעוז השלום כי חשתי פן ירבו ויתלקטו אליו אנשים הקרובים אלי' וגדול הנצוח ומזה כמה רעות תצמיח ע"כ עצתי אמונה חכם עיניו בראשו ישכיל ויצליח לקרב הדבר ולהחזיק במעוז השלום ולהציל נפשות ישראל זאת עשו וחיו באסיפת רשאי העדה יראו להוסיף על דמי הזביחה עבורו ולקרבו בין השו"ב הישנים ויהי' תחת ידיהם ובדרך הטוב והשלום באהליכם כ"ד הכותב בקצרה ובנחיצה ד"ט לכל עם ד' המבקש פי ד' זו הלכה הד"ש באהבה: