שות מהרי אשכנזי· רבי יואל אשכנזי
אורח חיים · סימן לד
ביצה ד' ט"ז ב' קושי' מהרש"א אמאי לא פירש"י בתחלה דר"ה הי' זה י"ל בפשיטות דאם בפעם ראשון ג"כ הי' ר"ה, א"כ הי' בסוכות ג"כ יו"ט ע"ש והי' צריך ע"ת א"כ תקשי ממ"נ אם לא עשה ע"ת בסוכות א"כ למה צ"ל לשנה הי' עצוב ולא הואיל לו העירוב של מר שמואל מפני שפושע נקרא הרי דין זה הו"ל בסוכות ואם עשה ע"ת בסוכות רק לשנה אחרת שכח הנה אז בודאי לא מקרי פושע אם בשכח בסירוגין מה בכך שכבר שכח בנתים וז"ב. וכן מסיק בשו"ת כנ"י ותי' בזה קושי' הנ"ל דלהכי פירש"י רק אח"כ בפעם שני שהי' ר"ה ופעם א' הי' בחג אחר רק בשנה העבר וז"פ אך צריך לבאר מפני מה נדחק רש"י ז"ל לומר אוקמי דייקא בר"ה ומטעם דלא יכול להתנות ומהרש"א ז"ל נדחק. לכן נ"ל דהנה קשה לי אמאי נעצב על שלא הניח ע"ת הרי יש לו תקנה ניהו דלא הי' לסמוך על שמואל שהניח בשביל כל העיר נהרדעי אבל עכ"פ היו שמה כמה אנשים שיצאו בע"ת א"כ בידו להקנות קמחו לאחרים כדאפסוקי הלכתא הוא נאסר ואין קמחו נאסר א"כ מה זה עצבותא וכי הוא בעצמו הי' האופה והמבשל הוא הי' מסדר מתניתא קמי' דמר שמואל אלא ע"כ אחרים ב"ב עשו בשבילו א"כ יש בידו להקנות קמחו לאחרים שיכולים להכין שבת עבורו וכן קשה למעלה ד' וא"ו דרבינא עצב לפני ר"א על שלא הניח ע"ת קשה ג"כ מה עצבותא בידו להקנות ומדוע לא אמר לי' תקנתא דא דצריך להקנות לאחרים המבשלים ואופים. לכן נראה לי לומר לפי מה דאיתא בפוסקים עיי' בב"י דצריך דוקא להקנות במשיכה וניהו דלא צריך ק"ס אבל עכ"פ צריך דרך קני' ממש. ועיי' בשעה"מ באורך וכתבו דהא קימ"ל אין קונין בשבת ויו"ט שהוא מו"מ דאסור וכתבו רק משום מצוה עונג שבת מותר הקנאה. והנה איתא בנמ"י וכן כ' המג"א ס"ק י"ד דגם בעשה ע"ת מ"מ אסור לאפות ולבשל ביום ראשון לצורך שבת דדוקא שבות קרובה התירו ולא שבות רחוקה עיי"ש א"כ כשנזכר ביום ראשון בודאי אסור להקנות לאחרים כיון דהוי שבות רחוקה מיום ה' וצריך להמתין בהקנאה עד יום ב' שהוא יום וא"ו עש"ק דאז צריך להקנות כדי לאפות ולבשל ע"ש א"כ מש"ה נעצב האי סמיא. וגם רבינו בפ"ק משום דירא שלא ישכח גם ביום מחר וכמו דאיתא בריש פרקן אי הכי ביו"ט נמי ומשני שמא יפשע היינו שמא ישכח כדפירש"י שם וז"ב ומני' הוכיח רש"י ז"ל שפיר דע"כ הי' בר"ה דלא יכול להתנות דאי בשאר יו"ט כיון דנזכר ביום ראשון א"כ אמאי נעצב שהרי יכול להתנות ושפיר פירש"י וז"ב ונכון:
עוד נ"ל לפרש כונת רש"י ז"ל דפי' דר"ה הי' וצריך להבין מפני מה עצוב בראשון וכי לא ידע דמר שמואל דרכו להוציא כל נהרדעא ומניח ע"ת בשבילם וגם למה עצב פע"ש שהי' יודע בודאי מזה דאמר לי' מעיקרא סמוך אדידי. וגם קושיתי הנ"ל למה נעצב בתחילה הרי יש לו תקנה בהקנאה וקושי' בעה"מ למה לא יצא בתוך כל בני עירו וקושי' ראשונה הוא קושי' הט"ז. ויש בזה פירושים שונים ואף אני אענה חלקי בס"ד וליישב גם שיטת רבינו הרמב"ם ז"ל דפוסק בזה"ז ליכא לאתנייא דראשון בודאי קודש וקשה מגמ' דר"א ורבא כלהו ידעו ובקיאים בקבועא דירחי ולפי פירש"י נראה ג"כ בסוגי' זו דלא כשיטתו ז"ל. והנלפענ"ד להשוות כל הפוסקים בלא פלוגתא:
דהנה הר"ן הביא בשם ר"א דגם בע"ת ביום ראשון כשמניח בתנאי דוקא בדאית לי' בשול מעיו"ט וכן איתא בירושלמי ע"ש והטור פליג עלי' בלי נתינת טעם והמג"א הביא בשר היי"ש והב"ח דלא כותי' אף דהמחבר הביא דעתו בש"ע. וצריך להבין דעת רבותינו ז"ל דפליגי באיזו טעם פליגי:
דהנה באמת קשה אם לא הכין מעיו"ט ולא נשאר בידו אפוי ובשול מקודם יו"ט במה מניח ע"ת איך יאפה ויבשל ביו"ט לצורך שבת וניהו דבע"ש יוכל לבשל על שבת מכח הע"ת שעושה יום ראשון אבל גוף ע"ה ביום ראשון איך יכול לעשותו לצורך שבת הרי אפי' כשעושה ע"ת בעיו"ט אסור לבשל ביום ראשון לשבת לב' טעמים שכ' המג"א א"כ איך מעשה ע"ת ביום ראשון וסתמא נקטו דיכול לעשות ע"ת בראשון בתנאי ואפי' כשנזכר אחר סעודת שחרית. א"כ איך יוכל לעשותו וי"ל דזה כוונת ר"א והירושלמי הנ"ל דהיינו אם אית לי' מעיו"ט דוקא אבל אם לית לי' מעיו"ט לא יכול לאפות ולבשל על ע"ת ובאמת אם יזכור קודם הסעודה ג"כ יש לו תקנה שיקח מנה אחת מהסעודה שבשל על יו"ט ראשון ובאמת כן איתא בשי"מ. אך מה שנראה דלא כן שיטת ר"א לא ידעתי דלדעתי נראה דזו שיטת ר"א ונכון דהע"ת גופא צריך לו להיות אפוי ומבושל מעיו"ט דאל"ה אסור להכינו ביו"ט ראשון כיון דמניחו על שבת וז"ב ופשוט:
אמנם דעת הפוסקים החולקים נראה לי לתת טעם לשבת למאי דאיתא ריש פסחים גבי לא בדק קודם פסח יבדוק במועד ולא חיישינן שמא ישכח ויבא למיכל מני' כיון דהוא עצמו מחזיר עלי' לשרפו בודאי לא יאכל מני' וכן איתא שם לכמה ענינים. וא"כ כיון דמדאורייתא ניתר לאפות ולבשל מטעם הואיל דאי מקלעי לי' אורחים אלא דכל עיקר איסור אינו אלא מדרבנן אינו אופה ביו"ט לצורך שבת. ובגמ' איתא בריש פרקן לר"א טעמא דע"ת הוא כדי שידעו דאין אופין מיו"ט לשבת אלא בהתחיל מעיו"ט רק לגמור מכ"ש דאין אופין מיו"ט לחול ונמצא הטעם דע"ת מפני כבוד יו"ט למען ידעו דאין אופין מיו"ט לחול. א"כ מש"ה מותר לאפות ולבשל הע"ת ואין בו חשש כיון דכל עיקר הע"ת שעושה הוא בשביל כך וא"כ שפיר יכול לעשותו וזו הטעם של הטור והפוסקים שהשיגו על ר"א דגם בדלית לי' מאתמול מותר לעשות ע"ת ביו"ט ראשון וא"כ מעתה י"ל דה"פ בגמ' דהאי סמיא גם כשידע דרך מר שמואל להניח ולזכות לכולם מ"מ לא רצה לצאת בשלו כי חפץ הוא לעשות המצוה בו יותר מבשלוחו שהגדול העושה בשביל כולם הוא מטעם שליחות והמעשה הי' שנזכר ביום ראשון ולא הי' לו כלום מאתמול רק שהי' צריך לאפות ולבשל ביום ראשון לצורך ע"ת להתנות וע"ז הי' עצב שהי' סובר כדעת ר"א דאין להתנות כי אם ביש לו מעיו"ט דאל"ה אסור לאפות ולבשל גוף הע"ת שהוא ביום ראשון לצורך שבת וע"ז עצבותא דידי' שהי' מסופק בדין זה ע"ז אמר לו מר שמואל סמוך אדידי דהיינו לא שאמר לו שיוצא י"ח בשלו הואיל דראה דאינו רוצה בכך ורוצה דוקא בעצמו לעשות המצוה בשלו אלא דה"פ אחרי אחר כך מנה זו להוציא רבים וצריך לזכות להם לכל מי ששכח לעשות מעיו"ט ע"ת הוא מזכה לו ע"י אחר כמבואר בש"ס ופוסקים א"כ יש לו חלק דא"צ כזית לכ"א ועכ"פ הניח הוא כזית א"כ כבר זכה בו ההוא סמיא ג"כ כיון דשמואל לא ידע אם דעתו שאינו רוצה בזה ומחשבתו לזכות לכל מי ששכח לעשות מעיו"ט א"כ שפיר זכה בו האי סמיא ולזה אמר לו סמוך אדידי היינו מה שזכיתי לך א"כ יש לך ותוכל לעשות בו עתה ע"ת בתנאי ותעשה המצוה בעצמך ובזה הפיס צערו ועצבונו ולשנה הדר עצב כי לא סמך על של שמואל לפי שהי' יודע דשמואל לא כיון לזכות לו יען כי לא חפץ בו ונהירין מילין דהר"ן שכ' מדעצבת גלית בדעתך שאינך חפץ בשלי והיינו כיון שלא זכה בו בע"כ א"כ ממילא לא הי' לו במה לעשות ע"ת כן הי' לנו לפרש דשפיר אמר לכ"ע שרי ולדידך אסור. וא"צ לומר דמיירי בר"ה אלא אפי' בשאר יו"ט אלא מחמת שלא הי' לו מאתמול ולא הי' יכול לעשות ע"ת אלא דרש"י ז"ל אינו סובר כשי' ר"א אלא כשי' הטור דיכול לאפות ולבשל הע"ת ביו"ט ראשון וכאשר כתבתי למעלה אלא דמש"ה עצב לפי שהוא הי' מסופק בדבר ושמואל השיב גם לכל הסברות תוכל ליקח לך מדידי לעשות בו ע"ת כנ"ל. אכל בתר הכי לשנה שכבר לא הי' לו תקנה כלל כיון שלא זיכה לו בע"כ אבל מ"מ אם אין לו שוב מותר לעשות בעצמו וכשי' הטור. א"כ אכתי תקשי הו"ל להתנות ואמאי אמר לו לכ"ע שרי ולדידך אסור הרי יש לו תקנה. וע"ז פירש"י דע"כ מיירי בר"ה דא"א להתנות וזה פי' נכון ודוק היטב כי ענין עמוק ונכון בסברא ובטעמא פי' נפלא בס"ד אשר לא שערום קדמאי ובתראי והבן היטב:
והנה לשי' רבינו הרמב"ם ז"ל דפוסק בזה"ז אין להתנות והרב המגיד כ' בטעמו לשבח דכיון דהיום קודש ודאי והוא אומר דאם היום קודש אין זה כלום. א"כ איך עושה ביום שני לצורך שבת הרי עכ"פ מדרבנן אסור ונמצא עושה מלאכה ביום ב' בלא עירוב כיון שכך אמר דאם קודש לא עשיתי כלום ובאמת הוא כך. אמנם קשה לי בשלמא לענין טבל שיתקן בממ"נ ובתנאי או לענין עירובי חצרות ושיתופי מבואות שפיר קאמר הרה"מ אליבא דרבינו ז"ל דהואיל שאומר בעצמו אם היום קודש לא עשיתי כלום א"כ ממילא ל"ה תרומה ול"ה שיתוף ועירוב לחצרות אבל לענין ע"ת מה בכך שאומר כן הרי עכ"פ הניח ע"ת ואמר אם מחר קודש יהי' זה עירוב א"כ כבר הניח ע"ת וממילא מותר לבשל ליום ב' על שבת כיון דזה עיקר טעמא דעירוב תבשילין למען ידעו דאין אופין מיו"ט לחול וכפי סברתי הנ"ל ולא עוד אלא דעדיפא מני' כ' הט"ז בס"ק וא"ו בשם הרש"ל במי שהכין לו תבשיל לע"ת והי' בדעתו להתנות ולומר בהדין ושכח ולא התנה ולא אמר כלום מ"מ יוצא בדיעבד י"ח וא"צ יותר. א"כ כיון שבכאן הכין ואמר אלא דאומר אם אינו קודש אבל עכ"פ הכין זה לע"ת ולא גרע מאינו אומר כלום והבן בזה:
ומזה שמענא דרבינו ז"ל מודה גם הוא ביש לו דבר מאתמול שפיר יכול להתנות גם בזה"ז אלא כונתו לפי דהרמב"ם אינו סובר כר"א אלא כשי' הטור דא"צ להכין מאתמול אלא דשפיר יכול לבשל ביו"ט ראשון ולהתנות בו וע"כ כסברתי הנ"ל דמותר לבשל ביו"ט אחר לצורך ע"ת וא"כ טעמא בעי אמאי הרי עכ"פ שבות הרחוקה הוי ולא התירו שבות רחוקה כמ"ש למעלה אלא דא"ש דכיון דבאמת אינו איסור שבות והוא עושה כן מספק ומתנה אם הוא קודש או אינו קודש. וא"כ אין כאן אלא ספק דרבנן דמה"ת מותר גם לחול מטעם הואיל רק משום שבות בעלמא וא"כ הוי ספק דרבנן ומותר אפי' לכתחלה משום מצוה הוי דיעבד דשכח מלעשות בעיו"ט. ומעתה עולה יפה דברי רבינו ז"ל דזה דוקא בימי המקדש דהוי ב' יו"ט ש"ג מתורת ספק שפיר הי' יכול לעשות הע"ת ולהתנות. אבל בזה"ז דודאי קודש הוא יום א' א"כ איך יתנה ויעשה ע"ת. ומעתה עולה לפי"ז דדוקא היכא דאין לו בשול מאתמול אבל בדחית לי' מאתמול מודה גם רבינו ז"ל דודאי מהני דלא גרע מלא אמר כלום רק שהכין לעשות בו ע"ת דמהני בדיעבד ונמצא לק"מ מהא דתנאים בגמ' כתבו התנאי בשני י"ט ש"ג גם בזה"ז דגם הם היו בקיאים בקבוע דירחא. די"ל דהם אמרו רק להשמיענו הדין דתנאי מהני ביו"ט ולא בר"ה. ובאמת יש נ"מ רבתא כגון היכא דיש לו מוכן מאתמול רק דשכח לעשות ע"ת אבל עכ"פ יש לו מאתמול דבר מבושל ואפוי שפיר מהני כנלענ"ד לבאר דעת רבינו הרמב"ם ז"ל ולהשוות הפוסקים בלי פלוגתא וזה הדרך ישכון אור לדעתי וז"ב ונכון ודוק היטב כי נכון בעזה"י:
וזה צריך לדעת כי ע"ת בתנאי בשאר יו"ט צריך עכ"פ לעשותו בעוד היום גדול בכדי שיוכל לבשל בשביל אורחים אי מקלעי לי' כיון דכל עיקר ההיתר משום דמדאורייתא מותר משום הואיל וכמו דצריך לבשל ביום ב' לצורך שבת בכדי שיוכל לבשל לאורחים שיכולו לבא קודם הלילה וקודם התוספות יו"ט והרבה צריך לדקדק בזה כי זה העיקר ובלא"ה אסור לעשות מלאכה כי הפסק מוסכם בכל הפוסקים דצרכי שבת אין נעשים ביו"ט מדאורייתא ואין כאן היתר אלא בשביל הואיל אלא היכא דחל יום ב' בע"ש לדידן הוי יום ב' רק מדרבנן ומנהג אבותינו אבל מ"מ לא פלוג בתקנתן והחמירו בחק חכמים ויותר צריך לזרז בדבריהם ולשמור פקודיהם. וד' הטוב יפקוד אותנו לטובה: