אור ברסלב
שות מהרי אשכנזי אורח חיים › סימן לב

שות מהרי אשכנזי· רבי יואל אשכנזי

אורח חיים · סימן לב

סימן לא

בסוכה ר"פ לוה"ג דאמר ר"ה להני אוונכרי כי זבניתו אסא ליגזזו אינהו כי היכי דלהוי יאוש בידייהו ושנוי רשות בידייכו. דקרקע אינה נגזלת ופירש"י דיאוש כדי לא קני וא"נ קני מצוה הבאה בעבירה היא. והקשה מהרש"א מה פריך ולקנינהו בשינוי מעשה דא"כ תקשי דהוי מצוה הב"ע. ותימה רבה הוא ולא מצאתי ישוב נכון לזה. ונלענ"ד לתרץ מקודם נראה ליישב מה דפירש"י בהא דסתם כותים גזלו ארעא נינהו דגזלו ארעא דישראל ושמא האי קרקע דישראל הוא. והרשב"א בת' פירש דלאו דוקא דגם אם גזלו מנכרי דגזל נכרי ג"כ אסור מה"ת. וגם אפי' אי נימא דגזל נכרי מותר מה"ת אבל מ"מ לאו שלכם מקרי כמ"ש הרב המאירי הובא במג"א בסי' תרל"ג ולא נמצאת ישוב נכון למה דקדק רש"י ז"ל דוקא דגזל של ישראל הוי. ונראה לענ"ד לומר דבר נכון ומתקבל בס"ד.

דהנה הערתי בקושי' על הא דפירש"י דחייש לגזל של ישראל א"כ גם בלא קנין יאוש ושה"ר וש"מ ג"כ מהני למאי דקימ"ל בכמה דוכתי ניחא לי' לאינש למעבד מצוה בממוני'. א"כ ניהו דהנכרי גזל הקרקע מישראל מ"מ אלו הי' יודע הישראל הנגזל דהאסא יגיע ליד ישראל הקונה מהגזלן דהאסא ניחא לי' בכך ומחל לו על האסא למען שיוצא בו הישראל י"ח במצוה. ואח"ז מצאתי הקושיא מבואר בס' י"ד שהביא בשם שו"ת שערי אפרים ז"ל שהקשה קושי' זו ועיי' עליו מה שתי' אולם לא הונח ולא הועיל כלום בתירוצו. למאי שכ' הרא"ש בענין שאלת טבעת לקידושי אשה דמקודשת דאמרינן מסתמא נתן לו במתנה שיהיה באופן המועיל לקדש בו אשה א"כ ה"נ נימא בזה דמסתמא ניחא לי' לישראל שהישראל השני יוצא בו מצוה זו. ונתן לו במתנה ובאופן המועיל ויש להעיר בקושי' זו:

איברא דהנה באו"ח סי' י"ד הקשו הפוסקים למאי דאיתא בנוטל טלית של חברו שלא מדעתו יוכל לברך עליו מטעם דניחא לי' לאינש שיעבד מצוה בממונו ומש"ה מסתמא הקנה לו במתנה המועיל ויברך עליו ומ"ש גבי לולב של חברו כ' הרמ"א דיכול ליטלו שלא מדעתו רק בשאר ימים אבל לא ביו"ט ראשון דבעינן לכם א"כ אמאי בטלית יכול לברך עליו ועיי"ש בט"ז שהאריך למצוא ישוב נכון ודחק והניח בצ"ע:

ומה שנלענ"ד לומר ישוב נכון בעז"ה. דהנה יש להעיר באמת הן גבי קידושין והן טלית וכדומה מה בכך דניחא לי' לאינש שיעשה חברו מצוה בממונו ומחל לו והסכים למעשיו אבל הרי קימ"ל דמחילה לא מהני כ"א בתביעת ממון. אבל בחפץ בעין לא מהני מחילה עיי' בחו"מ סי' רמ"א דלחפץ בעין בעינן קנין מתנה. א"כ במה קני לי' שיהי' נחשב כשלו ניהו דניחא לי' והוי רק כמחילה בעלמא אבל מנין לו לקנותו בקנין שיהי' שלו ממש הרי לא נתן לו האיך במתנה וקנין דהא דניחא לי' לא הוי עדיף ממחילה ותו לא. לכן נראה לי דהא דכתבו כל הפוסקים בענינים כאלה מהני מה דניחא לי' משום מצוה הקנין שלו הוי מדרבנן. דהיינו דרבנן אקנויי לו האי חפץ וכמו דאיתא בריש גיטין גבי האי זקן וכמו בגט שהאשה נותנת שכר הסופר ומשום עגונה הקנו רבנן להבעל הנייר והכתיבה ועיי' בהרשב"א שם בחידושין כן נמי אמרינן בזה מכח מצוה דניחא לי' למעבד בממוני' ולהכי אקניי הקנו לו רבנן כן בקידושי אשה ובמצות טלית וכדומה וזה נראה ברור לכאורה דמטעם קנין דרבנן אתינן עלה ועיי' בס' ג"פ בסי' קכ"א. אלא דאכתי לא הונח בעיני לפי מה שכ' בתוס' יבמות כ"ט בהא דאמרינן הפקר ב"ד הפקר ובהא דתורם מן הטמא על הטהור ל"א דאפקוהו מרשותו כשעת הפרשה כיון דבתר הכי נמי שלו ועליו לתקנו והיוצא מדבריהם דל"א הפקר ב"ד הפקר אלא כשיוצא מרשותו לגמרי לעולם אבל כשאכתי אגוד גבי' ל"ש סברא זו דהפקר ב"ד הפקר ומעתה דהא דאמרינן ניחא לי' למעבד מצוה בממוני' כונתו אמדינן דעתו דנותן לו במתנה המועיל דהיינו במתנה ע"מ להחזיר כמבואר בדבריהם א"כ איך אמרינן דקנה מתורת קנין דרבנן דהם הקנו לו דזה אמרנין מטעם הפקר ב"ד הפקר כמו שפירש"י שם בריש גיטין וזה שייך דוקא כשהקנו לו לעולם אבל אם אין רצונו רק להקנות לו במתנה ע"מ להחזיר א"כ אכתי אגיד גבי' ובתר הכי נמי שלו שוב לא שייך הפקר ב"ד הפקר בזה א"כ תשאר הקושיא הנ"ל במה קנה האי כי אם במחילה בעלמא דלא מהני וקנין דרבנן ל"ש כמבואר. אמנם א"ש ולק"מ דהנה במתנה ע"מ להחזיר קימ"ל דגם בנותן דמים מהני דאיצטלא מה לי הוא ומה לי דמים א"כ גם כשנותן הדמים מהני וע"ז שוב שפיר אמרינן דמכח דניחא לי' למעבד מצוה בממוני' מחל לו וכשמוחל לו דמי החפץ שפיר יוצא בו י"ח מכח הקנין דרבנן דמחל לו הדמים. וכיון שכן קונה גוף החפץ וז"ב והבן היטב כי נכון. והרא"ש פי לוה"ג כ' במתנה ע"מ להחזיר אם מהני תורת דמים מחלק בין חפץ דעלמא לאתרוג דדוקא בחפץ דעלמא אמרינן איצטלא מה לי הוא מה לי דמים. אבל באתרוג ולולב שרוצה דוקא בהאתרוג לצאת בו י"ח לא מהני כשמחזיר לו דמי האתרוג רק האתרוג או הלולב בעצמו עיי"ש. והשתא בזה מבואר ולק"מ קושי' הט"ז ז"ל דוקא בטלית או בטבעת קידושין שפיר אמרינן מכח דניחא לי' ויקנה לו גוף החפץ ובאופן המועיל וניהו דמחויב להחזיר לו אבל כיון דגם בחזרת דמים מקוים התנאי וע"ז מהני מחילה על חיוב הדמים ומש"ה מהני והוי כשלו ממש. משא"כ באתרוג דלא מהני חזרת דמים רק גוף האתרוג א"כ ל"מ מחילה וצריך קנין גמור לכן לא מהני מתורת ניחא לי' לאינש דליתעבד מצוה בממוני' אלא בשאר הימי' ולא ביו"ט ראשון דבעינן לכם ודוק היטב כי זה הדרך ישכון אור לישב קושי' א"ו הט"ז ז"ל והבן היטב:

ומעתה הנה בכאן לפי שיטת הרמב"ם ז"ל דסובר גם בקנין יאוש ושה"ר לא מהני רק לענין קנין גוף החפץ . אבל מ"מ צריך להחזיר הדמים . והב"י בחו"מ שנ"ג הקשה ע"ז דא"כ מה מהני בהני אוונכרי יאוש עם שה"ר הרי אכתי צריך להחזיר הדמים. ואמאי יוצא בו י"ח עייש"ה אבל לפי דברינו מבואר הדבר. כיון דמתורת ניחא לי' לאינש למעבד מצוה בממוני' מהני מחילה על חיוב הדמים ושפיר מהני יאוש וש"ר לענין קנין החפץ. ומעתה מתבאר דברי רש"י ז"ל ונהירין לעינים דע"כ מיירי הסוגיא בחשש גזל ישראל דאז מהני היאוש וש"ר דא"צ להחזיר הדמים מכח ניחא לי' לענין מצוה ולהכי נקט רש"י ז"ל גוזלי ארעא דישראל אבל לענין גזל נכרי ל"ה מהני היאוש וש"ר דמ"מ מחויב להחדר הדמים. וע"כ דאזיל הסוגיא למ"ד גזל נכרי מותר ולק"מ וא"ש ודוק היטב כי נכון. ולפ"ז מיושב קו' מהרש"א הנ"ל אחר שמבואר דכל עיקר סוגי' דשמעתא מתפרש מתורת ניחא לי' לאינש למעבד מצוה בממוני' ע"כ שפיר פירש"י דגם למ"ד יאוש כדי קני מ"מ הוי מצוה הב"ע וא"ל הרי ניחא לי' בכך ז"א דעד כאן לא אמרי' ניחא לי' לאינש לממ"ב רק דוקא אם הוא ממונו אבל אי נימא בשיטה זו דיאוש כדי קני ולפי פירש"י ותוס' פ"ק י"א דהוי מטעם הפקר שהפקר ממונו וא"כ דנקטי' ודיינינן לי' כהפקר ואינו שלו א"כ ל"ש שוב לומר דניחא לי' דתו לאו ממונו הוא א"כ חוזר הדבר דניהו דהוי קנין אבל מצוה הב"ע הוי כשיגזול בעצמו בשעת שיחתוך מהמחובר אז הוי הגזילה ומצוה בעבירה הוי בשעה שירצה לאגדו בלולבו כיון דכבר נעשה הפקר ולאו ממונו הוא וזה דוקא בקנין יאוש דע"כ מטעם הפקר קאתינן עלה אבל כשהקנין הוא בשינוי מעשה אז אמרי' דלאו הפקר הוי אלא דקנה בשינו מעשה וניהו דמחויב ליתן לי' דמים ע"ז שפיר אמרינן מכח דניחא לי' למעבד מצוה ויקנה הישראל בגוי' לעשות בו מצוה ומחל לו הדמים וא"ש והבן היטב כי זה ענין עמוק וחריף בעזה"י:

תוכן העניינים

שות מהרי אשכנזי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה