אור ברסלב
שות מהרי אשכנזי אורח חיים › סימן לא

שות מהרי אשכנזי· רבי יואל אשכנזי

אורח חיים · סימן לא

סימן ל

הרמב"ם פ"ג מה' מגו"ח ה' ט' פסק מדליקין מנ"ח לנ"מ והראב"ד אפי' ע"י קינסא שרי ונמצא מוכח מרבינו ז"ל דסובר רק מנר לנר ולא ע"י קינסא ומנין לרבינו ז"ל לפשטות הרי טעמא דאכחושי מצוה איתותב. וא"כ טעמא משום ביזוי מצוה ופליגי ע"י קינסא ופסק כשמואל דשרי אפי' עי"ק והלח"מ שם תמה על רבינו ז"ל פ"ג מה' מע"ש דפסק אין שוקלין מע"ש אפי' דנרי זהב לחלל עליו מעשר אחר מטעם דלמא לא יכוין משקלותיו ונמצא מעשר מפסיד שהפירות חסרים ויצא המעשר בפחות מדמיו עיי"ש. וקשה לדידי' דפסק כשמואל מנל"נ ולא עי"ק א"כ טעמא דאכחושי מצוה אתותב רק משום ב"מ ועי"ק אסור א"כ ל"ק מהא דמע"ש וא"צ לתירוצא דרבה דזה דוקא לטעמא דאכחושי מצוה דאז הוי תיובתא לשמואל וצריך רבה לשנויי דשאני התם משום דלמא לא יכוין משקלותיו ולמה תפס רבינו האי טעמא במע"ש שהרי לדידי' דעי"ק אסור בלא"ה ניחא דהתם לקינסא דמי ועיי' בלח"מ שהאריך שם. ועוד הקשה אגמ' דקאמר בשלמא אי משום ביזוי מצוה לא הוי תיובתא כיון דעי"ק אסור גם לשמואל וקשה מ"מ גם להאי טעמא הוי תיובתא דניהו דהכא עי"ק אסור מפני שהקינסא חול הוא ואיכא ב"מ. משא"כ התם דהסלע אחר ששקלו כנגד המע"ש מחלל בו פירות מע"ש ונשאר הסלע הנשקל בקדושת מעשר. א"כ ל"ד לקינסא ואמאי אסור התם לשקלל ולמה פסק תנא לומר דלהאי טעמא ניחא וראוי לעורר בכ"ז והלח"מ נדחק וגם הא דאמר רבה בלשון שמא לא יכוין משקלותיו וקא מפיק לי' לחולין מה הלשון אומרת ומפיק לי' לחולין הלא הוא מקודם חולין ורש"י ז"ל נזהר בזה ופירש דיניח לחולין ודוחק. לכן נלענ"ד ליישב הכל בס"ד ולהוכיח דברי רבינו ז"ל דלא הונח לי' פירש"י ז"ל בראשון מה דאסר עי"ק מוכרח מהסוגיא דמסיק מה הוה עלה חזינן אי הדלקה עושה מצוה שרי ואי הנחה עושה מצוה אסור ופירש"י דכיון דהנחה עושה מצוה א"כ לא נגמר המצוה בשעת הדלקה אלא אחר שהניחה ומש"ה אסור והיינו כיון שבהתחלת הדלקה אין המצוה עדיין נגמר והוי בשעת הדלקה ביזוי מצוה ונמצא ניהו דקימ"ל דמסיק להלכה הדלקה עושה מצוה ועיקר המצוה נגמרת בשעת הדלקה ושרי אבל זה דוקא כשמדליק מנר לנר בעצמו א"כ מש"ה שרי שבשעת שמדליק עושה המצוה כולה אבל אם ע"י קינסא א"כ בשעת שמדליק הקינסא אינו עושה המצוה וממילא מוכח דאסור גם לשמואל עי"ק ועולה יפה פסק רבינו ז"ל ועיי' בתוס' שם וז"ב:

אמנם בזה גופא יש להתבונן אמאי ע"י קינסא אסור מה בכך שמדליק כיון דהקינסא לצורך נר מצוה להדליק א"כ מה לי אם מדליק משרגא לשרגא או עי"ק בי"כ ובי"כ אין כאן בזוי מצוה כיון שעושה כן לצורך מצוה כדי להדליק נר של מצוה ממילא אין כאן בזוי מצוה זה רק בענין עשה דוחה ל"ת קימ"ל דבעינן בעידנא אבל בזה מה לי עי"ק או בשרגא סכ"ס לצורך מצוה מותר א"כ גם הקינסא הדלקת מצוה הוי. היכא שאי אפשר להדליק הנר של מצוה כ"א ע"י קינסא כגון שאין כאן פתילות ארוכות א"כ ממילא הקינסא מצוה הוי. לכן נ"ל לפרש דגם בתחלה מעיקרא כל עיקר האיסור הוי ג"כ ס"ד משום חשש שמא לא יעלה ההדלקה והוי שמא יכבה הקינסא טרם שידליק וכמ"ש הט"ז עיי"ש בסי' תרע"ד ובאמת בשיכבה טרם שידליק יהי' נמצא למפרע שהדלקת הקינסא בחנם הוי ולריק ואז יהי' בזוי מצוה. דהדלקה ריקנית הדלוק מן הנר של מצוה והוי ב"מ. ומש"ה הוי אסרינן עי"ק שמא לא יעלה ההדלקה לנר אחר וחייש לשמא יהי' בזוי מצוה לאותו נר הראשון. אמנם יש לדון בזה דאז הוי ספק דרבנן דגם אם יכבה ויהי' הדלקה לריק מ"מ אין כאן אלא איסור דרבנן וקימ"ל סד"ר לקולא ולמה ניחוש לספק מדרבנן שלא להדליק ע"י קינסא. אך הרי קימ"ל ביו"ד סי' ק"י עיי' בפר"ח אף דקימ"ל סד"ר בכדי להקל זה לא אזלינן לקולא לכתחלה. מעתה י"ל דזו הוא הפלוגתא דפליגי רב ושמואל להאי לישנא ובזוי מצוה לרב סובר דאין מדליקין ע"י קינסא דחייש שמא יכבה ולא יעלה ההדלקה ויבוא לידי בזוי מצוה. ולשמואל מדליקין ע"י קינסא ג"כ דלא חייש לבזוי מצוה כיון דגם אם לא יעלה ההדלקה ג"כ לא יעבור רק על דרבנן מש"ה לא חייש לספק ומותר להדליק גם עי"ק לשמואל ולזה שפיר פריך מהא דסלע של מע"ש. כפי פירש"י ז"ל דדמי ממש להא דקינסא דלהכי התם און שוקלין כנגד מע"ש דגם בהס"ד הי' הטעם התם שמא לא יכוין משקלו ונמצא שקל בחנם דבר חול והוי ממש כהא דקינסא וטעם אחד להם עיקר החשש לס' דרבנן והוי תיובתא מהתם. דכן הי' ס"ד דטעם האיסור דאין שוקלין מע"ש משום שמא לא יכוין וכפירש"י בהשנויא ולק"מ קושי' הלח"מ הנ"ל. דעל לישנא דאכחושי מצוה לא הוי תיובתא אך להאי לישנא דעי"ק שפיר הוי תיובתא ודוק. וע"ז שפיר משני רבה התם היינו טעמא שמא לא יכוין משקלו ומפיק לי' לחולין והיינו כפי' הרמב"ם דהחשש שמא יבא לידי איסור דרבנן שיוצא מעשר בפחות מדמיו וזה מדיוק מהא דקאמר ומפיק לי' לחולין וכפי' רבינו ז"ל. ונמצא ל"ד להאי דקינסא דאין כאן אלא חשש דרבנן גם בדיעבד אם לא יגמור ההדלקה ולהכי לא חייש לכתחלה ושרי. משא"כ התם גבי מע"ש יש חששא דאיסור דאורייתא ומש"ה אין שוקלין והבן היטב הביאור דברי הסוגיא ומעתה ממילא מיושב דברי רבינו ז"ל דניהו דבלא"ה אסיר כיון דפוסק דאין מדליקין גם בנר עי"ק רק מנר לנר עצמו א"כ ממילא ניחא דאין שוקלין שמא לא יכוין משקלו אבל בזה אין רק חששא דבזוי מצוה דהוי רק דרבנן מבאר הרמב"ם ז"ל הטעם דיש חשש איסור וחשש דאורייתא דבי"כ ובי"כ הטעם הוא שמא לא יכוין משקלו ותופס חששא דאורייתא וז"ב ודוק וקצרתי וסמכתי על המבין היטב כי דבר נכון הוא:

תוכן העניינים

שות מהרי אשכנזי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה