אור ברסלב
שות מהרי אשכנזי אורח חיים › סימן כח

שות מהרי אשכנזי· רבי יואל אשכנזי

אורח חיים · סימן כח

סימן כז

דרוש לשבת תשובה. יומא י"ג סוגיא דשני בתים.

שם פלוגתא דר"י ורבנן דלר"י אשה אחרת מתקינין לו דלמיתה דחדא חיישינן למיתה דתרתי ל"ח ורבנן פליגי ומי סגי לי' בתקנתא ביתו אמר רחמנא דמקדש לה והא כמה דלא כניס לה לאו ביתו הוא דכניס לה. א"כ הוי לי' שני בתים ורחמנא אמר וכפר בעדו ובעד ביתו ולא בעד שני בתים דהדר מגרש לה אי מגרש לה הדרא קושיא לדוכתא דמגרש לה על תנאי כו' אלא דאמר לה על מנת שתמות אחת מכם מתה הא קיימא הך מתה הך הא קיימא הא ופריך ודלמא לא מייתא ולא חדא מנייהו והוה לי' שני בתים ועוד כה"ג מי הוי גיטא והאמר רבא כל ימי חייכי אין זה כריתות כו' ובתוס' שם הוי מצי למיפרך ודלמא מתה לה חדא מנייהו והוי לי' גיטא וקם לי' בלא בית אלא ניחא לי' טפי למפרך כו' והנה לא מספיק תירוצם לקושי' זו בהך פירכא ובהך אקומתא כד מעיינת שפיר בהך סוגיא דקא שקיל וטרי וכל שנוייא דמשני אינו אלא לתרץ קושי' דמדקדק מקודם בסמוך ומדקדק ואזיל עד מסקנא דמלתא דמשכח פרוקא דלא תקשי מידי אבל עכ"פ בשנויית דקא משני מתורץ קושי' דמעיקרא ובהך אוקימתא לא משני מידי דאכתי הקושי' במקומה עומדת מה דפריך מעיקרא דלמא מתה חדא וקם לי' בלא בית ואין התחלה לאקומתא דא וגם אין לומר בזה דהוי מצי למפרך גם פירכא זו ואינו נקיט רק פירכא אחת הוי פריך עוד קושי' א' דפריך ועוד ממימרא דרבא ונשמע דאין עוד שום קושי' על הך איקומתא זולת שני קושיות אלו דבאמת לפי"ז הי' לו להקשות ועוד קושי' זו אלימתא כיון דנחית למנינא דקושיות וזו קושי' שראוי לעורר בזה ודקדוק נכון כד מעיינת שפיר וצריך בר נגר למפרקינהו ואין לומר דמה דפריך ממימרא דרבא היינו לפי שאינו עפ"י דינא דאין זה כריתות ומש"ה הוסיף לומר ועוד אבל לא נחית למנינא דקושי' ז"א דא"כ למה לא פריך מתחילה באיקומתא קמייתא הר"ז גיטך ע"מ שתמותי שם הו"ל למפרך מהא דרבא. ועכ"ל דהניח על המעיין ולא פריך רק חדא בכדי למיזל ולדקדק עד המסקנא כמו שפירש"י ותוס'. א"כ למה בכאן פרט שני קושיות ולא יותר והניח העיקר הקושי' נשמענה מן הדא דבזה מדייק לומר דאין בזה עוד שום פירכא רק אלו וזולתם אין עוד קושי' וצריך להתבונן בזה היטב בעזה"י:

ב' יש להתבונן במה פליגי ש"ס דירושלמי אש"ס דילן דפריך התם ויקדש מאתמול דמשמע לי' מתקינין בהזמנה בעלמא ומשני וכפר בעדו ובעד ביתו ולא בעד שני בתים ופריך ולא נמצא כקונה קנין בשבת ומשני משום שבות התירו במקדש כו' ולפי האמור בירושלמי א"ל להך איקומתא לקדש ולגרש ולכשתמות ביוה"כ מקדש אז אשה אחרת ושפיר קאמר הירושלמי דאין שבות במקדש:

ג' קושי' תוס' למה נקט גבי דידה ע"מ שלא תכנסי לביהכ"נ ובסמוך גבי דידי' ע"מ שאכנס. והנה גבי דידה שפיר תירצו בתוס' דלח מצי למימר ע"מ שתכנסו לביה"כ הואיל כשהיא בריאה אינה רשאי ליכנס דלמא מייתא חברתה וקם בלא בית וכשתהי' חולה ונטוי' למות אינה יכולה אבל הא דלא נקט גבי דידי' שלא אכנס תירוצם דחוק מאוד ודבריהם סותרים להא דלעיל ד"ה אלא לחדא עייש"ה וק"ל והקושיא נצב כחומה אמאי לא תפש בשניהם בשוה אי לכנוס או שלא לכנס ובודאי דברי הגמ' בדקדוק אמרו וצריך להבין ולבאר היטב ועיי' בתוי"ש:

ד' מה דקאמר אי חזי לה דקא בעי' למימת קדם איהו ועייל לביהכ"נ ומשוי לגיטא דהא גיטא למפרע. וקשה טובא להבין זו העצה וכי נביא הוא דחזי דבעי' למימת וכי מפני שהאדם יראה לעינים שהיא מסוכנת ועומדת למיתה. אבל מ"מ יוכל להיות שישתנה החולי גם כשתהא כפסע בינה לבין המות עשוי להשתנות שתחי' ולא תמות וזו היא דבר המצוי שתתעכב עד אחר יוה"כ ח"כ איך יכול ליכנס לביה"כ עוד בה כשמתה דלמא בשעה זו שנכנס לביה"כ ונמצאת מגורשת וכשתחי' ותשוב לחיותה ולא תמות ביוה"כ הנה גם חברתה מגורשת וקם לי' בלא בית וזו היא קושי' חמירה לפענ"ד וראיתי להגאון מוחז"ל שעמד בזה והוא ז"ל הרגיש בקושיא זו ונתן עצות בנפשו במועצות ודעת לפי רוחב דעתו ועומק השגתו בדרך מרחק לפרש דברי הש"ס ואני בעניי לא נתקרר דעתי הקלה בישובו וחתרתי וחקרתי למצוא פי' פשוט וירוח לי לפי קוצר בינתי לאיש קטן ושפל ערך כמוני ות"ל התבוננתי ומצאתי דרך נכון בס"ד:

ה' ובתוי"ש ד"ה כי חזי הקשו וז"ל וא"ת לאחר מיתה נמי אם ילך לביה"כ מגורשת למפרע דאמרינן במי שאחזו הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש ומת בתוך יב"ח הרי זה גט לא דמי דהתם קיימתה לתנאה שחייתה עד שעברו י"ב חודש אבל הכא מתה קודם שנתקיים התנאי עכ"ל וקשה להבין החילוק מה בין מת בתוך י"ב חודש שנתקיים התנאי בשעת מיתתו לבין נתקיים התנאי לאחר מיתתה. ועוד תמי' לי הרי איתא בפ' מ"ש באומר הרי זה גיטך ע"מ שתתנו לי מאתים זוז ומת קודם שנתנה ונתנם ליורשיו פליגי רבנן ורשב"ג אי מהני וע"כ לא פליגי רבנן ארשב"ג אלא דסברו רבנן לי ולא ליורשי אבל באומר בפירוש דגם ליורשי בכלל מהני כשנתנה ליורשיו א"כ הרי אינה מקיימת התנאי עד לאחר מיתתו ומעתה מ"ש לאחר מיתתו או לאחר מיתתה כך לי כשנתקיים התנאי לאחר מיתתו דמהני כמו כן ליהני גם כשהוא מקיים התנאי לאחר מיתתה ומה"ת לומר דלא מהני קיום התנאי לאחר מיתה כיון דהגירושים חלין למפרע משעת נתינת הגט ולא ידענא שום סברא לחלק ביניהם כשאומר מעכשיו וצע"ג בזה. ועוד אי לפי סברא זו דכיון דנתקיים התנאי לאחר מיתה לא מהני. א"כ תקשי גבי דידה דמתנה אם לא תכנסי לביה"כ דקאמר הכא דמהני כשתמות בפלגא דעבודה הואיל שלא תכנס לביה"כ ונמצאת מגורשת למפרע ולא יהי' לו שני בתים הרי באומר הרז"ג אם לא באתי עד יב"ח ומת בתוך יב"ח דנמצא ודאי לא יבוא עוד ומ"מ בעי בשלהי פרק מ"ש אם מותרת להנשא בתוך יב"ח אם מקרי נתקיים התנאי או לא תנשא עד לאחר שתעבור יב"ח ומסיק דלא תנשא עד אחר יב"ח ובתוס' שם הקשו אמאי הרי בודאי שוב לא יבוא ונתקיים התנאי ועיי"ש מה שתי' ובר"ן שם מבואר הטעם משום דאיהו לא הוי חייש למיתה דידי' ולא הי' גומר ומגרש אלא לאחר יב"ח ומש"ה לא שרינן לה מקמי הכי עייש"ה ועיי' עוד בר"ן בסוגיא דר"ה ור"ח כתב גבי מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד יב"ח ומת דלא שרינן לה אלא לאחר יב"ח דמקיים תנאה אע"פ שאין לחוש שמא יתבטל התנאי שהרי מת ושוב לא יבוא ע"כ הרי מבואר כשהתנה תנאי על זמן מה ואמר מעכשיו ומת בתוך הזמן מ"מ לא מקרי נתקיים התנאי עד לאחר זמן שקבע ומעתה הכא בנ"ד שאמר הרז"ג ע"מ שלא תכנסי לביה"כ ע"כ קאמיירי בקבע זמן היינו עד לאחר העבודה או עד שיעבור יוה"כ ואף כשתמות בפלגא דעבודה או בפלגא דיומא ושוב לא תכנוס בודאי מ"מ לא מקרי נתקיים התנאי עד אחר העבודה או אחר יוה"כ. א"כ שוב נתקיים התנאי אחר מיתתה כמבואר דניהו דלא נכנסה לביה"כ בעודה בחיי' מ"מ עדיין לא מקרי נתקיים התנאי עד שיעבור קביעת הזמן לפי דברי הר"ן ז"ל. א"כ מוכח ומבואר דגם בנתקיים התנאי לאחר מיתה ג"כ מהני ומגורשת למפרע כיון דקאמר מעכשיו והבן בזה היטב דע"כ מוכח דלא כתי' התוי"ש וצ"ע רב ליישב הדבר וקושי' הת"י הנ"ל קמה נצבה למה נקט כי חזי דבעי' למימת ואמאי לא קאמר לאחר שתמות ילך אז לביהכ"נ ויהי' גט למפרע ויבואר בעזה"י לפנינו דברי הש"ס על נכון בס"ד.

וא"ו קושי' הראב"ד ז"ל פי"ז מה' איסורי ביאה ה' י"ג כה"ג אינו נושא שתי נשים לעולם באחת שנ' אשה אחת ולא שתים וכ' הראב"ד ז"ל שם לא מתחוור זאת הסברא שלא אמרו במס' יומא אלא ביתו אמר רחמנא ולא כ' בתים דאפשר שלא נאסר בב' נשים אלא ביו"כ שמא ימשך לבו אחריהם ויביא לידי טומאה אבל הדעת נותנת כן כדי שלא יצטרך לגרש ערב יו"כ אלא שאני מוצא וישא לו יהוידע נשים שתים ע"כ והנה על קושי' שני' של הראב"ד ז"ל מהא דיהוידע הכהן שפיר תי' הכ"מ שם ולק"מ הואיל שהי' ימיו מאה ושלשים שנה נשא שתי נשים ויילד בנים ובנות זא"ז ורבינו ז"ל מדייק וכתב ואינו נושא שתי נשים כאחת ומכוין ליישב זה מהא דיהוידע שלא נשא אותם כאחת ומלבד שיש עוד פי' אחר בהקרא דלא כפירש"י ז"ל בשם הגאון מהר"א מווילנא דל ואין התחלה לקושי' זו אבל קושי' ראשונה פליאה נשגבה על רבינו ז"ל דמשמעתן משמע ומבואר דאין איסור בכל השנה כי אם ביוה"כ מקרא דביתו ולא שני בתים ולא ראיתי ישוב נכון המתקבל על הלב ונלאו כל הפוסקים לישבו על נכון והרי לפי שיטת רבינו דבכל השנה אסור לכה"ג שתי נשים א"כ תיכף כשמקדש וכנס עוד אשה אחת קודם יוה"כ עושה איסור קודם שמגרש אותה ולפי הגמ' דאין האיסור רק בשביל וכפר בעד ביתו ולא בעד שני בתים ובזה נדחה תי' המשנה למלך שתי' בס"ג מה' עבדים ה' י"א עיי"ש מלבד שהוא דוחק ולא מחוור לפי הש"ס אך גם נדחו דבריו ז"ל והבן היטב ומצוה ליישב ולקמן לפנינו יבואר בעז"ה ישוב נכון באופן נאה ומרוח בס"ד:.

ועתה טרם אחל לפרש הסוגיא אען ואומר ישוב נכון בקצרה על שיטת רבינו ז"ל לפי מה דאיתא ברכות וגיטין גבי ר"א בא לביה"כ ולא מצא עשרה שחרר עבדו והשלימו לעשרה ופריך והיכא עביד הכי והאמר ר' יהודא המשחרר עבדו עובר בעשה מצוה שאני והא מצוה הבאה בעבירה היא מצוה דרבים שאני ועיי' בתוס' פסחים נ"ט גבי מצות עשה דמחוסר כפורים דחי עשה דהשלמה והקשו שם בתוס' הרי לא בעידנא דמעיקרא עשה דהשלמה מקיים מצות עשה דפסח. ותי' דדוקא בל"ת כיון דחמור הוא בעינן בעידנא דמיעקר לאו מקיים עשה ואי לאו לא דחי משא"כ בעשה החמור לדחי עשה הקל ממנה לא בעינן בעידנא ובש"ל בשם ר"ת פי' דמצוה דרבים דוחה גם ל"ת ולא בעינן בעידנא ועיי' במג"א באו"ח סי' תמ"ו ועיי' בט"א שלהי ר"ה. והנה בתוס' ריש יומא כתבו דכפרת עונות כל ישראל תלוי בכה"ג דלא יקום בלא בית ולא יקום בשני בתים. והיינו דהדברים שנעשו בבגדי לבן לכ"ע חקה ועכובא היא ואם לא נעשו כהלכתא וחסר ענין א' מהא דכתיב חקה ועכובא נחסר הסדר ונעדר הכפרה וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל. ומעתה שהענין נוגע למצות עשה דרבים דכפרת עונות כל ישראל תלוי בזה וצריכים אנו לתקוני לי' לכה"ג דלא יקום בלא בית דקרא דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו. ומש"ה חייש ר"י יותר לשמא תמות אשתו מה דלא חיישינן לזמן מיעוט בעלמא וכמ"ש בתוס' א"כ אין כאן לכאורה קושי' כל עיקר מכח איסור דאשה אחת נושא ולא שתי נשים דהוי לאו הבא מכח עשה עשה. אמנם בהאי דנושא עוד אשה אחת הוא כדי שלא יהי' ביוה"כ בלא בית דחייכינן שמא תמות אשתו ונמצא מעקר כפרת עונות של כ"י ועשה זו דרבים נינהו ודחי עשה דשתי נשים וניהו דבכל השנה כולה אי אפשר לכה"ג להיות נושא שתי נשים משום איסור עשה מ"מ בשביל עשה דוכפר בעד ביתו שהוא מצוה דרבים דחי האי עשה והי' מותר לו להזמין לו אשה אחרת מחשש דשמא תמות אשתו הראשונה. ואע"ג דלא הוי בעידנא דעשה עובר בעת לקיחת האשה והעשה דוכפר מתקיים ביוה"כ מ"מ הרי לא בעינן בעידנא וכמו בשחרר עבדו וכמו בעשה דהשלמה כנ"ל וא"כ לא הי' ק"מ אבל כיון דילפינן וכפר בעדו ובעד ביתו ביתו א' ולא שני בתים. א"כ גוף הכפרה תלוי בזה ג"כ וכמו דאם אין לו בית א' מחוסר הכפרה וכמו כן אם יש לו שני בתים ג"כ חסרון בוכפר. א"כ לזה חין תקנה ואינו יכול ליקח שני בתים דגוף הכפרה אינו ומש"ה שפיר פריך רק מקרא וכפר בעדו ובעד ביתו ולא בעד שני בתים והבן היטב ולק"ה וז"ב ודוק ונכון בישוב דעת הרמב"ם ז"ל זו היא דרך פשוט וברור בס"ד ועוד יבואר לפנינו לקמן בעזה"י ישוב נכון.

ז' בשו"ת שאג"א סי' צ"ג הקשה על שמעתן דלא משכח עצה כי אם בדרך דע"כ מגרש אחת בכל שנה יפסול בתולה אחת מן הכהונה וזה אינו נכון כמבואר הרי יש עצה נכונה באופן שלא תהי' מגורשת זאת הח"מ והיינו שיקדש אחת ע"מ שתמות חברתך וחברתה יגרש ע"מ שאכנס לביה"כ והשתא אם יחיו שתיהם נמצא זו אינה מגורשת וזו אינה מקודשת למפרע ולא יכנס לביהכ"נ ואם תמות המגורשת בפלגא דעבודה יכנס לביהכ"נ כדי שתהי' המתה מגורשת למפרע ויעמוד במקודשת ואם תמות המקודשת אז תחי' המגורשת ונמצאת המקודשת אינה מקודשת כי קדשה ע"מ שתמות חברתך ולא יכנס לביהכ"נ כדי שיבוטל הגט ונמצא אין כאן שום חשש ויקום בבית אחד ולא בשתי בתים ולא יצטרך לגרש אשה אחת בחיי' לפסלה מכהונה וזו קושי' נפלאה:

ח' עוד קושי' שני' הקשה השג"א בשו"ת הנ"ל יותר הי' להם לתקן דלקדש אשה א' עיוה"כ דיהיו הקידושין חלין כשתמות אשתו מכאן ולהבא ולזה אין שום חשש וגם תירוצו שמתרץ על קושי' ראשונה תשאר קושי' שני' וכאשר יתבאר לפנינו בס"ד ולזה עצה היעוצה לא יצטרך לשום גט על ספק:

ט' קושי' מוחז"ל הגאון מה"ג שהקשה לפי דברי הש"א הנ"ל דיקדש ויגרש ע"מ שלא יכנס לביהכ"נ והיינו באם שלא יכנס לביה"כ אז תהי' מקודשת זו ואחרת תהי' מגורשת ובאם שיכנס לא תהי' זו מקודשת ולא זו מגורשת, ומעתה אין כאן שום חשש ויתבאר היטב לקמן בס"ד וע"ז אין שום פירוקא וצע"ג ובזה אחל בעזה"י לפרש ולבאר הכל באר היטב ולבאר כל חמורה דהנה הגאון שאג"א תי' קושיתו ראשונה דע"כ צריך לגרש א' מהם ולית לי תקנתא דלקדש א' ע"מ אם תמות חברתה למאי דקימ"ל דר"י סובר אין ברירה ועיי' בגיטין כ"ה ובעירובין ל"ו ומבואר דלר"י באומר הר"ז גיטך אם מתי א"ב ולא הוי גיטא למפרע ובאומר הריני מקדשך ע"מ שירצה אבא אינה מקודשת למפרע דא"ב. ומעתה באומר הריני מקדשך ע"מ שתמות חברתך תלי התנאי במי שחייו ומותו בידו זה אין ברירה לומר שהוברר הדבר למפרע ונמצא דלא יהי' חלין הקידושין למפרע באם תמות חברתה אבל אם אמר הרז"ג באם שלא תמות חברתך שפיר מהני לפי מה שמחלק הר"ן בשם הרמב"ן באומר הריני בועלך ע"מ שירצה אבא ויאמר הן אינה מקודשת דאין ברירה ובאומר הריני בועלך ע"מ שלא ימחה אבא ושמע ולא מיחה אינה מקודשת וכ' דהיינו משום דיש חילוק בין תולה בקים ועשה לבין תולה בשב ואל תעשה דבקו"ע אין ברירה ובשוא"ת יש ברירה אמטי להכי אתי שפיר הכח באומר הרז"ג ע"מ שלא תמות חברתך הוי בשוא"ת י"ב ומהני למפרע משא"כ בשיאמר הריני מקדשך ע"מ שתמות חברתך הוי בקו"ע ותולה במי שחייו ומותו תלוי בידו ובזה ודאי דא"ב לר"י ובמה שמגרש השני ע"מ שאכנס לביהכ"נ אף דהוי ג"כ בקו"ע מ"מ מהני כיון שתולה בעצמו בתנאי שבידו לכנוס ובתנאים שבידו לעשות לא הוי ברירה ובזה לכ"ע מהני כמו שפירש"י בגיטין ומש"ה מהני באומר ע"מ שאכניס לביהכ"נ זו תורף דברי הגאון שאג"א הנ"ל לתרץ קושי' הראשונה ולקמן נדבר בישוב קושי' שני' הנ"ל ובאמת לכאורה היא עצה נכונה דע"כ לית לי' תקנתא רק לגרש שתיהן ובאופנים המבואר בגמ' וא"א לקדש ע"מ שתמות מטעם א"ב דהוי בקו"ע ואינו בידו:

והנה לפי דבריו ממילא מיושב קושי' תוס' דהיא קושיא ג' דלמה נקט גבי דידה ע"מ שלא תכנסי לביה"כ ולא נקט שתכנס כמו לגבי דידי' ולהנ"ל ניחא בפשיטות דא"א לומר ע"מ שתכנסי דא"כ הוי בקו"ע ודבר שאינו בידו שתכנס היא לביהכ"נ א"כ לא הוי גיטא למפרע דא"ב וגם אם תכנס לא הוי גט וכשיחיו שתיהן יקום בשני בתים כיון דתלה בדבר שאינו בידו ובקו"ע ע"כ נקט באם שלא תכנסי ניהו דתולה בדעת אחרים שאני מ"מ הוי בשוא"ת דמהני כסברת הרמב"ן. משא"כ גבי דידי' שפיר קאמר ע"מ שאכנס אף דהוי בקו"ע מ"מ הרי בידו הוא ליכנס ובתנאי שידו ג"כ יש ברירה כסברת רש"י ותוס' וז"פ וברור אבל זאת תשאר בקושי' למה נקט גבי דידי' שאכנס הו"ל לתפוש בשוה ולומר ע"מ שלא אכנס ולפנינו יבואר בעז"ה על נכון בטוב טעם ודעת בס"ד:

אמנם דברי הש"א צריכים תבלין וקשי' מאוד להולמן וצ"ע רב לפרש תירוצו דאיך יפרנס איקומתא דש"ס בע"מ שאכנס לביהכ"נ כיון דהוי דבר שבידו וי"ב הגע עצמך בתולה בדבר שבאיסור הלא קימ"ל דבידו באיסור לאו בידו הוא גבי דיחוי בתוס' סוכה ל"ג וגם הרי בגיטין פ' המגרש מבואר באומר הרז"ג ע"מ שתאכל בשר חזיר לאביי הוי כתולה בדבר שא"א לקיימו ובטל. א"כ נחזי אנן בנ"ד שמגרש ע"מ שאכנס לביהכ"נ וכי מותר לו למיזל לביהכ"נ קודם שתחלה ונטוי' למות הרי כל זמן שתחי' ולא תמות איך יכול לילך לביהכ"נ הרי כ"ז שהשני' בחיי' א"כ אין הראשונה מקודשת וזאת תהי' מגורשת כיון שנכנס לביהכ"נ ונמצא קם בלא בית א"כ כשאומר ע"מ שאכנס אינו בידו לכנוס כי אם כשתגיע עד שערי מות אז ילך לביהכ"נ כדי שתהי' מגורשת למפרע. א"כ שוב הוי תולה במי שחיי' ומותה תלוי בידו והוי כאומר אם מתי דא"ב והבן בקושי' זו ונפלאתי על הגאון ז"ל איך לא העמיק דבריו דגם ע"י שאונס הוי תולה בחיי' ובמותה וא"ב לפי דבריו ז"ל:

אולם הדבר נכון מאוד והדברים עתיקים וראוים למי שאמרם דהנה נראה בעיני לפרש דברי הש"ס דקאמר דכי קא חזי' דמבעי' למימת אזל לבהכ"נ דקשה וכי נביא הוא ודלמא לבתר דאזיל שוב תחי' ותשוב לאיתנה והוא קושי' ד'. אמנם לדעתי ברור בכוונת המתרץ באיקומתא זו אחר שנדקדק בלשון שאומר ע"מ שלא תמות חברתך ודרך התנא תמיד לשנות בלשון שלא יטעה הקורא ולמה לא מפרש ראשונה ושני' דאחר שיש לכה"ג אשה מכבר וקודם יוה"כ מתקינין לו אשה חדשה וכך הי' לו למנקט לראשונה אמר שלא תמות השני' ולשני' אמר שאכנס או להיפוך ולמה מדייק בלשון חברתך לכן נלענ"ד דהפשט הוא כך כיון דכל הכונה בהגירושין של שניהם אינו אלא כדי שלא יקום בשני בתים ולזה מגרש חדא ע"מ שלא תמות השני' באם שתחי' ולא תמות ע"כ מגרש להך אבל באם תמות ע"כ צריך שיהי' הגט בטל כדי שלא יקום בלא בית. ומעתה גם כשתחי' ולא תמות אבל כשתהי' מגורשת מכה"ג ולא תהי' אשתו ואז לא תהי' חברתה דנקראת חברתה כשהם בניהם צרות זו לזו וכשתהי' מגורשת ממנו ולא תהי' אשת כה"ג אז ממילא צריך הוא שתבטל הגט שנתן לה וזה הפירוש באמירתה שמגרשה ע"מ שלא תמות חברתך היינו כשתחי' ותהי' חברתך היינו שלא תהי' מגורשת מבעלה אז דוקא יהי' גיטך גט אבל כשלא תהי' כך היינו שתחסר אחת משתי אלה או שתמות או אפי' כשלא תמות רק שתהי' מגורשת ממנו באיזו צד ואופן עכ"פ שלא תהי' חברתך להיותה אשתו כמותך אז תהי' הגט שלך בטל ומבוטל רק כשלא תמות ותהי' חברתך אז תהי' אתה מגורשת ממני למען לא יקום בשני בתים. ומעתה הדבר נכון מאוד דכמו דלא חיישינן למיתת שתיהן דלמיתה דתרתי לא חיישינן. הנה כמו כן לא חיישינן לשמא תחלה זו עד שתגיע לשערי מות וזו תמות דגם זה הוי כמיתה דתרתי ואין לנו לחוש רק לשמא תמות אחת וממילא השני' תקום על משענתה ככל אדם וע"ז שפיר קאמר אי חזי דבעי' למימת יכנס לביהכ"נ וניהו דאח"כ שוב חשיב לחיות אבל עכ"פ מגורשת ממנו לאחר שנתקיים התנאי שנכנס לביהכ"נ וא"כ איננה חברתה וממילא דאז בטל גיטה דראשונה דניהו שלא תמות השני' מ"מ הרי איננה חברתה ולראשונה אמר הרי גיטך ע"מ שלא תמות חברתך היינו כשתשאר חברתך בלי גירושין ונמצא אין עוד חשש לשמא תמות ראשונה וזו מגורשת מחמת שנכנס לביהכ"נ וזו קיימת והגט בטל לפי תנאה ולא חייש עוד שמא תמות כיון דכבר הגיעה שני' לסכנת מות ולמיתה דתרתי לא חיישינן וזה נלענ"ד ברור כשמש בפשט הגמ' והבן היטב כי נכון מאוד וברור כצהרים עד שנפלתי על הגאון ז"ל מוח"ז שלא הרגיש בזה כי זה אמת לאמיתתו לפענ"ד ודוק היטב בזה. ולפי"ז נכונים דברי הש"א בתירוצו דבאמת יכול לכנס לביהכ"נ וא"ש תקנתא דגמ' דגרשה ע"מ שאכנס מה אמרת איך יכול לכנס קודם שתחלה למות דיקום בלא בית ז"א דלפי מה שפירשתי דהיינו דמה שגירש לראשונה ע"מ שלא תמות חברתה היינו הפי' שתהי' חברתה ואם יכנס ותהי' מגורשת א"כ שוב בטל הגט של ראשונה דגם אם תחי' אחר שיכנס לביהכ"נ ותהי' נמצאת מגורשת ולא תקרא חברתך שלא תהי' אשתו של כה"ג ונמצא גט של ראשונה בטל כי זה תלוי בזה ושפיר יכול ליכנס ומתנה בדבר שבידו ועולה יפה פי' הגמ' ותירוצו נכון וז"ב והבן . אלא דלפי פירושי אין כאן קושי' כל עיקר ולק"מ קושי' הש"א שהקשה דיקדש א' ע"מ אם תמות ואת הראשונה יגרש כשיכנס לביהכ"נ וכד חזי דבעי' למימת יכנס לביהכ"נ ולפי הנ"ל לק"מ דליתא לתקנתא דא דאימת יכנס לאחר שתמות אי אפשר לפי דברי התוי"ש הנ"ל דלקיים התנאי לאחר מיתה אינו כלום. וע"כ כדחזי דבעי' למימת אז יכנס הנה בזה תשאר קושי' וכי נביא הוא דלמא אחר שיכנס לביהכ"נ שוב תחי' ולא תמות ונמצאת מגורשת והאחרת לא תהי' מקודשת כיון שקידשה ע"ת באם שתמות הראשונה וכשתחי' אינה מקודשת וזו מגורשת וקם בלא בית ובגמ' שפיר אמרינן דאף דתחי' אח"כ מ"מ הגט של הראשונה בטל כיון דגרשה רק בע"מ כשלא תמות ותהי' חברתך וז"ב ודוק היטב והבן וראה זה דבר חדש שלא שערים הגדולים ההם והדברים ברורים ונכונים ולדעתי אמת לאמתתו הפי' בדברי הש"ס ומתורץ היטב קושי' הש"א אף אם נימא דר"י סובר יש ברירה וברור ודוק:

ועתה אשיבה ואראה לתי' של הגאון הנ"ל ולפי הנחת סברתו דבמקדש ומגרש ע"ת שייך הענין לברירה ובקו"ע א"ב ובשוא"ת י"ב ובדבר שבידו ג"כ יש ברירה. והנה יש לעיי' בסברא נכונה היכא שתולה בתנאי בשני ענינים ענין אחד בדבר שבידו וענין א' שאינו בידו חבל היא בשוא"ת נראה בעיני ברור בכגון זה היכא שתולה בשני דברים א' דבר שבידו וא' בשוא"ת אמרינן דאין ברירה הגם אמנם היכא שתולה כ"א לבדו בשוא"ת או בדבר שבידו י"ב אבל היכא שתולה בשני ענינים ביחד א' בידו ואחד שוא"ת ודאי דא"ב והסברא נותנת בין דכל עיקר טעמא דרמב"ן הנ"ל היכא שתולה בדבר שבשוא"ת מהני וי"ב והיינו טעמי' לפענ"ד בכל ענין אוקמינן אחזקתו וחזקה בכל התורה כולה דיינינן לודאי דחזקה עדיף בזה מרוב דרובא אינו אלא מספיקא אזלינן בתר הרוב אבל חזקה הוי ודאי וכמ"ש הש"מ גבי הספיקות שנכנסין לדיר להתעשר הובא בכו"פ סי' ק"י בס"ס ומעתה כיון דחזקה הוי ודאי גלל כן אמרינן בדבר שבשוא"ת מוקמינן כמו שהיא עתה כן יהי' וכן יקום ולא ישתנה והאי דינא דברירה היינו מכח ספיקא דלהכי קימ"ל בדאורייתא א"ב ובדרבנן י"ב כיון דספק הוא וכמ"ש הר"ן בגיטין ובחולין ועיי' ביש"ש בדיני ברירה דמטעם ספק אתינן עלה ולהכי שפיר כ' הרמב"ן ז"ל בשו"ת דמוקמינן אחזקתו והוי כמו ודאי ויש ברירה לכ"ע כיון דא"צ שום מעשה מוקמינן אחזקתו זו הטעם של הרמב"ן שמחלק לענין ברירה בין שוא"ת לקו"ע והבן היטב. ומעתה נראה ברור בתולה בשני דברים ואף דהוי שוא"ת ועוד דבר שבידו ניהו היכא שתולה רק בדבר שבידו לחוד י"ב מ"מ כיון שתולה גם בענין שאינו בידו אף דהוי שוא"ת מ"מ הרי עדיין צריך למעשה מה שבידו הוא שפיר דיינינן לזה ברירה דוק בסברא זו ותשכח הדבר ברור ונכון מאוד אמת ויציב ונכון דבזה ודאי דא"ב. ולפ"ז נחזי אנן בנ"ד שאמר הרז"ג ע"מ שלא תמות חברתך ונמצא תילה במה שאינו בידו כי אם במי שחיים ומות בידו ניהו שהוא בשוא"ת דהיינו שלא תמות חברתך אבל אכתי הדבר תלוי ועומד אם תהי' חברתך היינו לכשיכנס לביהכ"נ וזו היא הדבר שדברתי שתולה בשני דברים שלא תמות ושלא יכנס לביה"כ דאז תהי' הראשונה מגורשת כשתחי' חברתה ואם הוא יכנס לביהכ"נ ולא תהי' החברתה דהיינו שאם יכנס לביהכ"נ ותהי' מגורשת מבעלה אז יחול הגירושין של ראשונה שכך התנה עמה שלא תמות ותהי' חברתה היינו שלא יכנס לביהכ"נ אבל כשיכנס לביהכ"נ ותהי' מגורשת ולא תהי' חברתה דהיינו שלא תהי' אשת כה"ג ובי"כ ובין כך יתבטל הגט של ראשונה עד"מ שנתן לרחל גט ע"ת שלא תמות לאה וללאה נתן גט ע"מ שלא יכנס לביהכ"נ והמאמר שאמר לרחל היינו ע"מ שלא תמות לאה ותהי' אשתו וע"כ כשיכנס לביהכ"נ כיון דאם לא יכנס תהי' לאה מגורשת ואז לא תהי' רחל מגורשת א"כ תלה גירושין של רחל בשני דברים דבר א' שלא תמות לאה וזו שהוא בשוא"ת שלא תמות לאה ודבר שני שיכנס לביהכ"נ כי אז לא תהי' לאה מגורשת שכך התנה עם לאה ע"מ שלא יכנס לביהכ"נ אבל כשיכנס לא תהי' מגורשת. א"כ גירושין של רחל תלויים ועומדים בדבר שהוא בשוא"ת ובדבר שבידו אם ליכנס לביהכ"נ. ולפי"ז לק"מ קושי' תוס' הנ"ל שהוא קושי' ג' דלהכי לא מצי לתרץ ע"מ שלא יכנס כיון דא"כ מתנה ע"מ שלא יכנס. א"כ איך תהי' הראשונה מגורשת גם כשלא תמות האחרת כיון דגם אם לא תמות והוא בשוא"ת מ"מ גם אם תהי' כשלא יכנס ותהי' לאה מגורשת ע"ז האופן לא נתן הגט לרחל דא"כ יקום בלא בית וע"כ תלה הדבר שלא תמות לאה והוא יכנס לביהכ"נ כדי שיבטל הגט של לאה ואז יהי' הגט של רחל חל מעיקרא. א"כ נמצא שתולה גט של רחל בשני דברים בשוא"ת ובדבר שבידו דהיינו שיכנס לביהכ"נ ובזה ודאי דא"ב ולא מהני הגט של רחל. א"כ אי אפשר לאוקמי באומר ללאה ע"מ שלא אכנס וע"כ צ"ל דאמר לה ע"מ שאכנס לביהכ"נ ובזה שפיר הכל דנתן הגירושין לרחל ע"מ שלא תמות לאה חברתך והיינו באם שלא יכנס אז יבוטל גט של לאה ואז תהי' רחל מגורשת ונמצא תולה גירושין של רחל בשני אלו של שוא"ת שלא תמות לאה ושלא יכנס ואינו מחוסר מעשה כלל אמטי להכי אי אפשר למצוא גבי דידי' אלא באומר ע"מ שאכנס ולא בע"מ שלא אכנס וגבי דידה ע"כ באם שלא תכנסי והכל מדוקדק היטב וא"ש ולק"מ קושי' תוס' ודוק היטב כי עמוק הוא כפתור ופרח וז"ב ונכון מאוד בעזה"י:

ובס' הרמב"ן הנ"ל דמחלק בין קו"ע לשוא"ת כאשר בארתי הטעם הוא כיון דקימ"ל דאזלינן בתר חזקה דהשתא ובשו"ת מוקמינן אחזקה דלא יתחדש דבר ובקו"ע להיפיך הוא וכמ"ש הר"ן בשלהי גיטין בתנאי דקו"ע צריך להביא ראי' שנתקיים התנאי ובשוא"ת צריך להביא ראי' שעבר ע"ת. ומעתה הנה ניהו דלר"י לא מוקמינן אחזקת חי וחייש לשמא תמות אשתו היינו טעמא שמא ימות חיישינן ול"ש חזקת אלהבא וכמ"ש רבא בגיטין כ"ח אבל ליחוש שמא תתגרש היום ע"ז שפיר י"ל דאוקמינן אותה לחזקת א"א וכשאומר הרז"ג ע"מ שתמות חברתך אף דלא מוקמינן חברתה אחזקת חי וחיישינן לשמא תמות אבל לא נימא דמוקמינן זו אחזקת חזקת א"א ולא תתגרש היום והיינו דלא תמות חברתה וממילא תקום זו בחזקתה חזקת א"א וקימ"ל דאזלינן בתר חזקה ודיינינן לודאי בכל התורה כולה וסוקלין ושורפין אחזקות ומלקין לנזיר ששתה יין ולא חיישינן שמא ישאל על נזירתו משום דאוקמינן אחזקת נזיר וא"א שזינתה ממיתין אותה ולא אמרינן שמא יתן לה גט ויבטלנו ויפקיעו הקידושין למפרע ועיי' היטב בתוס' גיטין ל"ג והכל משום חזקה דהשתא כן יהי' אח"כ. ומעתה ל"ק קושי' תוס' שהיא קושי' א' בע"מ שתמות אחת מכם דלא פריך שמא תמות א' וקם לי' בלא בית כיון דאין זה חשש לשמא תתגרש דמוקמינן אותה אחזקתה חזקת א"א דלא תתגרש היום והיינו שלא תמות א' מהם. וממילא תיקום בחזקת א"א שהיא עכשיו אלא דז"א כיון דאיך אפשר לומר לאוקמינן אחזקת א"א הרי כבר איתרע חזקתה שהרי גרושה לפניך שנתן בידה גט וכמ"ש תוס' בכתובות כ"ב ובגיטין ע"ג בזרק לה קידושין ס' קרוב לה או קרוב לו דאיתרע חזקתה מכח זה דזרק לה קידושין. א"כ גם כאן ל"ש חזקת א"א אלא דאכתי ניחא דבשלמא התם איתרע חזקתה דאין צריך לשום מעשה עוד וכמו הרי גרושה לפניך הרי חסר לפניך אף שיש בו איזו ס' אבל לא יצרך עוד לשום מעשה רק דבמעשה זו לבד איתרע חזקה דמעיקרא אבל כאן ניהו דנתן לה גט אבל מ"מ אכתי לא איגרשה רק כשימות חברתה וכ"ז שלא מתה הגט אינו כלום וע"ז שפיר יש לומר חזקת א"א והבן היטב. ועתה מש"ה ל"ק קושי' תוס' דלא פריך שמא תמות מכח חזקת א"א אבל לקמן גבי אומר אם תמותי ובתוס' מפרשו שם דמיירי שאמר בין אם לא תמות או אם תמותי תגרשי. א"כ גם כשלא תמות הוי גט ולא מחסר שום מעשה א"כ שוב אין כאן עוד חזקת א"א ושפיר פריך שמא תמות ודוק היטב כי קצרתי וברור ונכון מאוד ועצה עמוקה וחריף ונכון וברור ודוק היטב:

ועתה נשיב לקושי' שני' שהקשה הש"א והוא קושי' ח' בסה"ק דקשה הו"ל לקדש אשה שיחולו הקידושין כשתמות אשתו ובזה ינצל מכל החששות ול"ש ברירה כיון דיחולו מכאן ולהבא וא"צ לבוא לברירה למפרע ובזה לכ"ע מהני. והנה ראיתי שהגאון אמוחז"ל תמה קרא על הש"א דמה מהני הקידושין דעדיין אינה אשתו וע"כ דכניס לה ג"כ ואיך יעשה החופה בעיו"כ שתחול ביו"כ כשתמות אשתו הרי הוי כקנין סודר דלא מהני שתחול אחר זמן מכאן ולהבא כיון דהדר סודר למרא וכמו כן בחופה מה מהני החופה של עיו"כ על יו"כ ואשתומם כשעה חדא איך נעשה הש"א ח"ו כטועה ואין משיבין את הארי לאחר מותו ישוב אחר זה נתישבתי דנכונים דבריו ז"ל לא מבעי' לדעת הרמב"ן הובא בריטב"א דחופה דקודם הקידושין גומר וקונה אחר הקידושין ודאי דלק"מ דגם אם נעשה החופה קודם יו"כ מהני החופה לענין שאחר שיחולו הקידושין ביו"כ כשתמות אשתו אז יחול החופה שעשה מקודם הקידושין וגומר וקונה אלא אפי' לדעת המ"ב שהובא בב"ש סי' ס"ד ס"ק ו' דחופה דקודם הקידושין לא מהני לדעתי זה דוקא באלמנה דחופה היינו יחוד אבל בבתולה דחופה היינו שיצאה בהינומא ונכנסה לביתו וכמ"ש הר"ן ריש כתובות ועיי' בש"ע סי' נ"ה א"כ מה שהכניסה לביתו או יצאה בהינומא קודם יוה"כ אמאי הדר סודר למרא דכיון שנכנסה לרשותו ויצאה בהינומא עיו"כ ועדיין קיים ביוה"כ שוב אחר הקידושין שיחולו ביו"כ גם החופה תגמור אז ואין מקום לתמיהתו של הגאון אדמוחז"ל כי אם לשטה זו דחפה היינו יחוד דזה לא יכול להיות ביו"כ דנתפרש מביתו. וא"כ לשיטות הנ"ל שפיר הקשה הגאון ש"א ז"ל וקושיתו נצב כחומה הקשה אדם כברזל וקשה כברזל אלא דאני לא הבנתי קושיתו דאיך נימא דיחולו הקידושין והחופה ביוה"כ הרי כמו דלתלמודא דידן אינו יכול לקדש ביו"כ מכח איסור שבות ודלא כהירושלמי. דאל"כ אין צריך לכל הפלפולים דבגמ' וע"כ לש"ס דילן אסור לו לקדש ביוה"כ משום איסור שבות דהוי כקונה קנין בשבת. א"כ מה מהני שיעשה הקידושין בעיו"כ ושיחולו ביו"כ כשתמות אשתו מכאן ולהבא יחול הקנין קשה אכתי הוי כקונה קנין בשבת וניהו דגופא דעובדא נתינת הכסף והחופה עושה מקודם מ"מ הרי הקנין חל ביה"כ ונמצא הכין להיות קונה קנין ביוה"כ ומה זו תקנתא ויש להתעורר בזה שהמציא הגאון ז"ל תקנה ומה הואיל החכם בתקנתא זו.

אלא דנראה ליישב הכל עמוד והתבונן שהדברים נכונים ועתיקים ועריבים על שומעיהם. דהנה נראה לי לבאר הפלוגתא שבין ש"ס דילן הירושלמי ולמה מיאנו בגמ' דילן פי' הירושלמי לר"י דיקדש האשה ביוה"כ כשתמות אשתו דאין שבות במקדש ומתקינן לי' היינו בהזמנה בעלמא והוא קושי' ב' בסה"ק עפ"י שמבואר בקידושין ד' נ"ב במקדש בחלקו בקה"ק מהו כעס ר"י עליהם וכי אשה בעזרה מנין דפירש"י דאין אשה נכנסת בעזרה ובתוס' שם הקשו ע"ז ותי' דיכולה לכנוס אלא דבזיון הוא שתתקדש אשה בעזרה עיי"ש ונמצא לפי פירושם אין זו תקנה לתקן שיקדש כה"ג ביוה"כ אשה בעזרה שלכתחלה יעשה תקנה שהוא דרך בזיון למקדש. וע"כ אם נימא לפי הירושלמי שיקדש ביוה"כ היינו שיצא מן המקדש לחוץ לקדש ולעשות חופה ובעירובין פליגי שס' דאף דאין שבות במקדש אי דוקא במקדש לחוד אבל שבות דמקדש במחנה לא התירו רק דשבות דמקדש במקדש עצמו אבל לא שבות דמקדש במחנה היינו חוץ למקדש קרי מדינה. ועתה הכל על נכון די"ל דבזה פליגי דלהירושלמי אין שבות במקדש סובר דשבות דמקדש גם חוץ למקדש התירו ומש"ה שפיר יצא כה"ג מן המקדש לכנוס את האשה אחרת שהזמינו לו מאתמול אבל הש"ס דילן חולק ע"ז דשבות דמקדש לא התירו חוץ למקדש רק במקדש עצמו וכי אשה בעזרה מנין ע"כ לא מצאו לזה תקנה שיקדש ביוה"כ עצמו וז"ב ונכון והבן ומעתה נכונים דברי הש"א ושפיר הקשה דיקדש מאתמול ויחולו הקידושין ביוה"כ כשתמות אשתו ואין לומר דא"כ דיחולו הקידושין והכניסה ביוה"כ שוב הוי כקונה קנין בשבת ז"א דבאמת אין שבות במקדש כיון דבאמת הכה"ג לא יצטרך לצאת מן המקדש רק שיחול הקנין במקום שהוא שם במקדש וא"ש התקנתא והבן היטב כי זה נכון מאוד ועצה נכונה. ומעתה אין ישוב לקושיתו וצריכים אנו לשמוע קול שאגת ארי' ולעצתו נלך ונשמעה במה שמיישב קושיתו דע"כ אין אנו יכולים לעשות תקנה זו שיתחילו הקידושין מכאן ולהבא ביוה"כ כשתמות אשתו בפלגא דעבודה והיינו משום תקנת אשתו שני' שלא תהי' מחוסר כפרה כיון שדם הפר מכפר בעד כהן וביתו ודם השעיר מכפר בעד כל קהל ישראל. ומעתה כשיקדשה בפלגא דעבודה היינו דלמא תחי' בין הזאות דם פר להזאות דם שעיר ונמצא בשעת הזאת דם פר עדיין היתה זו אשתו שני' בכלל קהל ישראל שלא היתה אז עדיין ביתו של כה"ג ולא נתכפרה בכלל ביתו. ואח"כ קודם הזיות דם שעיר נעשית ביתו של כה"ג ויצאה מכלל קהל ישראל ונמצאת קרח מכאן וקרח מכאן שבדם הפר לא נתכפרה ולא בדם שעיר ואיך נעשה תקנתא ואת עצמה לא תקנתם ועיי' שהאריך בדברים של טעם הם ועצה נכונה מהגאון ז"ל:

אמנם גם בזה עמד הגאון אדמורחז"ל ותמה קרא עליו דא"כ גם כהן שני שמתקינין לו דאם יפסל הראשון יקום אחר תחתיו מה נעשה כשיפסל בין הזיות דמים הנ"ל ולר"י דאחיו הכהנים מתכפרים בדם שעיר ובדם הפר אינם מתכפרים כי אם ביתו לבד ואחיו הכהנים לאו בכלל ביתו. א"כ כשיעשה אח"כ כה"ג במה יתכפר כיון דממקום שפסק הראשון יתחיל השני ולדברי הגאון ש"א במה יתכפר השני אלא דע"כ ז"א כיון דבאמת בעת החטא היו ישראל יכול שפיר להתכפר בקרבן של הדיוט וכן מבואר במשנה מפורשת בהוריות חטאו עד שלא נתמנו ונתמנו מכפרין בקרבן הדיוט דאזלינן בתר החטא ומה לי אם כה"ג עצמו נתמנה בין פר לשעיר ומה לי אם אשתו נתמנה בין פר לשעיר להיות אשת כה"ג עכ"ד ז"ל. ולי אני הצעיר נראין דברי הש"א נכונים וברורים ואין מקום לתמיהת אמוחז"ל דמה שתקשה בכה"ג עצמו איך יתכפר לדבריו הרי בגמ' יומא:

ס"ו איתא התם דתנינן במתניתן בוידוי של שעיר עמך בית ישראל אמד אביי אפ"ת ר"י אטו כהנים לאו בכלל עמך ישראל הם הרי שגם כהנים נתכפרו בשעיר וא"כ לענין דינא שפיר קאמר מוחז"ל אבל לא נדחו דבריו למאי דאיתא ביומא מ"ד וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל כפרתו קודמת לכפרת ביתו כפרת ביתו קודמת לכפרת אחיו הכהנים וכפרת אחיו הכהנים קודמין לכפרת כל קהל ישראל ע"כ ובעבודת יוה"כ חקה כתיבא א"כ צריך להיות כסדר הזה שקבע הכתוב להיות כפרת ביתו קודם לכפרת קהל ישראל. וא"כ כשקדש אשתו בפלגא דעבודה אחר כפרת ביתו וצריכה היא להיות כפרתה בין קהל ישראל ונמצאת שלא כסדר לפי שעדיין לא נתכפרה ביתו של כה"ג ואין לומר דתסגי בהכי כיון שבשעת הזיות דם הפר הי' לו ביתו ראשונה א"כ הרי בשעת הזיות דם שעיר תצטרך גם ביתו השני' להתכפר והוי כמו שני בתים בכפרתם שלא כסדר ע"כ לא מהני בזה והבן היטב בזה כי הדברים נכונים וברורים ועולה יפה תירוצו של הש"א דמש"ה לא מהני תקנה זו שיקדש אותו שתחולו הקידושין בפלגא דעבודה וז"ב ודוק היטב:

ולפי"ז לק"מ על הרמב"ם ז"ל דמשום איסור זה דאשה אחת ולא שתי נשים יש לעשות עצה זו דיקדש אשה אחרת שיחולו הקידושין לכשתמות אשתו הראשונה כנ"ל ואין כאן שתי נשים אבל כל עיקר הקושיא משום דכתיב וכפר בעד ביתו ולא שתי בתים והיינו שלא כסדר הכתוב דכפרת ביתו צריכה שתהי' קודם כפרת כל קהל ישראל וחקה היא ולהכי לא מהני תקנה זו וא"ש ולק"מ ודוק היטב כי דברינו הנ"ל עתיקים ערבים ונכונים הרי שני תירוצים לשיטת רבינו ז"ל ושניהם טובים והיטב אשר דיבר בזה כבוד אאמו"ר הגאון ז"ל בספרו הק' לישב דעת רבינו ז"ל ולהוכיח שיטתו משמעתן עפ"י קושי' הנ"ל דיקדש שיחול הקידושין לכשתמות אשתו אלא דא"כ ז"א כיון דהוי כמקדש אשה לאחר שתמות אחותך או שימות בעלך דהוי דבר שלא בא לעולם ואינה מקודשת לר"מ דקימ"ל כותי'. אמנם ז"א דאכתי תקשי דלר"י דקימ"ל כותי' היכא שבידו הוא מהני גם בדבר שלב"ל ועיי' בקידושין ס"ב דבגר כיון דבידו הוא מקודשת ובכורים מ"ט וכל היכא שבידו לעשות עכשיו לא הוי דבר שלב"ל א"כ בכה"ג ג"כ בידו לקדשה מקודם יוה"כ שפיר חלין הקידושין לאחר מכאן א"כ שפיר תקשי כנ"ל ומזה הוכיח רבינו ז"ל דינו דגם קודם יוה"כ אסור להיות לו שתי נשים ומש"ה אינו בידו ולהכי אין תקנה זו שיקדש לאחר שתמות אשתו דהוי דבר שלא ב"ל כיון דאינו בידו וגם זה דבר ברור ונכון וערב ועיי"ש שהאריך בדברים ערבים ודפא"ח:

ובהאי דכתיבנא לעיל לפרש הסוגיא דכי חזי דבעי' למימת אזיל לבה"כ באומר הרז"ג ע"מ שלא תמות חברתך היינו שלא תהי' אשת כה"ג וגם אם מיגרשה ולא תהי' אשתו היינו שאיננה חברתה ג"כ תהי' ראשונה מיגרשה ובזה מיושב היטב קושי' התוס' שהיא קושי' ה' אמאי לא קאמר כשתמות ילך לביהכ"נ ותי' התוי"ש אינם מובנים לי ולהנ"ל ניחא וא"ש די"ל דבאמת גם כשתמות יוכל לילך לביהכ"נ ויקיים התנאי גם אחר מיתתה אלא דבזה פשיטא וא"ש וממילא יקום בחד ביתא כיון שתמות השני' וממילא בטל גיטא דראשונה דאמר ע"מ שלא תמות וגיטה דמיתה תהי' למפרע שפיר מגורשת ובגמ' אשמעינן דגם קודם שתמות רק כיון דחזי דבעי' למימת יוכל לילך לביהכ"נ משא"כ קודם שתסתכן ותחלה עד למיתה לא רשאי לילך לביהכ"נ כיון דעדיין עומד בחשש שמא תמות אידך וזו תהי' מגורשת וקם לי' בלא בית ומה תיקן בהזמנה אשת השני' אבל כיון דבאתה עד שערי מות שתסתכן כ"כ שתהי' קרוב למיתה אז אין עוד חשש שמא תחי' היא אחר הכניסה והראשונה תמות לזה לא חיישינן דאף זה הוי כמיתה דתרתי כאשר בארתי למעלה והא קמ"ל דכיון דתהי' זאת קרוב למיתה רשאי לילך כדי שתתגרש זאת החולנית וגיטא דאידך תבטל כיון שאמר שלא תמות חברתך ואף כשתחי' מ"מ בטל גיטא דהראשונה אבל באמת כשתמות ג"כ רשאי לקיים התנאי ומהני להיות הגירושין למפרע. ונלענ"ד לפרש דלתק"מ והבן היטב כי לענ"ד ברור ונכון בפי' הסוגיא לולא דמסתפינא מרבותינו תוי"ש שלא פירשו כן אמנם נתתי את לבי לתור בחכמה ולבאר דברי רבותינו בתוי"ש ועלינו לאשכונא נפשינו ליישב ולהבין דבריהם לכן נלענ"ד לומר דבר דמתקבל ולא תק"מ ולקיים סברתם דלא מהני לקיים התנאי אחר מותה ולא תקשי מהא דאומר הרז"ג ע"מ שתתני לי מאתים זוז דמהני כשמקיים לאחר מותו ליתן ליורשיו דהקשיתי מה לי אחר מותו או לאחר מותה ונתישבתי בדבר דהיטב אשר דברו ז"ל לפי המבואר בגמ' גיטין ובתוס' לעיל גבי מתנה ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי אין זה כריתות וכל ימי חיי הרי זה כריתות והיינו כיון דאגידה בי' כל ימי חיי' אכתי אגודה בי' ולא הוי כריתות דכיון דהכריתות נגמר אחר מותה אבל כל ימי חיי הוי כריתות. ומעתה יש להתבונן בזה לפי ס' תוס' פ' החולץ בפלוגתא דר"י ור"ל גבי החולץ למעוברת והפילה ר"י סבר איגל"מ והוי חליצה ור"ל סבר ל"א איגלאי מלתא למפרע ובתוס' שם בדבר שאין עומד להתברר ואי אפשר להתברר לא אמרינן איגלאי מלתא למפרע ועיי' במש"ל פ"ו מה' גירושין ה' י' יע"ש באורך גבי תנאים דעלמא ובמגרש על תנאי אם מותרת להנשא קודם שנתקיים התנאי אי אמרינן בי' איגלאי מלתא למפרע. ומעתה אני אומר כיון דאמר אני מגרשך ע"מ שאכנס לביהכ"נ והוא אינו רשאי לילך כל ימי חיי' דא"כ מתגרש וגם אידך תתגרש באם שלא תמות זו ונמצא יקום בלא בית א"כ הוי כאינו עומד להתברר כל ימי חיי' רק כשתמות אז ילך לביהכ"נ למען תתגרש וא"כ ע"כ צ"ל איגלאי מלתא למפרע ולא אמרינן בתנאי דקו"ע לכן צריך לומר כיון דחזי דבעי' למימת ילך לביהכ"נ בעודה בחיי' אבל אם נימא דילך לאחר מותה ותהי' אגודה בי' כל ימי חיי' אין זה כריתות רק מכח איגלאי מלתא למפרע ולא אמרינן איגלאי מלתא למפרע בקו"ע כן נראה לענ"ד ודוק היטב בזה כי נכון:

או יאמר דמש"ה לא מהני שילך לאחר מותה לביהכ"נ לעשותה מגורשת למפרע כיון דבשעה שתמות תיכף בטל גיטא דהך שאמר לה ע"מ שלא תמות חברתך ונמצא טרם שקיים התנאי בשעת מיתתה הוי פלגא דעבודה עד מיתתה בשני בתים וכשעבד עבודה בשני בתים הוי כחולץ למעוברת והפילה דל"א איגלאי מלתא למפרע דקימ"ל כר"ל ובכאן בשעת מיתתה נראה דעביד עבודה בשני בתים ונפסל עבודה רק כשילך אח"כ לביהכ"נ ע"כ אנו מוכרחין להכשיר עבודה רק מכח דאיגלאי מלתא למפרע שמגורשת היא ולא הי' לו רק בית א' ובתנאי דקום ועשה ל"א איגלאי מלתא למפרע לסברת המש"ל הנ"ל. משא"כ קודם מיתתה אין לו רק בית אחד ממ"נ או זו או זו דוק ותשכח שכן הדבר נכון וברור ועמוד והתבונן בזה כי נכון מאוד וא"ש ולק"מ:

ולפי"ז לא קשה מידי קושי' אדוני הגאון מוחז"ל שהקשה למה לי לגרש ב"ג אלא דיקדש אחת ויגרש אחת ושניהם ע"ת דשו"ת דהייני שלא יכנס לביהכ"נ וכשיחיו שתיהן לא יכנס ויהי' זו מגורשת וזו מקודשת למפרע וכשתמות המגורשת ג"כ לא יכנס וכשתמות המקודשת יכנס כדי שתתבטל הגט והקידושין של זו והוא קישי' ט' ולדברינו ניחא וא"ש ולק"מ דמה נימא כשתמות המקודשת בפלגא דעבודה יכנס לביהכ"נ אח"ז כדי שתתבטלו הקידושין ז"א שהרי עד מיתתה עביד בשני בתים ואין לנו רק בסברא זו דנימא איגלאי מ"ל שהקידושין בטלי' מעיקרא כיון שנכנס עתה הרי הוי בקו"ע ל"ח איגלאי מ"ל להכשיר העבודה וכמו דלא מכשיר החליצה אחר שהפילה ולפי סברת המש"ל בכל התנאים שהוא בקו"ע הדין כן וזה ברור לענ"ד דלא מכשרינן העבודה למפרע ומיושב בזה גם קושי' הש"א הנ"ל ודוק היטב כי נכון וברור ועצה נכונה וכל הדברים הנ"ל ת"ל עתיקים וברורים ונכונים למוצאי דעת ישמע חכם ויוסיף לקח וגם בדברינו אלה מיושב דעת רבינו הרמב"ם ז"ל דלענין איסור אשה אחת ולא שתי נשים יכול לעשות כקושי' הגאון מוחו"ל הנ"ל משא"כ משום איסור שני בתים וז"ב ונכון ודוק היטב כי קצרתי וסמכתי על המבין ודי בזה למעלה למשכיל:

ואגב אכתוב מה שבארתי בענין הלז שעסקנו בדבר הלכה זו הנ"ל לדרוש ברבים ולבשר צדק בקהל רב בשבת תשובה בשנת תרחי"ל בעזה"י ת"ל ליקב"ה פרשתי מאמר רז"ל לא הי' דוד ראוי לאותו מעשה אלא כדי להורות תשובה וראוי לעורר בזה להבין דבריהם ז"ל דקשה להבין ואין ביאור מהו הכוונה הי' בזה לאדוננו דהמע"ה שעשה אותו מעשה למען התשובה הרי קימ"ל האומר אחטא ואשיב אין מספיקין בידו לעשות תשובה ואיך נוכל לומר שיעשה מעשה כזה כדי להראות תשובה שיחטא ויעשה תשובה הלא אין מספיקין בידו מן השמים לעשות תשובה ואם הכונה שהוא לא כיון חלילה לשום חטא ועון אין בידו רק מן השמים אנה לידו כדי להורות תשובה גם זה לא יתכן להביא את הצדיק שכמותו לעין גדול וחטאה גדולה בשביל טובת אחרים והרי קימ"ל דאין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברו ואפי' בחטא קל להציל חברו מחטא גדול ועיי' שבת ד' ואם אמור יאמר שלא חטא דוד כלל כאשר באמת אמרו ז"ל כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שבת ד' ל"א. א"כ איך מורה תשובה לאיש החוטא באמת מה ראי' מייתי מדוד שלא חטא כלל ועשה תשובה באין און וגם העיקר המאמר קשה להבין כדי להורות תשובה וכי עדיין לא ידענא מענין תשובה דמהיי ועל התשובה מראש הבטחתנו ומקרא מלא דבר הכתוב ושבת עד ד' אלקיך וכאלה רבות בתורה בנביאים ובכתובים כמה הוכחנו מהנביאים הק' על התשובה עד שיצטרך להודיענו שדוד חטא ושב אל ד' והגבר הוקם על ידענו גם ידענו אדם וקין נתרצו בתשובה ומצוה מחויב עלינו לפרש באר היטב לדעתי כונת מאמר רבותינו ז"ל בעזה"י החונן לאדם דעת:

דהנה בכתובות ד' ט' איתא דאמר ר"ש ב"נ אמר ר"י כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו הקשו בתוס' על פירש"י שהרי ר"י סובר בגיטין ע"ג מה היא באותן הימים הרי היא כא"א לכל דברי' א"כ איך עשה דוד וסמך על הגט ושם פירשו בתוס' דקאי על ששנה דלעיל באומר מהיום ועיי"ש בגיטין (וכבר מבואר אצלי בתשובה באריכות ליישב שיטת רש"י ז"ל בדברים נחמדים ת"ל ואכמ"ל) ותירצו דהתנה דאם לא יחזור מן המלחמה ולא באם מתי. ולכאורה אין טעם וסברא לדבריהם ז"ל וצריכין תבלין דמה חילוק בין אם מתנה אם ימות או אם לא יחזור לשיטת ר"י דהוי כא"א באותן הימים ועיי"ה בהסוגיא אלא דכבר בארתי בתשובה דהפי' הוא לשיטת הר"ן ז"ל בשם הרמב"ן הנ"ל דמחלק בדיני ברירה בין תנאי דקום ועשה לתנאי דשב ואל תעשה דוקא בקו"ע שייך לדיני ברירה אבל בשוא"ת לכ"ע אמרינן ברירה שהוברר הדבר למפרע ובארתי הטעם של הסברא זו בטוב טעם למעלה בסוגי' הנ"ל וי"ל דזה כונת דברי תוס' ג"כ דמה דלר"י הוי כא"א לכל דברי' הוא מטעם דאין ברירה כמבואר שם וזה דוקא כשתולה ומתנה באם ימות דהוי קו"ע א"ב אבל בתולה ומתנה ואומר אם לא ישוב לביתו הוי בשוא"ת די"ב לכ"ע ונמצא שפיר אמרינן בזה איגלאי מלתא למפרע דמגורשת הוי' וגם לסברת המש"ל הנ"ל דבתנאי דשוא"ת אמרינן איגלאי מלתא למפרע ויכולה להנשא קודם קיום התנאי וז"ב ונכון בדברי תוס' והבן היטב ודוק וקצרתי דאכמ"ל אך אמנם היוצא לנו דהטעם שבא דוד על ב"ש ולא חטא כלל משום גט כריתות שכ' אורי' לאשתו קודם צאתו למלחמה אם לא יחזור והרי לא חזר לבסוף ונמצא אמרינן בזה יש ברירה והוברר הדבר למפרע שהיתה פני' מעיקרא ואין רושם חטא כלל:

והנה בס' העקרים מאמר ד' פרק כ"ז עמד שם בענין תשובה ספק גדול במה מתוקן חטאו בתשובה וחרטה ובוידוי פה והנפש שהרג והשבת שחילל איך יתוקן ומה יעשה באותו נפש שהרג והשבת שחילל איך ישומר וכי מי שסתר בנין מפואר יבננו באמרי פיו עיי"ש שהאריך במתק לשונו הזהב והיוצא מדבריו ז"ל בישובו זאת הקושיא להתיר זה הספק הנ"ל היא תמצית הענין לפי המבואר דמעשי בני אדם לא ישובח ולא יגונה כי אם מה שעושה האדם ברצון ובידיעה אבל אלו מעשים והפעולות שיפעל האדם באונס שלח בידיעה ורצון אלה הפעולות לא יחשבו לא לגנאי ולא לשבח כמו דקימ"ל בש"ס אונסה כמאן דלא עביד דמי וגם כשעושה ברצון ובידיעה עוד לא יחשב הפעולה ההיא ולא יקום כי אם כשעומד ברצונו ורוצה בקיומו של הדבר אבל כשתוהא על הדבר ואינו רוצה בקיומו מורה הענין למפרע שהרצון והידיעה שמקודם אינו כלום וכמו בשאלה והתרת חכם לנדר אמרו כדו תהית לבך עליך וכבר מבואר בס' המדות פעולת השכלי לא יקבלו חרטה. ומעתה כששב בכל לבו ומתחרט אח"כ על הפעולה בלי שכלי שנמשך אחר תאות לבו הרע ויצרו אנסו. וא"כ מראה שאינו ריצה בקיומו ונעשה למפרע כמעשה בלי רצון וידיעה דלא יגונה ולא ישובח ואינו נחשב לפעולה ובזה יכופר עונו אלו דברים היוצא מן המאמר המושכל עיי' עליו. ונמצא טעם ענין התשובה לפי דברי העקרים ז"ל ע"כ אנו צריכים לבוא מטעם שהוברר הדבר למפרע שהמעשה אינו פעולה רצוני וזה אם נימא יש ברירה ובעת עושה מעשה העבירה ברצון ובזדון ענוש יענש כי אם כששב אח"כ איגלאי מלתא למפרע שאינני רצוני ולכלום נחשב והבן היטב בזה כי הדבר אינו תלוי במעשה התשובה או אפי' בדבור רק העיקר חרטת הלב ואינו רוצה בקיומו ואינו עומד בדעתו הראשון וזה הוי כמו שוא"ת ושפיר אמרינן איגלאי מלתא למפרע ולא נחשב המעשה שקודם לכלום וז"ב. ובזה יובן היטב ולק"מ וא"ש הכל באמת מעשה שהי' אינו כלום וכל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שעפ"י דת היתה פני' מחמת הגט כריתות שכתב לה אורי' טרם צאתו למלחמה וכשלא חזר ומת ונהרג במלחמה הוברר הדבר שגיטו גט למפרע. ובסברא זו מובן הטעם של ענין התשובה כדברי העקרים ז"ל וזה פי' מאמר רז"ל לא הי' דוד ראוי לאותו מעשה היינו גם שבאמת לא חטא עפ"י דת עכ"ז לא הי' ראוי שתבא לידו ענין זה אלא להורות תשובה ירצה דכ"ע ידע ויבינו הכל כי דוד לא חטא ומשום גט כריתות ומטעם ברירה כנ"ל ולזה הורה לנו ענין התשובה וזה כדי להורות תשובה ירצה להורות לנו טעמא דתשובה ולהתיר הספק של העקרים ז"ל כמבואר וזו ענין נפלא והבן היטב כי עצה נכונה ודוק היטב:

ואמרתי לפרש בזה פירוש הכתוב זדים הליצוני עד מאוד מתורתך לא נטיתי ויש להבין מה הוא הענין שהזדים הרבו לצון על דוד ובמה ובאיזו ענין וגם מה מדקדק עד מאוד ומה היא הסיום מתורתך לא נטיתי שיעור הכתוב מה היא ולדברי הנ"ל מבואר ומפורש היטב בעז"ה דזה שאמר המלך המשורר ע"ה אתה צוית פקודיך לשמור מאוד ומסיים את חקיך אשמור אל תעזבני עד מאוד ירצה לדעתי הפי' כך היא לפי המבואר במדר' והנה טוב זה יצה"ט מאוד זה יצה"ר ופי' שהוכיחו רז"ל לפרש דמאוד היינו יצה"ר לפי דתיבת מאוד מורה על תוספת ויתרון השיעור הממוצע שיעור הראוי עפ"י הטבע וזה יתכן לומר את שנברא העולם ותהליכותיו וכל שיעורי הטבעיות משא"כ במעשה בראשית שתחדש העולם וכל המציאות על מה תוספת ויתרון יאמר הלא הכל מציאות חדשה יש מאין ומאפס המוחלט ומה שנתחדש הכל גזרה חכמתו ית' וזו שיעורו הראוי לפי רצונו ית' ולא שייך לומר תוספת ויתרון ולמה נאמר מאוד ע"כ שיעורו רז"ל לומר זו יצה"ר לפי שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שיבחר האדם לשעבד כח התאוני לכח הרוחני ויצה"ר יכניע לפני יצה"ט ובכח הגופני והגשמי לעשות מפעלות אלקים חיים ולהעצים הנפש המשכלת וזו היא תוספת ויתרון על שיעור הבריאה שממנו ית' והאדם יכול ע"י מעשיו ופעולותיו בטובה יתעצם נפשו כמאמר זה יתיר וע"ז עולה לשון מאוד והבן כי נפלא הוא וזה אמר אדוננו דוד המע"ה אתה צוית פקודיך לשמור מאוד ירצה במאוד זה יצה"ר בו תשמור פקודי ד' כאמור בכל לבבך בשני יצרות וזו תכלית הבריאה וכל המציאות ולזה אמר את חקיך אשמור אל תעזבני עד מאוד כאמור בכל יום ויום יצרו של אדם מתגבר לולא הקב"ה עזרו לא הי' יכול לו שנ' צופה רשע לצדיק ד' לא יעזבנו בידו ולזה אמר אל תעזבני עד מאוד שינצל מן יה"ר ושלא יפול במכמוריו וברשת היצה"ר שהוא מאוד כנ"ל והבן כי נכון. או יאמר עפ"י דאיתא שלהי השותפים שלשה לא שלטה בהם היצה"ר אלו שלשת אבות הק' וי"א אף דוד שנ' לבי חלל בקרבי הרי שבדוד לא הי' בו יה"ר ולא התגבר עליו שכבר מת בקרבו כמו שפירש"י שם ולזה הוא לא הי' צריך עזר וסעד כאברהם שנ' בו התהלך לפני מה שאין בנח דכתיב את האלקים התהלך נח שהי' צריך סעד לתמכו וגם אדוננו דוד המע"ה הי' בבחינת אברהם ובמדרגתו שלא הי' צריך סעד שלא הי' בו שוב יה"ר כמבואר ומלת עזיבה יש לו שני פירושים עזב כמו סתם עזיבה פן תעזוב ד' לא יעזבנו. ועוד פי' עזר כמו עזוב תעזוב עמו ודוד המע"ה שחלל בקרבו והיצה"ר מת בקרבו ולא הי' צריך סעד לסמכו כי לא הי' ירא עוד מן היה"ר אמר את חקיך אשמור אל תעזבני עד מאוד זו יה"ר ורצה שאל תעזבנו אינני צריך לעזיבה היינו עזר וסעד מפני היה"ר שכבר חלל בקרבי ואותו מעשה שעשה הי' בלי יה"ר ח"ו כי אם עפ"י התורה כנ"ל וזו שאמר נגד שונאי דוד שחפצים ומתכונים להכלים פני דוד ולהקטין מדרגתו ובחינתו לומר שעבר עבירה מצד יה"ר ואף שעשה תשובה אח"ז אבל מתחלה עשה וחטא אבל באמת נקי מתחלה ובלי יה"ר עשה כאמור שכל חטאתי הי' רק למען תצדק בדבריך תזכה בשפטיך רוצה כאשר מסיים אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישיבו שכל עיקר מעשה שבא לידו רק כדי להורות תשובה אלמדה פושעים דרכיך היינו ללמוד להסיר הספק שהוקשה להעקרים הנ"ל ומתוך מעשה דדוד נלמד התי' והתרת הספק כנ"ל וזו זדים הליצוני לומר שחטת וזו עד מאוד שעשה מצד יה"ר אבל באמת מתורתך לא נטיתי שעשה עפ"י התורה שנברר הדבר למפרע שהיתה פני' מצד גט כריתות וכמדובר והבן היטב כי הוא פי' נפלא וז"ב ונכון ודוק היטב:

תוכן העניינים

שות מהרי אשכנזי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה