שות מהרי אשכנזי· רבי יואל אשכנזי
אורח חיים · סימן כה
שנית להדיין ר"א דפהק"ק:
מ"ש כ"ת על הרא"ש פ"ב דשבת גבי הא דאיבעי' בגמ' נ"ח וקה"י איזהו מהם עדיף והדר פשיטא לי' דנ"ח עדיף משום פרסומא ניסא. וכ' הרא"ש שם משמע אי לאו פרסומא ניסא תדיר קודם אפי' לדחות את שאינו תדיר ע"כ והקשה מה איצטרך לי' להוכיח מזה דמשמע אי לאו פרסומא ניסא הרי מבואר הדבר במנחות פ' התכלת בהאיבעי' אי תדיר קודם למקודש או מקודש קודם ואיתא שם היינו אם אין לו אלא כדי לקנות א' ולא תרוייהו שקיל וטרי אם תדיר קודם לדחות את השני לגמרי זו מה דקשיא לי' למר והנה לכאורה תקשי יותר מה השמיענו בזה הרא"ש ז"ל הרי כל עיקר האיבעי' דמנחות הנ"ל איזו מעלה קודמת אם תדיר דוחה למקודש או מעלת המקודש דוחה למעלת התדיר אבל אם אין רק תדיר לבד בודאי דוחה את שאינו תדיר וזה אין בכלל הספק כלל וכלל ולא איצטרך לי' לרבינו אשרי ז"ל להוכיח משמעתן הרי כלל מסור בידינו כל התדיר מחברו קודם וה"ה לדחות וזה דבר פשוט אולם לא נתכוין הרא"ש כאן להוציא דין חדש משמעתן אלא דעיקר קאי על מה שכתב אח"כ מה שיש לדקדק מכאן לענין קה"ת דתדחה ההפטורה דתדיר של ר"ח את ההפטורה דנרות דזכרי' כיון שאין בהפטורה משום פרסומא ניסא וקא מעיי' בהאי דינא וע"ז תסוב סמיכת הדברים לכאן דדוקא משום פ"נ אבל אי לאו פ"נ נדחה האי דענין חנוכה ומזה נשמע אם ר"ח טבת חל בשבת וזה הוא פשוט וא"צ לפנים:
אלא דיש עוד לומר דשפיר צריך להשמיענו קצת דבר חדש בזה הענין דהנה הגאון הצל"ח ז"ל הקשה על בעל הלבושים גבי טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל ערבית שתים מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשני' כיון דצריך להקדים חובתו ושעתא להשלמה וכ' הלבוש הטעם דשעתא קודם משום דתדיר קודם והקשה מדידי' אדידי' דבסי' תרפ"א בנר חנוכה והבדלה נר חנוכה קודם כדי לאחר אפוקי יומא וזו דוחה מעלת התדיר ע"כ א"כ קשה למה יקדים כאן תפלת ערבית דשעתא דצריך להבדיל בה לפי דעתו וסברתו יותר צריך להתפלל קודם תפלה דהשלמה שאינו מבדיל בה ולאחר תפלה דשעתא שמבדיל בה כדי לאחר אפוקי יומא לזה נדחה מעלת התדיר והניח בקושי' על הלבוש ז"ל. ולי לק"מ חדא לפי המבואר בסוגיא זו דשבת הנ"ל מעלת פרסומא ניסא עדיף טפי לדחות הקידוש דתדיר אלא היכא דמצי למיעבד תרוייהו תדיר קודם לפ"נ אבל עכ"פ מעלה גדולה הוי דדוחה את התדיר לגמרי. א"כ שפיר סובר הלבוש דנ"ח קודם להבדלה ולא תקשי הרי הבדלה תדיר הוי וחזינן בטעה ולא התפלל דאפוקי יומא מקדמינן מפני מעלת התדיר ז"א דגבי נ"ח איכא תרתי מעלות דפרסומא ניסא. ועוד לאחר אפוקי יומא ומש"ה נ"ח קודם משא"כ בתפלת ערבית שפיר פסק דלהקדים את התדיר וז"ב ונכון:
אמנם עוד נלענ"ד לדון בסברא ישרה ויצאתי לחלק בין האי דהיא גופא אפוקי יומא היינו הבדלה עצמה שפיר יש לאחרה ולסדרה אחר מצוה הקודמת לה משא"כ בתפלת ערבית דחל עליו חיוב תפלת ערבית דשעתא כשהגיע זמנה להתפלל חלה עליו תפלת ערבית של החוב קודם מחמת שתדירה היא וממילא כשהגיע לאתה חונן נוסחה להבדיל בה אבל בתחלה עיקר כונתו להתפלל תפלת ערבית החובה עליו וגם אם אינו אומר בה הבדלה יוצא י"ח בתפלה וא"צ להתפלל שנית. א"כ העיקר לתפלת התדיר והחוב והבדלה בא בה ממילא. משא"כ בנ"ח והבדלה ודאי דהבדלה דהיא גופא אפוקי יומא יש לאחרה ולהקדים הנ"ח לשי' הלבוש ול"ד לתפלת ערבית דזמנו של החיוב ותדיר קודם ויש ללמוד קצת סברה זו מדברי זקני מרן הט"ז ז"ל בתרפ"א בתוך אריכות דבריו ז"ל כ' לחלק מהא דספירה דכ' וז"ל אלא די"ל דספירה שאני דהיא מתחלת מתחילת הלילה תיכף דתמימות בעינן והבדלה מתחלה אחר קצת שעה מהלילה דבעי להוסיף מחול על הקודש. וא"כ ודאי חביבא מצוה בשעתא משא"כ בנ"ח אע"ג דמצותה משרמה"ש מ"מ בשבת שא"א לעשות כן אלא משעה שסיים השבת ואז חייל מצות הבדלה והיא תדירה ע"כ. הרי שמחלק הוא ז"ל בין אם חל הזמן מקודם כן נמי לענין התפלה י"ל דחיילה התפלת קודם של החוב משום דתדירה ואח"כ השלמה. ובהיותי בזה אמרתי עפ"י הדברים האלה ליישב קושי' הא"ר על רבינו הרמב"ם ז"ל בסוף ה' חנוכה שכ' ה' י"ג וז"ל הרי שאין לו אלא פרוטה א' ולפניו קידוש היום ונ"ח מקדים לקנות שמן להדליק נ"ח על היין לקה"י הואיל דשניהם מד"ס מוטב להקדים נ"ח שיש בו זכרון הנס. ה' י"ד היו לפניו נר ביתו ונר חנוכה או נר ביתו וקה"י נר ביתו קודם משום שלום ביתו כו' והקשה הא"ר הא דכ' רבינו נר ביתו קודם לקה"י בבא שאינה צריכה שהרי נלמד מכח ק"ו דנר ביתו קודם לנר חנוכה הקודם לקה"י מכ"ש דנר ביתו קודם לקה"י ולא איצטרך לי' לרבינו ז"ל להשמיענו ולבאר האי דינא עיי"ש שנדחק בישובו:
ולענ"ד לפי המבואר קצת למעלה לק"מ וא"ש דברי רבינו ז"ל דאי אפשר ללמוד להקדים נר ביתו לקה"י מכח כ"ש דנר חנוכה קודם לקה"י ונר ביתו קודם לנר חנוכה די"ל דאין ראי' מזל"ז דהא דנר ביתו קודם לנ"ח משום דתדיר קודם פרסומא ניסא לענין להקדים ולא לענין לדחות כמ"ש המג"א סי' תרפ"ד דהא דפ"נ קודם לתמיד היינו לדחות אבל להקדים תמיד קודם לפ"נ אבל הא דנ"ח קודם לקה"י הוא משום דנ"ח צריך ע"כ להדליק מבעוד יום גדול דמותר לעשות עוד מלאכה דאוריי' וקה"י אינו חל אלא בכניסת השבת א"כ דמי להא דאין מעבירין על המצות ועיי' בשו"ת ח"צ סי' ק"ו ועיי' בשו"ת כסא דהרסנא סי' ס"ג וכמבואר למעלה דהא דמתחיל מקודם זמנו וכמ"ש הט"ז כנ"ל ומש"ה הדין כך להקדים לדחות קה"י מפני נ"ח הקודם בזמנו ואין עוד שום ק"ו מזה לנר ביתו שתדחה לקה"י ואף דגם נר ביתו קודם לקה"י ז"א דנר ביתו כל עיקר מעלתו מפני שלום בית שלא ישבו בחושך כמו שפירש"י או שלא יכשלו בהילוכם ויהי' להם נר בסעודה כפי' הר"ן והרשב"א הנה זה אינו זמנו דוקא מבעוד יום דאינו צריך דוקא להדליק בעצמו גם אם אומר לנכרי להדליק לו לא ישב בחושך ויהי' שלום בית א"כ שפיר זמנו גם ביה"ש דלא נאסר שבות ביה"ש או לצוות להביא נר דלוק ממק"א לביתו ג"כ יכול לומר בלילה. א"כ ניהו שהוא בעצמו רוצה לקיים מצותו ולהדליק מבעוד יום אבל אין זמנו דוקא קודם לקה"י ואין יכול ללמוד בכח ק"ו של נ"ח דהדלקה עושה מצוה וצריך להדליק בעצמו קודם זמנו של קה"י ע"כ שפיר צריך רבינו להורות לנו הדין מבואר דנר ביתו דוחה לקה"י וז"ב ונכון:
ויש בזה ליישב קושי' הלח"מ ג"כ שהניח בצ"ע על המגיד עייש"ה והבן כיון דנ"ח קודם בזמנו להדליק בעוד יום ועתה נשיב לפרש דברי הרא"ש ז"ל דשבת דכ' דמשמע לו מסוגיא אי לאו פרסומא ניסא תדיר מדחה לשאינו תדיר דלכאורה פשוט הוא אלא דלהנ"ל ניחא דנשמע לו דגם דבר הקודם לו בזמנו נדחה מפני דבר הבא אחריו מחמת מעלת התדיר וכמו בזה בנ"ח אי לאו דפ"נ הי' נדחה מפני קה"י שהוא אחרי כן וזה חידוש הוא ולפי מה שפסק רבינו הרמב"ם ז"ל פ"ח מה' תו"מ ה' ך' אם אין לו רק לקנות או מוסף היום או לתמיד של שחר והיא בעי' דלא איפשטא איך שירצה יעשה כיון דזה תדיר וזה מקודש אבל אם זה האחרון תדיר וכקודם לו אין מעלה יותר ע"ז אשמעינן הרא"ש דהתדיר מדחה לגמרי לשאינו תדיר אף שהוא קודם בזמנו כגון נ"ח אי לא משום פ"נ זו נ"ל:
ולפי האמור למעלה כעין זה ישבתי היטב דברי המחבר בש"ע סי' תרע"ג סעי' ב' שכ' הדלקה עושה מצוה לפיכך אם כבתה אין זקוק לה והקשה מרן זקני הט"ז ז"ל והרבה לתמוה איך תלוי זב"ז גם אם הנחה עושה מצוה אם כבתה אין זקוק לה עיי"ש ס"ק ח' שנדחק. ולענ"ד מבואר היטב דנ"מ לענין שבת אם הדליק קודם כניסת שבת מבעו"י וכבתה בעוד יש זמן להדליק דלכאורה יש לדין בזה להצריך להדליק שנית כיון שעדיין לאו זמן הדלקה ולא התחיל עדיין זמן מצותה ול"ד לחול בכניסת הלילה אלא דז"א לפי מה שכתבו בתוס' מנחות נ"א בד"ה אפו לה מאתמול הקשו דאיך נפסלה בלינה הרי כ"ש אינו מקדש אלא בזמנו ותי' כיון דלא דחי שבת א"כ מאתמול הוי זמנו ע"כ וא"כ גם בזה כיון דא"א להדליק כ"א קודם שבת הוי זמנו קודם ביה"ש אמטי להכי גם בכבתה קודם שבת אין זקוק לה דכזמנו דמי. אמנם זה דוקא למאי דקימ"ל הדלקה עושה מצוה אבל אי נימא הנחה עושה מצוה א"כ גם ביה"ש דל"ג משום שבות שפיר יכול לצוות לנכרי להדליק או ליקח נר דלוק מבעוד יום גמור ויניחנה ביה"ש ולא קודם. ומעתה כשהניח לנ"ח קודם בזמן שיכול עדיין להדליק שנית ודאי דכבתה זקוק לה כיון שהדליק והניח קודם זמנו דעיקר זמנו בודאי סמוך יותר לשבת היינו ביה"ש שאז יכול לקיים המצוה הנחה כמבואר. מעתה מתפרש ומתבאר היטב דברי הש"ע דקאי האי לפיכך על מאי דסיים בהאי סעי' אפי' בע"ש וכך פירושו הדלקה עושה מצוה לפיכך אם כבתה אין זקוק לה אפי' בע"ש קודם קבלת שבת שעדיין הוא מבעו"י אינו זקוק לה ועל עיקר הרבותא דע"ש אף שכבתה מבעוד יום אין זקוק לה ולזה דוקא לפי שהקדים הכלל דהדלקה עושה מצוה א"כ זמנו קודם ביה"ש משא"כ למ"ד הנחה עושה מצוה בע"ש אם כבתה בודאי יצטרך לתקנה ולהניחה שנית וז"ב ונכון ודוק. אחר שאמרתי זאת הראה לי בני ני' שמבואר כעין זה בספר גא"י להגאון מבראד ונהנתי לדעתו הגדול ז"ל שוב פקחתי עיני וראיתי שהפרמ"ג פי' כן שלפיכך נמשך על מ"ש אח"כ וגם בע"ש עיי"ש ושמחתי שכונתי לדעת הגדולים: