אור ברסלב
שות מהרי אשכנזי אורח חיים › סימן כג

שות מהרי אשכנזי· רבי יואל אשכנזי

אורח חיים · סימן כג

סימן כב

להרב ר"א דיין דפה"ק.

בשאלתו באיש הדר בית הנכרי וסבר בדעתו שיש לו עצים מוכנים ליו"ט לאפיה ובישול וראה ביו"ט שאין לו כ"א עצים עבים שצריך לבקוע בקורדם אם מותר לבקעם ביו"ט:

תשובה . בראשון מה שמדמה כמע"ל האי דלא ידע מאתמול שאין לו עצים בקועים להאי שכ' המג"א בסי' תק"ט היכא שלא ידע מאתמול שנרצף השפוד דמותר לו לפשטו ביו"ט ולתקנו והיא כעוכלא לדנא דשם לא הי' לו למידע דלא הי' לי' לאסוקי אדעתייהו דלמא נתקלקל השפוד וזה אית לי' למרן המג"א ז"ל כמו דבר שא"א לעשותו מעיו"ט דכי אית לי' לעבור על כל הכלים אם לא נשברו והי' הדבר בעיניו בחזקת שלם ועכשיו כשרואה ביו"ט שנתקלקל ונשבר כאונס חשיב לי' ומש"ה התיר לתקנו ביו"ט ובזה ג"כ צ"ע כדבעינן למימר לקמן אבל מ"מ ל"ד לעצים שהי' לו למידע אם יש לו כדי צרכו ליו"ט ושבת והרי תשובתו בצדו ולמה העלים עין ולא מדמה יותר נ"ד להאי שכ' המג"א בעצמו בשכח לתקנו מעיו"ט דאסור ובנ"ד הוי כשכח שהי' לו לדעת ולא השגיח ובזה ודאי דאסור דמכשירים שאפשר לו להכין מעיו"ט הוא ובאמת דברי מרן ז"ל תמוהים להבין דמדסתם וכתב ושכח היינו שלא מחמת עצלות וכדמשמע בש"ע סי' תקל"ח גבי מי שהפך את זיתיו שכ' המחבר או ששכח או נתעצל וסתם שכחה היינו מחמת טרדות ולא מחמת עצלות א"כ היינו מה שכ' או שלא הי' לו שהות לתקנו מעיו"ט וזה הוי כאונס וגם שכח הוי כאונס כע"ת סי' תקכ"ז ס"ק ז' ובסי' ק"ח לענין תפלה ונמצא לכאורה נראין דבריו כסותרין זא"ז בתכ"ד דבלא הי' לו שהות מחמת טרדה מחשב לי' כאונס וא"א לעשותו מעיו"ט ובשכח ג"כ מטרדה מכ"ש דראוי' להיות מותר והייתי רוצה לפרש שלא הי' לו שהות היינו שלא הטרדות עכבוהו רק הכונה שנשבר עיו"ט סמוך לחשיכה באופן שלא הי' שהות לתקן טרם קרב הלילה דזה שפיר הוי כא"א לעשותו מעיו"ט וכמ"ש המג"א בסי' תצ"ט גבי שחיטה יעיי"ש סק"ה והניח שם בצ"ע כן יכולתי לפרש דבריו שבכאן וכן בסי' תק"ז ס"ק ז' יעייש"ה. איברא שהדבר מבואר בהדיא בפירש"י ביצה כ"ח ב' יעייש"ה וז"ל גבי אין מורין כן לרבים דכל הני דשרינן כגון שנתקלקלו ביו"ט או שהי' אתמול טרוד כדאמרינן לקמן דלא התיר ר"י אלא במכשירין שא"א לעשותן מעיו"ט ושם בד"ה וא' גריפת התנור שנפל לתוכו מן הטוח שלו ולא הי' יודע מבעו"י ע"כ אבל באמת קשה להבין דזה יחשב כא"א לעשותו בשביל שהי' טרוד ולא הי' לו שהות מעיו"ט דאז הוי כיון מלאכתו ביו"ט והרי אפי' במועד במלאכות דשרי' במועד איתא בש"ע סי' הנ"ל ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד ואפי' בלא ידע מעיו"ט וגם לא הי' לו לאסוקי אדעתי' שיצטרך ויתקנו מעיו"ט ג"כ נראה העיקר דאם הדבר אפשר לעשותו מעיו"ט מה בכך שהוא לא ידע ואין בידו לתקן מעיו"ט מ"מ מוכח ומבואר דהוי לדינא כדבר מכשירין שאפשר לעשותו מעיו"ט ואסור וראיות ברורות יתנו עדיהן ויצדקו:

א' לדעת רש"י ז"ל בריש א"צ הטעם דצידה אסור ביו"ט משום דאפשר לעשותו מעיו"ט ובר"ן שם הקשה על רש"י אם נימא דכונתו אסור מדרבנן אינו מספיק דא"כ בפירס מצודתו מעיו"ט ונמצא ריקנית יהי' מותר לצוד ביו"ט והמג"ש נדחק בתי' משום לא פלוג יעיי"ש הרי יותר קשה מגמ' ערוכה בנכרי שהביא דורן מן המחובר כגון דגים שנצודו ביו"ט אסור אליבא דכ"ע יעיי"ש במתני' ובגמ' והרי בנכרי שהביא לו הדורן ביו"ט לא ידע הימנו מעיו"ט דמה לי בלא ידע שיצטרך או בלא ידע מהן כל עיקר ולטעמא דרש"י הואיל דאפשר מעיו"ט ונמצא כמו בלא ידע שיצטרך דיינינן כא"א מעיו"ט גם בלא ידע מהן כל עיקר מכ"ש דהוי כא"א א"כ לרש"י ז"ל יהי' מותר בהן ואמאי לא הקשה כן הר"ן ז"ל וגם בזה ל"ש תי' של המג"ש דל"פ שייך לומר בצידת ישראל עצמו ולא בצידת נכרי וק"ל אלא ודאי מוכרח ומוכרע מזה דגם בלא ידע מהם או לא ידע שיצטרך אינו נידון כא"א רק שהדבר ההוא אפשר להעשות מעיו"ט בעלמא אסור לכ"ע:

ואין לתרץ בזה דרש"י לשיטתו דטעם צידת הנכרי אסור משום מוקצה דאסחי דעתא מני' כיון שלא לקטו מאתמול ז"א דטעם איסור המוקצה משום שלא יכול לצוד ביו"ט מחמת איסור אבל אם נימא דהוי כא"א מעיו"ט שוב לא אקצה הישראל דעתי' מני' כמו דלא אקצי דעתי' מכל דברים התלושים שביד נכרי כיון דגם זה מותר אם ילקטנו הנכרי ביו"ט כיון דאין ביד ישראל ללקוט מעיו"ט ול"ה מוקצה. וע"כ זה הוי כדבר שאפשר לעשותו מעיו"ט ואז ממילא אסור ביו"ט והוי מוקצה וכגרוגרות וצמוקים דמי והבן זה הראי' גם אליבא דרש"י ומתוס' ודאי ראי' הוא ברור דלא כר"ל ושתקו הפוסקים מלומר דיש בזה פלוגתא בין רש"י ותוס' אכן גם לרש"י מוכח כנ"ל והבן המבואר:

ב' ביצה כ"א לרבה דסובר האופה מיו"ט לחול א"ל משום הואיל כו' הקשו התוס' שם וז"ל ותימא האמר בשבת פ' המצניע הרודה חלות דבש ביו"ט סופג ארבעים ואמאי לוקה לרבה דאמר הכא הואיל התם נמי נימא הואיל דאי מקלעי' לי' אורחים כו' ואין לומר דשאני התם דאפשר לעשותו מעיו"ט דלענין אוכל נפש אין לחלק בין אפשר ללא אפשר כדפי' בריש מכילתן כו' ע"כ ונמצא העולה מדברי תוס' דלשיטת רש"י ז"ל ניחא שם מכח דאפשר לעשותו מעיו"ט והרי התם באיקלעי לי' אורחים ביו"ט ולא ידע איזו מהם קודם. וא"כ כשיבואו האורחים ביו"ט יהי' באמת מותר לעשותו בשבילם כיון דלא אפשר הי' לו מעיו"ט כיון דלא ידע מקודם ושוב תשאר הקושיא לימא הואיל כקושיתם הרי מוכח מכאן דבלא ידע הוי כאפשר לעשותו מעיו"ט ואסור וזו ראי' שאין עלי' תשובה:

ג'. פסחים ד' ע' ד"ה והא מדקתני סיפא וכו' וא"ת וכו' ולאו פירכא הוא דאיכא למימר שונה ומטביל אחר יו"ט ע"כ. ונמצא מבואר בתוס' דגם ביו"ט אסור לטבלו והרי איתא בגמ' כלי שנטמא ביו"ט מטבילין אותו ביו"ט כלי שנטמא מעיו"ט אין טובלין ביו"ט. ומעתה שהסכין והקופיץ נמצא בשבת או ביו"ט לא ידע אותו מעיו"ט א"כ הוי כנטמא ביו"ט לס' זו ואמאי כ' בתוס' דאין טובלין רק אחר יו"ט אלא ודאי משמע ומוכח דגם בלא ידע וא"א לו להטבילו מ"מ דיינינן לי' כאפשר ואסור לטבלו ביו"ט וזו ג"כ ראי' ברורה מדעת התוס' דבלא ידע לי' הוי כמכשירין שאפשר לעשותו מעיו"ט ואין לומר דהתם הספק דלמא נטמא באב הטומאה דאין מטבילין גם בנטמא ביו"ט כדאיתא. ז"א דא"כ הוי כמו ס"ס שמא לא נטמא כלל ושמא אינו אלא בוה"ט דבס"ס מותר גם בדבר שיש לו מתירין במילי דרבנן וכמ"ש הר"ן ביצה:

וע"כ צ"ל כך דאל"כ תקשי בתוס' פ' חומר בקודש שהקשו על האי דפסחים הנ"ל וכ"ת ליחוש דלמא נטמא בטומאה דרבנן דלא בעי הערב שמש ונטר לי' עד צפרא דהא הוי ס' דרבנן ולקולא ע"כ וקשה דהא הוי דבר שיש לו מתירין הא מיא אלא ודאי דכוונתן מכח ס"ס וכנ"ל הרי לנו ראיות ברורות מפורשות נגד זה דבלא ידע ומכ"ש בלא הי' לו שהות מחמת טרדותיו ל"ה כמכשירין שא"א לעשותן ופשוט וברור בעיני לאיסור וקשה בעיני להבין דברי מרן ז"ל רש"י והמג"א כתב לי' באין חילוק ולכאורה יש לדון דמש"ה גם בלא ידע מני' קודם דאסור לעשות ביו"ט כמו שהוכחתי אף דהוי כאונס ולא הוי לי' לאסוקי' אדעתי' מ"מ אסור מפני הרואין וכמו שכ' רבינו הטור ז"ל בסי' תקכ"ז דמש"ה במי שלא ערב ע"ת אסור לאפות ולבשל לאחרים ג"כ מפני הרואין שיסברו שעושה בשביל עצמו גלל כן התירו הם בלא ידע או באונס אחר דל"ש הך חששא דהרואים לא ידעו אימת נרצף השפוד ואפשר נשבר ביו"ט כן עלה ברעיוני לכאורה לפרש דברי מאורן של ישראל רש"י ז"ל ומג"א ז"ל. אמנם אכתי לא הונח לנו בזה בטבילת כלים הנמצאים הנ"ל דממ"נ לא שייך חשש הרואים דאם ידעו שהוא סכין הנמצא א"כ יודעים דאנוס הי' עיו"ט מלטבול ואם לא ידעו שהיא מציאה א"כ ידונו שנטמא היום ביו"ט ועדיין צ"ע לפרש. או אפשר דהאי לא ידע היינו אימת נשבר אם מעיו"ט או סמוך ללילה באופן שלא הי' בידו אז שהות לתקנו סמוך ללילה כנ"ל:

אח"ז ראיתי באס"ז הביא פירש"י ולא הי' יודע בו מעיו"ט פי' לפירושו שלא הי' יודע ולא ראה אם עומד לנפול ולהתקלקל מבעוד יום ונראה כונתו דבאמת נפל הטוח ביו"ט אך שהוא אם הי' יודע לבו עיו"ט שראוי ועומד לכך הי' מתקנו מעיו"ט אבל לא ידע שקרוב הוא לנפול ולהתקלקל אבל באמת הקלקול נעשה ביו"ט. ומעתה במה שפירש"י והמג"א שם או שהי' טרוד מאתמול דהיינו ג"כ כוונתו כך דמפני זה לא ראה אותו לתקן שלא יתקלקל ביו"ט. ומעתה לפי פי' השטה מקובצת נראה בעליל דלא ידע מאתמול או מכ"ש דכשהי' טרוד בודאי אסור לתקנו ביו"ט ק"ו ב"ב של ק"ו בנ"ד שלא הי' לו אונס כלל אך סבר הי' בדעתו שיש לו די צרכו עצים פשיטא דאסור בפרט בדבר של פרהסיא כזה לבקע עצים בקורדם ביו"ט ומה שרצה כ"ת להתיר ע"י עכו"ם מכח שבות דשבות תמוה מאוד דזה אינו אלא במקום מצוה כגון להביא שופר או לולב וכדומה אבל לא בשביל שמחת אכילה ושתי' ביו"ט שיכול לקיים סעודת יו"ט בדברים שנאכלים חיים ובשביל בקוע עצים לצורך אכילה ושתי' לא שמענו להתיר שבות דשבות דא"כ בנכרי שהביא עירות מחוץ לתחום לישראל זה אסור למי שהובא בשבילו הרי שבות דשבות הוא תחומין ואמירה לנכרי ולשמא יאמר לו להביא אסרו ולא חשו בזה בשביל שמחת יו"ט ולא חלקו בין אם יש לו או אין כלל. ומכ"ש במלאכה כבדה כזו ועובדא דחול ובפרהסיא חלילה להקל נגד משנה וברייתא וש"ע אין מבקעין עצים בקרדום וכבר סגר עליו המג"א ז"ל בסי' ש"ז וז"ל ודע דאין מדמין דבר לדבר בעניני השבותין ואין לך בם להתיר אלא מה שאמרו חכמים כו' ועיי' בתיו"ט פ' י"ב משנה י"ב דעירובין יעייש"ה:

וגם ברמ"א סי' תק"ט שהביא משם היתר בשפוד שנעקם וכן כל מכשירין שא"א לעשותן מעיו"ט מותרים ואין מורין כן לרבים ומכ"ש בזה לבקע עצים בשוק אף שהיא בכפר פשיטא דאסור ולא טב הורה רומע"ל להתיר:

אבל מה שחקר כ"ת לענין מוקצה ודומה שכ' המג"א בעצים שהוקצה לחורף אין ענין לזה וכי בשביל שלא ידע שיצטרך ביו"ט יהי' מוקצה הלא בכל עת ובכל יומא עצים להסקה קיימו ול"ד לדינא של המג"א דשם הוקצה בידים וכגרוגרות וצמוקין דמי ואישתמיט לי' למר מה שמבואר בש"ע סי' ש"י סעי' ד"ו והוא מגמ' ביצה כ"ו ב' אמר ר"כ מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין בו מותר ופירש"י מוקצה של גרוגרות וצמוקים שיבש מבע"י ואין הבעלים יודעים שיבש שלא בדקוהו מבע"י ולמחר מצאוהו שיבש הי' מאתמול מותר דכי אקצי' מדעתי' מעיקרא לא אקצי' אלא ליבש כו' ומעתה הרי בגדולה מזו היכא דאסחי דעתי' מני' ולא ידע שראוי הוא מ"מ לאו מוקצה הוא מכ"ש בנ"ד שאם הי' יודע שיצטרך לא אקצי' ולא אסחי דעתי' א"כ אין כאן התחלה למוקצה ראה שבמה שנסתפק בו לאיסורא הבאתי לפניו שאין ספק בו רק שהדין מבורר לאיסורא כמבואר והבן:

תוכן העניינים

שות מהרי אשכנזי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה