אור ברסלב
שות מהרי אשכנזי אורח חיים › סימן כ

שות מהרי אשכנזי· רבי יואל אשכנזי

אורח חיים · סימן כ

סימן יט

פסחים ע"ג שחטו שלא לאוכלין מה תיקון הקשה המהרש"א אמאי לא פריך מרישא שחטו שלא לשמו חייב מה תיקן. ותי' דשלא לשמו תיקן לענין נותר דשאני שאר זבחים מפסח. משא"כ בשלא לאוכלו דמעיקרא פסח כשר והשתא פסח פסול ע"כ ותמה עליו הח"צ בת' דקדשים פסולים אין בהם משום נותר והצל"ח הוסיף מיא והוסיף קמח והפליא על הח"צ ועל המהרש"א דקושי' נצב כחומה ולא הועיל בתירוצו דבין ברישא ובין בסיפא לפי סברת המהרש"א ז"ל יש תיקון דכיון דנפסל יצא מכלל נותר. אמנם לפי דעתי נראה לתקן תיקן דברי מאור עינינו מהרש"א ז"ל וכל דבריו נהירין לעינים וחיזוק לשנים. ודעת שפתיו ברור מללו ואמץ מתנים. דהנה אף גם זאת הקשה הגאון הצל"ח ז"ל דמה זו תיקון דעיקר התיקון צריך להיות בגוף המלאכה ולא במחשבה שחישב לפסלו ותיקון לענין נותר וראוי לעורר ע"ז לפום רהיטא אולם לפענ"ד שפיר קאמר מרן המהרש"א ז"ל עפ"י המבואר בתוס' חולין ד' ח' גבי סכין של ע"ז מהני לשחוט בו לפני שקלקולו יותר מתיקונו. והקשו הרי בפסחים הנ"ל איתא התיקון להוציא מידי אבמה"ח אע"ג שקלקולו יותר. ותירצו דלגבי שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה ועיקר תלוי במחשבתו אעפ"י שקלקולו יותר על תיקונו מ"מ הוי מלאכה שלכך נתכוין משא"כ לגבי ע"ז לא נהנה בכה"ג עיי"ש. ונמצא עולה יפה תירוצו של מרן ז"ל החילוק עולה הדק היטב דשחטו שלא לשמו דמיירי בעוקר ונתכוין לעקור שם פסח לזבח אחר ויש במחשבתו תיקון לענין נותר והואיל דנתכוין לכך לכן חייב ניהו דקלקולו יותר על תיקונו דמעיקרא הי' פסח כשר ועכשיו עקרו ונפסל מ"מ כיון דנתכוין לכך הוי מלאכה לענין שבת בתיקון הזה דלא יתחייב בו משום נותר. משא"כ בשחטו שלא לאוכליו שבדעתו הי' לפסח רק שלא לאוכליו ונפסל ניהו דיש בו תיקון שלא יתחייב עוד משום נותר מחמת דנפסל אבל היא לא נתכוין לפסלו רק להיות פסח דחייבו משום נותר ואין כאן מלאכת מחשבת דנתכוין תיקון גמור להכשירו לקיומו לשם פסח כדמעיקרא ומה שיש בו תיקון דפטור משום נותר זה לא מחשב דקלקולו יותר הרבה על תיקונו וז"ב ונכון ומיושבים דברי אדוננו מהרש"א ז"ל. ועתה לפי זה מיושב קושי' עצומה שהקשה קושי' כברזל אדם קשה כברזל ניהו הגאון אדומוחז"ל בספרו נח"י בגמ' בס"ד דמיירי בטועה ש"מ עקירה בטעות הוי עקירה דאל"ה אמאי חייב. והקשה גא"י מוחז"ל לשיטת רבא במנחות ס"ד בנתכוין לעלות דגים והעלה תינוק חייב דאזלינן בתר מחשבה וחייב על המחשבה וכן בשחט חטאת ואח"כ שחט עוד חטאת שני' ונמצא ראשונה טרפה מ"מ חייב על השני' מפני המחשבה שהוא לא ידע דצריך חטאת אחר ונמצא חייב על החטאת השני' אע"ג דנמצא מעיקרא שהי' צריך לחטאת האחרונה רק על המחשבה חייב. א"כ מה פריך דלמא לעולם איירי בטועה וניהו דעקירה בטעות לא הוי עקירה ופסח כשר הוא אבל מ"מ חייב על מחשבתו שבדעתו לא ידע שהוא פסח והי' סבור דשלמים הוי ושחט בשבת ואזלינן בתר מחשבתו לחייבו כמו גבי חטאת במנחות הנ"ל זו קושיתו נצב כחומה אליבא מ"ד דאזיל כתר מחשבה. ולדידי לפי האמור לק"מ דניהו דבמחשבה סבור שהוא שלמים ולח ידע שהוא פסח ונתכוין למלאכה שלא ניתן לדחות שבת. מ"מ הרי לפי מחשבתו ודעתו הוי מלאכה מקולקלת למ"ד מקלקל בחבורה פטור א"כ ניהו דבאמת פסח כשר הוי ומתוקן זה אליבא דמעשה ולפי המעשה בודאי הי' לו להיות פטור ועיקר שאנו באנו לחייבו מחמת המחשבה הנה לפי טעותו ודעתו הוי מקלקל בחבורה ואי משום תיקון לענין נותר לא מחשב התיקון נגד הקלקול רק מכח מלאכת מחשבת דנתכוין לכך וכאן בזה לא נתכוין לעקור וכסבר ששלמים הוא שוחט ונמצא עוסק במחשבתו במלאכת מקלקל בחבורה ואמאי חייב ולפי' פריך בגמ' מכח ממ"נ והבן היטב ודוק כי זה ברור ונכון ול"ד להתם דחישב דא"צ עוד לחטאת ומתכוין לתיקון כ"ד ומש"ה חייב. משא"כ בכאן בטועה שלא נתכוין לתיקון דנותר שלא ידע שהוא פסח והבן ולק"מ. ויש בזה ליישב קושי' א' הגאון בעל י"י ביו"ד סי' יו"ד שהקשה על הא דאיתא בסוגין דהתיקון הוי להוציא מידי נבלה הרי לא מהני מעשיו מכח הא דרבא דמלתא דאמר רחמנא ל"ת לא מהני וגם בהא דאיתא בחולין השוחט בשבת ויוה"כ אע"פ שמתחייב בנפשי' מ"מ שחיטתו כשרה. והקשה מהרי"ט דלמה לא נימא בזה דלא מהני מעשיו והישוב המפורסים בין הפוסקים דלא מהני כדי לתקן האיסור משא"כ כשאינו מתוקן האיסור ל"א דלא מהני ובמלאכת שבת איסורא דעביד עביד דחייב משום נ"ש. והקשה הגאון ז"ל דשפיר יתוקן האיסור כיון דלמ"ד מקלקל בחבורה פטיר א"כ הוי מקלקל רק דהתיקון הוא להוציא מידי נבלה ואם נימא דלא מהני מעשיו והוי כמתה מאלי' ואכתי נבלה הוי ואין כאן עוד שום תיקון ואמאי כשרה ולפי האמור לדידי לק"מ דבאמת לא יתוקן האיסור דהנה לא מבעי' לרבא דסובר דאזיל בתר מחשבה לחייב אע"ג דבהמעשה כשרה מ"מ חייב מחמת המחשבה. א"כ בזה ג"כ ניהו דנימא דלא מהני מעשיו והוי כמתה ונבלה היא מ"מ חייב מכח מחשבתו דחישב לשחיטה ולתקן א"כ ממ"נ חייב שוב לא יתוקן העבירה ולהכי שפיר מהני מעשיו. ואפי' לרבה דאזיל בתר מעשה לק"מ דהתם שפיר פטור ואין לחייבו מכח מחשבה כיון דבאמת חטאת הראשונה פסולה הוי וצריך לחטאת הצבור אין כאן מעשה העבירה כלל ומש"ה פטור. משא"כ דבאמת עשה מעשה האיסור א"כ מכח המעשה ודאי דחייב אלא דאתה רוצה לפקרו מכח דלא מהני מעשיו והוי כלא עשה ולפי המחשבה עשה מעשה העבירה דעבר על מלאכת שבת בזה כ"ע מודו דחייב על המחשבה כיון דאין כאן מעשה טובה ול"ד להתם. א"כ אפי' אם נימא דל"מ מעשיו לא יתוקן האיסור ומש"ה מהני וכשרה וז"ב והבן וא"ש ולק"מ בקיצור נמרץ ותדקדק היטב אז תבין:

ואגב אציגה נא מה שהעלו רעיוני ליישב קושי' תוס' השוחט הפסח על החמץ לוקה. ובירושלמי יש דהפסח כשר ועיי' בתוס' פסחים ס"ח ובתמורה ד' וא"ו וקשה להו דנימא לפסול הפסח מכח הא דרבא דמלתא דאמר רחמנא ל"ת לא מהני מעשיו. ונלפענ"ד ע"פ קושי' השאג"א בתשובה אמאי לוקה בעבר ושחט הפסח על החמץ ואמאי ל"א דהוי הת"ס שמא ביטל כדאיתא ההולך לשחוט את פסחו ונזכר שיש לו חמץ בביתו מבטלו בלבו ודיו. א"כ שמא ביטלו ועיי"ש סי' צ' וצ"א שהאריך בקושי' והגאון מוחז"ל בספרו מקו"ח תמה עליו דאיך נימא שמא ביטל דהיינו שהפקירו הלא נגד חזקה דמעיקרא ועדיין הוא שלו עיי"ש וקשי' לי' בזה להבין דעתו הרחבה דנגד חזקה זו יש חזקה כנגדו דחזקת כשרות שלא יעבור על ב"י ולא תשחט על חמץ דם זבחי וחזקת כשרות מוכיח דודאי בטלו להציל מידי עבירות שני לאוין והוא אלים מחזקה דמעיקרא היא חזקת ממון דכיון מכי עידן איסורא יצאה מרשותו ובעיני לא הוי רק ספיקא שמא ס"ד אלא ודאי בטלי והקושי' כחומה נצבה. אמנם דבריו נכונים ושפיר קאמר מוחז"ל דהיינו בקבל התראה והוי במודה מעצמו דלא ביטל ומדשתק ולא אמר שבטלו בלבו הוי כהודאה גמורה שוב לח נפסק מחזקתי הראשונה. אבל אכתי לא הונח דא"כ לפי"ז ילקה עפ"י עצמו שיש ספק להעדים חלא מחמת שהוא בעצמו מודה ואיך לוקה עפ"י הודאת עצמו אולם לק"מ וא"ש לפי סברת מרן המהרש"א ז"ל בב"ק בשור שהי' רודף. ובר"פ שור שנגח את הפרה דמיירי התם בתם וקשה אמאי לסומכוס יחלוקו ולרבנן הממע"ה הרי גם במודה ראוי שיפטור מטעם מודה בקנס פטור ותירץ מהרש"א א ז"ל דהוי כגמל האוחר בין הגמלים ובאומדנא מחייב וכוונתו דמודה בקנס פטור רק כשגוף הדבר אינו ידוע רק ע"פ עצמו אבל בזה שגוף הנגיחה נעשה ע"פ עדים רק איזו ספק נעשה בהלידה אם קודם הנגיחה או לאחר הנגיחה וכשהוא מודה בעצמו נידן כאומדנא ושפיר חייב ול"ש בזה מודה בקנס עיי"ש ועיי' בפנ"י מה שהאריך. ממתה נ"ל גם בזה כיון דעיקר מעשה העבירה נעשה בעדים ובהתראה אך לענין הביטול לא נודע רק עפ"י שמודה בעצמו שקבל ההתראה וזו הוי כאומדנא המוכיח לכן שפיר לוקה ודוק והבן היטב כי זה נכון אבל אכתי תקשי למאי דקימ"ל אין אדם משים עצמו רשע וראוי שלא להאמין שיעבור שני לאוין. א"כ נשאר הקושי' איך לוקה מפי עצמו דאין אדם משים ע"ר אלא דלק"מ דהא דאין אדם מע"ר אינו אלא לענין דלא אזלינן בתר דבורו למחשב עדות לאחרינא אבל לגבי עצמו מהני לחייבו כדאיתא בעד האומר שקר העדתי לא מהני עדותו לגרוע לחברו אבל לגבי עצמו מהני וחייב בתשלומי נזקו חו"מ סי' ל"ד. ומעתה ניחח הכל דלענין מלקות לגבי עצמו מהני ולוקה עפ"י העדים ובהודאת עצמו שלא ביטל כנ"ל אבל הפסח דאין שוחטין הפסח על היחיד כדכתיב ולקח הוא ושכנו או חבירה הם לא יאמינו לו וחוקי אחזקה שביטל לכן הפסח כשר ודוק היטב והבן:

תוכן העניינים

שות מהרי אשכנזי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה