שות מהרי אשכנזי· רבי יואל אשכנזי
אורח חיים · סימן טו
שאלה צבור שעשו סתה"ק גדולה בארכה ורחבה ועשו גלילות הע"ח של מתכות נחושת קלל הנקרא מעש ואחר שנשתמשו בסה"ק ראו מפני שכבדים מאוד ותכבד על הידים בעת הגבהה וגלילה חשו לבל יקרה ח"ו איזו מכשול בנפילה חלילה גלל כן העלו בדעתם להחליף ולעשות עה"ח של עץ תחת הנחושת קלל הנ"ל והם שאלו לפרוש להם האם נכון לעשות כן אם לא כהורדה ומה לעשות באותן של נחושת ק' אם למכרם ולהשתמש בהם לעשות כלי הדיוט יען כי הם תשמישי קדושה אין להורידן מקדושה חמורה לק"ק ק"ו להדיוט ואם להניחם כך ולגנזן כמ"ש איזו מהם עדיף. זו תורף השאלה. ולהורות לעם ד' המבקשים פי ד' את המעשה אשר יעשון. להנצל מאיסור תשמושי קדושין. אותי את זה ממני ידרשון:
תשובה גרסינן פ' בני העיר אמר רבא ל"ש אלא שלא מכרן שבעה טובי העיר במעמד אנה"ע אבל אם מכרו שבעה טה"ע במאנה"ע אפי' למשתי בי שכרא שפ"ד פירש"י בדמיו וכן כ' הרא"ש עיי"ש ובהר"ן מביא גי' אחרינא למשתא בי שכרא ולאשטוחי בי פירא ונשמע מהם דזטה"ק יכולין להוציא המעות והחפצים לחולין וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפי"א מה' ת"פ והרמב"ן הובא בהר"ן שם כ' דזה דוקא בתשמושי מצוה אבל בתשמושי קדושה מבואר בהרמב"ם פ"י מה' ס"ת ה"ד תפוחי כסף וזהב שעושים לס"ת לנוי תשמושי קדושה הן ואסור להוציאן לחולין אלא א"כ מכר אותן לקנות בהן ס"ת או חומש והבין הטור ביו"ד סי' רפ"ב דאפי' זטה"ק במא"ה ג"כ אין בידם להוציא המעות לחולין רק לעשות בהם עילויא וכן בס' מחנה אפרים סה"ל צדקה סי' י"ב פירש כן שיטת הרמב"ם ז"ל והיינו דבתשמושי קדושה אין יכולת גם זטה"ע במאנ"ה למכרן על אופן שיעשה הלוקח בהחפצים שירצה אלא שתפס הקדושה מהחפץ על הדמים וקדושה לא פקעו בכדי והכי משמע מסוגי' הש"ס חלופי וזבוני שרי אבל מתנה במה תפקע קדושתן וכן הביא המג"א בשם מהרי"ק שורש קמ"א דאין יכולין זטה"ע במא"ה להפקיע קדושת ת"ק רק שיהי' הדמים נתפסים בהקדושה אבל אם לא נפקע הקדושה מהחפץ שבקדושתייהו קיימו אז יכולים לעשות בהדמים מה שירצו המוכרים. ובש"ע או"ח סי' קנ"ג במג"א ס"ק י"ד כ' דאם מכרו זטה"ע במא"ה בכפרים מותר להשתמש בהדמים ומ"מ תשמיש קדושה בקדושתייהו קיימו ועיי' במחה"ש שם שפי' כן דהמג"א סובר דלאפוקי קדושה מהת"ק אין מועיל זטה"ע במא"ה כ"א לענין הדמים וזו סתירה למאי דאיתא ביו"ד סי' רפ"ב שהמחבר הביא דברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל בסעי' ט"ז תפוחי כסף וזהב שעושים לס"ת לנוי ת"ק הם ואסור להוציאם לחולין אם לא לקנות בהם ס"ת או חומש ונמצא מבואר דיכולים להפקיע לחולין רק שיעשו בהדמים איזו קדושה ותפסוק הקדושה מהחפץ ונתפס בהדמים אבל גוף הת"ק יוצא לחולין וזה לא כדברי המג"א עיי"ש שהגאון פרמ"ג הניח בצ"ע והי' סבר לדחוק ולפרש כונת הרמב"ם והש"ע דלהוציאם קאי על המעות ואני איני רואה גם ע"צ הריחוק והדוחק שהדבר מבואר ומובן דקאי על גוף הת"ק דאפי' אם ידחוק נגד משמעות הלשון איך הי' ס"ד לפרש דהיינו שהת"ק ישאר בקדושתייהו והמעות יקנו בהם ג"כ קדושה א"כ מה זה דאמר להוציא לחולין ונפלאתי על הגאון ז"ל שהי' הו"א לומר כן אם לא שרואה שהטור לא כתב כן. איברא בקושטא לק"מ ואין כאן שום סתירה ודברי המג"א לנו לעינים להאירה. וכ"ז קאי אליבא שיטת הרמב"ם ז"ל דגם זטה"ע במא"ה יש להם רשות אך משתי אלה ודברי הרמב"ן והר"ן לנו לילך ולעלות במסולה דטה"ע הם הפרנסים והגבאים אשר על פיהם יצאו ועל פיהם יבואו כל אנה"ע ועל דעתם הם מקדישים ונתנו נדבותיהם להיות רשות בידם בעת שירצו ויבינו בעם ובתקנתם או למכור החפץ להשאר בקדושתו רק הדמים יוציאו לחולין לעשות כל מה שירצו או להפקיע הקדושה מהחפץ ויהי' נתפס בהדמים ויעשו בהדמים קדושה חמורה כמ"ש הרמב"ם לקנות ס"ת או חומש אבל לא שניהם יצאו לחולין ע"ז לא יכולים זטה"ע במא"ה כן היא לשיטת הרמב"ם וז"ב. והפרמ"ג ז"ל בחנם הפליא להניח בצ"ע. אמנם הרא"ש והטור הם סברו דיש כח ביד זטה"ע במא"ה וגם יחיד בשלו כמו זטה"ע ברבים ויכולים להפקיע קדושת ת"ק לצאת לחול וגם בהמעות יעשו מה שירצו והקשו ע"ז הש"י דמהש"ס לא משמע הכי דע"כ צריך שתתפס הקדושה דלא פקעו בכדי וכדאיתא בנדרים והר"ן ז"ל כתב ולימד דעת אותנו איזן וחקר והבין דניהו דלא נפקע קדושה בכדי מיהו הואיל דזטה"ע במא"ה יכולים להפקיע קדושה ראשונה ושיהי' נתפס הקדושה על הדמים מיהו אחר שנתפס הקדושה על הדמים ומאחר שהטילו על הדמים קדושת דמים קלישא לפי שדמים אלו לא עמדו לעולם לדבר שבקדושה. ועוד קדושה שני' קלישא מקדושה ראשונה כדאשכחן לר"י דלקוח בכסף מעשר לא אלים למתפס פדיונו כמעשר גופא כו' ומש"ה בזטה"ע במעא"ה יכולים לאפקועי קדושה בכדי ע"כ. וראיתי למוהנ"ש שם שהקשה ע"ז ונראה לו כסתירה מלמעלה והמח"א נקט לדברי הר"ן ז"ל לדוחק:
ואשר אני אחזה כי דברי טעם הם ונכונים וישרים למוצאי דעת ומה טובו דברי הקדמונים וראוי לשתות בצמא דבריהם וצריכים אנו למשכוני נפשינו לנשק מוצא שפתותיהם והנה לכאורה קושי' הרמב"ן שהביא מקודם לית פריקא דאיך נתפס הקדושה על הדמים וגוף הקדושה נכקע בהדמים הרי קדושת הגוף אין לו פדיון ובגמ' איתא אבני היכל ועזרות אע"פ שנפגמו אין להם פדיון. א"כ אמאי תפקע הקדושה מהם ותחול על הדמים. אמנם הנלע"ד ביאור דבריהם כך הוא דכל המתנדבים לדבר שבקדושה ע"ד טוה"ע והם הפרנסים והגבאים הם נותנים כמבואר למעלה ובדעתם תלוי וכמו שמצינו כל המקדש על דעתא דרבנן מקדש והם הפקיעו הקידושין למפרע והיא פנוי' כן למי בזה עדיף טפי מהתם דבהקדש מהני שאלה בחרטה ויכול למצוא היתר וא"כ הוי כאלו הותנו מעיקרא דהדבר שהקדשו תלוי בדעת זטה"ע ויכולים להפקיע מעיקרא ואין זה בכלל פדיון רק כאלו התנה ובתנאי לכ"ע מהני כמ"ש הרמב"ם וש"ע ביו"ד סי' רפ"ב ואמרינן בזה מסתמא הוי כאלו התנו ובדעת טוה"ע עומד' ויכולים לעשו' חולין אמנם אכתי לא הונח שהרי גם בהא דקימ"ל יש שאלה בהקדש דוקא כ"ז שלא בא עדיין ליד ההקדש ולא נעשה בו מעשה להיות זוכה אבל כשכבר נעשה בו מעשה לא מהני שאלת חכם כמו דקימ"ל תרומה ביד כהן לא יכול לשאול וכמ"ש הש"ך בחו"מ סי' רנ"ה בשם שו"ת מהרב צאשכנז"י דניהו דקימ"ל דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי ומהני שאלה א"כ מה תוסיף תת כח במסרו ליד הגזבר ותי' כיון דע"י מעשה זוכה לא גרע כח הקדש מכח הדיוט דבאמירה מהני חזרה ובקנין ל"מ חזרה. אחכ"ד. וגם בהקדש כן במעשה הקנין תו לא מהני שאלה. משא"כ באמירה לחודא אתי דיבור ומבטל דיבור עיי"ש וזה דבר אמתי ועיי' בש"ך יו"ד סי' רנ"ט גבי צדקה דאנן יד עניים ולא מהני שאלה יעייש"ה. מעתה גם בזה אחר שכבר נעשה מעשה הקדש ונשתמש בהס"ת זכה לגבוה תו לא הי' מועיל מכירת זטה"ע דאין יכולים להפקיע קדושת ההקדש בכדי וכמ"ש הר"ן בנדרים פ"ה גבי שאלה בהפקר לענין איסור הנאה דאם זכה בו אחר תו לא מהני שאלה דניהו דאיסור שבו נפקע ע"י שאלה אבל קנין ממונו של זה שזכה בו לא נפקע בשאלה עיי"ש ועמוד והתבונן היטב מה נעמו דברי הר"ן ז"ל דכל עיקר מעלת זטה"ע שרשות נתונה בידם ועל דעתם הקדישו ויכולים למכור בהיתר שתהי' הקדושה נפקע מהחפץ ונתפס הקדושה על הדמים דאף דקדושה ראשונה נעשה בה מעשה וההקדש קנה וזכה קנין ממונו של ההקדש לא תוכל להפקיע דלא גרע מהדיוט וגם שאלה לא מהני והיינו דנתפס הקדושה על הדמים ואין הפסד להקדש ולזה מהני מכירות זטה"ע במאנ"ה מיהו אחר שהוטל הקדושה על הדמים וקדושה זו לא הי' מעולם בדבר שבקדושה ולא נעשה בה שום מעשה עדיין גלל כן יכולים זטה"ע במעא"ה אח"כ לחלל גם הקדושה שני' דקלישא מקדושה ראשונה וזה שדקדק הר"ן ז"ל לומר מאחר שמעולם לא הי' על הדמים דבר שבקדושה דהם רק קדושת דמים דקלישא בלי מעשה לכן רשות בידם אח"כ להוציא גם הדמים לחולין. ראה נא איך מובנים דברי אדוננו הר"ן ז"ל ולא כהעולה על דעת המח"א שהם דחוקים אלא דנבונים ומדוקדקים. מעתה יצא לנו אשר לכאורה הדין הזה תלוי באשלי רברבי לדעת הרמב"ם ז"ל בת"ק יכולים זטה"ע להוציא החפץ מקדושתו באופן שבהדמים יעשה עילוי לקנות ס"ת או חומש ולדעת הרא"ש והטור יכולים להוציא גם הדמים לחול וגם היחיד בשלו כמו זטה"ע ברבים ולדעת הר"ן הוא המכריע דלכתחלה נפקע הקדושה מהת"ק והוטל על הדמים ואח"כ רשות בידם להוציא גם הדמים לחול והלכה כדברי המכריע אולם יען שהמח"א לא הכריע להקל כמבואר שמה גלל כן דעתי כך אם ימצאו למכור העה"ח של הנחושת קלל לעשות מהם שניים קטנים ויהיו לס"ת קטנים למען לא יכבד בודאי ראוי ונכון לעשות זאת וימכרו להיות נעבדים ונחלקים לשנים לעה"ח לשני ס"ת הקטנים והם יקנו עה"ח של עץ ולא יחוש על הורדה זו כי לית מאן דחש לומר כי זה מקרי הורדה אדרבא מצוה רבה היא להנצל ממכשול ח"ו גדולה מזו מצאנו ר"א שחרר עבדו ועבר על מצוה דרבנן כדעת הר"ן שם ולדעת שאר פוסקים עשה דאורייתא היא מפני מצוה דרבים ובגיטין מ"א שחרר שפחה שלא יכשלו בה רבים עיי"ש וכמ"ש בת' עה"ג בתשובה ז' עיי"ש בבאו"ח התיר בכגון זה ממוצא הגמ' הנ"ל ק"ו ב"ב של ק"ו בזה מצוה להחליף עה"ח של הכבד הזה ויבחרו בחיים לנושאיהם עצי חיים למוצאיהם אבל אם לא תשיגו ידיהם ואין לכסף מוצא לשלם דמיהם. הנה ראשי הצבור הממונים על עסקיהם ולפקח מעשה ידיהם ברשות וברצון כל עדתיהם יכולים למכור ע"ד לקנות קדושה חמורה כמ"ש הרמב"ם הנ"ל בראשון לקנות עה"ח אחרים תחתיהם וגם במותריהם יקנו איזו ספרים וקדושת תשמושיהם יהי' נפקע בדמיהם ולדעתי שיעשו מהם מנורה לבית התפלה להאירה ובזה אסיים ליהודים היתה אורה:
ומה שדימה בני ני' לדון בע"ז מהא דהט"ז המציא דין חדש היכא שנתקלקל ואינו ראוי להקדושה חמורה טוב יותר לעשות אותו להשתמש בקדושה קלה ולא להיות פנוי דאין הורדה גדולה מזו שתהי' פנוי ע"כ יעשה בה ק"ק עיי"ש והבכ"ש דחאו מהלכה והביא ראיות נגד סברתו. הנה מבואר אצלי במק"א בתשובה הארכתי לדחות כל הראיות שהביא הגאון בכ"ש ז"ל והצדקתי דינו של אא"ז מרן הטז"ל וישבתי הכל באר היטב ועיקר הדבר שמדמה הגאון ז"ל קדושת הגוף לקדושת דמים וגם בת גואר"י להגאון מבראדי האריך הרחיב בדין זה והוסיף להביא ראיות את הכל מבואר אצלי ביאור גמור ואכמ"ל ואחר זה הלום ראיתי לגיסי המנוח בספר חסל"א ז"ל הביא גם הוא בספרו ומעיי' הרבה בזה לקיים דינו של מרן הטז"ל אולם לכאן אין מקומו דהוא מיירי בשאינו ראוי עוד להקדושה ראשונה שנתקלקל מאשר הי' מקודם אבל בנ"ד לא נעשה שום קלקול וראוים המה למלאכת ותשמיש שהי' מקודם אך המה יראים לעצמם כי כבד הדבר מידם וכבר נשתמש להסתה"ק אולם אין צריך לזה וכאשר העליתי למעלה הוא הנכון וכן תעשו: