שות מהרי אשכנזי· רבי יואל אשכנזי
אורח חיים · סימן ו
לכבוד ש"ב הרב הגאון הגדול כקש"ת מו"ה מרדכי זאב עטינגא יחי' ויופיע עד ביאת המושיע:
מאשר יקר בעיני נכבד נכבדתי בהגלות נגלות אלי חביבותי דמר עמדי וענותו תרבני ונתן לבו על כל דברי. רב תנא הוא ופליג על כל דבר ודבר. אמנם נקלותי מאוד בעיני הד"ג מבלי שום עין עיונו לפי עוצם חכמתו ורוב בינתו ודחה אותם בקש ואען ואומר כי צדקו דברי בכל מה שאמרתי במכתבי הקודם ואין בהם נפתל יתנו עידיהן ויצדקו:
בראשון מ"ש כת"ה דעיקר האיבעי' אם מוכרין ס"ת מרבים ליחיד דזה הוי הורדה לא כן ידידי דעיקר האיבעי' היא מפני שאין בה שום העלאה ואמת שמבואר בירושלמי הובא בתמים דעים שס"ת אסור להוריד אפי' דרגא אחת דהיינו מרבים ליחיד אבל לא פי' האיבעי' לזה ולא ידעתי לענין מה הביא כת"ה ענין זה למה שכתבתי דהואיל דקדושת ס"ת קדושה דאורייתא ע"כ אזלינן בספיקא לחומרא. משא"כ בקדושת ביהכ"נ. ומה שהקשה כת"ה דמה בכך דהקדושה דאורייתא מ"מ הרי בקדושתה קאי ולא נפקע מהקדושה לא ידענא מה זו פירכא עלי סכ"ס כיון דהענין הוא דבר תורה ודברי אוריי' כשיש בו איזו ספק מורין לחומרא ואין פי' לקושיתו עלי בזה:
ומ"ש דמעלין בקודש גופא אינו אלא דרבנן והא דילפינן מקראי אסמכתא בעלמא היא תמי' לי מנין לו זה היכן כתיבה והיכן רמיזא דאינו אלא אסמכתא ובמנחות צ"ט שלשה שלחנות שהיו במקדש שנים שהיו באולם מלפניו לפתח הבית א' של כסף וא' של זהב על של כסף נותן לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו שמעלין בקודש ואין מורידין כו' ומנא לן ויקם משה את המשכן וכו' ועיי' שבת כ"א גבי נ"ח שמעלין בקודש פירש"י שם מקרא ילפינן לה במנחות ע"כ ועיין ברכות כ"ח גמירא דמעלין בקודש וא"מ. וכ' בצדו בהגהות הגאון אור ישראל מהרי"פ ז"ל וצ"ע דשם מפיק לה מקרא ומהו לשון גמירי ע"כ ואם הי' רק אסמכתא לא הי' מקשה כלום דמצינו בגמ' שיעורין וחציצין הלכתא גמירא לה ואסמכוהו אקראי אלא ש"מ דבאמת מן התורה היא וילפינן מקראי וע"ז הניח הגאון ז"ל בצ"ע על הלשון גמירי. ומ"ש כת"ה בטעמא דר"ד דארבעה בגדים ששימש בהן כה"ג כשרים לכ"ה להשתמש בהן קדושה קלה משום דדרש והניחם שם שלא ישמש בהם ביוה"כ אחר א"כ ממילא יגנזו ואין בהם הורדה אם ישתמש בהם כ"ה בשאר מות השנה לס' הט"ז שכתב מלתא חדתא בסי' קנ"ד ע"כ ונכנס עוד לדוחק שעיקר קושי' רבי תשובה ראשונה שלא זהו אבנטו כו' הנה לדבריו תקשי קרא ולבש למה לי לר"ד דבלא"ה נדע דמותר ללבוש בשאר ימות השנה מכח דטוב יותר לאשתמושי בהו מלהיותם בלוי ולגנזו והוא סובר דזהו אבנטו של כה"ד ומיותר קרא ולבש וע"כ גם לדידי' או לרבות את השחקים כרבי או להרמת מצנפת להרמה כר"י ומדקאמר ילבש לרבות כ"ה לשאר ימ"ה ומקרא יליף ולא מסברתו ועוד אי כסברתו דמדמה לס' הט"ז איך יפרנס התוספתא הובא בכמה דוכתי בגמ' אירע בו פסול ראשון חתר לעבודתו שני ר"י אומר אינו ראוי לכה"ג משום איבה לכ"ה דמעלין בקודש וא"מ וא"כ לא יעבוד עבודה מעולם ויהי' פנוי מלשרת בקודש עד מות הכהן הגדול. א"כ אין בזה הורדה וטוב יותר לעבוד ושירת בקודש בקדושה קלה מלהיות יושב ובטל לבלתי הקרב קרבן ד' ולס' הט"ז אין בזה הורדה אלא ודאי באמת אין זה דמיון כלל לס' הט"ז שהט"ז ז"ל כ' להדיא רק באינו ראוי לקדושה ראשונה בשום אופן שנתקלקל ואז כ' שראוי לשמש עכ"פ קדושה קלה משא"כ בכהן ואף בזה לא החליט הט"ז ז"ל בלשונו הזהב ע"ש וז"פ דאין לו דומה לזה:
והגאון ת"ש בבכ"ש במגילה הקשה על הט"ז ודחה האי מלתא חדתא ומנגח בקרנותיו העלה בראיותיו וקרני ראם קרניו והוכיח בראיות שלא כהטז"ל. ראי' א' מיומא י"ב הא דאמר ר"ד להביא בגדי כה"ג שהם כשרים לכה"ד רבי אמר שני תשובות בדבר כו' ועוד בגדים שנשתמשת בהם קדושה חמורה תשמש בהם קדושה קלה והשתא מאי פריך לר"ד הא ר' דוסא ס"ל דאינו ראוי להשתמש בהן עוד ליוה"כ אחר מקרא דוהניחם שם כו' א"כ כיון דלא חזו תו למלתייהו וע"כ יגנזו עדיף טפי מלהשתמש בהם קדושה קלה מה זו תשובה לר"ד אלא דלא כט"ז וגניזה עדיף מלהשתמש ק"ק. ואני לא זכיתי להבין דבריו ז'ל דמה זו פירכא להט"ז דלק"מ חדא די"ל דהא דקאמר אח"כ ר' דוסא לטעמי' אזיל דסבר והניחם שם שלא ישתמש בהם כה"ג ליוה"כ אחר והיינו משום כך דאמר רחמנא דלא ישתמש עוד ליוה"כ ולא חזו למלתייהו לכן מוטב שישתמש בהם כה"ד ועדיף מגניזה כס' הט"ז. ועוד והיא העיקר מה דומיא להאי דהט"ז דנתקלקל התיבה ותו לא ראוי לקדושה חמורה כיון דנשתנה בגופא ונעשה כפנים חדשות והואיל ואישתני גופא אישתני דינא ושפיר פסק דיותר טוב לאשתמושי בהו ק"ק מלהיות בטל ומונח בבזיון אבל לא כן בגדי כה"ג הרי בגופייהו חזו למלתא אלבושייהו יקירא אלא דארי' הוא דרביע עלה דגזה"כ דלא ילבשם עוד כה"ג ביוה"כ אחר אבל מ"מ הם נמצאים וחזו למלתייהו ע"ז שפיר פריך דאין נכון להורדה מק"ח לק"ק ואין התחלה לראי' זו כלל.
עוד כ' הבכ"ש תו ראי' מגמ' ע"ז נ"ב גבי אבני מזבח ששקצום מלכי יון ובית חשמנאי גנזום דאמרו היכי נעביד נתברינהו פי' לבטל מע"ז ואח"כ נעשה בהם מזבח אבנים שלימות אמר רחמנא ופריך נתברינהו ונשקלינהו לנפשי' דהא חול הוא משום דבאו פרוצים וחללוהו ומשני כיון דאשתמש בהו לגבוה לאו אורח ארעא לאשתמושי בהו הדיוטא והשתא לפי הט"ז אם איתא לדבריו כיון דא"א למזבח דאבנים שלמות אכתי הוי להו לעשות בהם קדושה אחרת קלה ממזבח בלשכות הבנויות בהר הבית וכן בחול עיי"ש שהאריך קצת. ולדעתי אדמקשה להט"ז תקשי לנפשי' גם אם לא נפסק כותי' דאסור להוריד מקדושה חמורה לק"ק אפי' כשאינו ראוי עוד לק"ח מ"מ קשי' הרי שם היו חולין גמורים כמ"ש שבאו פרוצים וחללוהו ונעשה חול גמור והוי ס"ד לאשתמושי להדיוטא לנפשי' א"כ בזה ודאי נכון וראוי לעשותו שמוש עכ"פ לאיזו ק"ק כיון דעיקר איסורא אינו אלא משום דלאו אורח ארעא מה דהיי שמוש לגבוה עכשיו לשתמש הדיוטא אבל אם לאיזו קדושה שפיר אורח ארעא הוי ומשום הורדה אין כאן כיון דפרוצים עשוהו חול. א"כ אין זה פירכא דוקא על הטז"ל אלא ודאי דליכא כלל קושי' דאפשר גנזוהו משום דלא הוי בידן לעשותן לאיזו קדושה קלה לעזרות דלא הוי צריכא להו אז וי"ל דגנזום ער דליצטרכו לעזרות אז יתניהו לחול או כדומה. ואין מזה ראי' כלל ואין תפיסה משם על ס' הט"ז. וגם מה שכ' ראי' מהרמב"ם ז"ל פי"ז דסנהדרין ג"כ אין ראי' משם כלל דראש הישיבה שחטא שוב אינו חוזר לשררתו וגם לא' משאר הסנהדרין אינו ראוי שמעלין בקודש ואין מורידין וכוונתו דאם איתא לס' הט"ז כיון שאינו ראוי לשררותו הראשונה עכ"פ ראוי הוא לקטן ולפחות מזה יותר משיהי' פנוי לגמרי אבל ז"א כפי שכתבתי למעלה כיון שהוא לא נשתנה וראוי מצד עצמו וגופו לא נשתנה רק מצד חטאו אע"פ ששב מ"מ דינו שלא לחוזר להיות ראשון אבל מ"מ קימ"ל דמעלין בקודש ע"כ אינו חוזר לא לראשון ולא לשני דומיא לכהן שני שעבר דאינו משמש לא כה"ג ולא כה"ד כיון דממנו אין עכבה ול"ד להאי דין של הט"ז דהתיבה נתקלקל ואינו חזו עוד למלאכה ראשונה משינוי הגוף וכנ"ל:
והנה ראה ראיתי אח"ז בס' גוא"י להגאון מבראד שכ' והאריך בתשובה א' לסתור השגת הבכ"ש הנ"ל אבל לבסוף תמה קרא על גדולי עולם מפני מה העלימו עין מגמ' מנחות ל"ב ס"ת שבלה או תפילין שבלו אין עושין מזוזה דאין מורידין מק"ח לק"ק והרי התם שוב אינו ראוי לק"ח מ"מ אסור ועדיף הגניזה מלעשותו ק"ק ומתמיה מאוד על הני עמודי עולם עיי"ש. ואחרי נשיקת עפרות זהב להגאון ז"ל אני תמה על תמיהתו. איך מדמה קדושת הגוף לקדושת דמים קדושת בה"ב דקדושת הס"ת או תפילין אף שבלו ואין ראוי' עוד למלתייהו אבל מ"מ קדושה שבהן היכן הלכו ולא נפקע קה"ג בכדי גלל כן אסור להוריד לעשותו קדושה קלה. ומש"ה יותר נכון לגניזה מלהוריד בידים משא"כ בקדושת בדה"ב שהיא קדושת דמים אם נתקלקל יכול שפיר לעשותו וליחדו לשאר קדושה שתלוי הדבר בדעת הבעלים וגם י"ל בכגון זה לב ב"ד מתנה עליהן לא כן בקה"ג כגון בס"ת ותפילין שנתקדשו באותיותיהם ובשמות הקדושים ואין התחלה לקושיתו ז"ל:
ואולי עפ"ז הואיל דאתינן להכי גם בראיות שמביא הת"ש הנ"ל ג"כ יש לומר ולחלק בין דינו של הטז"ל להני מילי מעליותא הנ"ל דבגדי כהונה ואבני מזבח כולם קדושת הגוף נינהו כדאיתא בקידושין כ"ד גבי כתונת כהונה שלא בלו לכן גם כשאינו ראוי עוד לקדושתייהו שהוא ק"ח אסור להוריד לעשותו ק"ק כיון שהקדושה החמורה לא פקע ממנו משא"כ בק"ד כהאי דינא דהטז"ל יען שאינו ראוי עוד לק"ח הימנו. עכ"פ ראוי לאשתמושי לק"ק טפי עדיף מלהיות מוטל פנוי ובזיון. הדרנא למלתא קמייתא דהט"ז לא קאמר אלא בדבר שנתקלקל ולא זו מגופא לק"ח כנ"ל:
והגאון בעל שאג"א בספרו ט"א הוסיף להקשות על קושי' תוס' ביומא ובמגילה מהא דכהן משוח מלחמה שעבר וחטא מביא פר עיי"ש והעלה שם הטעם משום ה"ט גופא דמעלין בקודש שלא תקשי אמאי אינו משמש בד' בכ"ה תיפוק לי' דמחוסר בגדים ע"ז כ' דמשום דמעלין בקודש לכן אפילו עבר ממשיחתו ונתמנה מ"מ אחר מביא פר דאכתי בקדושתי' קאי מה"ט. משא"כ בנשיא שעבר מגדלתו עייש"ה. והרי שמשום טעם זה מביא פר ולכת"ה פשיטא לי' דהא דמעלין בקודש אינו אלא מדרבנן אתמהה. ומה שהביא מהט"ז בסי' כ"ה דאי פגע בתפילין ברישא מניחין משום דאין מעבירין על המצות ולא אשגיחינן אהא דמעלין בקודש דאסמכתא בעלמא הוא. נפלאתי על חכם גדול שכמותו איך העלים עין וכי משום מעלין בקודש שבכל מקום הדין כן הרי שם הטעם משום דציצית תדירא היא דנוהג בשבת ויו"ט כמ"ש הב"י שם ובאמת צריך להבין דבאמת איבעי' לן בזבחים תדיר ומקודש איזו קודם ולמה קדמה ציצית לתפילין מטעם של הפוס' הובא בב"י דהואיל דתדיר הוא ואין ענין מעלין בקודש שבכל דוכתי לכאן ועיין בא"ר שפירש הלשון דמעלין בקודש שכ' המחבר וראיתי להפרמ"ג שעמד בזה עיי"ש. והאמת פירושו דב"י דהא דתדיר קודם אינו לעכב אלא למצוה כדאיתא בפ' התכלת ע"ש ולתפילין יש מעלה דמקודש וכשפגע בהו ברישא שוב אין מעבירין על המצות ולשון של הב"י וט"ז שכ' אינו אלא אסמכתא הוא דאטעי' למר הד"ג וזה אינו קאי על הא דמעלין בקודש שזה לא נזכר בב"י שם וניהו דהא דתדיר קודם בכל מקום ג"כ אינו אסמכתא דמקרא מלא אמר הכתות אשר לעולת התמיד ומיתורא קאי להכי אך די"ל לאו לכל מילי הוא דאורייתא רק לענין קרבנות ועיקר קרא מיירי בשניהם שוים, כמ"ש בתוס' יומא ל"ג ד"ה אפ"ה מכשיר עדיף ע"ש. וי"ל דלא גמרינן מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד דתדיר קודם אלא דתרוייהו שוו דומיא דתמידין ומוספין וע"ז תסוב כוונת הב"י דהא דבכל דוכתי בעלמא מלבד קרבנות אמרינן דתדיר קודם לשאינו תדיר הוו רק אסמכתא אבל הא דמעלין בקודש מקרא יליף ומדאורייתא הוא בדבר שהוא קדושה דאורייתא כגון ס"ת דקדושתה מה"ת ויפה אמרתי דהולכין בספיקא לחומרא. אבל בקדושת ביהכ"נ דקדושה מדרבנן אזלינן בספיקא לקולא. אך שאמרתי שיש לעורר דאיך ימכור לכתחל' לעשותו ולהכניס עצמו בס' דרבנן וכ"ת הקשה לי דכל סד"ר כך היא הנה הרב מהרי"ט כ' בס' דרוסה דאסור לזביני' לנכרי אף דיש בו ס"ס שמא אינו דרוסה ושמא לא יזבן לישראל וכ' המהרי"ט דאין לעשות לכתחלה ס"ס והוא מטעם דנעשה סדר"ב. ועיין בפ"ח בכללי ס"ס אות י"ח דלכתחלה אין להכניס עצמו לכך. וה"ה בזה למכור הביהכ"נ ומזה יעשה סדר אם לעשות בדמי' העלאה או לקנות כיוצא כו. אך שפיר דחיתי מכח ס' המג"א דכיון דאין לדון בספיקא כ"א לאחר המכירה דכיון דמכירה גופא אין זלזול עדיין דיש לקנות קדושה עלוי' ודמי להא דמג"א בס' תל"ט וזה נכון. אבל כת"ה לא אמר מידי בזה. גם מ"ש עלי בענין איתחזק איפוך אנא ולא ידענא מה קאמר דהואיל דמכרו קאתי' לאפקועי מקדושה ראשונה שהוחזקה עד עכשיו ואין השגה לדברי כת"ה במה שמשיג עלי כלום. ואין לנו זולת מה שהשיג עלי במה שאמרתי דע"נ קיל מעז"א והבאתי דוגמא מביהמ"ק מפ"א דכלים בזה דבריו נכונים ולא אמרתי לראי' גמורה רק לדוגמא בעלמא כמו דבביהמ"ק מקומות מקומות יש וחילק עז"נ מעז"א כן נמי במקדש מעט ובאמת בלא"ה אינו ראי' ממקום המקדש שהכל בכתב מיד ה' ועשר קדושות מפורשות רק לאסמכתא בעלמא דוגמת ראי'. ואע"פ שאין ראי' זכר לדבר יש ובאמת העיקר שע"נ קיל מע"א מכח קריאת התורה ומ"ש שהם ג"כ חייבין בקה"ת אתמהה חדא דאין חייבין רק מצוה בעלמא נשים למה באין לשמוע וכמו במצות הקהל דאינן חייבין רק לשמוע מצוה עליהן וגם לא בכל הזמנים כ"א לפרקים משא"כ בעז"א דקוראים בתמידות וא"צ לדבר מזה הרבה דגם בק"ש אינן חייבין רק דמ"מ מצוה עליהן לקרוא פסוק ראשון כדעת אהל מועד הביא הב"י בסי' ע' ובמק"א דברתי מזה ואכמ"ל:
ומ"ש דאין בזה הורדה מקדושה כשממעט אורה משום הא דקול ומראה וריח אין בו משום מעילה יאמין לי הד"ג שבראשית השקפה ברעיוני לדון מזה ומיד דחיתי להביא בשפתים דהתם שאני שאינו מגרע ולא מכחיש ולא מקלקל את המראה ואת הקול ואת הריח רק דנהנה ממנו ובדבר שאין בו ממש אין בו משום מעילה אבל איסורא איתא. ול"ד לזה דנוטל את האורה ומאפיל ומקלקל דחשוב גזל בדבר שיש בו ממש וממקומו הוא מוכרע דאסור להאפיל נגד חלונות חבירו עד השיעור שנתנו ואם מאפיל צריך לסתמו ויש בו משום גזל. והרי הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' שופר ד"ג כ' שופר הגזול שתקע בו יצא שאין המצוה אלא בשמיעת הקול ואין בקול דין גזל ע"כ וע"כ הדבר מובן מאליו דשאני אם אינו נוטל ולא מגרע ולא מקלקל ומפסיד לחברו רק דנהנה לחוד בזה אין גזל ולא מעילה ועכ"ז איסורא אית בי' וכשמקלקל ומפסיד גזל ממש הוי א"כ כיון שמבואר שבביהכ"נ צריך להרחיק יותר דצריך אורה יתירה. וכשמאפילין הוי הורדה מקדושה.
ושלחתי להאיש אשר קנה לו עפ"י את ספרו היקר שו"ת מאמר מרדכי וראיתי שם תשובתי סי' ע"א וכל דבריו למה שמה עתוקים ונכונים מיוסדים על אדני האמת והשכל ולי מה יקרו דברי כת"ה וערבים עלי וישרו בעיני כלם ברורים אולם לנ"ד אין משם היתר להאפיל את החלונות שבעז"א וגם רוב בני העיר אינם מסכימים ואותן שמסכימים דימו בנפשם שלא יפסיד ולא יגרע אור בהכ"נ של עז"א. הגם שאינם מוחים בדבר שכלם אדעתא דידי סומכים ובעיני לא נראה כן וכמו שכתבתי הכל במכתבי הקודם ובצד מערב לא יפסיד כלל לפי ראית עיני. ועדן אני מסובב ומעכב הדבר וצויתי שיעשו טצדקי ושרי העיר יסכימו לתקן הגגות כבראשונה ובזה אשים קנצי למילין בזה הענין: