אור ברסלב
שות מהרי אשכנזי אורח חיים › סימן ב

שות מהרי אשכנזי· רבי יואל אשכנזי

אורח חיים · סימן ב

סימן א

נסתפקתי לפי המבואר במג"א סי' י"ג סק"ה דמש"ה לענין שבת א"צ בדיקה דסמכינן אחזקתי' בדוק. והא דפסק לענין הברכה בעי בדיקה ולא מוקמינן אחזקתי' דשאני התם דאם לא יבדוק בשעת הברכה לא יבדקנו לעולם ובודאי א"א לעולם לאוקמי אחזקתי' כיון דעשוי לפסוק אבל הכא שבדקו בשעת ברכה לכן א"צ לבדקו בכל פעם ע"כ עיי"ש. ומעתה הנה לפי המבואר בסי' הנ"ל דמותר ללבוש בשבת טלית שאינו מצוייצת כהלכתו משום כבוד הבריות. גלל כן כשאין לו טלית אחר הסברה נותנת דאין צריך לבדוק הציצית בשעת ברכה. דמוקמינן אחזקתי' מעיקרא כיון דעכ"פ יבדוק בחול משא"כ בשבת גם אם נפסק ונפסל מותר עכ"פ ללבשו משום כה"ב. ועיקר טעמא דצריך בדיקה בשעת ברכה דאל"כ לא יבדוק לעולם. ועתה כיון דבחול בעי בדיקה דלא ילבשנו כשנפסל כיון דיכול לתקנו אסור ללבוש ולבטל מ"ע. אבל בשבת דא"א לתקנו ע"כ א"צ בדיקה משא"כ בשבת והבן:

ולכאורה נראה דכיון דאזל בתר חזקה לענין שבת לצאת בו בר"ה ממילא אזלינן בתר חזקה לענין דא"צ ברכה אלא דז"א הואיל דהותרה הותרה לא אמרינן רק הואיל דהותרה קמייתא הותרה בתרייתא אבל הואיל דהותרה בתרייתא הותרה קמייתא לא אמרינן בזבחים ד' ל' גבי טומאת מתים וטומאת זיבה ועיי"ש והכא נמי דבדיקה בשעת הברכה קודם הלבישה לא אזיל אכתי בתר חזקה לומר בי' הואיל דאזיל בתר חזקה לענין שבת שהיא אחר הלבישה ניזל בתר חזקה מקודם הלבישה שילבשנו בברכה מעתה לפי טעם הט"ז דמשום חומרא דל"ת החמירו טפי לבדוק ולא לסמוך על החזקה בודאי שוב אין חילוק בין חול לשבת דגם בשבת אין ראוי לברך קודם שיבדוק כדי שלא יבא לידי ברכה לבטלה. אך לפי החילוק של המג"א הנ"ל קאי האיבעי' הנ"ל. ומ"ש הט"ז משום חומרא דל"ת החמירו דלא ניזל בתר חזקה זה דוקא לפי שיטת הרמב"ם דבברכה שא"צ יש איסור דל"ת מדאורייתא. משא"כ לדעת התוס' והרא"ש אינו אלא דרבנן עיין מג"א סי' רט"ו א"כ חזינן דהקילו בכרמלית דרבנן לסמוך על החזקה גם בברכה כן. ע"כ ראוי לומר דבשבת א"צ לבדוק כלל קודם שיברך ואזלינן בתר החזקה. והנה אא"ז הב"ח ז"ל כתב דאין זה חזקה כיון דתליא במעשה כמו דלא אזלינן בתר רובא דתליא במעשה ורובא עדיף מחזקה א"כ כ"ש הוא ומשמע לפי שיטתו דמדאורייתא הוא דל"ה חזקה. משא"כ לפי טעמא דהמפורשים דהואיל דאיכא לברורי לא אזלינן בתר חזקה וצריך בירור דז"א אלא מדרבנן דסמכינן ארובא וחזקה ולא בדקינן בתר ח"י טרפות ומדאורייתא אין חילוק בין טירחא קלה לטרחא רבא. והמג"א חולק על הב"ח דכתב לא ידענא מה קאמר דל"ד להא דבכורות ויבמות ודמי למקוה שנמדד דאין צריך עוד בדיקה בשעת טבילה עיי"ש אבל באמת דברי אא"ז הב"ח נכונים וברורים דעיקר סברתו נובע מהר"ן בקידושין גבי סבלונות דרובא מסבלו והדר מקדשו דלא אזלינן לקולא בתר רובא והיינו טעמא דניהו דבעלמא לא חיישינן למעוטא הכא חיישינן לפי שאין רוב זה קבוע ומחויב דומיא דרוב נשים מתעברות ויולדות ומיעוט מפילות שהוא רוב קבוע מצד טבע העולם אבל רוב זה שאינו אלא מצד המנהג. והמנהג עשוי להשתנות אין זה רוב חשוב שלא ליחוש למיעוטא עכ"ל הר"ן שם. ומזה למד אא"ז הב"ח ז"ל גם בנ"ד לענין חזקה מכח כ"ש מרובא והבן היטב ודעת שפתיו ברור מללו:

ומה שהקשה מרן המג"א ז"ל ממקוה שנמדד נפלאתי שהרי בעצמו הביא אח"ז דברי הר"ן בת' הובא בב"י סי' ר"א ביו"ד וכן איתא בש"ע שם סעי' ס"ה באמת כן הוא ועיי"ש בת' הר"ן סי' ס"ו במקוה פעמים שמימיו עולים פעמים מתמעטים ולעמוד על פחות ממ' סאה קרוב הדבר שאין לסמוך על חזקתו אע"פ שעכשיו ג"כ נמצא שלם שצריכה לחזיר ולטבול והביא ראי' מהא דקידושין גבי קדשה אבי' בדרך יעו"ש דהוי חזקה עשוי' להשתנות ומסיק שם בלא איתיליד בה ריעותא שנמצא עכשיו שלם אינה צריכה לחזור ולטבול אע"פ שפעמים עולים ומתמעטים אבל כשר הדבר לעיין בה תחלה קודם הטבילה ואין לסמוך על החזקה. גלל כן שפיר כתב הב"ח דהכא מדינא צריך בדיקה קודם שמברך והרא"ש בתשובותיו כלל ב' ד"ט שהעולם לא נהגו לברך וסומכין על החזקה כוונתו דהיינו לא בכל פעם שפושטין וחוזרין ומתעטפין וגם לא בשעת יציאתן לר"ה. כי בזמן מיעוט לא חיישינן לקלקול אבל בכל יום קודם שלבשו לא סמכינן על זה שבדקו אתמול כיון שהי' עליו זמן מה חיישינן שמא נפסק איזו חוט בשעה שהי' לבוש בו אתמול. ובסי' י"ג סק"ח הקשה המג"א על המרדכי דמתיר בשבת ללבוש טלית שנחסר ונפסל מפני כה"ב דאין בזה מ"ע רק מדרבנן חייב ומדאורייתא אין חיוב אלא מצוה להטיל ציצית אבל אינו מוזהר שלא ללבוש טלית בלי ציצית וכמו במעקה ומזוזה מש"ה בשבת שאינו יכול לעשות ולתקנו שרי ללבשו מפני כה"ב. והקשה מהא דשבת לר"א בכלי קופסא כשאינו מטיל בו ציצית חייב ועובר על העשה א"כ ממילא לדידן דטלית חובת גברא אם לובש בלי ציצית עובר על עשה מדאורייתא ולמה הותר איסור דאורייתא מפני כה"ב. וניחא לי' דזה דוקא לר"א דסובר דחי שבת א"כ הו"ל לתקנו ומש"ה עובר על מ"ע משא"כ לדידן דלא דחי שבת א"כ אינו יכול לתקנו מש"ה אינו עוכר מ"ע מדאורייתא. וע"כ כוונתו ז"ל דמשום דאין בידו לתקנו אנוס הוא בדבר ואונס רחמנא פטרי' לכן אין כאן מ"ע ומש"ה מותר ללבשו. לפי"ז נראה לי דזה דוקא כשלא הי' בידו לתקנו מאתמול קודם שבת אע"פ שלא ידע מפסולו אלא שהי' כידו לבדקו אתמול ולעיין אם צריך לתקנו אז לא הוי אנוס בשבת לא מבעי' לדעת האגודה פ' מי שאחזו גבי נשבע לפרוע בזמן קבוע והמתין עד יום אחרון ונאנס דלא מקרי אנוס מפני שהי' בידו מקודם לקיים שבועתו ולא הי' לו להמתין עד סוף הזמן א"כ ודאי פשוט הדבר דזה לא מקרי אונס אלא אפילו לדעת הר"ן והנמ"י החולקים בזה וכתבו דמ"מ הוי אונס כשנאנס ביום האחרון אבל זה דוקא התם שסמך וסבר שיקיים ביום האחרון אלא שנאנס ולא פשע מה שהמתין שהי' בדעתו לקיים ביום אחרון ונאנס. ולהכי שפיר מקרי אונס משא"כ בזה שידע דבשבת אי אפשר לתקנו ויוכל להיות שנתקלקל וצריך תקון א"כ כשנמצא בשבת שנתקלקל ונפסל ודאי דלא הוי אונס ואסור ללבשו והפלוגתא של הר"ן והאגודה הובא בהגהות רמ"א יו"ד סי' רל"ב עיי"ש. ועיין במג"א או"ח סי' ק"ח ס"ק י"א ויש בידי ת"ל אריכות דברים בענין הזה ואכמ"ל. אבל הדבר ברור בנ"ד כשהי' בידו לבדוק בע"ש ובשבת מצא קלקול בציצית אסור ללבוש הטלית לא מבעי' לדעת הר"ש מדרויש אלא אפי' לדעת המרדכי הנ"ל לא התיר בשבת אלא דוקא כשאירע הקלקול והפסול בשבת ולא הי' פשיעה בידו שהי' בידו לתקן מע"ש והמג"א הביא בס"ק הנ"ל והוכיח משבת היכא דידע מהפסול קודם שבת אסור ללבוש. ולדידי גם כשלא ידע מהפסול אלא שהי' בידו לבדוק ונתודע שהפסול נעשה קודם ג"כ אסור ללבוש. והמג"א הביא קושי' בשם אחיו זצ"ל אמאי מותר ללבוש הרי יכול ליתן במתנה לאחר ולשאול בשאלה פטור מציצית וכמו גבי טבילת כלים. לדעתי אין זה קושי' חדא דהכא אינו חפץ בשאלה כי אם על יומא דשבתא אבל בתר שבתא ירצה לחזור ולזכות בו כדי שיצא י"ח בטלית שלו ויכול לברך ויקיים המצוה בשלו. א"כ לק"מ דאם יתן עכשיו במתנה לאיש אחר פן לא יחזור למכור או למכור לו או שלא יהי' האיש המקבל מצוי לו בחול. משא"כ בט"כ שאין צריך להיות שלו בתר שבת וישתמש תמיד בתורת שאלה. ובזה נסתר ראיית המג"א מהא דשבת שאמרו הואיל שבידו להפקירה ולא קאמר שהי' בידו ליתן במתנה והבן. ועוד והיא העיקר שלדעתי אין זה מתנה כדאיתא בגמ' בנדרים כל מתנה שאם הקדישה אינה מוקדש אינה מתנה כגון במתנת ב"ח ופי' הר"ן בקידושין פ"ד דל"ד למתנה ע"מ להחזיר דמהני וז"ל ולאו קושי' היא דאין הכי קאמרינן כל מתנה שתהא בה הערמה שמצד ריעותא שבה אינה יכולה להקדישה כי התם אינה מתנה דהתם גבי מתנת בית חורון איתמר שלא גמר להקנותה אלא כדי שיבא אביו ויאכל בסעודה וכדמפרש התם טעמא בגמ' משום דסעודתו מוכחת עליו והתם ודאי לא אתני מידי אלא שכיון שהיתה בהערמה לא הי' יכול להקדישה מש"ה אינה מתנה אבל היכא דיהבה ניהלה לפי שעה כו' מעתה גם בזה כיון דנתנה במתנה וילבש הטלית ודאי דאינה מתנה כלל דלאחר שבת צריך לה ג"כ להיות שלו ממש והערמה נכרת ל"א מתנה כלל וחייב בציצית משא"כ גבי ט"כ והבן וא"ש ולק"מ כנ"ל:

והנה המג"א תי' דלהכי לא מהני האי תקנתא דיתן לאחר במתנה ויחזור וישאלנו משום דאסור ליתן מתנה בשבת כי אם לצורך שבת והא"ר הקשה עליו דזה ג"כ לצורך שבת ללבשו בשבת ואני הוספתי להקשות דא"כ איך מותר ליתן בשבת גבי ט"ב שכ"ג. אולם שני הקושי' מתורצים שפיר אחת בירך חברתה דגבי טלית לא הוי צורך שבת כיון דע"כ אין מותר ליתן רק לישראל א"כ גם האחר המקבל אסור לו ללבשו בלי ציצית ואין כאן צורך שבת להמקבל הקונה בשבת וא"כ שעת הקנין נעשה באיסור ניהו דאח"ז ישאילנו וילבש בהיתר מה בכך הרי מקודם יעשה האיסור טרם יתעבד צרכו ואולי לא ירצה להשאיל לו וכדומה והתיקון בא אחר הקלקול דאסור וכדאשכחן האי חילוק גבי תקון אצל מקלקל בשבת ד' ק"ו עיי"ש בתוס' וגבי הנאה הסקה וביעור בשבת ד' כ"ה החילוק אימתי בא הנאה אם בשעת הסקה או אח"כ ועוד במקומות א"כ להכי אסור ליתן במתנה כדי שישאלו אח"כ דהצורך שבת יהי' אחר גמר המתנה והשאלה אבל המקבל גופא עושה איסור דקונה קנין בשבת ולא לצרכו. ועוד דאין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברו א"נ יש איסור להמקבל דא"א לו ללבשו וזה ברור ופשוט משא"כ גבי טבילת כלי דנותן לאחר הכלי וישתמש בו קצת לצורך שבת ואח"ז ישאלו לזה ג"כ להשתמש ומש"ה מותר ולק"מ וא"ש דברי המג"א והבן. אלא אי קשיא הא קשיא לי דמה חילוק יש בין האי איסור להאי איסור ללבוש טלית בלי ציצית איסור דרבנן וליתן במתנה ג"כ איסור דרבנן מה חילוק יש בין זל"ז וראיתי במחה"ש שפירש דמש"ה עדיף טפי ללבוש בלי ציצית דהוי איסור דרבנן בשב ואל תעשה כמ"ש תוס' ביבמות ונתינת מתנה קו"ע. ואכתי לא הועיל בתירוצו דאכתי תקשי לשיטת הר"ש מדרויש דסובר דאיסור דאורייתא יש בלבישת טלית בלי ציצית ומשמע מדבריו דאין לו שום תקנה רק להמתין לחול ולתקנו הרי לדידי' יש תקנה ליתן במתנה לעבור דרבנן מפני כה"ב והבן וזה אין לו ישוב ונשאר הקושי' של אחיו מרן ז"ל ולדידי ניחא הכל כאשר כתבתי למעלה ויפה דברתי בישוב הקושי':

אמנם לתרץ דברי מאור עינינו המג"א ז"ל שמפיהו אנו חיין נראה לי דה"פ דכיון דאסור ליתן במתנה בשבת א"כ כשנותן במתנה ועובר המתנה בטלה דלא מהני עכשיו. וא"כ הוי שלו לגמרי ושוב אסור לו ללבשו בלי ציצית ועיי' בס' המקנה בקידושין ד' ואו יעוש"ה ומעתה נכונים דברי מרן ז"ל דניהו דשניהם אינם אלא איסורא דרבנן ויש לדחות איסור הקנין מפני איסור הלבישה כדי שיכול ללבוש מפני כה"ב אבל לא מהני מידי משום דכל מלתא דאיסורא לא מהני מעשיו והמכירה בטלה ומיושב הקושי' גם לשיטת הר"ש ודוק היטב וז"ב ונכון :

ובקושי' המג"א שהקשה למה בחול אסור הרי גם אם יש מ"ע דאורייתא ג"כ הותר מפני כה"ב גבי שב וא"ת בברכות כ' ובתוס' יבמות צ' כתבו דסדין בציצית הוי שב וא"ת דהמצו' היא אחר עיטוף והלבישה משא"כ בכלאים האיסור היא הלבישה א"כ אמאי נקטו דוקא מחמת שהיא רק מדרבנן נדחה מפני כה"ב הרי גם דאורייתא בשוא"ת נדחה בכה"ג וא"כ גם בחול יהי' מותר ולענ"ד לק"מ עפ"י מה שהקשה השאג"א בת' ל"ב על מ"ש בתוס' הנ"ל דסדין בציצית הוי שב וא"ת תמה קרא הרי בא ע"י מעשה הלבישה ועוד דא"כ למה איתא בגמ' דכלאים בציצית הוי בעידנא ולסברתם לא הוי בעידנא (והנה בקושי' זו סותר דברי עצמו שהגאון ז"ל בספרו ט"א בריש חגיגה מיישב קושי' תוס' שם שהקשו דניתי מ"ע דפו"ר וידחה ל"ת דלא יהי' קדש ותירצו דלא הוי בעידנא דהאיסור עובר בהעראה ועשה לא מקיים עד גמר ביאה וכ' הוא ז"ל דזה הוי בעידנא דמשום דע"כ לא אתי לגמר ביאה עד אשר הערה בתחלת ביאה וזה הוי התחלת המצוה עיי"ש שהאריך בראיות ואני במק"א הארכתי והוכחתי סברה זו מזבחים בקפ"ת וגם ישבתי בזה קושי' חמורה שהקשה הגאון הפלאה ז"ל דאיך אתי עשה דגלוח מצורע ודחי לאו דהקפה דלא הוי בעידנא הרי לאו דתער לא יעבור ע"ר עובר אפי' בכ"ש. והמצוה לא נגמר עד שיגלח ולא יותיר אפי' שני שערות והגאון ז"ל לא מצא מענה. ולס' הנ"ל לק"מ דאי אפשר לגלח לגמרי עד שיתחיל בתחלה והבן היטב וזה דבר אמתי ודו"ק ואכמ"ל ובמק"א מבואר אצלי באורך מעתה גם כאן לא קשי' קושי' השאג"א דאי אפשר לעשות העיטוף לגמרי עד שלא יתחיל בלבישה והבן) אבל השאג"א היטב אשר דיבר לפרש למה סדין בציצית הוי שב וא"ת ויצא לדון סברה ישרה ונכונה כראוי להגאון ז"ל דכיון דאין מצוה בלבישת טלית עם ציצית והחיוב היא רק כשמעוטף בטלית בת ד' כנפות המצוה להטיל בה ציצית ונמצא כשלובש טלית ב"ח ואינו עושה ציצית הוי חסרון מצוה וחוסר המצוה שאינו עושה זו הוי רק שב וא"ת ואייתו מהלאו דלא יראה פני ריקם שכ' הרמב"ם ז"ל דאינו לוקה דהוי לאו שאין בו מעשה דקשה לכאורה הרי עושה מעשה דביאה למקדש וע"כ משום דחסרון מצוה לא הוי רק רק שב וא"ת והבן היטב ודפא"ח מעתה מיושב היטב קושי' המג"א דהכלאים איסור הוא הלבושה גופא הוי עובר בקו"ע משא"כ ציצית אינו עובר אלא בחסרון מצוה שאינו מטיל בהטלית של ב"ח וזו הוי שוא"ת אבל העיקר הוא מפני שאין מן התורה חיוב ללבוש טלית מצוייצת אלא כשמתעטף בו אז חייב להטיל ציצית וחיסר מצוה הוי שוא"ת אבל אם הי' מן התורה החיוב להלביש טלית בציצית אז הוי קו"ע גם לדעת התוס'. מעתה לק"מ ושפיר קאמר המרדכי. כיון דגוף הלבישה שילבוש טלית מצוייצת אינו אלא דרבנן ומהו דזה הוי קו"ע אבל מ"מ אינו אלא מדרבנן ומצוה מדרבנן נדחה מפני כה"ב ומה שהחיוב אחר הלבישה להטיל ציצית דהוי מדאורייתא אבל אז אינו אלא שוא"ת וזה ידוע מהגמ' דבשוא"ת נדחה מפני כה"ב גם בשל תורה ונמצא מבואר דברי המרדכי היטב הדק ונכון בטעמא ולק"מ והבן היטב וז"ב. ואשר אני אחזה לבאר בסדין בציצית מפני מה הוי שוא"ת ויש כח ביד חכמים לעקור ולפרש דברי תוס' יבמות הנ"ל ונראה לי לומר דבר חדש נאה ומתקבל. דהנה נחזה אנן כשעושה בגד לעצמו ועדיין לא לבשו כלל אפי' למ"ד כלי קופסא חייב בציצית דחובת טלית הוא מ"מ נ"ל דבתחלה קודם שלבשו אכתי לא מקרי בגד כלל ואינו חייב בציצית משום דכתיב אשר תכסה בה. והיינו במיוחד לכך וכמו דדרשינן אשר ישב בה הזב דוקא במיוחד לישב ולא באינו מיוחד אלא באקראי. כן נמי כסותך היינו במיוחד להיות כסותך אשר תכסה בה אבל היינו דוקא באם לבש בו אחרי שנתקן וכמו כדאיתא בגמ' האי סידרא דאזמני' וצר בו תפילין אסור למיצר בו פשוטי אזמני' ולא צר בי' מותר דהזמנה לאו מלתא הוא עיין בסנהדרין מ"ו יעו"ש. וא"כ ה"ה ה"נ דוקא אם נתכסה בו פעם אחד אז נקרא בגד אשר תכסה בה ואז חייב בציצית דכבר מקרי אשר תכסה בה אבל בהזמנה בעלמא אכתי לא מחייב בציצית מעתה טרם שלבשו ובשעת העיטוף לא נתחייב בציצית ממילא דאסור לעשות בו ציצית מכלאים כיון דכלאים אסור בשעת העיטוף ואינו בא בב"א המצוה של ציצית עם העיטוף אלא בתר הכי שכבר מעוטף בה גלל כן שפיר כתבו בתוס' דכיון דבעת שלבש בו בתחלה אכתי לא מקרי אשר תכסה בה דאינו אלא הזמנה לחודא בלא צר בי' ולא נתחייב עדיין בציצית אלא אחר שכבר מעוטף ואז שפיר הוי שב וא"ת דליצטריך לעשות בו אח"כ ציצית ולא עושה מקרי שוא"ת וניהו אח"כ כשלובש בו פעם שני' אז כבר נעשה בגד מ"מ שוב לא נתחייב בציצית ואסור להטיל בו ציצית של צמר ותלוי' בפלוגתא ישינה לפי המבואר גבי סוכה שנעשה ע"ג אילן או ע"ג בהמה דקאמר טעמא דר"י דפוסל דבעי סוכה הראוי לשבעה ואין עולים לה ביו"ט ולר"מ כיון דמדאורייתא מחזי חזי הוי ראוי לשבעה אבל ר"י דסובר דכיון דמדרבנן אסור שוב לא הוי סוכה הראוי' לשבעה ופסול מדאורייתא ומעתה נ"ל גם בזה כן דהואיל דרבנן אסרו שוב לא הוי בגד הראוי לכסות בה וממילא גם מה"ת אין זה בגד להתחייב בציצית של תכלת ומש"ה פטור ול"ה מעקר דבר מן התורה. אלא דכיון דמדרבנן אסור משום גזרה דכסות לילה ואינו ראוי להתכסות ממילא גם מדאורייתא פטור ול"ק קושי' השג"א על דברי תוס' הרי בא ע"י מעשה הלבישה א"כ אמאי הוי שוא"ת ולפי המבואר א"ש דעיקר הענין דאינו מתחייב בציצית כי אם כשאזמנה וצר בי' דאז מקרי כסותך אשר תכסה בה וזה שכתבו בתוס' דבשעת עיטוף אכתי לא מתחייב עד שמתעטף הוי כסותך משמע שכבר מכוסה בה והיינו טעמא דלא מקרי בגד כלל ולאחר שנתעטף היי שוא"ת ונמצא ממילא דכיון דרבנן אסרו להטיל בה תכלת א"כ לעולם לא מקרי בגד המיוחד דאינו מיוחד להתעטף בהיתר. ומש"ה אין זה מקרי עוקר דבר מה"ת ומיושב קושי' הט"א וז"ב והבן:

ומעתה לא קשה קושי' המג"א הנ"ל דזה דוקא כשלא מקרי עדיין כסותך בהיתר אבל עתה כשהטלית כבר הוא מוכשר בציצית אלא דאח"ז נתקלקל הציצית ונפסל הטלית הנה משום כה"ב אין להתיר ללבוש הטלית דבקו"ע בא לדחות מצ"ע מה"ת. וז"ב כן נ"ל עתה לפום ריהטא וראה זה דבר חדש. ויש להאריך בפרט זה ומבואר אצלי במק"א באורך בפלפולים שונים בהלכות שמורות וערוכות לפרק קושי' הש"א בראיות מוכיחות. וכאן לקצר אני צריך ישמע חכם ויוסף לקח. ועל מ"ש המג"א הא דאמר בשבת הואיל שיש בידו להפקירן ולא אמר שיש בידו ליתן במתנה לנכרי ולקטן. קשה לי טובא. דהתם קאי אליבא דמ"ד כלי קופסא חייב בציצית דחובת טלית הוא ופירש"י א"כ איך יכול ליתן לנכרי דאפקועי הטלית ממצות דמש"ה אין מתירין ציצית מבגד עיי' סי' ט"ו סק"ב וקיימ"ל דאין משכירין בתים לנכרי דאין לאפקיע ממעשרות א"כ אין זה תקנה ליתן טלית ב"ח לנכרי וגם לקטן אין תקנה כיון דאחר שבת יצטרך להטלית להטיל בו ציצית לקיים המצוה בשלו. ושלא להיות טלית שאולה דיפטור מציצית וקיימ"ל גבי לולב בסוכה דהושענא לא ליקני לינוקא ביו"ט הראשון דקני' קני אקני' לא מקני. א"כ אין זה תקנה. ומש"ה קאמר שבידו להפקירן וצ"ע יותר אין עמדי עתה שעת חפזון דברי הדו"ש:

תוכן העניינים

שות מהרי אשכנזי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה