שות מהראפ· הרב אהרן פריד
סימן ל · אות טו
ועתה נבואה לענין השלישי שבתשובתי וכתב ע"ז ז"ל אשר תפס עלי הד"ג שקבלתי עדות שלא בפני בע"ד סמכתי על מה שכתב בח"מ סי' כ"ח במחבר ורמ"א כמה פרטי דינים שיכולין לגבות עדות שלא בפני בע"ד וכולהו איתניהו בנ"ד דהנה כתב הרמ"א דאם העדים בעיר אחרת והוא מצא שם עדים ואינם רוצין להמתין כו' ואין שהות לשלוח כו' גובין עדות שלא בפניו כו' והנה הוא פה מצא העירה עדים ואינם רוצין להמתין עד אשר נשלח אחריהם ואולי לא תרצה לבוא הנה ושם במקום האשה אין ב"ד. ע"כ טענה חלושה היא וכי הולכים העדים למדינת הים או יש לחוש שיופסד עדותן הרי העדים דרין בדעברצין ומקום האשה ג"כ אינו רחוק. גם האין שופט בארץ אשר נוכל להכריחה לעמוד לדין? ואם נזמין אותה שתבוא לדין והיא תתן כתף סוררת אז באמת מותר לגבות עדות שלא בפניה אבל כל זמן שלא הזמינו אותה וליכא הפסד בעדות אם ימתינו פד שנקרא ונזמין אותה בודאי שלא הותר מעולם לגבות שלא בפניה. ועוד גם על דין זה של רמ"א יש הרבה חולקין שאפי' היכי דאיכא חשש הפסד בעדות אין גובין שלא בפניו וכן פסק מהרש"ל וש"ך ואם העיד הרמ"א שכן נוהגין בדיני ממונת שהפקר ב"ד הפקר איך נלמד מזה להקיל לגבות עדות שלא בפני בע"ד לאסור אשה על בעלה ולהתיר אשה לעלמא ולאסרה על כהן ומה ענין דיני ממונות ש לדיני ערוה החמורה: