שות מהראפ· הרב אהרן פריד
סימן ל · אות יד
וכעת הנני מוסיף להראות לו שגם בדין שהביא בפסקו הראשון גם בו לא יצא ידי חובת המעיין בדין להורת הלכה למעשה כי ז"ל שם בפסקו ומה שלא ידעה כשנתן לה הגט שהוא גט הרי מבואר בסי' קל"ו שאף אם בשעת נתינה סברה שהוא שט"ח רק אח"כ אמר לה שהוא גט או שאמר לפני העדים כו' מגורשת והנה פה עשה הכל שאמר לעדים לפני הנתינה כו' וגם אמר לה אח"כ בעוד שהגט בידה וכן מבואר בסי' קל"ח סעי' ד' עכ"ל הרי שדומה. נידן דידן לאומר כנסי שט"ח זה ואח"כ אמר לה שזהו גט והביא ראי' מסי' קל"ח סעי' ד' ואיך לא שת עיניו לראית כל הסעיף ד' עד גמירא דכתוב שם דהני מילי באומר כנסי שט"ח זה אבל אם אמר זכו בשט"ח זה אין לו תקנה עד שיטול ממנה הגע ויחזור ויתננו לה ויאמר הרי זה גיטך והטעם לזה מבואר בטור דכיון שחלות הגט לא הוי רק בשעה שאומר זה גיטך א"כ דוקא באומר לו כנסי שטר חוב זה בתורת פקדון דאז עדיין לא קנתה הגט וממילא מהני כשאומר אח"כ זה גיטך דהרי בגט דידי' מגרש כיון שהגט הי' עדיי' בידו בתורת פקדון אבל באומר זכי בשטר חוב זה א"כ מיד שנטלה אותו קנאתו ולא מהני אח"כ כשאומר זה גיטך כיון שמגרשה בגט שאינו שלו ולהכי צריך ליטלו ממנה ולחזיר וליתנו לה ולומר הרי זה גיטך ע"כ ומעתה בנידן דידן שנתן לה הגט בתורת הזמנה או פקודה דזכתה בו מיד שנטלתו לצור עפ"י צלוחתה לא מהני אח"כ במה שאמר זה גיטך כמו באומר זכי בשט"ח זה ואינו מגורשת בנתינה זו כלל. וזה ברור. ומה יענה לזה מעלתו ני' הייטב בעיני ה' להורות הוראות כאלו בענין חמור כזה בהשקפה בעלמא ובלי עיון כלל יאמר נא באמת אם לא בצדק פגעתי בכבודו במקצת?