אור ברסלב
שות מהראל צינץ סימן מ › ד

שות מהראל צינץ· רבי אריה לייב צינץ

סימן מ · ד

ג

ואני אומ' עפר אני תחת כפי' רגלי רבותיני בעלי התוס' שנכנסו בדוחקים גדולים כאשר עיני המעיין תחזינה ולפי דעתי מקום הניחו לי בזה כי הדבר ברור לפי דעתי שלא נאמר כפילות התנאי כי אם בדבר שהתנאי עושה ספק בקיום הדבר בו הוה כליתא בעינא א"כ כ"ש דקשה אם הקדישו הדבר אבל בדבר שהתנאי והמעשה מתקיימין בשעתן אין ענין לתנאי ומשפטיו כ"א פרט הדבר באיזה ענין יחול ותחיל' אראך לדעת שגם לשון ע"מ אינו בהכרח שיעשה ספק בקיום שהרי מצינו ע"מ שאין לך עלי אונאה ובזו ודאי אין הכוונה ע"ד והיפיכו שאם יהיה עליו אינאה ל"י מכירה שהרי אדרבה הוא רוצה שתתקיים המכיר' ול"י לו אונאה וכמ"כ ע"מ שלא השמיטנו שביעית ג"כ ל"ש ספק בדבר שאם תשמיטו שביעית מה יעשה וגם בקבלת התראה בסנהדרין שיתיר עצמו למיתה פרש"י שיאמר עמ"כ אני עושה ושם אינו עושה דוקא שיתחייב מיתה. ולכן ברור דלשון ע"מ אינו מתפרש אלא כמו באופן. והנה במקדש אשה ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה ודאי לא יעה"ד שכיון לעשות ספק בקדושין שאיך יעה"ד אם ידור עמה עשרה שנים ואח"כ תתבע ממנו השאר כסות שיתבטלו ה הקדושין למפרע ויהיה כל בעילותיו בעילות זנות:

אך הדבר ברור ש"ה שמתנה שמקדשה ע"מ שאין עליו שאר כסות ועונה כוונתו לפי שהבעל מתחייב ע"י קדושיו בדברים שמתחייב הבעל לאשתו והוא מקדשה ע"ד לפטור ממקצת חיובים כפי תנאו נמצא שאינו יכול להתנות ב"ה אין מנין בזה לכפילות ולשאר משפטי תנאי שזה לא בא לתלות הקדושין בקיום התנאי רק שיהיה קדושיו וקיום תנאו תיכף ומיד שעפ"י פירושו ותנאו יחול הקידושין נמצא שאם יכול להתנות נגמרו הקדושין והתנאי מקויים כא ר אמר ואין בזה מקום לכפול מאחר שאין דעת כלל לעשו' בקדושין ואדרב' דעתו שיגמרו הקידושין מיד באופן שרוצה ויפטר מן שאר כסות ועונה ובזו אין מקום למשפטי התנאי ולא לכפול שאינו אלא פי' אופן הקדושין כרצונו ומ"מ ס"ל לר"מ דח"ב דמקרי מחנה עמש"ב. וענין מהנה עמש"ב אינו דוקא בתולה הענין בתנאי רק כל שעושה הענין שלא ככתוב מקרי מעמש"ב כמו שמצינו באומר בתי תירשני במקום בןץ וכן בר"פ הכותב בכתב לה דין ודברים כו' בחייך ובמותך אמר רשב"ג אם מרה יירשנה דהוי מעמש"ב אף שאינו תולה כלל בספק הענין וכהנה רבית. וכן הענין באומר הריני נזיר ע"מ שאשתה יין ואטמא למתים א"ב ענין לכפילות שאין תולה הנזירות כלל בספק רק שרוצה להיות נזיר ולמנוע מחיובי הנזירות ולכן ל"ש שם כפילות ומשפטי התנאי שאינו אלא פירוש אופן חלות הדבר באיזה אופן שיחול. וכיון שהוא מעמש"ב ורוצה להיות נזיר צריך נקבל ג"כ חיובי הנזירות כדת:

גם במה שתמהו התוס' מהא דפ' בתרא דמנחות באומר הריני נזיר ע"מ שאגלח בבית חוניו מגנח בבהמ"ק ואם גילח בבית חוניו יצא ומפרש בגמ' דהאי גברא לצעורי מכוין אמר אי סגי בבית חוניו טרחנא פי' הילכך אם רצה לגלח במקדש חל עליו נזירות ואם מת או אינו רוצה לטרוח אדעתא דהכי לא נדר והיינו פי' יצא ש א חל עליו נזירות והוא קושיא עצומה ומה שתירצו שסבור שמצוה בב"ת ח ניו דחוק. דא"כ גם באומר ע"מ שאהא שותה יין כו' נמי נימא כסבור שכן מצוה אבל לענ"ד נ' דבלא"ה צ"ב אתאי יגלח במקדש כיון דאדעתא דהכי לא נדר ולכן יראה דבאמר הריני נזיר ע"מ שאגלח בבית חוניו כיון דאינו יכול להתנות עמש"ב מפרשינן לדבריו שאמר הריני נזיר עכ"פ והיינו בענין שאם רצה לגלח במקדש עכ"פ יגלח במקד' דודאי האי גברא לא נתכוון דוקא לגלח בבית חוניו דלא תהא כהנת כפונדקית ובודאי אם יזדמן לו בכלות חיי נזירתו לגלח במקדש פשיטא שחפץ בכך אלא שבא להקל עליו כשלא ירצה לטרוח עד למקדש והרי כאילו אמר הריני מקבל עלי נזירו' באופן שאם נא ארצה להטריח עד למקדש יוכל לגלח בבי' חוניו ופירוש דבריו כאילו אמר ה"נ אם ארצה או אוכל לטרוח עד למקדש. אבל א"ל אוכל לטרוח אגלח בבית חוניו. ולפי האמת שאין לנזיר לגלח בבית חוניו אין נזירו' חלה עליו שלא קיבל עליו לטרוח יותר וזהו דוק' בזה שהגילוח הוא לאח"ז ויש לומר שתולה נזירתו בתנאי הלזה משא"כ באומר ע"מ שא שתה יין ואטמא למתים שזה האיסור חל מיד עניו. א"כ לא יוכל לפרש שתולה נזירתו בתנאי כיון דאין זה בכלל לשונו דבשלמא אם התנה בבית חוניו ודאי נ"נ למעט מקדש דודאי בבית חוניו כ"ש הוא מקדם אנא שגילה דעתו של"י מוכרת לטרוח יותר כשלא יזדמן לו לפי דרכו נמצא שיש בכלל דבריו נזירות כדין, אבל בע"מ שאשתה יין אין בכלל דבריו שום נזירות כדין. ונחזור לענינינו שבאמר ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ופונה ל"ש כפילות כלל לומ' שבאם לאו ל"ת מקודש' שהרי היא רוצה בקדושין בהחלט ושיפטור מש"כ וזהו מתקיים מיד ולכך למ"ד תנאו קיים הרי קידושין חלין מיד והיא מקודשת ואין עליו חיוב ש"כ וברור. גם מה שהקשו מקרע כסותי ע"מ לפטור אמאי לא חשיב מעמש"ב וכמו כן ממתנה ש"ח להיות פטור משבועה נ"ל ליישב ג"כ דדוקא בשאר כסות ס"ל לר"מ דהוה מעמש"ב כיון שהוטל עליו ש"כ והיא אינה מוחלת ברצון הש"כ כי אם לפי שחפיצה בקדושין ולכן אמרינן כיון שמקודשת ממילא יתן ג"כ ש"כ וכמשפט הבנית יעשה לה וכ"כ בע"מ שאין לך עלי אונאה אינו מוחל ברצון רק שרוצה לקיים המקח וצריך לאותו דבר וגם בסילק עצמו מירושה אינו רוצה מסתמא כי אם בשביל שחפיצה בדבר דוקא אבל בזה שאומר קרע כסותי ע"מ לפטור אינו מעמש"ב שאין האחר מוזהר על הפסדו אם חפץ הוא בכן ובשומר דמעיקרא לא שעבד נפשיה כלל ולא נעשה לענין זה שומר כלל אינו מחוייב להיות שומר שנו. אבל בשאר כסות שהוטל עליו מצד האישות וכשרוצה האישות ממילא נכנס בחיובו:

תוכן העניינים

שות מהראל צינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה