שות מהראל צינץ· רבי אריה לייב צינץ
סימן מ · ג
ועתה אבוא להשיבו על הספק השני אשר נכתב בשטר שהותנה בתנאי מפורש שלא יהיה לבעל המשכנתא רשות לעסוק במתיות י"ש ושכר ולא נתבאר שהותנה במשפטי התנאי ובתנאי כפול. ורמז מעלתו לס' מנחת אהרן. והנה עניני תנאי המה ארוכים מארץ ועמוקים מני ים אך הואיל ואתא לידן אמינא כי עברתי על דברי התשובה האמורה בספר מנתה בלולה. אמרתי להשיב קצת כי בתחלה נסתפק אי הוי תנאי כיון דהוה תנאי זה שלא לעסוק במתיות תנאי ומעשה בדבר אחד וכ' לצדד שהתנאי סותר המעשה מאחר שסתם מתנה יכול לעשות מה שלבו חפץ וזה מטיל תנאי שלא לעסוק במתיות הוי כהתנאי סותר המעשה. עכ"ד בקצרה כי שנאתי האריכות. אבל אין דבריו נכונים כלל:
הנה תחלה נשוב על מה שפלפל בענין מתנה ע"מ להחזיר לשיטת הרא"ש מקרי תנאי סותר המעשה והפלפול בזה בשו"ת להלכה הוא למותר דפשיטא להלכה רווחת בישראל דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה כדאיתא בפ"ק דקדושין (דף ו.) ופסק הרא"ש גופיה כן וכל הפוסקים וגם בב"ב פרק יש נוחלין אמר בפשיטות במתנה ע"מ להחזיר דשמה מתנה אלא שהב"ש (סי' לח) דייק מדברי הרא"ש פ' יש נותלין שהקשה אהא דאמר רבא מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה הא הוי תנאי ומעשה בדבר א' ותירץ רבא לטעמיה דס"ל תנאי ומעשה בדבר א' הוה תנאי ולכן הוקשה להב"ש על מ"ש הטור (בסי' קס"ב) דבהרי זה גיטך ע"מ שתחזירי לי הנייר צריכה לקיים התנאי וגם מה שאמר בא"ח דבאתרוג במתנה ע"ח להחזיר הוה מתנה צריך להחזיר ובס' מ"א הנ"ל תירץ דבאתרוג בלא"ה כיון דא"צ כפילות מטעם אומדנא דמסתמא צריך לו האתרוג ולכן לא צריך לכפול וגם מהני אף שהתנאי ומעשה בדבר א' והרא"ש שכתב רבא לטעמיה היינו משום דשם מיירי אפילו א"צ לו האתרוג שצריך תנאי ובא"ת מיירי כשצריך לו האתרוג עכ"ד בקצרה. ואין דבריו נכונים. חדא דבשלמא לענין כפל שפיר י"ל סברא זו דא"צ כפל כיון דאין צריך שום תנאי. אבל לענין פנאי ומעשה בדבר אחד אטו מי עדיף גלוי דעת מאילו התנה בהדיא וכפל ומ"מ לא מהני הואיל והוא בדבר א' ואף שאפשר לצדד בזו הסברא מ"מ עיקר החילוק ש לחלק בא"ת בין צריך לאתרוג או לא:
ועוד מה הועיל בזה הרי הרא"ש וטור (סימן רמ"א) פסק גם בשור מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה אף דשם ליכא אומדנא שבאתרוג אלא הדבר ברור ופשיט דמתנה ע"מ להחזיר שפיר הוה מתנה ומה שהב"ח תירץ דלכך לא מקרי תנאי ומעשה בדבר א' בשביל שיכול ליתן דמים. אמת דמדברי הרא"ש פ"ק דקדושין משמע שיכול ליתן דמים ומ"מ לפ"ז תקשי למה הוצרך הרא"ש לומר דרבא לטעמי' הא אין כאן קושיא כלל ממתנה ע"מ להחזיר על תנאי ומעשה בדבר א' שהרי יכול ליתן דמים וכמו שתירץ הב"ח. וגם קשה לי על הרא"ש למה אמר שם בשור זה יתנו לך במתנה ע"מ שתחזירהו והקדישו ה"ז מוקדש ומוחזר אמר ליה רבא לרב נחמן מאי אהדדי וכו' וקשה אם איתא שיכול ליתן דמים וא"כ הגוף שלו אמאי לא יוכל להקדישו הא הקדש מוציא מידי שעבוד כדאיתא בפ' השולח ואמאי לא יהיה הקדשו הקדש ויצטרך ליתן דמים. ועוד דבהדיא אמרינן בפ' מי שאחזו (דף עה) אפילו לרשב"ג דאמר תתן לו דמים. הנ"מ היכא דליתא בעינא אבל אי איתא בעינא לא אמר. וצ"ע כיון דכבר נתנו לאשה להתקדש בו הוה כליתא בעינא א"כ כ"ש דקשה אם הקדישו למה לא דכבר נתנו לאשה להתקדש למה לא יהא הקדש כיון שמכרו וליתא בעינא יתן דמים ואין להאריך בזה. גם הא גופא קשה איך יתנו לאתר כיון דאם איתא בעינא צריך להחזירו ואין כאן מקומו. עכ"פ פשיטא דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה וצריך לקיים התנאי כמפורש בש"ס בפ"ק דקדושין וכל הפוסקים והאריכות בזה מיותר. וגם רב אשי מסיק בהדיא בפ' מי שאחזו דלרבי דס"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי שפיר הוה תנאי:
ומה שהוקשה לב"ש בדברי הרא"ש פ' יש נותלין שכתב רבא לטעמיה נראה דלא פסיקא ליה להרא"ש אם רבא ס"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי דאי אמרינן דכאומר מעכשיו דמי פשיטא דלא מקרי תנאי ומעשה בדבר א' כדמסיק ר"א בפ' מי שאחזו ולא מקרי תנאי ומעשה בדבר אחד רק כשהתנאי סותר המעשה וכמ"ש התוס' (פ"ק דקדושין דף ו) או דרבא אע"ג דס"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי אפשר דס"ל דמ"מ ע"מ להחזיר הוי תנאי ומעשה בדבר א' ולכן כתב דרבא לטעמיה אבל פשיטא דקיי"ל כרבא דמתנה ע"מ להחזיר הוה מתנה על תנאי וצריך לקיים התנאי. ומ"ש בטור (סימן לח) בענין תנאי ומעשה בדבר א' כתב בזה"ל וכן אם לא כפל כו' או שלא התנה בדבר אתר ואמר אם הדינר שהוא מקדשה בו שלי תהא מקודשת ואם לאו לא תהא מקודשת כו' ע"כ הנה דקדק רבינו בעל הטורים וכתב בתנאי אם דוקא וזהו כמסקנת התוספות פ"ק דקדושין (דף ו:) בד"ה לא והטעם ג"כ בקדושין שהתנאי סותר המעשה וכהן נמי הרי אינה מקודשת עד שתחזיר לו הדינר א"כ במה מקדשה וא"כ התנאי סותר להמעשה בזו ס"ל דתנאי בטל. אבל בע"מ פשיטא דהוה תנאי גמור וכמ"ש הטור (בח"מ סימן רמ"א) דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה וצריך לקיים התנאי. אלא שקשה קצת דבח"מ לא זכר הך מילתא דבעינן תנאי ומעשה בדבר אחד ונ"ל במתנה אין דרך ליתן מתנה ולהתנות שאם תחזיר לי תהא מתנה דמאי קיהיב לה משא"כ בקידושין כיון שאין המכוון על נתינת הכסף כי אם על הקדושין ולפעמים היא חפיצה להתקדש רק שאי אפשר לה להתקדש בכדי שפיר יתכן שיתנה שהחזיר לו הכסף ובלאו הכי הך מילתא שהתנה על מכירת משקין לבד לא מקרי תנאי ומעשה בדבר א' וכמ"ש הרא"ש בפ' יש נותלין גבי מתנת בית חורין וז"ל אבל אם פירש דבריו אפילו נתן שלא ליתן ושלא למכור ושלא להקדיש ושלא יעשה בו כי אם דבר ח' הרשות בידו והביא ראיה מקני ע"מ להקנות בקנין סודר וממתנה ע"מ להחזיר:
וכן מצינו בפ"ק דקדושין קני כסף זה ע"מ שתצא בו לחירות וכמו כו בפ' השולח מוכר עבדו לקנס שמוכר לדבר פרטיי פשיטא דלא מקרי תנאי ומעשה בד"א דאפי' אי הוה אמרי' במתנה ע"מ להחזיר שהוא תנאי ומעבד"א היינו משום מחזיר לו המתנה ואין מתנתו כלום אתר שיחזיר לו משא"כ במתנה ע"ד פרטיי הרי הוא שלו לכל הדברים חוץ מדבר שפרט ואם מקיים תנאו שפיר הוה מתנה לכל דבר ונ"מ אפילו לא א זר מעכשיו דאין תנאו סותר המעשה כלל בפורע רק לדבר אחד. א"כ מהא לא תברא:
והנה נמצא כתיב בשטר שהיה תנאי מפו' של"י לבעל המשכנתא לעסוק במחיות משקין והנה אכתי איכא לספוקי שמא היה מעשר קודם לתנאי הנה לדעת הרמב"ם הובא בטור אה"ע דל"מ מעשה קודם לתנאי רק בנתן לה קידם הקידושין ואח"כ התנה. וא"כ מסתמא כאן בטרם שקנו ממנו על המשכנתא התנו תנאי זה ל"מ מעשה קודם לתנאי. ואף להראב"ד וטור שחולקין על הרמב"ם יסוברין אף אם אומר לה קודם נתינה ה"א מקודשת לי אם תעשה הדבר הזה היינו משום שמיד נעשה המעשה וע"י אמירתו ה"א מקודשת הם הקידושין נמצא שאמירתו הוא הקדושין ומקרי מעשה קודם לתנאי אבל אם מדברים בענין על איזה אופן שיהי' דהיינו שאומר אקדש אותך ומתנה תנאי פרטיי ואח"כ מקדשה סתם מסתמא ע"ד כן מקדשה ול"מ מעשה קודם לתנאי וכן משמע בתוס' ורא"ש (פ' איזהו נסך דף סי ד"ה פטומי) שאם אמר קני לך שדי דאי טרפי נה מינך כו' ל"ה פטומי מילי אלא תנאי גמור וכ"ש באם דיבר המוכר ד"ז שהיא טובתו ואומר אזכיר לך ד"ז בתנאי שלא תעסוק במחיות וקנו מידו סתם אחר אמירתו פשיטא דמקרי תקל"מ דעושה הקנין ע"ד הראשונה כפי מה שדיבר עמו. ומה"ט נ"ג דגם כפילות ל"ב בכה"ג דכל מה שמתנה המוכר או הלוקח בענין שהוא מגוף המכירה ודאי מסתמא אדעתא דהכי מכר ול"ג מגילוי דעת והיינו בדבר שרגילות לעשות וכמו שחילקו התוס' (פ' אלמנה ניזונית דף צא ד"ה זבין) דיש דברים שאין מועיל בהם בג"ד עד שיתנה כגון א"ה מוכר מלבושיו אדעתא למיסק כו' דזה דבר שאין רגילות למכור אדעתא דהכי דהתם ודאי אינו מועיל ג"ד עד שיהנה שאם לא תאמר כן א"צ לשום תנאי אלא ג"ד בעלמא ובכ"מ בענין דומיא דתנאי ב"ג ובנ"ר עכ"ל וכ"כ הרא"ש בפ"ב דקידושין ונראה מדבריהם דס"ל דתנאי שאינו כפול עדיף מג"ד והיכא דג"ד מהני כ"ש תנאי שאינו כפול ודאי דמהני:
אלא דקשה לי הא גם בגט שכ"מ כתבו התוס' והרא"ש דמיירי דוקא לאחר שמתרצה וגמר בלא תנאי משמע באמרה החולה סגי בג"ד שע"ד כן גירשה והא בגט שכ"מ בעינן ת"כ כדאתקין שמואל (בפ' מי שאחזו). א"כ חזינן אי י"ל דג"ד מהני מ"מ צריך ת"כ. ומצאתי להתוס' גיטין (דף ע"ה ד"ה לאפוקי) שהרגישו בזה ותירץ ר"י דנקט פטומי מילי דל"מ אפילו לרבנן וא"כ משמע דא"ב נפילות ל"מ אפילו אמרה קודם גמר דעתו ובאמת שלולי דברי התוס' היה עולה בדעתי תירוצים שונים אבל כיון שהתוס' החליטו דהוה בלא כפל בטלה דעתי בזה וא"כ קשה על הרא"ש וטור שכתבו הך להלכה דאם אמר קודם גמר המקח הוה תנאי גמיר הא לא כפל. ויותר תימא על הטור שאחר שכתב דין הלזה כתב דבעינן כל פרטי תנאי עיין (סימן רז). אך בתר עיין נ"ב דל"כ הטור שם אלא בענין שהתנאי הי' אי טרפי לי' אינך מגבינא לך שופרא. דאז איני ענין להכפיל התנאי דכ"ת רק אם התנאי עושה ספק במקח שאם יתקיים תנאו יתקיים המקח ואם נא יתקיים ותבטל בזו בעינן כפילות ומשפטי התנאי אבל תנאי האחריות אינו אלא פירוש ענין המקח שמכר לו באחריות והמקח יגמר כפי תנאו ואין כאן ספק במקח מפני התנאי פשיטא שאין ענין זה לא לכפול ולשאר משפטי התנאי ולשין תנאי אינו אנא פירוש הדבר ואל תטעה כי לשין תנאי דוקא הוא כשעושה ספק במכר דהא ליתא דהא מצינו בלא כתב לה כתובה ואיך אמר שהוא תנאי ב"ד וכמו כן פ' הכותב אם מתה יירשנה שהתנה עמ"ש בתורה ובפ' יש נותלין בתי תירשני במקום בן שהתנה עמש"ב. ובשקלים פיו ותנאי ב"ד הוא על כהן גדול כו' ובפ"ק דזבחים רי"א אף מי שלא הי' בגבו כו' שתנאי ב"ד וכהנה מקומות רבות עצמו מספר הא למדת שלשון תנאי איני בהכרח על ענין שתלוי בקיומו וביטולו שלשון תנאי אינו אלא פרט. שוב ראיתי בתשובת רמ"ל (סי' קכ"ב) וביקש נחלק בין שהלוקח או הבעל מתנה ונעלם ממנו תוספתא שהביא הרא"ש בפ' מי שאחזו באומר לאשה ע"מ שאדבר עליך לשלטון דבעי כפילא ושם הבעל מחנה טובת האשה והאמת הברור כמ"ש. ועפ"ז נ"ל גם מ"ש התוס' בכתובות (דף נ"ו) אהא דתניא האומר לאשה התמ"ל ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה מקודשת ותנאו בטל דברי ר' מאיר וכתבו התוס' בדכפליה לתנאו איירי לר"מ דבעי תנאי כפול ותמהו ע"ז הא פי' בהדא שאם יהיה לי אינה מקודשת: