שות מהראל צינץ· רבי אריה לייב צינץ
סימן מ · ב
ומה שנסתפק למעלתו על מכירת המשקין אם זכתה בהם הנה יש לדון בדבר אף לפי לשין צוואה שלא תדחה [מן] הבית. וקשה בלאו הכי יש לה דירה מתנאי כתובה וכקושית הירושלמי על צוואת רבי ואף דשם תירץ כדברי הירושלמי דנ"מ לדירות יתירות מ"מ בנ"ד שכבר החזיקה במכירת המשקין גם לפי דברי העדים שבצוואה יש לומר יותר שכוון שלא תודחה מכל אשר החזיקה בחייו ואף גם בלאו הכי כיון שהדירה יש לה ע"פ הדין מתנאי כתובה א"כ כשהעדים העידו בעל פה על מחיות המשקין לא מקרי דבר שאן בו ממש מאחר שכבר יש לה זכות בגוף הדירה כשמצווה שיהיה לה מחיות המשקין אינו אלא מיפה זכות הדירה שתשא ותתן במחיות. אלא שאני רואה לשון העדים שהעידו על פה בזה"ל אז זיא זאל ראזאנדזין כל ימי חייה כמקדם וזה אינו לשון מתנה רק דודאי מסתמא לא כוין כי אם בעודה אלמנה ולא להעביר נתלה מבניו ואין זה רק לשון אפטרופוס שהוא ענין שתשא ותתן כמו שהיתה נישאת ונותנת בחיי בעלה וזהו לשון אפטרופסת וכעין מ"ש הריב"ש בתשובה (סימן ע) על א' שאמר יהא פלוני שליט בנכסי וכתב הריב"ש אין ספק כי לשין שליט לכל הפחות מועיל להיות אפטרופא כמו שמצינו יוסף הוא השליט והוא היה המוציא והמביא והמנהיג בכל ארץ מצרים וכו' עכ"ל. והעתיקו הרמ"א (סימן ר"צ) וכאן נראה ג"כ שהרי גם בחייו לא הי' גוף המחיות שלה רק שהיתה הנושאת ונותנת בהם ומתפרנסת מהם עם בעלה ולאחר מותה כוון ג"כ שתהא שליטא ומתפרנסת מן הנכסים ממעשי ידיה ונתכוין שלא יוכלו יורשיו למחות בה ולקצוב לה מזונות כי אם שתשא ותתן בעצמה ותתפרנס בריות כאוות נפשה כמו שהיתה בחיי בעלה. ובודאי יוכל האדם למנות אפטרופוס על נכסיו מחיים כמו שמצינו מינהו אבי יתומים אף שלפי דעתי אינו מן הדין. דאפטרופסות אינו אלא שליחות וכי מת פקע כחו כדאמרי' בגיטין (פ' כל הגט דף כט:) אם מת בעל מידי חששא אית בהו מ"מ כיון דיכול לעשות אפוטרופוס על נכסיו כמו שמצינו בכותב כל נכסיו לאשתו או לבנו דלא עשאו אלא אפוטרופוס עיין ח"מ (סימן ר"נ ס"ז בהגה"ה) א"כ שפיר קיים אפוטרופסית שלה. ועוד שאם אמר זיא זאל רזאנדזין מיט אללעם נכלל גם הבית בכלל ולא מקרי דבר שאין בו ממש. ואף שהיא נזונית ומתפרנסת מנכסיו מ"מ לא גרע כת אפוטרופסית שלה משום הכי שנותן לה שכר עמלה וטרחה מן אפוטרופסית ואין חילוק בין אפטרופסית בחנם או בשכר:
אך טענה שטוענת האלמנה למחות שלא יעשה מתי' מל רפלאץ הנבנה מחדש. פשוט שאין זה נכלל בצוואתו אפילו לדברי העד שאמר מען זאל איר די פרנסה נסה ניט שטערין. אין זה בכלל הפלאץ שנבנה לאתר מותו וכן מצינו בנזיר (דף יב) כי משוי אינש שלית במידי דקיימא קמיה ובודאי לא אסיקא דעתיה ע"ז וכ"ש לפמ"ש שהוא לשין אפוטרופסת שתשא ותתן בהם כמקדם וזה הכא לא היה לה מעולם וזה פשוט וא"צ להאריך בזה: