אור ברסלב
שות מהראל צינץ סימן מ › א

שות מהראל צינץ· רבי אריה לייב צינץ

סימן מ · א

סימן מ

הנה מה שנסתפק בלשון הצוואה שלא לדחות אשתו מן הבית ונסתפק למעלתו אם נותן לה ביתו לדירה או שנותן לה דירת הבית והוא דבר שאין בו ממש. הנה מה שנראה למעלתו כיון דדברי שכ"מ ככתובים וכמסורים דמי י"ל בודאי הקנה לה באופן המועיל ודומה למ"ש הרמב"ן ומביאו רמ"א. ואין זה מספיק דהא מבואר בגמרא על שכיב מרע גופי' שאמר ידור פלוני בבית זה יאכל פלני פירות דקל זה לא אמר כלום משום דליתא בבריא והועתק בש"ע (סימן רנ"ג) והרמב"ן לא אמר בתשובתו רק באמר תחילה אני נותן דירה לפלוני בביתי ואח"כ קנו מידו די"ל מגופה של קרקע קנו מידו ובאמר קנו ממני שאני נותן לפלוני דירה לא אמר כלום. וגם רמ"א מביאו בקצרה וא"כ מה שבא בצוואה שלא לדחות האלמנה מן הדירה לא שייך לומר שסבור באופן המועיל דלא אמרינן כן אלא בקנו ממנו אחר אמירתו וגם במ"ש רמ"א וכ"ש אם החזירו הקנין ברמב"ן מבואר דדווקא כשעדים יודעין זאת אלא דרמ"א ס"ל כיון שגם טעם ראשין מספיק וגם להלכה מבואר בתשובת רמב"ן עוד טעם שהחזיק בפניו. וכבר כתבו כשפוסק כתב כמה טעמים אין לסמוך על א' מהם וא"כ גם דברי רמ"א אילו בא מעשה לידו והיה חסר תנאי שכתב הרמב"ן שהחזיק בבתים ודר בהם כפני ראובן היה הדבר צריך ישוב.

: אלא שיש לצדד בזכות האלמנה שתה שאמרו דידור הוי דבר שאין בו ממש הוא דוקא בנותן זה לאדם מחדש אבל באשה שכבר יש לה זכות הלזה ומשעבד לה הבעל ומחויב ליתן לה דירה וגם נכסי דבר נש ערבין בי' וכבר נשתעבדו לה דירות הבעל בחייו וכשמצוה שגם אחר מותו לא תדחה י"ל שמחזק חיובו וכבר זכתה בחיוב זה בחייו א"כ כשאומר שיהיה לה עוד דירה לאחר מותו וכיון שכבר היה לה זכות בגוף הדירה שפיר מהני תנאי ותזכה בדירה והכי משמע לי ממה ששנינו בפ' נערה לא כתב לה את תהא יתבא בביתי כו' מפני שהוא תנאי ב"ד ומשמע דתנאי ב"ד לא הוצרך רק מפני שלא כתב לה הא אילו כתב לה את תהא יתבא בביתי אפילו בלא תנאי ב"ד היה לה זכות זה מכח הכתובה קשה מי עדיף את תהא יתבא בביתי מאילו אמר ידור פלוני בבית זה והוי דבר שאין בו ממש וגם איך תקנו חז"ל לשין שאינו מועיל ע"פ הדין אלא ודאי בכה"ג באשתו מהני. וגם בבנותיו שנינו בנן נוקבין דיהוין לך כו' יתבין בביתי ומחזנין מנכסי כו' אף שהאב אינו חייב בדירת בתו ולכן י"ל שלא אמרו ידור בביתי לא מהני אלא באיש אחר שאין דעתו קרובה אצלו אבל בתו ואשתו שדעתו קרובה אצלם אפילו אמר בלשון הלזה ודאי כונתו באופן המועיל וכן שאר תנאי כתובה כמו בנן דיכרין אינון ירתין אפילו לרבנן דר' יוחנן בן ברוקה שאינו יכול להתנות בלשון ירושה כדאיתא (ב"ב דף ק"ל ודף קמ"א:) וע"כ בתנאי שמתנה לטובת בנו שדעתו קרובה לבנו ואשתו ודאי לשין המועיל קאמר אף דאמר ירתין כונתו בלשון מתנה באופן המועיל ולא אמר ירתין אלא דלא תטרף ממשעבדי כדאיתא פרק אע"פ (דף נ"ה) וא"כ כ"ש אם אחר יתבא בביתי ודאי כונתו שיהיה להם זכות כגוף הבית:

וכן משמע ברבה פ' ויחי שצוה רבינו הקדוש לא תזוז אלמנתי מתוך ביתי משמע דהאי לישנא שפיר מהני. ודוחק לומר שמתוך שסמך שלא ישנו מצוואתו אמר כן. דיותר היה לו לומר לשון מבואר שיהיה מקויים בהכרח לומר ביתי תהיה לדירה לאלמנתי ובודאי רבינו הקדוש בחר לשון ערומים המועיל גם ע"פ הדין. ובירושלמי פ' הנושא מצאתי שהקשה כן ולא כן תנינן אלמנה שאמרה אי אפשי לזוז מבית בעלי כו' ומשני דלא יאמרון ביתא דנשוותא משועבד לנשוותא ופירש המפרש בקרבן עדה שלא יאמרו שבית זה משובד לנשיא. א"ר אלעזר ב"ר יוסי כהדא דתניא היתה דרה בבית כשם שהיתה דרה ובעלה במדינת הים כו'. ור"ל שאילו לא צוה היו אומרים שמשועבד לנשיא ומסתמא האמת כן הוא שבודאי שיורשי רבינו הקדוש לא היו עושין שלא כדת. ור' אלעזר תירץ שלולי צוואתו לא היה לה דירה חשובה כ"כ ולכן ציוה ליתן לה דירה חשובה כמו שאילו היה בעלה בביתה ומשמע שע"פ צוואתו זכתה בדין על הדירות ולא מקרי דבר שאין בו ממש ובפרט לפי האמת שיש לה דירה מתנאי כתובה ויש לה זכות בלא"ה בגוף הדירה ושפיר מה שמוסיף לה ייפוי כח בדירות תו לא מקרי דבר שאין בו ממש שהטפל הוא כעין העיקר. וא"כ בנ"ד שציוה שלא תדחה כל ימי חייה שפיר זכתה בכל דברים שזכתה בהם בחיי בעלה וכן ראוי לדון:

תוכן העניינים

שות מהראל צינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה