אור ברסלב
שות מהראל צינץ סימן לח › ח

שות מהראל צינץ· רבי אריה לייב צינץ

סימן לח · ח

ז

ובטענה הרביעית ראיתי שבא לפסול כל עדי העיר בשביל זכות עניי העיר וכדאיתא (בסימן ל"ז ס"ב) באמר תנו חנה לעניי עירי שאין מביא ראי' מאנשי אותה העיר ודברים אלו מרבים הבל כי מאי פסיקה הוא לעניי עיר בכל הצוואה אם מה שציוה לחלק לפני החטה או מה בציוה ליתן ללומדים שילמדו עבורו ולא ידעתי מה ריוח יש לבני העיר מזה ולאותן עדים עד שיפסול אותם שיהיו נוגעים:

גם תמי' לי למה לא יעיד בשביל ריוח שיש לו שלא יצטרך ליתן לצדקה אטו יעיד עדות שקר בשביל שיתמעט חלקו מה שמגיע עליו ליתן לצדקה מי יכריחו ליתן הרי כבר צווחו הראשונים על נגיעה שאמרו דניחא לי' דלא לקרוי' לוה רשע הא עדות שקר תמור עש"ך (ר"ס ל"ז) ועיקר התירוץ הוא דלהוציא ידי בריות מתכוין אבל בצדקה שאין חיוב עליו רק נדבת לבו א"כ איך יעיד עדות שקר שירויח מה שלא יתן לצדקה הרי בלא"ה מי יכריחו ליתן וא"ל בזה שיהי' רשע שהרי כמה אמתלאות יש מתרושש והון רב או שצריך ליתן לקרוביו וכדומה ולכן הדבר ברור דבש"ס לא מיירי רק המקום ששמו פסיקה עליהם לפרנס העניים ליתן לכ"א די מחסורו וכפרשב"ם דבקץ להו כיון דרווח א"צ ליתן ונמצא שלולי אותה המנה היו מכריחין אותו ליתן ומרויח בזה במה שלא יצטרך ליתן כ"כ או שכופין לכ"א לפרנס העניים וליתן כמסת ידו באופן שנראה ריוח מזה וכן מצאתי בשיטה מקיבצת בשם תשובת רא"ם דחי לא כופין אינן נוגעין כלל ודבר ברור הוא בלי ספק וא"כ נראה בזמן הזה קלקלת הדור בעו"ה הוא תקנתו שהרי אין נוהגין להכריח לפרנס עניי העיר ובלי ספק אין עדים הללו מרויחין כלל מן הנדר הזה שנדר לעניים ומחנה מועטת פשיטא שאין מקום שיהיו נוגעין בעדות ושיעידו שקר בשביל שמא יעריכו עליהם יותר שבסך זה לא נתמעט חלק העניים ובפרט שכר לימוד הוא בא בשכרו אטו נימא אם פועל עני מביא עדים שמגיע לו כך מן העשיר נימא שהעדים נוגעין כדי שלא יצטרכו לפרנסו או למעט קיצתו א"כ בתר עניא אזיל עניותא שיבוזו זרים יגיעו מעט אשר לו או שכר פעולתו ואין רואה דהא כולם פסילי לי' ומפורש בש"ע בד"א שהיו עניים סמוכים ופוסקים עליהם צדקה שהנאה הוא להם שיתעשרו ובודאי לא פסלינן לעדים רק כשיש ריוח מבורר:

ובעניותי אינו מובן לי מה שנראה מדברי המפרשים שאם אמר תנו מנה לעניי עירי שינוכה להם מן הפסיקה שפסקו הציבור עליהם שא"כ הרי לא נתן לעניים ולקיפה הי' לו לנדר ולולי פירוש הראשונים הי' נ"ל לפרש מ"ש בש"ם (דף מ"ג) לעולם דקץ להו וכיון דרווח רווח הכונה דבודאי בקץ להו להו מ"מ לא נפטרו מקצבתן והעניים יתחלקו המנה ביניהם כמו שציוה ומ"מ מקרי נוגעין דניחא לי' מהרווחה דידהו כי כיון שהעניים סמוכים עליהם בקל יצטרך תוספת על הקצבה לאיזה מקרה שיצטריך הוצאה יתירה שיחלה א' וכדומה וכיון דרמי' עלייהו להספיק להם: כל מחסורן ניחא להו שיהי' להם ברווח שבכל מקרה שיקרה ויולד יום הוצאה יתירה פוסקין עליהם מחדש וכיון שיש להם הרוחה לא יצטרך בקל הוצאה יתירה ואפשר לפרש כן דברי הרמב"ם א"כ באין העניים נסמכים להספיק כל צורכיהם אין מקום לנגיעה ואם באנו לדון על העדים צד נגיעה בשביל החמשה מאות וא' זהו' שנזכר (בחות ט"ו) שציוה שיהי' להלואת חן על משכנות א"כ נימא דכולם נוגעים בזה שמעידין שמא יצטרכו להלוואה וזה יש לו פנים ביותר ממה שטען בשביל העניים אך גם זה לא מצינו ואטו נימא כיון דקיי"ל בלא"ה מצוה להלוות לחבירו כדאיתא בפ' איזהו נשך (דף ע"א) עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמים עיין ח"מ (ר"ס כ"ד) וא"כ נימא דניחא לי' טפי שירויח הבן עיר מאיש מעיר אחרת כדי שיהי' מצוי לו להלוות אלא ודאי לא חיישינן כולי האי בפרט שציוה להלוות על משכנות להחליטן אחר ל' יום וזה תשש רחוקה ואין לבדות נגיעה בעדות בשביל זה מה שלא מצינו:

ובאמת לבי מגמגם ולא מטענת היורש רק דאיך שייך הקנאה במה שיקנה שיהי' לצורך הלואה וגמ"ח שהרי לא הקנה לשום אדם רק להלואה ואין כאן שום הקנאה וליתא בברי וכיון דליתא בברי ליתא בשכיב מרע ועיין בח"מ (ס"ס ל"ט) ואפילו לשיטת הרמב"ן שם היינו משום שזכה המלוה בשעבוד ונתחייב בחליפיו אבל אם המלוה משעבד עצמו ללוות למי שירצה הרי לא קנה שום שיעבוד עדיין ואין כאן קנין וליתא בברי מיהו מאי דפרישית לעיל י"ל דה"ל קני אף להקנות א"כ י"ל שתקנה לפלוני כ"כ בגוף הבית פ"מ שיוציא המעות במה שהתנה:

ודע שאפילו הי' מקים לבטל קצת מן הצוואה כמו מתנת העניים או הלואה הנ"ל מטעם נגיעה מ"מ אין כל המתנה בטילה כיון שפרט כל דבר פרטיי לעצמו וכן מבואר ברמב"ם הלכות עדות (פי"ד דין זיין) וכן פסק בח"מ (ס"ם נ"א) שכל אחד מתנה לעצמו ומזה ג"כ נתבטלה טענה דקני אח וחמור ועיין בכ"מ שם שסמך ג"כ על הך דגיטין שהבאתי ותלי' בפלגינן דיבורא ואדרבה תמהו על הרמב"ם דלמאי דקיי"ל פלגינן דיבורא אפילו כתב בלשון כלל ראוי למיפלג דבורי' דהא הכי משמע בירושלמי ועיין בר"ן (פ"ק דגיטין):

ונראה להביא עוד ראיה דבהקנה לשנים אף שהא' אינו קונה מ"מ מי שיוכל לקנות קינה ולא אמרינן שיהי' בטל הקנין כמו בקני את וחמור דפריך הש"ס בקדושין מיני' דשם מיירי בהקנה לשנים והוא דבב"ב (דף קל"א:) אמר פשיטא בנו ואחר אחר במתנה ובנו אפוטרופוס ומבואר ברא"ש אפילו כתב כל נכסיו לבנו ואחר בבת אחת חשבינן ליה כותב כל נכסיו לבנו וכן באשתו ואתר וכן הוא ברמב"ם (בפ"י מהלכות זכי' דין ו') הכותב כל נכסיו לאחד מבניו ולאחר אותו האחר קנה החצי ונשאר החצי לבניו וזה שכתב לו הוא אפוטרופוס הרי בהדיא אף שלא קנה בנו מ"מ קנה האחר אף שהי' בקנין אחד ואף דהרמב"ם גופיה כתב בקדושין באמר כולכם שאין הקדושין חלין כלל אלא ודאי בקנין מודה הרמב"ם ומטעמים שמבוארים וכן הוא בטור ש"ע אה"ע (סימן קז ס"ז) ולא יש שום חילוק בדבר שם:

אלא דאיכא למידק בדברי הרמב"ם דלפמ"ש (בפרק ג' מזכי' דין ה'] שסובר שצריך לסיים המתנה ואם כתב לו קרקע מנכסי נתונה לך או שכתב לו כל נכסיי נתינין לך חוץ מקצתן הואיל ולא סיים הדבר שנתן לא קנה וא"כ כיון שבנו לא קנה איך יקנה חצי הנכסים הא ה"ל דבר שאינו מסויים וכן קשה ממ"ש (בפי"א מזכי' דין ז') שכ"מ שאמר יחלוק פלוני בנכסיי כו' יטול מחצה וכו' הא הדל דבר שאינו מסוים ודין זה דיחלוק פלוני בנכסי הוא מפורש בש"ם ב"ב (דף סג) דיחלוק פלוני בנכסי פלגא וקשה הא הוה דבר שאינו מסויים מיהו מהא דנכסי לך ולבנך דאמרינן דכ"א קנה פלגא ליכא לאקשוי' דיש לחלק בין שיצאו כל הנכסים מרשותו ובין שנשאר לעצמו אבל מהך דיחלוק קשה וכן מהך דבנו ואחר ודוחק לומר דמיירי שם שסיים השדה וכן שם שסיים ואמר כל נכסי שהם אלו דזה דוחק ולא מצינו כלל ואפשר לומר דעיקר טעמן כיון שיכול לדחותו יכול לומר משטה אני בך שלא נתכוין להקנות לו כלל וא"כ בשביל דאין אדם משטה בשעת מיתה קני שפיר ולא שייך דליתא בברי ובזו מיושב מה שהביא המ"מ דהך דפ' דייני גזלות מההוא דאמר דיקלא לברתי דשם בשכ"מ איירי ושפיר קנה אפילו דבר שאינו מסויים ואף דבברי אפילו בקנין איירי מ"מ בכה"ג שפיר יכול לומר משטה כיון דהענין מוכיח מצד עצמו עכ"פ בנ"ד יראה שאין בכל טענות היורש ממש וכל דברי הצוואה שרירין וקיימין ומחוייבין לקיים דברי הנוח. וה' ינחנו בדרך אמת ויצילנו משגיאות. ויראנו מתורתו נפלאות. ולראי' חתמתי שמי אריה ליב:

תוכן העניינים

שות מהראל צינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה