אור ברסלב
שות מהראל צינץ סימן לח › ז

שות מהראל צינץ· רבי אריה לייב צינץ

סימן לח · ז

ו

ועל טענה השביעית הנה נתלה באילן גדול הרב הגדול מהרי"ט (בסימן כ"ב) ולפי שהי' רב גדול ומפליא לעשות בתשובותיו עוקר הרים וטוחנן זו בזו בסברא ונורא בחריפות ובקיאות עושה ציצים ופרחים לתורה לזאת אמרתי להאריך ולברר הדברים והוא ית' יהי' לי לעזרה ולהוצא הדין לאמתו להלכה כשורה. הנה דעת הרב מהרי"ט במי שציוה בחליו ליתן ר' זהו' לחמש יתומות בנות טובים את שיראה בעיני פלוני כו' ונסתפק מהרי"ט אם קנו היתומות ואתי עלי' מטעם שכתב דכיון דלא אמרינן ברירה בשל תורה לא זכו כלל בשעת הקנין שהרי לא נודע למי הקנה ומי יבואר מהם אצל פלוני וכהא דאיתא בפ' בכל מערבין מעשר שני שיש לי בביתי מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס ואמר ר' יוסף לא חילל משום דאין ברירה וכי היכא דאין מקנין דבר שאינו מבורר הכי נמי אין מקנין לדבר שאינו מבורר ואתי נמי עלי' מזה שכתב הר"ן (בפ"ג דגיטין) שדעת הרמב"ן דלא מהני משתעבדנא [ך] ולכל דאתי מחמתך דאין ברירה והר"ן חלק עליו שאפשר שישתעבד לכל העולם בזה אחר זה וא"כ בנ"ד שייך ג"כ ברירה ואני אומר אחר המח לה מרוממות קדושת תורתו לא כוון להלכה ולמען הציל עני ואביון מגוזלו והוא ית' עומד לימין אביון לזאת אמרתי להרחיב הדיבור ואתהלכה ברחבה. להקיף הלכות כתנורו של עכנאי והוא ית' יחנני דיעה ובינה. להוציא הדין לאמיתו באמת ואמונה. הנה קשה על דברי הרמב"ן והר"ן דאם בהקנאה נמי אמרינן ברירה א"כ איך קיי"ל דדאקני משתעבד הא הוה ברירה דלא נודע איזה שדה יקנה ובגמרא לא נסתפקו רק משום דשלב"ל אבל משום ברירה ליכא למ"ד ודוחק לומר דאינו משועבד כי אם כשיבא לעולם ואז הוא מבורר וכזה שייך בזה ברירה כדאיתא בפ' מרובה (דף ס"ח) דאם אמר כל הנלקט אין כאן ברירה ועוד דהא כמה פוסקים ס"ל דאין יכול לחזור א"כ ע"כ חייל השיעבוד מיד עיין ש"ך ח"מ (סימן קי"ב) שהכריע דאין יכול לחזור. ועוד תמיה איך פשיטא לי' להרב מהרי"ט דאין מקנין דבר שאינו מבורר והא ודאי ליתא לכל הדיעות דהא בגיטין (דף ט) שפירש רש"י באמר נכסי נתינים לך חוץ מבית כור פלוני פרש"י שלא קנה הנכסים דבכל חד איכא למימר דהיינו האי דשייר וכן דעת הרי"ף והרמב"ם והתוס' והרא"ש והראב"ד חולקים ביכול לקנות דבר שאינו מסויים אלא דלוקח נוטל כחוש ואף הרמב"ם (בפ"ג מהלכו' זכי') שדעתו כרי"ף כתב באומר חלק בשדה פלוני אני מוכר הואיל וסיים השדה אע"פ שלא סיים החלק נוטל אותו חלק הפחות וכתבו הטעם בשביל שסיים השדה והוא מוכרח שהרי תלמוד ערוך חצי שדה אני מוכר לך משמנין ביניהם ונוטל חצי שדה הרי דפשוט לכל הפוסקים שנוטל חצי שדה אף שאינו מבורר ואין להתעקש ולומר כיון דנוטל כחוש מקרי מבורר דליתא דלהכי נוטל כחוש הוא משום דיד בעהש"ט על התחתונה ובודאי תלי' ברצין המוכר מה שחפץ ליתן. ועוד אם אין שום עילוי לחצי' מן חצי' אטו נימא דלא קנה הא ודאי בורכא ולא יעלה על לב. ועוד הביא המ"מ דברי המפרשים שהביאו ראיות ברורות מפ' שני דייני דיקלא לברתי שקונה אע"פ שלא סיים הדקל וכן בשור בשורי ובית בביתי עבד מעבדי מראהו קטן מראהו נפל מראהו מת וכן בשדות סתם מיעוט שדות שנים וכל זה פסק הרמב"ם (ספכ"א ממכירה) ותלמוד ערוך הוא במנחות (דף ק"א) ושם אינו מבורר כלל קנייתו שהרי הנפילה והמיתה הוא מקריית וא"כ איך יקנה הא אין ברירה אלא ודאי לא אמרינן בכי הא אין ברירה שכבר נודע שדיני ברירה רחבים מיני ים וכהררים התלויים בשערה ואחר העיון ימצאו בהם סברות וחילוקים שונים ויתבאר אי"ה לקחן ובמ"ש ניחא דברי הרמב"ם (בפ"ד ממעשר שני דין ט"ו) דפסק באומר מעשר שני יהי' מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס דחילל ותמה הר"י קורקם הא בגמרא תלי לי' בברירה ובדאורייתא אין ברירה וכ"מ דחק דבמעשר בזמן הזה דרבנן קאמר ולא נהירא דלענין ברירה אפילו תרומה בזמן הזה לא אמרינן בה ברירה ולא דמי לשאר דרבנן וראי' מדפריך פ' בכל מערבין (דף ל"ה) בתר דמייתי הך דר' יוסי אומר לא חילל פריך מאן תנא דאפילו בדרבנן לית לי' ברירה ואמאי לא אמר תנא קמא דר' יוסי דס"ל תרומה בזמן הזה דרבנן כדאיתא בפ' הערל דרבנן דר' יוסי ס"ל תרומה בזה"ז דרבנן (דף פ"ב:) אלא נראה דהרמב"ם הוכיח מכל הני שהבאתי בחצי שדה אני מוכר לך וכן שתי שדות ובית מביתי דבכה"ג קני אלמא אמרינן בכה"ג ברירה שיקנה אפילו מה שאינו מבורר ובברירה איכא כמה פלוגתא בכמה ענינים וסברות שונות דהא בנדרים (פ' השותפין) פסקינן כר' אליעזר בן יעקב דיש ברירה אלא שיש סברות שונות וכן בגט שכ"מ פסקינן דיש ברירה דבגיטין (דף כ"ה) תלי' ג"כ בברירה וכן בתנאי נמי קיי"ל דמהני ובהא אמרינן יש ברירה הרי מצינו חילוקים שינים:

וכאן נראה חילוק נכון וברור דהא דקיי"ל אין ברירה היינו בדבר שאינו חל מיד כמי שני לוגין שאני עתיד להפריש שאין התרומה חלה מיד דא"כ ה"ל מדומע אלא שאחר כך מתברר משעה ראשונה בזו לא אמרינן ברירה שזהו התרומה משעה ראשונה אבל במקח מיד שהקנה בדרכי ההקנאה נפקע כח המוכר מן בית אחד או שדה אחת וחל כבר הקנין בשעת ההקנאה אלא שבורר לו מה שירצה אח"כ אין הקנין נתפס משום הברירה דהקנין נתפס לשעתו אלא שלא נברר מה שהוא יקנה עד יברור לו המוכר מה שחפץ ליתן לו ובהא שפיר אמרינן ברירה משא"כ בשני לוגין וכן בעירוב ג"כ לא נברר מיד רק ע"פ ביאת החכם ועדיין לא קנה עירוב כלל (שהרי הקנין הוציא מקצת מנכסי המוכר כפי מה שהקנה):

ומעתה ס"ל להרמב"ם גם במעשר שהדבר חל לשעתו ומיד שאמר שיהי' מחולל על פרוטה שבכיס הרי תפס המעשר פרוטה אחת מן הכיס ואינו מתברר אח"כ אלא איזה פרוטה התפיס דמי שפיר לבית מביתי דבכה"ג ל"ל ברירה ולכן בגט שכ"מ איתא נמי להך סברא דכיון שמגרש מחייב הרי התפיס הגירושין רק שהתנאי מתברר אח"כ אם ימות ולכן אמרינן ברירה:

ובשלהי מסכת מעילה או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש כיון שהוציא הראשונה מעל וחכמים אומרים לא מעל עד שיוציא כל הכיס ומודה ר"ע לחכמים באומר פרוטה מכים זה הקדש שהוא מוציא והולך עד שיוציא כל הכיס ובגמרא כים ן אשוורים רמא לי' הי' לו שנים הגדול הקדש ופרש"י דאם שוין הראשון הוקדש ומשני באומר לא יפטור כיס זה מן ההקדש רב פפא אמר כיסין אלוגין רמא לי' ופירשו התוס' דלר"מ פריך ול"ל לומר שאני עתיד להפריש אפילו לא אמר תשאר התרומה באחרונה ומשני באומר לא יפטור כיס זה מן ההקדש והתוס' ד"ה כיסין כתבו דמהני דוקא ברירה א"כ מטעם זה יועיל אפילו למאן דלית לי' ברירה וכן הוא שיטת הרמב"ם שהרי פסק כחכמים דלא מעל עד שיוציא כל הכיס ובהוציא כל הכיס מיהת מעל אלא דצ"ע למה לא הביא אוקימתא דש"ס דמוקי באומר לא יפטור כיס זה מן ההקדש ולפירוש התוס' משמע דהקושי' היא כיון שלא בירר דבריו יהיו כולם בספק הקדש ואי ס"ל כפרש"י דמר' יוסי ור"ש פריך והיינו דה"ל למימר גם גבי הקדש שכל פרוטה היא ההקדש עכ"פ יש חילוק בין אומר לא יפטור כיס זה מן ההקדש לאומר פרוטה בכיס זה הקדש ואמאי לא חילק הרמב"ם בזה וצ"ע ואין כאן מקומו עכ"פ עלה בידינו שאם אמר פרוטה אחת בכיס הקדש שחל ההקדש אף שאין הפרוטה מבוררת ודלא כמהרי"ט דפשיטא לי' במקנה דבר שאינו מבורר ובאמת אפילו נימא כפי פשטא דש"ס דאם אמר מעשר זה מחולל על פרוטה שתעלה מן הכיס דתלי' בברירה וכפשטא דש"ס מ"מ יש לחלק בין מעשר שני לקנין דגבי מעשר בעינן שיהי' חילול מבורר דהא כתיב וצרת הכסף בידך שיהי' ראוי לילך עם הכסף לירושלים ולכן אין הפרוטה נתפסת במעשר שהרי אינה ראוי לירושלים עד שיוודע איזו היא ואח"כ מתברר חילולו למפרע וזה שפיר הוה ברירה שהובררה שזו הפרוטה שנתחלל המעשר עלי' אבל בקנין אין נ"מ כיון שנתפס הקנין יהי' באיזה חלק שיהי' כבר יצא חלק מן המקח מרשות קונה לרשות מקנה. וכיון שזכינו לברר שיוכל להקנות אף אם הדבר הנקנה אינו מבורר הה"ד נמי שיכול להקנות לקונה שאינו מבורר דמ"מ הקנין תל מיד ויצא הממון מרשות נותן לרשות אחד מבני העולם אלא שלא נתברר למי ונותן רשות לפלוני לברור מי שלבו חפץ ומעתה הדמיון שהביא מהרי"ט מהריני שוחט הפסח על מי שיעלה מכם ראשון דתלי' בברירה ולפמ"ש מי דמי כלל דשם עדיין לא נתבררה זכיותו שהרי עדיין לא נכנס וזכיותו מתבררת למפרע בזו שייך ברירה אבל למזכה לחמשה יתומות שירצה פלוני הרי כבר זכו משעת קנין ויצא הממון מרשות ניתן אלא שלא נתברר למי הוא שייך ועדיף טובא ממקנה דבר שאינו מסויים שאינו דומה לברירה כלל:

וא"כ גם דמיונו מן הרמב"ן שסובר גבי משתעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך שייך ביה ברירה אין הנדון דומה לראיה דשם כל זמן שמשועבד לזה עדיין לא חל שעבודו של אחר שהרי לא נשתעבד אלא לאחד מהם וא"כ אין השעבוד חל מיד משא"כ הכא הקנין חל ונתפס מיד שהרי החמשה יתומות כבר ישנם בעולם וקנו כל היכא דאיתנייהו. ונ"ל ראי' לזה מן הש"ס בכתובות (דף פ"ה) באמר נכסי לטובי' ושני טובי' שניהם ת"ח או קרובים שודא דדייני ופרש"י שהב"ד רואין לפי מה שיש לו קירוב דעת יותר והתוס' פירשו דלמי שירצו הב"ד ליתן יתנו וקשה כיון ונכסי בחזקת יורשים ואם הי' כונתו שיתנו לטוי' שיראה בעיני הב"ד לפי שיטת מהרי"ט לא קנה דאין ברירה וא"כ ניחוש שהי' כונתו שיהי' מסור לב"ד וזה חששא קרובה שהשכל מחייבה למי שירצו הב"ד ליתן יתננה וא"כ אין ברירה ותו איך אפשר שאם הי' אומר בפירוש שיתנו הב"ד למי שירצו לא קנו והשתא אנן נעביד מנפשין ליקח הברירה וגם כל כי האי חידושא אמאי לא השמיענו הפוסקים בפירוש שאם ציוה למי שירצו הב"ד יתנו לא קנה שום אחד מהם ואיך נסמוך אאומדנא כל דהו לאפוקי מחזקת יתמי אלא ודאי פשיטא לן שאחד מהם קנה עכ"פ ואין ליורשים כלום רק בין זה לזה ששניהם אינם מוחזקים שפיר סמכינן להחזיק אחד יותר מחבירו:

ותו תמי' לי על מהרי"ט איך דומה זה לברירה הא ע"כ סוגיין דעלמא כמ"ש התוס' פ' כל הגט והר"ן דהא דמהני גט שכ"מ וכן בע"מ שירצה אבא משום שהדבר עשוי להתברר משעה ראשונה אם ירצה וכן בגט שכ"מ אם יחי' הרי אף דתלי' ברצון האב מ"מ קיי"ל בהא דאמרינן ברירה מפני שעתיד להתברר וא"כ ממילא אם אמר למי שירצה פלוני הרי עתיד להתברר למי שירצה אותו פלוני ליתן ובכה"ג קי"ל ברירה ולא דמי למשתעבדנא לך דאינו עשוי להתברר דאפשר שלא יבא לידי כך וכמ"ש התוס' בכל כגט (דף כ"ה) ד"ה ר"י דיכול להיות שלא יבא לידי הפרשה לעולם או לא יעלה סלע מן הכיס אמור מעתה בזיכה לחמשה יתומות שיראו בעיני פלוני הרי הטיל עליו לברר שיברור מתנתו ואין לומר שמא לא יברור דא"כ בע"מ שירצה נימא שילך לדר ולא יתברר אם ירצה אלא ודאי פשיטא דמקרי עשוי להתברר משום הכי א"כ בכי הא קיי"ל ברירה ולא דמי לכל המתלקט דאפשר שלא ילקוט כלל עכ"פ בכה"ג קיי"ל ברירה ואם אפשר להעמיד דברי מהרי"ט כפי סברת הרמב"ן שהובאה בר"ן שם דבמתנה על שני ענינים שייך ברירה ולסברתו ע"מ שירצה היינו ע"מ שישתוק וכמ"ש הר"ן שם ופשיטא דסוגיין דעלמא דלא כוותי' דהא באה"ע (סימן ל"ח) מוכח אם אמר ע"מ שיאמר הן נמי הוה קדושין כשיקויים תנאו ולא קיהה אדם בדבר זה מעולם שכן פסקו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם וכל הפוסקים והלכה פסוקה היא באה"ע (סימן ל"ח ס"י) וא"כ אין לדברי מהרי"ט שום קיום:

וכן נ"ל מן הש"ס בכורות (דף מ"ט:) דר' יהודה ס"ל מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא וטורף הכהן הפדיון ממשעבדי וקשה אפילו היא ככתובה בשטר מ"מ הא אינו מבורר לאיזה כהן נשתעבד שהרי יכול ליתן הפדיון לכל כהן שירצה וע"כ אותו כהן שמצוה ליתן לו הפדיון זה הוא הטורף ממשעבדי וקשה מי עדיף מאילו שעבד נכסיו לאיזה כהן שיראה בעיניו דלא אמרינן ברירה כיון שלא נתברר למי נשתעבד ואיך אפשר יהי' לכהן כח להוציא מיד לוקח ור"י ל"ל ברירה כמבואר בעירובין אלא ודאי אי מזה ענין לברירה ומטעם שכתבתי:

הן אמת דגם על טעם הנ"ל שכתבו התוס' דבתנאי שייך נמי ברירה אלא שתנאו מתברר ממילא אבל בלוקח יין אפשר שלא יבא לידי הפרשה לעולם וקשי' לו על זה דבריש פ' המפקיד בשילם ולא רצה לישבע דקונה השומר הכפל ופריך הא הוה דשלב"ל ומשני נעשה כאומר כשתגנוב ותרצה ותשלחיני פרתי קנוי' לך מעכשיו וקשה אפילו התנה כן בפירוש הא קיי"ל אין ברירה ולא שייכא סברת התוס' שמתברר (מעולם) [ממילא] דגרע טובא מלוגין דאפשר דלא מיגנבא ושמא לא ירצה לשלם וגם לדברי הרמב"ן דע"מ שירצה אבא שייך ברירה שהדבר מסור ללב ע"ש בר"ן וא"כ כ"ש דהתם שייך ברירה וגם לאידך לישנא סמוך לגניבתה קנוי' לך שגם הזמן לא נתברר וא"כ איך יקנה הבהמה הא קיי"ל אין ברירה ועיין מהרש"א פ' כל הגט (דף כ"ה) בתוס' ד"ה ר' יהודה וצ"ע:

גם קשה משעבוד דאקני שכתבתי לעיל דאפשר גם שלא יתברר לעולם שמא לא יקנה נכס ם ולא יבא לידי דאקנה מיהא לענין שעבוד דאקנה יהי' אפשר לדחות דמשום נעילת דלת תיקנו וגם זה איננו שוה ואין כאן מקום אריכות כי בדיני ברירה הסברות דקות כההרים התלוים בשערה וצ"ע ג"כ מע"מ שאדבר עליך לשלטון ואעשה עמך כפועל וע"מ שתשמשי ותנקי ואינך תנאים דפ' מי שאחזו אם יש להעמיד כ"א על מכונו לפי הסברות בזה ולא עת האסף פה וא"צ כ"כ לנ"ד. ושם פ' המפקיד (דף ל"ה:) אשה ששאלה ושילם בעלה מאי והתם ע"כ הבעי' דודאי אם שילמה האשה פשיטא דלא מספקא לן רק בשילם בעלה וא"כ כשתמצי לומר שהוא קינה ע"כ לומר שכך דעתו שאם השלם האשה תקנה היא ואם ישלם בעלה יקנה הוא וכששילם בעלה ע"כ לומר דאיגלאי מילתא שהקנה לו ואמאי לא נימא אין ברירה בדאורייתא אלא ודאי ליתא לדברי מהרי"ט בזה:

איברא דיש לעיין במ"ש מהרי"ט גופי' שהקשה לנפשי' מהא דאמר המבשרני שתלד אשתי זכר יטול מנה כו' ואיך נשתעבד להמבשר שלא נתברר מי הוא המבשר ובודאי זה קשה אף לסברת התוס' שכתב הר"ן בפרק כל הגט ומה שתירץ מהרי"ט דשם מדין שכר פעולה הוא לא נהירא דבגזים כולי האי ודאי יכול לומר משטה אני בך וכמו בהיתה מעבורת לפניו ואמר טול דינר והעבירני שאין לו אלא שכרו ולא תימא דדוקא באנוס דהא דעת כמה פוסקים שכן הדין בשדכנות וסרסרות עיין ת"מ (סימן רפ"ד) ואף שהעלתי בספרי טיב חליצה דלא כהרמ"א בזה מ"מ בכה"ג שהוא דיבור בעלמא ודאי לא שייך פעולה בזה וכן מוכח מהא דהשוכר את האומנין שהביא מהרי"ט (אפילו) דבהלכו אף שלא התחילו במלאכה לא מקרי התחלה אלמא שאין זה מענין פעולה כלל הליכה מועטת וכ"ש דיבור בעלמא ואם קיבל בק"ס באוה"מ מ"מ יכול לטעון שלא נתכוין רק להקנאה והקנאה לא מהני למי שאינו מבורר לפי דברי מהרי"ט:

ובאמת נראה די"ל בדרך אחר לפי מה שמבואר בנדרים ס"פ השותפין בההוא גברא דה"ל ברא כו' אסרינהו לנכסי עליו א"ל ואי הוה בר ברך צורבא מרבנן א"ל ליקני הדין ואי הוי בר ברי' צורבא מרבנן לקנוי' מאי אמרו דהוה קני ע"מ להקנות וקני כמו סודר דהוה קני ע"מ להקנות הרי מתבאר שיכול להקנות לזה ע"מ שיקנה פלוני ואע"ג דלא הוברר כלל אם הי' צורבא מרבנן ועיין פרש"י שם דאכתי לא הוברר ברי' בעולם ואפ"ה שפיר אקני לי'. וא"כ א"צ לדחוק כלל מהמבשרני דשם בלא"ה צ"ל שהקנה לו וא"כ י"ל שהקנה לפלוני הידוע ע"מ להקנות להמבשר ובכה"ג ודאי מהני וכ"ש מהך דאי הוה צורבא מרבנן:

ומעתה ממילא היסוד שבנה עליו מהרי"ט דהקנה לחמשה יתומות מקרי ליתא בברי משום ברירה יסוד נופל הוא דהא איתא בברי כשמקנה לפלוני בק"ס מנה ע"מ להקנות ובכה"ג ע"כ מודה מהרי"ט דמועיל שתלמוד ערוך הוא וכן פסק בי"ד (סימן רכ"ג סעיף ב') ואפילו למאן דפליג התם היינו משום שלא הקנה לו מעכשיו כלום והדר סודר למרי' אבל אם הקנה לו מעכשיו ע"מ להקנות לכ"פ מהני וכן אם התפיס לו דבר הנקנה ע"מ שיתנהו לפלוני שפיר מהני וא"כ שפיר משכחת לה בברי בהתפיס לו ע"מ שיתן לפלוני ולק"מ ומכאן נמי מוכת דלא שייך ברירה בכה"ג דאל"כ איך יקנה הבן שלא הי' בעולם ולא למד כשיהי' צורבא מרבנן וקשה ג"כ על שיטת התוס' שהרי אפשר שלא יבא לידי כך כמו בלוגין שאפשר שלא יבא לידי הפרשה:

וגם מזכו בשדה זו לפלוני ע"מ שתכתבו לו השטר קשה ג"כ על סברת התוס' דהא אפשר שלא יבא לידי כך ג"כ כמו בלוגין שאפשר שלא יבא לידי כך והכל צריך בירור וסברות שונות וחילוקים דקים שאין פה מקומן עכ"פ בנדון דידן דמהרי"ט פשיטא דזכו היתומות ובמח"כ של מהרי"ט שלא ירד לעומק הלכה כראוי לגברא רבא דכוותי' ונטה אחר פלפול שאינו אליבא דאמת לעומקא דדינא:

וגם מנכסי לך ואחריך לפלוני ב"ב (דף קל"ז) דרשב"ג ס"ל אין לשני אלא מה ששייר הראשון וקשה איך יקנה מה ששייר הא אין ברור וזה דמי ממש לשני לוגין ובאם באנו להאריך בחילוקים שישנם בזה יאריך הסופר. ויצטרך לבא במגילת ספר. גם בחדושי הארכתי וכאן לא נרחיב כי אם הנוגע לנידון ועיין רמ"א (ס"ס רנ"ג):

וגם בנ"ד יראה שמה שזיכה במתנת ברי על קיום דבריו וסתם ק"ס מעכשיו וכ"ש שכתוב באוה"מ כתקון חז"ל וקיבל בפני ב"ד שבעיר א"כ הוה כקני ע"מ להקנות עכשיו מה שזוכה כה לכ"א הוה קני ע"מ להקנות ובכה"ג פשיטא דמהני בכל אופן שהרי לא יחלוק מהרי"ט על תלמוד ערוך:

וכ"ש דהוה נמי מתנת שכ"מ שקיום הדברים בהיותו שכ"מ וא"כ הוה מתנה קיימת בכל אופן:

תוכן העניינים

שות מהראל צינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה