שות מהראל צינץ· רבי אריה לייב צינץ
סימן י · ח
והנה לפ"ז אם נימא דבה"ג אינו מכשיר רק באומרת שבא ע"י שם או בצנעה י"ל דגם בה"ג מודה דלא שכיח שיב בצנעה והוי כמו רובא לפסול הולד ומ"מ באומרת כן נאמנת דקיי"ל כר"ג דאלים ליה ברי אפילו באיכא רובא לפסול ואע"ג דכתבנו דדברי רב שייך [במקום דשייך] לומר בודקת ומזנה מ"מ יש להוכיח דברי אלים כמו רובא דהא ברוב כשרין ולא טענה אפילו נישאת תצא ובאמרה ברי לכשר נבעלתי אפי' ברוב פסולין לא תצא כמ"ש בטור (ס"ו) וא"כ י"ל בדברי בה"ג דבלא טענה הוי כמו רובא לפסול והוא ממזר ודאי ומ"מ מועלת טענתה להכשירו ומ"ש הטור בשם בה"ג שאינו בחזקת ממזר שאנו תולין שבא בצנעה היינו כיון שאנו תולין כן אפילו על צד המיעוט מהני טענתה עכ"פ משא"כ שיטת הרמב"ם דלא מהני טענתה כדפרשתי לעיל וכ"ש שיש לומר בנידון דידן דהיא אומרת בבירור שהוא ממזר ואינו מבעלה י"ל בזה שהיא נאמנת ג"כ על הולד כפי מה שהוכחנו מלשון הרמב"ם דהיכא דמגיע לו הפסד נאמן על הולד וא"כ ג"כ בלתי ספק שאם היה מבעלה לא היתה מחזקת עצמה בזונה ולתלות באיש אחר וא"כ מצד נאמנות שלה אפשר להחזיקו בממזר דלמה לה לשקר ולקלקל עצמה ואינה דומה לאומרת שזינתה מממזר כיון דבלא"ה היא בחזקת זונה אף דבממזר איכא לאו י"ל דאין נ"מ כ"כ כיון דבין כך ובין כך עבדא איסורא וכ"ש די"ל דהרמב"ם דוקא לשיטתו אזיל דס"ל בבא על הממזרת בלא קדושין ליכא מלקות וא"כ כמעט שאין הפרש כל כך בענין האיסור אבל שתחזיק עצמה בזונה במקום שיכולה לתלות בבעלה ודאי לא עבדה וא"כ אפשר שע"פ אמירתה לחוד הוא ממזר ואפילו תימא דאינה נאמנת במקום שיש לו חזקת כשרות דאפילו ערעור חד לא מהני במקום חזקת כשרות מ"מ בכה"ג דבסתמא מחזקינן לי' בספק שפיר י"ל דעכ"פ אמירתה הוא ודאי ממזר כנ"ל:
וכן משמע בקדושין (דף ע"ג) דאמרינן במרוסה שעיברה דרב אמר הולד ממזר ומותר במרירת. וקשה למה יהא מותר בממזרת אפילו אי מתיר ספק בודאין רס"ד מ"מ הא הוה ספק ספיקא שמא מן הארוס הוא ואת"ל מאחר שמא מנכרי הוא והרשב"א בתשובה (סימן ת"א) כתב דס"ס הוה (כתרי רובא) כרובא] ועדיף מיני' אלא ודאי איירי ברוב ישראל והוה רוב פסולין אצלה ולכן לא חשיב רק חד ספיקא. ודוחק לומר דמיירי במקום שאין שום עבד ונכרי שם אלא מיירי ברוב המצוין הם ישראל ולא חיישינן למיעוט ואפילו ספיקא לא הוה וגם ברמב"ם (פט"ו) כתב באם הארוס מכחישה הוה ממזר שיכול לומר אפילו על מי שמוחזק שהוא בנו שאינו בנו ומשמע ג"כ דהוה ממזר [ודאי] ובטור כתב בהדיא דהוה ממזר ודאי אע"ג דיש לתלות בנכרי אלא ודאי כיון דרוב פסולין והיא אומרת שמן הארוס נתעברה אזלינן בתר רוב אלא ודאי דבלא אמרה אזלינן בתר רובא ומ"מ מהני אמירתה להכשיר כדפרישית לעיל:
ונשוב לענינינו שאין ראיה מדברי בה"ג רק כשאומרת שמבעלה משא"כ באינה אומרת אפשר דהוה ודאי ממזר לשיטת בה"ג:
ובהכי ניחא תשובת מהרי"ו שהביא בב"ש (סימן ד' סקמ"ג) באשה שנתגרשה וילדה מכשירים הולד משום ס"ס ספק אחר גירושין ואת"ל קודם גירושין שמא מנכרי ע"ש ופירש בד"מ דאיירי שהי' בעלה במדינת הים באופן שאי אפשר לתלות בבעלה. וקשה הא אכתי מצי לתלות בבעל לדברי בה"ג ובודאי שלא נעלם ממהרי"ו דברי בה"ג אלא ודאי ס"ל למהרי"ו דלא אמרה בה"ג רק כשטוענת כן אבל כשאינה טוענת לא תלינן שבא בצנעה. ומה שהקשיתי על דברי מהרי"ו למה היא נאמנת לפוסלו נראה דס"ל למהרי"ו שאף שכתב הרמב"ם שאינה נאמנת להחזיקו בממזר ודאי היינו שאין סומכין על דבריו להקל ולהתירו בממזרת ולזה כתב הרמב"ם שעכ"פ ספק הוא ונשאר בספיקו אבל חוששין לדברי' להחמיר כמ"ש הרמב"ם באמרה שזה בן פלוני חוששין לדברי' שיהא אסור בקרובות אותו פלוני א"כ גם בזה יש לחוש לדברי' עכ"פ שלא להתירו בבת ישראל וכן משמע מן הש"ס דקדושין (דף ק דבקרא עליו ערעור אפי' ערעור חד נמי הוה כעור כיון דליכא חזקה דכשרות אע"ג דבחי' נאמנת וכ"ש כאן דליכא שום חזקה ואתרע חזקתה אפילו חד נמי מהימן והה"ד אשה נאמנת עכ"פ לשווי' ספק ממזר. וא"כ בנ"ד נראה שאין להכשירו בקהל ויש לו דין ספק ממזר ובפרט דס"ל לדידן בלא"ה דהא הקשו על בה"ג מרבה תוספאה דל"ל טעמא דאשתהי נימא שבא בחשאי והי' נ"ל דכיון דלרבנן יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין ואין משתהה יותר א"כ י"ל שע"פ החשבון היתה אז בימי נדותה כששלמו תשעה חדשים וא"כ ע"כ צ"ל אשתהי דלא תלינן שבא בצנעה רק משום חזקת כשרות ואם (היתה יודע) [היה ידוע] ו הי' בימי נדותה לא תלינן להכשיר. ואין לומר דילמא היתה יולדת לשבעה ויולדת לשבעה יולדת למקוטעין י"ל הוכר עוברה כבר בחודש השלישי וא"כ לפי הנהוג במדינות אלו שאין שום אשה שבעיר טובלת כי אם במקום המיוחדת ובהיותה בעיר יותר משנה ולא נודע שבא בעלה אין לתלות שבא בצנעה דעכ"פ היתה בחזקת נדה ואינו היה בא בעלה והיתה צריכה לטבילה בודאי היה נודע: