שות מהראל צינץ· רבי אריה לייב צינץ
סימן י · ז
והנה עמ"ש הרמב"ם באמרה שמעכו"ם ועבד נתעברה הרי הוולד כשר כתב המ"מ לא מצאתיו מבואר אבל הטעם הוא. ממה שנזכר למעלה שהיא נאמנת בשתוקי להכשיר אפילו ברוב פסולים והה"ד שיכולה ודאי לתלות בעכו"ם דהא ולד זה ספק מעכו"ם וכשר כו' ובכל ספק היא נאמנת להכשיר עכ"ל. ולפענ"ד אפשר שהרמב"ם הוציא דבריו מן המשנה קדושין (דף עח:) האומר בני זה ממזר אינו נאמן ואפילו שניהם מודים על עובר שבמעי' ממזר הוא אינן נאמנים ר' יהודה אומר נאמנים ע"כ ויש לדייק בלישנא דרבי יהודה דקאמר נאמנים הא עיקר טעמא דר' יהודה דכתיב יכיר ולאב נתנה תורה נאמנת וא"כ לא תליא בנאמנות שלה כלל וה"ל למימר נאמן דהוה קאי על הבעל שהוא הנאמן ומזה הוציא הרמב"ם דודאי האב אין יכול לומר בבירור רק שאינו בנו וא"כ אמו יכולה לומר שמעבד ונכרי נתעברה וא"כ גם בידה הוא להכשירו רק כשהיא אומרת ג"כ שהוא ממזר הוה ממזר ודאי ואע"ג דלא נתנה התורה נאמנות כי אם לאב היינו כשהוא בחזקת כשרות משא"כ היכא דבאמת רוב פסולין אצלה רק שנאמנת בדברי' להכשירו וא"כ כשהיא מודית שהוא ממזר נאמנת לעשותו ממזר גמור וכמ"ש כן נ"ל לכאורה אלא דקשה ע"ז דהא ר' יהודה ס"ל נכרי ועבד שבאו על בת ישראל הולד ממזר כמ"ש התוס' פ' החולץ (דף מז):
אלא דמ"מ י"ל לפעמים בזה להכשירו כשתאמר שנתעברה קודם קדושין והיינו שהוא תוך יב"ח שנוכל לומר שזינתה בהיותה פנוי' וא"כ שפיר תליא בנאמנות דידה וכיון דבלא"ה יש ספק תלי' שפיר בנאמנות שלה להכשירו:
ובטור כתב דהוה ממזר ודאי ואם אמרה מעכו"ם נתעברה נאמנת להכשירו והב"ש (ס"ק נב) תמה עליו כיון דהוה ממזר ודאי למה נאמנת להכשירו ונ"ל בדעת הטור דסתמא אזלינן בתר רובא כיון דרוב פסולין אצלה בכל דוכתי אזלינן בתר רובא וכאן נמי רוב השכיחים אצלה הם ישראל אלא כיון דקיי"ל אפילו ברוב פסולין מהני ברי דידה דקיי"ל כר"ג דאלים לי' ברי וא"כ להכי מהני ברי דידה ג"כ משא"כ כשאינה אומרת ברי אזלינן בתר רובא והרוב פסולין אצלה ולכך הוה ממזר ודאי כן נ"ל לדעת הטור:
ובאמת יש לעיין בלשון הרמב"ם (בפט"ו דין יא) במ"ש פנוי' שנתעברה כו' אם אמרה בן כשר כו' ה"ז נאמנת ואע"פ שרוב העיר שזינתה בהם פסולים ואם לא נבדקה או שאמרה לפלוני זה הממזר נבעלתי כו' אפילו אותו פלוני מודה הרי הולד ספק ממזר כשם שזינתה עם זה שהודה לה כך זינתה עם אחרים עכ"ל וכתב המ"מ הטעם דדוקא להכשיר נאמנת דמן התורה בלא"ה כשר דספק ממזר מן התורה מותר לבא בקהל אבל לפסול כיון דמדאורייתא מותר לבא בקהל ואסור בממזרת כו' ע"ש:
והב"ש תמה עליו דהא גם בזו אין איסור תורה דבספק קהל יבא וכבר כתבתי ליישב זאת בספרי לכתובות (סק"א) אלא דקשה ברוב פסולין למה יהא הולד כשר ומותר מן התורה הא מן התורה אזלינן בתר רובא ובקדושין (דף עג) אמר רבא דבר תורה שתוקי כשר מ"ט רוב כשרים אצלה ומיעוט פסולים כו' מאי אמרת דילמא אזלה לגבייהו ה"ל קבוע והתורה אמרה ספק יבא כו' משמע דוקא ברוב כשרים משא"כ ברוב פסולין פסול מן התורה וא"כ למה תהיה נאמנת ברוב פסולים ואע"ג דברוב פסולים נמי איכא למימר דאזלה איהי לגבייהו וה"ל קבוע מ"מ אין זה ספק השקול כיון דאיכא תרי ספיקא לאיסורא דאי אזלי אינהו לגבה ה"ל רוב פסולים ואף אי אזלה לגבייהו ספיקא הוה עכ"פ ודאי מקרי רוב פסולים וכן משמע מדתלי רבא טעמא דרוב כשרים אצלה ה"ל למימר בפשיטות דילמא אזלא איהי לגבייהו אלא ודאי משום הכי לא הוה מכשיר מן התורה וא"כ דברי המ"מ והר"ן שכ"כ בפ' עשרה יוחסין כדברי המ"מ צ"ע:
ואפשר ליישב דס"ל דגם ברוב פסולין כיון דלר"ג משום הכי נאמנת דאשה מזנה בודקת ומזנה אפילו ברוב פסולין ה"ל פלגא ופלגא אלא דרבא נקט להאי טעמא משום דפ"ק פליג עם אבא שאול דאבא שאול קורא לשתוקי בדוקי דבודקין את אמו ואומרת לכשר נבעלתי מהימנא ומשמע דת"ק כר' יהושע ור' יהושע לא ס"ל בכתובות (דף י"ג) הך סברא דאשה בודקת ומזנה משא"כ למאי דקיי"ל בודקת ומזנה אפילו ברוב פסולין לא הוה רק ספק ממזר כן י"ל לפי דברי המ"מ והר"ן אך מ"מ פשטא דש"ס משמע ברוב פסולין אינו כשר מן התורה ואפ"ה היא נאמנת להכשיר גם קשה לי מ"ש הרמב"ם ואפילו מודה שהוא בנו הוה ספק די"ל שזינתה עם אחר וקשה לפי דברי המ"מ ל"ל טעמא דזינתה עם אחר הא בלא"ה כי היכי שאין מאמינין לה כיון דמן התורה מותר בקהל מה"ט גופי' לא נאמין לו ג"כ דהא היא אומרת שהוא ממנו אלא דלא מהמנינן לה וא"כ למה יהא לו יותר נאמנות:
גם לפי הטעמים שכתב המ"מ דלכך אינה נאמנת דאין אדם משים עצמו רשע שייך נמי בדידי' דאסור לבא בקהל וגם אידך טעמא שהיא קרובה וא"כ גם בדידי' י"ל דלדבריו קרוב הוא כדאמרינן בפ' החולץ (דף מז) לדבריך כותי אתה וי"ל דהיא] אינה נאמנת די"ל דמשקרא דהא לא מפסדא מידי על פמ"ש בי"ד (סימן קנ"ז) דבע"א דאינו נאמן לאסור רק היכא די"ל שתיקה כהודאה אבל אם הוא בענין שמפסיד שכרו אמרינן מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן להפסיד ס"ת כדאיתא בגמרא פ' הניזקין וא"כ י"ל בשלמא בדידה י"ל שאין נאמנת לאיסור דס"ל דלא איכפת לה בבנה ואי משום דפסלה נפשה מכהונה אולי בלא"ה אין דעתה להנשא לכהן ולכן אין לה נאמנות כי אם להיתר דבלא"ה כשר מן התורה וגם בהא ע"א נאמן משא"כ לאיסור אין ע"א נאמן ואצלה לא הוה הפסד כ"כ בזה שאומרת שנבעלה מממזר דאין לה הפסד רק שפוסלת עצמה מן הכהונה וזה לא נחשב רק לשכר מועט משא"כ גבי דידי' י"ל מתוך שהוא נא זן ומפסיד לעצמו ליורשו ולזונו נאמן ג"כ עליו כמו שאמרו בפועל שיש לו שכר הרבה וא"כ היה ראוי להאמין ולהכי צריך לטעמא שאינו בבירור שלא זינתה עם אחר כן נ"ל לדעת הרמב"ם:
ואפילו לפמ"ש הש"ך שם דשיטת הרמב"ם דע"א נאמן באיסורין אפילו בלא שתיקה כהודאה י"ל דבפועל כ"ע מודו שאינו נאמן מטעם דמסתמא זהיר ואם כן באשה דמסתמא בודקת ומזנה אין לה להאמינה שזינתה עם פסול משא"כ באומרת שזינתה עם כשר שפיר מהימנא והא דנאמנת אפילו ברוב פסולין אע"ג דבאתחזק איסורא ע"א לא מהימן ורובא עדיף מחזקה י"ל לזה דהא דבאתחזק איסורא לא מהימן ע"א היינו כמו אשה שהלך בעל' למדינת הים שכבר הוחזקה אשת איש אינה נאמנת להפקיע החזקה משא"כ באשה כיון שהיה הדבר בידה ואומרת שזינתה עם כשר שפיר מהימנא כמ"ש התוס' בריש גיטין גבי שחיטה ואף דטעם זה לא שייך בנאנסה ברוב פסולין בלא"ה צריך לחלק כמ"ש בספרי יין המשמח (בסימן קנ"ז) ואין להאריך כאן בזה:
ולפ"ז ברוב פסולין באינה אומרת שנבעלה לכשר ה"ל ממזר ודאי ומ"ש הרמב"ם דהוה ספק צ"ל דכיון דאשה בודקת ומזנה לא מחשיב לי' רק ספק ולכן באינה אומרת אינו ממזר בודאי וא"כ באשת איש דלא שייך הך סברא י"ל דברוב פסולין באינה אומרת שלכשר נבעלה הוה ממזר ודאי דאזלינן בתר רובא ואפ"ה באומרת שנבעלה לנכרי י"ל דנאמנת באיסורין דהא פשיטא לן בלקח בשר מן המקולין אע"פ שרוב טריפות נאמן לומר שלקח מן הכשרה ובלא נודע אזלינן בתר רובא וגם הטור י"ל הכי אע"ג דבאינה אומרת כן בפירוש מחזקינן ליה בממזר דאזלינן בתר רובא ואפ"ה אמירתה מועלת להכשירו דע"א נאמן באיסורין ואפי' חשוד כן נ"ל לדעת הטור: