שות מהראל צינץ· רבי אריה לייב צינץ
סימן י · ו
ובאמת אילו לא אמרה בה"ג בפירוש רק מכללא דפרושא אין חוששין לממזרות הייתי אומר כי דבר הלמד מענינו הוא דשם מיירי בענין הקול וא"כ י"ל דממזרות אין חוששין היינו ג"כ אף אם יצא הקול שנשתהה בעלה במדינת הים יותר מיב"ח אין חוששין כיון דאף אם שהה בעלה עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא שמא בא ע"י שם וא"כ לא הוה קול ברור והוה כיש שם אמתלא שאין חוששין לקול כדאיתא בש"ע אה"ע (סימן מ"ו ס"ג) ובנתברר באמת שהוא שהה שם יותר מיב"ח עכ"פ איכא למימר דספק ממזר מיהו הוה ומ"ש בחמ"ח (סימן ד' סק"ח) שאם האשה אומרת שבעלה בא בלילה פשיטא דנאמנת אם הבעל מודה לדברי' דהא אבוה דשמואל כשר הי' הנה משמואל אין ראי' כלל חדא דמאן לימא לן (שאמר) [שמא אמר] אבוה דשמואל בפני עדים שעושה כן להסיר לזות שפתים ועוד שמא גילה עצמו לבני עירו וידוע הי' שבא בלילה ואם ימצא איזו הוכחה (שאינו בידו כעת) שלא נודע רק מפי אבוה דשמואל הנה אין ראי' לסתם בני [אדם] מאדם גדול שמוחזק בידיעה זו לבא ע"י שם ולא הי' מניעה מצידו משא"כ בסתם בני אדם לאו כל כמיני' לומר שיהי' הדיוט קופץ ע"י שם שהוא בלתי מצוי ובפרט אם לא אמרה בה"ג רק מהך דאין חוששין לממזרות מלבד מש"ל אין ראי' משם רק כשטוענין כן ואכתי מנ"ל להכשיר כשאין טוענין כן:
ועוד קשה לי מהא דאיתא בחגיגה (דף טו) שאלו את בן זומא בתולה שעיברה מהו מי חיישינן לדשמואל דאמר יכולני לבעול כמה בעילות בלא דם או דילמא דשמואל לא שכיחא וחיישינן תמא באמבטי עיברה אמר להו דשמואל לא שכיח וחיישינן שמא באמבטי עיברה ע"כ א"כ משמע אי שכיח דשמואל הוה אמרינן נה והוה תלינן בזנות ובענין שנשארה בתולה שהוא מציאות רחוק ולא הוה תלינן להתירא דבי אמבטי עיברה אלא דיש לדחות ולומר שמציאות שתתעבר באמבטי הוא רחוק למאד אלא דכיון דהיא בתולה ע"כ שנתעברה ע"י מציאות רחוק ואי שכיחא דשמואל לא הוה תלינן במציאות רחוק כמו שתתעבר ע"י מציאות רחוק כזו שבלתי מצוי הוא כלל ולכן הוה תלינן טפי בזנות משא"כ לבא ע"י שם בקפיצה י"ל שאינו רחוק כל כך:
ועפ"ז מיושב מה שתמה הרב משנה למלך (בפט"ו מהלכות אישות) שמקשה אם איתא להאי סברא דבאמבטי עיברה למ"ל טעמא דאשתהי וגם ל"ל טעמא דבה"ג שבא ע"י שם הא בלא"ה מצי הוא למימר דבאמבטי עיברה ולפמ"ש לק"מ דודאי מציאות הנזכר בש"ס שתתעבר באמבטי הוא רחוק למאוד אך מ"מ ישנו במציאות באיזה אופן רחוק שיהיה ולא תלינן בהכי להכשיר הולד דבכל דוכתא אזלינן בתר רובא ובפרט הך מלתא דלא שכיחא כלל רק דכשנתברר שהיא בתולה וחז"ל שיערו בשכלם הזך דלא ניחוש לדשמואל שהוא ג"כ רחוק למאד ולכן יש להעמידה בחזקת כשרות שבתולה היא עדיין אבל בלי הוכחה ברורה לא תלינן כלל בהא אבל לבא ע"י שם איננו מציאות רחוק כ"כ שלא נתלה בו להכשיר הולד ואע"ג דלענין תנאי בהתנה ע"מ שתעלי לרקיע מקרי תנאי שאי אפשר לקיימו אף דאפשר ע"י שם י"ל דתנאי ילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן ובעינן תנאי שאפשר לקיימו ע"פ טבע. ודברי בעל משנה למלך [ו] (בפי"ד דין י"ג) במ"ש כמה רחוק דברי בן זומא דלדידי' אף בגמר ביאה שרי' לכהן כל שלא הי' שם השרת בתולי' ודברי שגגה הם ואולי תלמיד טועה כתבן שיראה מדבריו דאם נתעברה על ידי ביאה בלי השרת בתולים כשרה לכה"ג והיא תימא דא"כ איך אמר או דילמא שמא באמבטי עיברה דבאמבטי פשיטא שהיא כשירה אלא ברור דאי נבעלה אף בלי השרת בתולים פסולה לכה"ג ואולי לישנא דתוס' אטעיי' שיש בהם טעות בדפוס [דמ"ש] (כמש"ל) ואי שכיחא צ"ל לא שכיח גם בתירוץ התוס' שכתבו ואי לא שכיח צ"ל ואי שכיח לא טרחינן והיינו כמ"ש שהוא מציאות רחוק פ"ש. וגם סותר דבריו שבפט"ו הנ"ל ששם כתב כמ"ש לעיל שהוא האמת בש"ס דבנבעלה בהטי' פשיטא דפסולה לכהונה רק דהכשר הוא מה שתולין באמבטי עיברה והוא פשיט: