שות מהראל צינץ· רבי אריה לייב צינץ
סימן ו · ז
ועתה נבא לעיקר דינן של המורכבים כי מעלתו מתחזק להכשירן ותורף דבריו דמקרי זוז"ג ומיעוט לימון בטל ברוב אתרוג ולא כן אנכי עמדי כי ביטול לא שייך מאחר שניכר איזה הפרש ובניכר לא שייך ביטול אלא לענין איסור זוז"ג אמרינן דגורם דהיתר מהני להתיר וממילא בטל גורם דאיסור ולא משגחינן במה שניכר ג"כ כח האיסור לכן בנוטע אגוז של ערלה מותר לאחר שני ערלה מאחר שהצמיחה באה מגורם דאיסור וקרקע דהיתר לפי' רש"י (בע"ז דף מט) וכן לפי פירוש התוס' מקרי אילן ההיתר זה וזה גורם לכח האיסור ומותר וההפרש בין זה וזה גורם לביטול הוא דזה וזה גורם לא מקרי רק בדבר דלא שייך איסור רק כח האיסור כמו בולד טריפה אי טריפה יולדת כיון שהזכר אינו טריפה אין איסור על הולד אף שבודאי רוב בנין של הולד מן הבהמה טריפה לכן איכא למאן דאמר אין חוששין לזרע אב כלל לענין פרידות וכמה ענינים שמבואר בחולין (דף עט) והטעם בזה כי לא שייך לדון על ולד טריפה שיהיה בו איסור מגופו שהרי הולד יש בו חיות בפ"ע ככל הולדות שהוא בריה בפ"ע ובא מזרע הזכר והנקיבה והזרע עצמו לא שייך בה איסור כלל רק שידון עליו כל היוצא מן הטמא טמא ולזה אהני נמי כיון דאיכא גורם דהיתר אזלינן בתר גורם דהיתר ולא מקרי היוצא מן הטמא שהטמא לבד לא היה בו כח להוליד מבלי ההיתר לכן מותר ולא תליא כלל במה שזרע הזכר או הנקבה פועל יותר בהתהוות הוולד שהדבר ידוע שעיקר בנין הולד וריקומו הכל במעי אמו ואין הזכר נותן רק טיפת זרע שאין שייך בו איסור שהוא מאוס ונתעב וכן בנוטע אגוז של ערלה שאין לדון בו מצד התערובות שהרי בטל באלף אלפים רק שגורם הצמיחה ויוצא מן האיסור וע"ז מהני שפיר גורם דהיתר אבל משום ביטול לא מהני כלל לא מבעיא בפירות שניכר בהם הפרש על כל פנים ומה שזכר כ"ת שאין הפרש רק בפנים ויצא לו מתשובת האלשי"ך שהעיד שאין הפרש ביניהם רק שהמיץ רבה בהם ואני אומר וכי משה רבינו גנני היה מסתמא ניכר בו כח ההרכבה בסימנין ידועין למבינים ולא נחית האלשי"ך לדייק רק למה שעיניו רואות ואפשר שגם בטעם יש הפרש עיין אות ח' הזאמיך: