שות מהראל צינץ· רבי אריה לייב צינץ
סימן ו · ג
אות די ה' בקונטרסו של כ"ת בענין אי מורכב מקרי אתרוג וירד לחלק בסברות וגם באות ה' צדקו דבריו במ"ש ועכ"פ הקבלה היא אתרוג. וניזל בתר עיקרא דמילתא כי רבותא למחשב גברי רק מה שידובר בו מן הש"ס:
הנה מהר"מ אלשיך עיקר ראייתו (בסי' קי) ופשיטא ליה דהרכבת לימון באתרוג ודאי פסול כמו שפי' רש"י בסוטה (דף מג: ד"ה מרכיב) שיחור המורכב יוצא ממנו פירות אילן שנוטל ממנו נמצא ההרכבה מוציאה לימון ובודאי פסול כי קמבעיא ליה באם המורכב מיחור אתרוג שמוציא מין אתרוג וע"ז מביא מהר"מ אלשיך ראיה מהך דאיתא התם ילדה שסיבכה בכה בזקינה בטלה ואן בה דין ערלה הרי בפירוש שנתבטל היחור לגבי האילן הנרכב א"כ המורכב לימון חקרי וכאילו כולו לימון והתורה אמרה אתרוג ולא לימון והנה מעלתו טרח לדחות הראיה דיש חילוק בין מינו לאינו מינו ואח"כ סתר בעצמו דבריו ומסיק באות יו"ד שההיתר הוא משום זוז"ג ואין חילוק בין מינו לאינו מינו ובענף אילן זקן אם הרכיב בילדה חייב בערלה ודחק לומר דע"ז גזירת הכתוב הוא שיהיה כאילו נוטע בארץ ואין בזה טעם ועוד למה לא נלמד דזוז"ג אסור בערלה ולא נימא מילתא בלא טעמא אלא נראה דמהא לא איריא דיש לדחות הראיה של אלשיך מילדה שם שסיבכה בזקינה דיש לומר למרן האלשיך ר' מטונך וכי תעלה על דעתך דאם הנרכב הוא אתרוג ומוציא לימון שיהיה לו שם אתרוג וכן הנרכב לימון והמורכב אתרוג שמוציא אתרוג יהיה לימון כלפי לייא שהרי כל שהוא מין הפרי ניכר יותר מדמיון לפרי ואיך נימא הצורה של לימון הוא פרי אתרוג וצורתו אתרוג הוא לימון היפך המוחש לכן נראה לענ"ד לדחות הראיה דודאי י"ל דלענין ערלה שלא תליא בפירות שאם עברו שלש שנים ולא יצאו פירות הפירות שבשנה הרביעית מ"מ מותרים וכן מונים ומצרפים גם זמן שלא נשא פירות לשני ערלה ורבעי ולא בפירות תליא מילתא כ"א במצמיח שמה שמצמיח תוך שלש שנים הוי ערלה ולזה נוכל לומר שהוא יתברך שת בטבע הבריאה וצמיחה שיהא עץ עושה פרי למינו ואמנם מי ששם בטבע הבריאה שהאילן של אתרוג יוציא אתרוג מי שאמר לאילן אתרוג מעיקרא שיוציא אתרוג הוא אמר לאילן לימון שיוציא אתרוג אם ירכיבו בו ענף מן האתרוג ומ"מ י"ל דלא נפיק מכלל הרכבה וכחו כן אילן אתרוג מוציא לימון ע"י הרכבה ולימון גמור הוא ואין ראיה כלל לפסול ומ"מ פטור מן הערלה דפרי זקן הוא שמצמיח ומוציא אתרוג ואף דבשני ערלה המוציא מין לימין לא איכפת לן בהא דמה לנו באיזה פרי שמוציא הרי בפירות המין עצמם אין דומין פירות כל השנים בדמיון אחד דתלינן לפי הגשמים ולפי הזבל וכח הצמיחה לא ראי זו כראי זו א"כ אפילו שיוציא אילן לימון אתרוג מ"מ אתרוג הוא ולענין ערלה במצמיח תליא מילתא וא"כ שפיר י"ל דהמורכב אתרוג גמור הוא:
מיהו מה שכתב כ"ת להקשות אמאי לא פריך אמתניתין דאחד המרכיב כו' האי הרכבה היכי דמי אי בילדה תיפוק ליה משום ילדה ראשונה לכן ביקש לחלק בין שלא במינו שבטל נראה דלא קשיא מידי די"ל ודאי במתניתין לא מהני משום נטיעה ראשונה דהא דאמר ר' אבהו ילדה שסיבכה בזקינה בטלה י"ל משום הא גופא כיון דמסתמא איירי בהיתר וא"כ הוי אותו המין י"ל דתליא כיון שחילל כבר אותן פירות תו ליכא שמחת החילול מאחר שהם אותן פירות עצמן מה שאינו כן כשהרכיב ביתור של פרי אחרת כגון אתרוג בלימון הרי החילול היה בלימון ועכשיו גדלו פירות אתרוג י"ל שפיר דנמנה להרכבה אבל השתא דמשני דמיירי בהרכבת ההיתר מין במינו פריך שפיר תיפוק ליה משום ילדה ראשונה משא"כ באינו מינו י"ל אפילו סיבכה בזקינה מונין לילדה ואינו עולה לו מאחר שכבר חילל מין אותו פירות אבל אם הצמיח מין אחר י"ל דבאמת מונין לנטיעה של מין אחר אבל השתא דבהרכבת איסור אינו חוזר רק בהרכבת היתר לא משכחת לה רק במינו גם לפי האמת לא ברור לי אם בהרכבת מין בשאינו מינו כיון שהיתור מוציא מין אחר לגמרי מן הזקינה אפשר שמונין לילדה ומבואר לקמן: