אור ברסלב

שות מבעל טיב גיטין חלק א· רבי צבי הירש הלר

תשובה ג · (יג)

(יג)

והנני חוזר בקצרה על יסוד הכשר המקוה בגינות שקבעו ולבסוף חקקו על מה שיש לנו לסמוך שלפע"ד כל הראשונים ז"ל והאגודה ז"ל הנ"ל עומדי' בשיטה שביארנו לעיל דפלוגתא דר"א ורבנן במחובר אינו מצד תלוש ולבסוף חברו שבבנין גמור מודו רבנן לר"א ופי' האיבעי' דאצטרובל כמו שפירשנו אליבא דהתוס' ובפרטות באר היטב ולא נמצא מי שיסתור זה כ"א הרשב"ם ז"ל ואעת שנמצא לו חבר הוא בעל משמרת הבית שער שהובא כפי' הרשב"ם אמנם עכ"ז אנכי על משמרתי אעמוד בדעת הרשב"א בענין המקוה שבגג כי כבר נראה בהרבה מקומות

הפוסקי' דס"ל דבית הוי כקרקע לענין. שומרי' כמש"ל שאינו בעל המחבר עצמו ולאו הרשב"א חתים עלה ומשם ג"כ יש לנו תניא דמסייע רבינו הרא"ה ז"ל שלפרושינו אין מקום להשגת מ"ה עלי' ע"ש) והרי לרשב"ם בלא"ה מקוה זו כשרה שהרי איהי פסק כר"א כמו שהובא בסוף דבריו בשם ר"ח מראי' דאגביי' מאצטרובל וא"כ ממ"נ כשר. ולפע"ד גם הר"ח ז"ל שהובא רשב"ם ז"ל בסוף דבריו לפסוק כר"א אינו מוכרח שיפרש כפי' רשב"ם בהקל איבעי' דאיצטרובל וגם הוא נראה שמפרש כפי' תוס' ורוב הראשונים דהאיבעי' הוא מצד המחובר לקרקע אי הוי כקרקע או לא ואי עודו כתלוש ול"מ לי' החבור כמו בדף לרבנן וממילא דדינו גם לבע"ח כמטלטלי' והכריע דהלכה כר"א וא"ש טובא ראייתו דלענין גוף הדין אי מחובר הו"ל עתה כקרקע ל"ל לחלק בין נביאות חוב לשומרי' ובין להכשר וטומאה ולא שייך מ"ש לעיל א"י לחלק מצד תלוש ולסוף חבור. וזה ברור:

ובאמת שאף שכ' לעיל אות א' דלדברי הפוסקי' דבית דינו כמטלטלי' לענין שבועה נסתרו דברינו דלעיל מ"ש לחלק בין מכר וכה"ג לענין תלוש ממש ולבסוף חברו עתה חוזרני לומר דאף הפוסקי' הנ"ל ובכללם הרב בעל העיטור שממנו מקור מוצא הדין בח"מ סי' צ"ה אין כוונתו כלל מצד תלוש ולסוף חברו ולא מטעם זה אתי' עלה דא"כ הו"ל לאתוי' טפי דין דמשתחוה לבית ומימרא דרבא פ"ק דחולין. אמנם הוא הדבר אשר דברנו דמצד תלוש ולסוף חברו לא שייך כלל לדון בשומרי' וכה"ג (ומה דנקט שם בלשונם אבל תלוש ולסוף חבור קיי"ל כרבנן כוונתו שאין גדולי קרקע מעיקרם דזה הוא פלוגתא דר"א ורבנן ואינו שייך לר"א ורבנן) אבל עיקר כוונתו מצד סברת חכמים דמחובר אינו כקרקע ועדיין תלוש הוא ולכן שפיר שייך כן אף בשומרי' ושבועה וס"ל דפלוגתא דרבנן אף בקבועות ועד"ז סובבי' כל הפוסקים העומדי' בשיטתו:

ומעתה יש לנו יסוד חזק להשען עלי' למה שביאר הרב הש"ך ז"ל דברי בע"ה דמודה בבית ודברי' נכונים ומוכרחי' לכאורה בבע"ה עצמו שהרי דחה ראיית ר"ח מאצטרובל דמשום דקבוע ומכ"ש בית גמור וא"כ עכ"פ במקוה בבנין עכ"פ לא גרע מאצטרובל דמודה בי' הבע"ה דהוי כקרקע (אלא שיש לפרש דברי בע"ה אולי כוונתו על דרך אחר בדחי' ראייתו של תוס' ז"ל. ובאמת שבעיקר דחוי' זו י"ל דתוס' ורשב"ם ס"ל דא"כ הו"ל למיפשוט מינה בעיא דאצטרובל והרי נשאר בתיקו) ועיי' גם בבע"ה בדין מצרנות דף ק' ע"ד במכירה שכ' בשם רב שרירא שמשמע לכאורה דלא כהש"ך ז"ל וכדעת הרב בהגה ויש לדחות וצ"ע. וגם לדעת רמ"א משמע דגם בבית אינו מודה הבע"ה) ומ"מ יש לנו יסוד להכשיר עפ"י דברי הש"ך שם בכוונת הבע"ה והסכים עמו שם האו"ת דבבית כ"ע מודים שהוא מוכרח מהך דאצטרובל ע"ש א"כ כיון דהו"ל כקרקע לרבנן דכשר לטבול בו בלי פקפוק:

ומה שביארנו דלכ"ע מיהת מצד תלוש ולסוף חבור ליכא דבר זה לפע"ד יתד שלא תמוט הוא כמעט מכל גדולי הראשונים הנ"ל (זולת הרשב"ם ובעל מש"ה) והוכרחנו כן מדברי התוס' חולין וכ"ה בריטב"א שם. והוא ג"כ דעת הרא"ה בבד"ה ושאף החולקי' בבנין דלא הוי חבור לרבנן אבל מודי' שאין לדון בכל כה"ג מצד תלוש ולסוף חברו וכמ"ש ואין להאריך. יעיי' מה שאכתוב לקמן בזה או' ט"ו:

תוכן העניינים

שות מבעל טיב גיטין חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה