אור ברסלב

שות מבעל טיב גיטין חלק א· רבי צבי הירש הלר

תשובה ג

תשובה ב

פה באניהארד בעזה"י יום א' חנוכה תקפ"א לפ"ק (תשובה להרב ה"ה מוהרר"א געץ שווערין ני')

ע"ד אשר עוררנו רומכ"ת נידן הערות מרן הגאון מפראג ז"ל בספרו נוד"ב ח"ב בדין קבעו ולבסוף חקקו לפסול בכולו ושאוב למ"ד מה"ת ובתוך הכלי לכ"ע מאז בא לידי ספרו ונמצא בו דברים האלה לדון דבר חדש כזה מאוד נתעורר לבי לתור ולראות המראה אשר ראה יח' זק' א'ל והי' קשה בעיני אשר לא שערוהו ראשונים ואחרוני' לבארו בפירוש במלתא ושכיחא טובא וגמרתי בלבי לשנות פרק זה לכשאפנה ומבגידת הזמנים וטורד לימודי אחרים לא עלת' בידי ועתה בבוא דברי כ"ת אמרתי עת לשלם נדרי לשנות פרק זה ומצאתי כי לא יחוד הגאון בדבר זה וכבר קדמוהו כפי המובא בס' סדרי טהרה בשם רבינו מוהרח"ש ז"ל בתשו' ואין ספרו ת"י גם ראיתי להגאון החסיד מוהר"א מווילנא זצ"ל בבאורו על יו"ד גם הוא דחה דברי רמ"א מסוגי' דב"ב והן אמת כי הסוגי' מבוארת לכאורה כדבריהם אמנם עכ"ז דברי הראשונים מבוארים להיפוך ובפרט בטו"ז ורא"ש לענין גיגות ודברי רשב"א במקוה שבגג ומה שרצה הרב ז"ל לפרש דבריהם להמסכימים לשיטתו במחכ"ת א"א להלום כן בשום אופן כמבואר למעיין והראי' שהביא רומכ"ת מהך דשוקת דפרה ודפה דמקוואות ראי' נכונה היא והוא מבואר ג"כ בדברי הרא"ש בתשו' כלל ל"א סי' א' שע"ז נשען הרא"ש בפסקו בדין גיגות ועיי"ש. ואני מוסף כי כן מבואר עוד בהרא"ש בפרושו למקוואות פ"ו משנה א' בדין עוקת שבמערה דכל שקבעו ואח"כ חקקו לאו כלי הוא לענין טבילה אלא דבעי צירוף כ"ש פה כשאין בה שיעור וכ"כ הר"ש שם מבואר אמכם עכ"ז טעמא דמילתא לא ידענו לדחות סוגי' ערוכה מב"ב מבלי הנדע:

והרב בעל טו"ז באו"ח סי' קנ"ט ס"ק ח' ברצותו להישיב על פסק האגודה ורמ"א ז"ל באבנים שנקבעו בכותל לענין נט"י הביא ג"כ סוגי' זו כצורתה דלענין שאובה דרבנן מקילינן לחשוב מחובר לקרקע כקרקע אף שאינו מן הדין ורצה לומר דכ"ש שיש לחשבו כלי בדרבנן (ויבואר יישוב קושייתו לקמן אות י"ב) וכן ביו"ד סי' קצ"ח השיג על מהר"ם פאדווי ז"ל מסוגי' זו אמנם ביו"ד סי' כ"א הניח דברי הש"ע כהווייתן ולא הזכיר מזה וצ"ע:

ואומר אני כי דרכו של הרב ז"ל גם בסוגי' דב"ב עצמה ק' להולמה גם לפ"ש הסוברים דכולו שאוב דרבנן שהרי הפוסקי' האלה אינהו דמפרשו להך דצנור בכולו שאוב כמבואר בדבריהם ברשב"א וחי' הרמב"ן וכל סייעתם וע"ז כשענו דדחיקא להו לפרש כפי' הרשב"ם דמיירי בג' לוגין אלא מסתמא מיירי בכ"ע כמבואר בלשונם וא"כ למסקנא איך משני שאני שאובה דרבנן שהרי אכתי איכא פסול אחר אי מיירי בכולו שאוב דהא אין הווייתו ע"י טהרה שהרי לענין קבלת טומאה דהוי מלתא דאורייתא כתלוש יחשוב וממילא המקוה פסולה. ואף די"ל דמיירי בממשוך ממעיין מ"מ הא הרשב"א שהוא ראש המדברים בזה בדין דכולו שאוב איהו ס"ל דגם בממשך ממעיין צריך שיהיה הווייתו ע"י טהרה כמבואר בסעיף מ"ט. ולא מבעיא למ"ש התי"ט פ"ב ממקוואות משנה ג' ליישב קו' הרא"ש שנתקשה על שיטה זו דכולו שאוב דרבנן מהך דזבחים דבעי הווייתו ע"י טהרה דבאמת אינו כשר בכולו שאוב כ"א ע"י כלי גללים וכה"ג דאין מקבלים טומאה (והוא כדברי הר"ש והר"ן) וא"כ לדידי' מקוה זו פסול תורת איכא בה ואיך מהני קבעו וסוף חקקו. אלא אף אם נאמר בשיטת שאר הפוסקים שהכשירו כולו שאוב מהתורה ולא חלקו בין כלי לכלי דס"ל באמת דגם הווייתו ע"י טהרה בטבילת נדה אינו אלא מדרבנן ומתרצים קו' הרא"ש בדרך אחר מ"מ לא א"ש שינוי דש"ס שאני שאובה מדרבנן דאכתי תקשה אמאי לא מיפסול משום דאין הווייתו ע"י טהרה כיון דמקבל טומאה כשאר תלוש ואף דפסול זה ג"כ ליתא אלא מדרבנן מ"מ בזה א"א לנו להקל מטעם דרבנן כיון דפסולו מוכיח עליו והו"ל כתרתי דסתרי אהדדי דלענין טומאה עוד טומאתו בו כתלוש ולענין מקוה נכשורו ומעיקר כל תקנת חכמים שתקנו שלא יהי' הווייתו ע"י דבר המקבל טומאה ויש ללמוד דבר זה דכה"ג שתלוי' האיסור דרבנן בדבר הנוגע לדאורייתא ואיכא תרתי דסתרי דלא מקלינן משום ס' דרבנן מדרבנן מדברי הה"מ פ"ו מהל' עירובי' שכ' שם בטעם דברי רבינו דבערב בתרומה וס' נטמאה דלא מקלינן משום ס' דרבנן לקולא אף דעירוב עיקרו מדרבנן מ"מ כיון דבעינן סעודה הראוי לאכילה ובאכילתה איכא ס' תורה ודיינינן לחומרא הו"ל כאלו וודאי אינו ראוי לאכילה ולא הו"ל ס' עירוב ועיי"ש:

ולפי דבריו וודאי דגם כאן הרי לפנינו דמקבל טומאה ואין הווייתו ע"י טהרה. אלא שנלענ"ד דאף להחולקי' שם ע"ד רבינו ז"ל ומקלינן משום ס' עירוב היינו בספק במקרה שיש לספק באמת שטהורה הוא ובדאוריי' לא אחמרו בה אלא משום ס' שמא הוא טמאה. ובכה"ג י"ל כשנוגע לעירוב דרבנן תלינן להקל ולומר שבאמת טהורה היא והרי ראוי לאכילה ואף שמחוייבי' להפריש מאכילתה מספק מ"מ י"ל כיון שבעצמותה טהורה היא אלא דאנן הוא דלא ידעינן לה הו"ל כסעודה הראוי' וקונה העירוב. (ודמיון לזה מצינו בתוס' פסחים דף כ"ט ע"א ד"ה אין פודין וכו' ובזבחים פרק התערובו'. לענין בכור ס' טריפה דלא מיקרי א"ר לאכילה משום ס' כיון שאם הי' ידוע וניכר הי' שרי עיי"ש ואף שיש לחלק קצת אבל אחר העיון היטב דברים אחדי' הם. ודו"ק) אבל הכא דהא דמקבל טומאה הוא משום עיקר הדין דמדמינן כתלוש וכל זה דמשוינן לה כמחובר הוא חוץ לדינא הראוי וכמש"ל בשם הטו"ז ז"ל. וא"כ האיך נקיל בדרבנן בהפוך מד"ת במה שהוא מדינא והרי וודאי מקוה זו כשנעשה ע"י דבר המקבל טומאה וזה ברור. ואין להתעקש בזה כ"א ע"צ הדוחק. וסבר הייתי לומר בפשיטו' דלק"מ די"ל דצינור זה נעשה ע"מ לשמש הקרקע דאינו מקבל טומאה ודומיא דצינור דחשוב [בפ' י"א מש"ב] דכלים בין הנך דנעשה לשמש והתם מהני אף למ"ד דאינו כקרקע כמו שיבואר לפנינו ועיקר השקל וטרי' בגמ' רק לפוסלו משום שאוב דאפי' בנעשה לשמש נמי פוסלין המקוה כמבואר ולכן שפיר משני שאני שאובה דרבנן:

(ג)

הן אמת שראיתי להרב בעל סדרי טהרה בסי' קצ"ח שנתקשה על רבינו הרמב"ם ז"ל שהעתיק המשנה דפ' י"א דכלים לדינא דכל שנעשה לשמש אין מקבל טומאה שהרי איהו פסוק כרבנן במחובר לקרקע והניחו בצ"ע. מבואר דעתו דתליא הא בהא ולדעתי זה אינו שהרי בשנעשו לשמש הרי אינו מקבל טומאה אף שלא בשעת חבורו וכמ"ש הרא"ש בפ' י"א דכלי' באונקלי שבכותלי' דמיירי שלא בשעת חבורו דאל"כ בלא"ה טהור משום דמחובר לקרקע וכ"כ התוי"ט במשנה [ב] פ' י"ח דכלים דהא דחשוב הנהו דטהורין אף קודם שנקבעו ע"ש ויעוי' עוד בזה ביו"ד סי' שע"א בטו"ז ונה"כ שם (ובאמת שמה שכ' בפשיטות דמחובר לקרקע כקרקע צ"ב שהרי קיי"ל כרבנן דאינו כקרקע ולקמן נבאר עוד בענין זה לדינא) עכ"פ משמע דלא מודו במה דמחובר וא"כ אף לרבנן מ"ע בנעשה לשמש ויודים ולק"מ קו' הרב על הרמב"ם. ואמת שגם בלשון התוס' והרע"ב שם פקפקו בלשונם בפ"ח [מש"ט] בד"ה פורנא. ששינו את טעמם שהרע"ב כתב רק טעם שנעשו לשמש והרב בעל תוי"ט הוסף בסוף דבריו ולא טומאה התורה במחובר לקרקע שאינו משמש אלא עם הקרקע משמע דתרתי בעינן. ואולם בפרק כ' דכלים [מש"ד] כ'. הרע"ב ז"ל ולא אמרינן מחובר לקרקע הקרקע אלא כשהוא מחובר לקרקע מתחלתו ועד סופו או נעשה ע"מ לשמש משמע דעכ"פ צריך שיהי' מחובר אלא שאין צריך שיהי' מחובר מתחלתו בנעשו לשמש (וכהנה רבות נתעורר לי סתירת בפ' ובפי' הר"מ והר"ש בשוטטי בענינים האלה וק' לפורטם ולהעמידם על מכונם מעומק הענין והמושג ובפרטות כי אינו נוגע לעניני' כעת וכמו שיבואר) ויהי איך שיהי' בנעשה לשמש ומחובר אף שאין מחובר מתחלתו וודאי דסגי לכ"ע וא"כ הרי עכ"פ קו' הרב לק"מ. ואולם נראה שדעת הרב בעל סדרי טהרה אם כי לא נעלם ממנו דברים האלה דבנעשה לשמש טהור אף כשלא נתחבר עוד כמ"ש התוי"ט וכדמוכח נמי מהך דאונקלי. עכ"ז ס"ל להרב דכל זה למ"ד דמחובר לקרקע כקרקע דמי והרי עכ"פ בשעת חבורו יהי' כקרקע וכיון שנעשה ע"מ כן הו"ל כאלו דבוק ומחובר בו דאז הו"ל כקרקע. אבל לרבנן דאף בשעת חבורו אינו כקרקע א"כ לא יועיל מה שנעשה להדבק בארץ ולשמשו כיון שאינו מחובר ע"י כן. זה נראה ביאור כוונתו של הרב בעל סדרי טהרה ז"ל:

אבל גם זה אינו מוכרע דנראה דנעשו לשמש אין טעמו משום דמחובר לקרקע כקרקע אלא משום דאין כלי השתמשותו כ"א ע"י הקרקע הו"ל כאלו גם הקרקע חלק מהכלי כיון שמסייעתו לשמשו וכלי אדמה אין מטמאי'. ועיי' ברא"ש כלל ל"א סי' ז' דמשמע נמי הכי והיינו טעמא דיתדות האהלים בפ' י"ד משנה ג' דטמאים אף שמחוברים כיון שתשמושם לדבר המטלטל וכמ"ש הרע"ב שם (וצריך לחלק בין הך דהכא ובין אונקלי שבכותלי' דהתם הכותל מסייע להשתמש) ולכן נראה דאף אם מחובר לקרקע אינו כקרקע מ"מ נעשה לשמש טהור וממילא דשפיר העתיק הרמב"ם המשנ' דאתי' ככ"ע וכדפרישת:

נחזור לענינינו דבהך דצינור הי' נראה בפשיטות לפרש דמיירי בנעשה לשמש דומי' דמתני' דפ' י"א דכלים ולכן שפיר משני שאני שאובה דרבנן עד שלא ניתן בעיני לכתוב מרוב פשיטתו דרך קושי' ותי' ע"ד הרב נו"בי' ז"ל. אולם אנכי הרואה כי לא כן פירשו הראשונים ונטו מדרך זה והוא מבואר בלשון הר"ש ז"ל בפ"ב ממקוואות שאחר שפלפל הרב ז"ל בדין כולו שאוב אי הוא מהתורה או מדרבנן וצדד בראיית לכאן ולכאן והעלה לחלק דע"י כלים המקבלי' טומאה הו"ל כולו שאוב ופסול תורה משום דאין הווייתו ע"י טהרה ובכלי גללים היא דהוי דרבנן והוא כדברי התוי"ט ז"ל וחזר והקשה מהך דב"ב דמוכח דכולו שאוב דרבנן עד שהוצרך לדחוק דמשמע לי' דמיירי גם בשלשה לוגין וע"ש. ואי איתא מעיקרא לק"מ די"ל דמיירי בכולו שאוב ונעשה לשמש והווייתו ע"י טהרה וע"ד שכ' לעיל. וכן העתיק הר"ן ז"ל בה' נדה דברי ר"ש אלה כהווייתן ולא פי' כנ"ל. ושוב אחר זמן מצאתי להגאון מהר"י מפראג בתשו' סי' ק"ט שפלפל בזה עם השואל וסוף דבריו דצינור דמיירי בברייתא הוא נעשה שלא לשמש הקרקע כיון דמיירי בעשוי' לקבלה ולפי דבריו הדרא קו' לדוכת' (ואולי זה כוונת הר"ן והר"ש שלא רצו לפרש בנעשה לשמש מטעם הרב ז"ל) והרי הרב ז"ל אומר כן בתשובתו סי' קמ"ב שלדעת האומרי' דכולי ניחא הסוגי' ועיי"ש. והרי גם לשיטתו שאר פוסקים דמוקי לה לכולו שאוב אף לפי המסקנא לא מיירי אלא בג' לוגין הוא דוחק גדול לענ"ד:

אלא שבדברי הר"ן ורש"י ז"ל י"ל דאינהו לא קשי' להו אלא אריש הסוגי' דפריך ומי איכא שאובה דאורייתא שהרי אכתי הו"מ לאוקמי בנעשה שלא לשמש ומשו"ה הוצרך לדחוק דקו' הש"ס דעכ"פ בג' לוגין בכל ענין הוי דרבנן אבל למסקנא א"צ לאוקמי דווקא בג' לוגין וי"ל דמיירי בנעשה לשמש. ועדין לא יומלט מדוחק:

(ד)

וראיתי להגאון בעל נו"בי' שהעתיק דברי בעל עצי אלמוגים ז"ל שתפס לו שיטה אחרת בכל זה ודעתו דבחקקו וסוף קבעו ג"כ הו"ל כמחובר מן התורה ומדרבנן דגזרו בי' ובשאובה דרבנן לא אחמרי כיון דברוב הפעם הוא מדרבנן אוקמי אד"ת דבכל ענין הו"ל הקרקע ע"כ דברי הגאון ז"ל כפי שהעתיקם הרב הנ"ל. והנה לפי דרך הרב ז"ל אכחת לן חדא דבמסקנא שפיר משני שאני שאובה מדרבנן כיון דעכ"פ אף לענין מילי דאורייתא לא הוי כתלוש אלא מדרבנן וא"כ הו"ל כדבר המקבל טומאה מדרבנן ולפ"ד הש"ך ז"ל.. בס"ק ע"ו וס"ק ק"ה י"ל דמיקרי הווייתו ע"י טהרה יע"ש ודו"ק:

אלא שדברי הרב ז"ל מלבד שעוד לא העלה ארוכה לכל דברי הפוסקי' מה שהוכשרו קבעו ולסוף חקקו גם לטבול בתוך הכלי הוא דבר תורה לכ"ע בכל פעם ולא שייך תירוצו של הרב ז"ל, ומלבד זה הנה הגאון נו"בי' הרבה לתמו' מכמה סוגי' הש"ס דמוכח מני' דתלוש ולבסוף חברו הוי כתלוש מה"ת ובפרט גבי משתחוה לבית דאסרו בע"ז. ובאמת אם לא הי' לו להרב ז"ל ראיה אחרת כ"א מהך דמשתחוה לבית אינה תשובה נצחית לשיטתו של הגאון בעל עצי אלמוגי' כי אדרבה נמצא לו חבר רב מובהק והוא רבינו בעל כ"מ בפי' מהלכו' מעילה.. שרוצה להעמיס בדברי רבינו הגדול ז"ל דבע"ז הוא רק חומרא מדרבנן ועיי"ש. (ומה שנתקשה הלח"מ בפי' מהל' עירובין והרב בעל שע"המ בה' אישות מבואר אצלינו במקום אחר) ועיי' בירושלמי פ"ג דע"ז משנה.. שם. אמנם משמעות לשון הפוסקים אינו כן (ומדי שוטטו בענין זה נתעורר לי מקום עיון על רש"י ז"ל והר"ן במס' סנהדרי' פ' נגמר הדין דף מ"ז ד"ה קבר בנין דבנאו לע"ז אסור משום תלוש ולבסוף חברו. שהרי בש"ס שם דע"ז מבואר דלמ"ד כתלוש הוי משתחוה נמי אסור ובנאו הוא איסור אף למ"ד כמחובר דמי ועיי"ש מדפריך ממשנה לרב וי"ל בדוחק עפ"ד התורת חיים שם ועפ"י שיטת רבינו ז"ל הנ"ל ועדיין צ"ע:

ושוב ראיתי להרב בעל שעה"מ בפ' הנ"ל שעמד ע"ז עיי"ש) נחזור לענינינו דדברי הרב בעל ע"א שמלבד שאר הסוגיות שהביא הגאון מפראג עוד ק עליו הך דשוקת שהביא רומכ"ת ועוקת שבמקוה [שבמערה] שהבאתי לעיל אות א':

(ה)

אלא שלענ"ד גם דברי הגאון מפראג ז"ל דרכו נסתרה ממני בהשגה זאת שנראה מדבריו שדין זה דמחובר לקרקע יהי' כל דינו דומה לתלוש ולסוף חברו ולדידן דקיי"ל דבית הו"ל כתלוש בע"ז גם לכל מילי יהיה ולדידן וככותל בנין דהו"ל כתלוש לענין הכשר. וא"כ תקשי טובא ממשנתינו דאונקלי שבכותלי' דמשמע מינה משום שמחובר לכותל הו"ל כקרקע והרי הכותל גופא אינה כקרקע ודוחק לומר דאתי כר"א בשלמא אי נימא דכותל הו"ל כקרקע א"כ י"ל דטהור מטעם שנעשה לשמש הקרקע וכה"ג אף לרבנן טהור וכמש"ל אות ב'. אבל לדידי' קשה הא אינו משמש כ"א הכותל שהוא תלוש דדוחק לומר שאף הקרקע מסייעתם לשמושו. וכן קשה מכופת שנתנו בנדבדך [בפ"כ מש"ה] דכלי'. והרב מהר"מ פאדווי דעתו מינה להוכיח דכל שבנה עליו הו"ל מחובר לקרקע כקרקע אף לרבנן ע"ש והרי כל הבנין הנ"ל תלוש. וכהנה בכמה דוכתא קשה כן ואין לחלק כ"א בדוחק. ועוד יותר קשה מש"ס דב"ב גופא דמייתי ברייתא דדף של נחתומין לאקשוי' אברייתא דצינור דמחלק בין חקקו ובין קבעו כנ"ל וכ' רשב"ם ז"ל מדלא מפליג גם בכותל בין תקנו ולבסוף קבעו ואם איתא מה פריך הא החם לא שייך לאפלוגי בין תקנו וכו' כיון דלרבנן גם הכותל הו"ל כתלוש משא"כ הכא דקבעו בקרקע והוא קו' גדול. ודוחק לומר דעכ"פ הרי הכותל אין מקבל טומאה והו"ל דין מחובר לטהור ותו לשון הש"ס משמע דהו"ל דין מחובר לקרקע ממש:

הן אמת שבגוף דבר זה אי בית הו"ל כתלוש הוא מחלוקת קדום הובא גם בח"מ סי' צ"ה לענין שומרי' ושבועה והרב ש"ך ז"ל צווח ככרוכי' על הרמ"א וכתב דלא הוי בית כתלוש אלא באיסור ולא בממון ולכן נקנה בכל קנין כקרקע ע"ש. והמג"א בסי' תרל"ד בראה שמוכיח ומסכים לדעת הרמ"א ז"ל ובגוף דבריהם ביארתי במקום אחר אבל גם לפי דברי הש"ך אכתי טעמא בעי לחלק והרב לא ביאר לנו טעם הדבר ואנחנו לא נדע טעמן גם עה שנראה מדבריו לחלק בין כותל לבית אין הדברי' מוכרעי' לפענ"ד ועיין באו':

וראיתי להגאון האו"ת ז"ל גם הוא האריך בזה וסוף דבריו לחלק בין ע"ז דממעטין מחובר והרי' ובעי דווקא מחובר מעיקרא כמו הר ואל"ה הו"ל כתלוש עיי"ש. ובאמת מצד הסברא דברי' נכוני' למבין וראוי למי שאמרו ובתחלת העיון היה נראה לפענ"ד עפ"י דברי' לסלק תלונות הגאון נו"בי' על הרשב"א והרא"ש שהוכשרו לטבול בכלי שקבעו ובסוף חקקו שהרי בסל תורה הו"ל כתלוש וכ' די"ל כיון דלפי האמת אינו אסור אלא תוך כלי אבל בתלוש ולבסוף חברו תו לא הו"ל כמו כלי ודמי לשומרים משא"כ בש"ס דב"ב דמחלק בשאובה משום שהוא מדרבנן היינו משום דאי הוי שאובה דינו דאורייתא בכל מילי והיינו שבעינן דומי' דמעיין וי"ל דבעי דווקא מחובר מעיקרא והוי דומי' דע"ז דכתלוש הוי. ובזה רצוני עוד להרחיב הדברים וליישב ג"כ הך דשוקת שהובא מעכ"ת דהתם ג"כ דווקא כלי בעי וכן יש לחלק בטומאה וכן הראה לי כי גם בתוס' חדשי' דמקוואות העיר עד"ז. אמנם אח"כ חזרתי ושלחתי מאתי דרך זה כי מצאתי להר"ן ז"ל בחי' חולין בבעי' דרבא בתלוש וסוף חברו בשחיטה ובהא דקאמר בהכשר זרעים תנאי הוא דהרב ז"ל פי' דהך איבעי' דסברתו דרבא דהך מילתא דדרשינן מענינא דקרא ובע"ז בעי מחובר ממש דומי' דהר אבל בהכשר בעינן דווקא תלוש לגמרי דומי' דזרעים וע"ז סובב איבעיות בשחיטה ע"ש. ולפי דבריו יצא לנו דלפום סברא זו היה בהכשר דינו כמחובר והרי אנן קיי"ל דכתלוש דמי וגם הרב באו"ת ז"ל בעצמו הוצרך לכמה דחוקים ע"ש:

(ו)

ומה ששיירתי אני לעצמי דרך בהבנת דברי הפוסקים הוא לפענ"ד אחר העיון היטב דרך אחר מכל דרכו של הרב ז"ל. ותחלה אומר כי כל ההנחה שהניח הרב ז"ל דמילתא דרב דמשתחוה לבית שייך בפלוגתא דר"א ורבנן אינה הנחה קיימת והרי בכל הש"ס לא מייתי פלוגתא דר"א ורבנן להך דתלוש וכו' כלל. (ולא נעלם ממנו סוגי' דאצטרובל אלא שיבואר לקמן אי"ה או' י"ד) וע"כ שהם ענינים נפרדים וכ"א טעמו בצידו ומילתא באפי' נפשי' דפלוגתא דר"א ורבנן היא על שעת חבורו ממש דאפ"ה לרבנן לא הו"ל כקרקע לא מצד היות כבר תלוש אלא דלא אהני לי' חבורו מצד עצמו לעשותו (ואי פלוגתייהו בכל הדברי' המחוברים אם הוא כמוהו או דווקא כקרקע לא מצינו מפורש ויש לומר לכאן ולכאן וא"מ להאריך ולברר בזה) וכמשמעות לשונם כל המחובר וכו' אינו כקרקע אבל תלוש ולבסוף חברו דשקיל וטרי' בש"ס בכמה דוכתא אין בזה דווקא במחובר לקרקע אלא בכל מחובר שבעולם (שהרי באמת מצינו דין זה גם בשאר דוכתא דלא שייכא בקרקע כמו שן וצפורן לענין שחיטה וכה"ג (אי קרוי מחובר אם לאו הי' מחובר מעיקרא או לא איכפת לן כ"א במה שהוא מחובר עתה וזה דאמרינן התם תלוש ולבסוף חברו כתלוש הוא כלומר שהוליכין על מה שהיה בתחלה ונ"מ לכ"א למילתא כמו שיבואר לפנינו בס"ד. עוד אקדים מה שנלע"ד מדברי הראשונים גם אחרונים הבדל בין הענינים האלה והוא דתלוש ולבסוף חברו דל"מ חבורו נראה מכמה סוגיות הש"ס דל"מ אף חגורו היותר חזק ואף בנין קבוע מסקנת הפוסקים בר' פ"ק דחולין. דהו"ל בית תלוש כמו כותל בנין ולענין הכשר זרעים וכה"ג אף באילן שנטעו פליגו תנאי בע"ז ובבטולו ג"כ פסקו לחומרא כמבואר פ"ק דחולין ואכ"מ להאריך ולבארו אבל פלוגת' דר"א ורבנן דפליגו אי חבור הו"ל כקרקע נראה דלאו בכל ענינים המחוברים פליגו ואיכא מילתא דקבוע דמודו בי' רבנן דחשוב כקרקע ומכ"ש בנין כותל ובית וכה"ג. וראי' גלוי' לזה שהרי עיקר מחלוקתם נובע ג"כ מההוא דמוכר את הבית מה שמכר עמו ובהא ג"כ טעמו משום כל המחובר לקרקע כקרקע והרי בהך מילתא דמכר לא יעלה ע"ד שום ב"א שהבנין קבוע וכותל בנין וכה"ג שלא יהי' נמכר בכלל בית והרי כמה דברי' שמבואר שם דמודו בי' רבנן לר"א א"כ ע"כ בהא מודו רבנן דהוי כקרקע וא"כ י"ל דה"ה בכל מידי דנ"מ בין מטלטלי' לקרקע לענין טומאה וכה"ג ואף דבש"ס דחו שם בסוגי' ומחלק בין מכר לשאר מילי אליבא דר"א משום דמוכר בעין יפה מוכר וא"כ הרי אין להוכיח ממכר מ"מ הרי עכ"פ ס"ד דש"ס דמכר דמי לשאר ענינים וא"כ בס"ד זו ע"כ דגם רבנן במה דמודו במכר ה"ה לשאר ענינים ודינם התלוי' בקרקע א"כ אף למסקנא דמחלק הש"ס אליבא דר"א היינו בדברי' שאינם קבועים דלרבנן במכר אינם כקרקע אבל במידי דגם רבנן מודו לר"א במכר והו"ל כקרקע לכ"ע וודאי קיימינן בסברא הראשונה ומהיכי תיתי לחלק ביניהם בלי הכרע, ודבר זה נהוג בכמה דוכתא בסוגי' הש"ס, וזה ברור:

(ואמת שהרשב"ם ז"ל הרגיש בזה בדף ס"ח ע"א וחליקו שם אינו מובן כמ"ש לקמן או' ..) ומלבד שמילי דסברא נינהו ויש להם הכרע ממקומו עוד הנה זה מבואר בכמה פוסקי'. ואם לא כן לא מצינו ידינו ורגלינו בבהמ"ד שהרי אנן קיי"ל כרבנן ואולם הרשב"א ז"ל בתשו' כלל ל"א סי' ד' ע"ד הסילונות של מתכות הקבועים בארץ כ' שאין לחוש שהם מקבלי' טומאה. חדא משום שנעשו לשמש ועוד שמחוברי' וטמוני' בארץ וכל המחובר לו הרי הוא כמוהו ע"ס שהחליט כן בפשיטות וכ"כ כל הראשונים והרמב"ן בתשו' והעתיק בטוש"ע מבלי חולק ואם הם העלימו עין דקיי"ל כרבנן דר"א בדין מחובר לקרקע אלא שהדברי' מוכרעין דגם בכה"ג רבנן מודו ולא פליגו אלא בצינור וכה"ג אבל במידי דבנין קבוע לא פליגו עלי'. ורבינו תשב"ץ סי' נ"ו ח"ב כתב ג"כ כדברי הרא"ש ז"ל על הסילונות שהם בטלים לגבי הארץ ובתכ"ד סיים דבצינור פליגו ר"א ורבנן וקיי"ל כרבנן ע"ש. וזה ראי' שאין עלי' תשוב':

(ז)

אלא שהדברים צריכי' עוד ביאור שהרי למה שביארנו דבדין תלוש ולבסוף חברו ל"מ אף קביעות גמור א"כ עה יועיל כה"ג דמודו להו רבנן לר"א דהוי כקרקע מ"מ הרי דין תלוש עלי' משום תלוש ולבסוף חברו וע"כ דלא הוי כקרקע:

ואומר אני שאין זו סתירה. ואף מ"ד תלוש ולבסוף חברו הוי כתלוש ומשתחוה לבית אסרה לא יחלוק ע"ז דהו"ל בית כקרקע ע"י חבורו עתה אלא דס"ל דהו"ל כתלוש היינו במילתא דאף בקרקע אין דינו חלוק משאר דברים כ"א מצד היותו מחובר לא מצד שם קרקע עצמו אלא מצד שהוא מחובר והקרקע עצמו משתנה דינו אם יקרא תלוש כמו בע"ז גם בית הו"ל כתלוש. כלומר דניהו דהחבור משוה שם קרקע אבל הרי היא כקרקע תלוש לכן בע"ז דהקרקע אינו נאסר הוא מטעם שהוא מחובר וכשהי' תלוש מתחלה ס"ל לרב דגם דינו כתלוש אף שנתחבר אח"כ ולא עדיף מה שמחובר לקרקע מקרקע עצמו. ולא מיבעי' לשיטת רבינו ישעי' שהובא בטור יו"ד סי' שס"ד לענין קבר דג"כ אינו נאסר אלא במחובר בקבר בנין ומשום תלוש ולבסוף חברו וכמו בע"ז כמבואר בסנהדרין דף ע"ז ע"ב. וס"ל לר"י דבקרקע עולם אינו נתלשה וחזרה ונתחברה דאסור דמשום תלוש ולסוף חברו וכן דעת כמה ראשונים. ועיי' בש"ג פ' נגמר הדין. עיי"ש. שהעמיס כן בדעת הסמ"ג ז"ל ורצה לנטות כן דעת הרמב"ם וכן דעתו נוטה והמרדכי בשם ר"י במגילה ס"ל ג"כ כן דלדדהו וודאי גם בע"ז בכה"ג אסירה הקרקע וא"כ הרי לפנינו דבקרקע עצמו שייך דין תלוש ולבסוף חברו א"כ גם בית אף דהו"ל כקרקע דינו כקרקע כתלושה ולא עדיף מינה אלא אף לפי דעת הטור שחולק שם וס"ל דבקרקע עולם אף תלוש ולבסוף חברו לא נאסר מ"מ הרי באמת טעמא בעי שהרי אינו חולק על דינו של ההר"י להתיר בתלוש ולבסוף חברו אלא שכ' שלא מצינו כן בקרקע עולם ע"ש ונראה טעמא דס"ל דלא שייך הך מילתא דתלוש ולבסוף חברו בעפר וקרקע עולם דדבר זה שייך דווקא בדבר שנתחבר ע"י בנין. וכל א' דבר בפני עצמו אלא שמחוברים זה לזה וניכר שאינו מתולדת הראשון רק נתחבר ע"י אמצעות דבר אחר המחברו. וזה דאמרי' ולבסוף חברו אבל עפר וקרקע עולם כשחברו יחד לאחר חבורם נעשו כגוש אחד ממש והקרקע עולם וחבורו כקרקע עולם הם שהרי לא הי' מחוסר אלא חזרה למקומם וכשחזרו למקומם הו"ל כגוף הארץ וכאלו לא נתלשו כלל ומשו"ה לא שייך דין דתלוש ולבסוף חברו כיון שלא נתחבר באמצעות דבר אחר ואחד באחד יגשו. משא"כ בבנין שאינו כמחובר מעיקרא. זה נראה דעת הרא"ש ז"ל והטור ומבלעדו זאת אין סברא אחרת לחלוק. (שהרי הם אינם חולקים על גוף דינו דתלוש וכו' והו"ל כתלוש בקבר אלא שכ' דלא מצינו דין זה בעפר) ומעתה אף דלדידהו גם בע"ז בקרקע עולם כה"ג שנתלוש ולבסוף נתחבר הוי שרי. מ"מ אומר אני דא"ש הא דמסתחוה לבית אסרה והיינו אף למה שביארנו דרב מודה דהוי כקרקע כיון שקבעו בבנין גמור אלא דהו"ל כקרקע הלושה ולבסוף נתחברה כמש"ל. מ"מ ניחא דאין דינו בהא כקרקע עולם שנתלשה ולבסוף נתחברה דשרי בע"ז. דע"כ לא הו"ל כקרקע אלא במילתא דהקרקע מצד שמה דין אחר יש להם אז גם המחובר נקרא על שמו כמו במכר דתלוי' במה שנכלל בכלל קרקע. וכן בשאובה כמו שנבאר לקמן בשם אס"ז ב"ק דף ס"ז דעיקר תלוי אם שם כלי עלי' או שם קרקע. אבל הכא כיון דבקרקע גופא לא אהני לה שלא תאסור משום ההשתחואה לע"ז כ"א מצד שהוא מחוברת מעיקרא ואף לבתר תלושה אם נתחברה עוד מועלת חבורה כאלו לא נעקרה לשיטת הטור ז"ל. והרי המחובר בו אינו מחובר מעיקרא ודינו כתלוש. לכן המחובר נאסר דאף דע"י חבור קנה לו שם קרקע אבל לא קנה לו שם מחובר מחמת שהוא בצד מחובר. והאי כדינו והאי כדינו. ולא אמרינן אלא המחובר וכו' הרי הוא כקרקע אבל לא שיהי' תלוש כמחובר ואם הי' קרקע תלושה בצד וקרקע מחובר הי' כל אחד נידון כדינו אף אם הי' מחובר בו ולכן משתחוה לבית אסרה. וזו סברא נכונה וישרה מאוד למעיין היטב

(ח)

ובזה מבואר היטב מה שדן רבינו הרא"ש ז"ל וכן שאר הראשונים בהכשר הסילונות המחוברים בקרקע בבנין גמור שנתבטלו אגב הקרקע לענין טומאה בפשיטות גמור. ולא הזכירו פלוגתא דר"א ורבנן במחובר לקרקע גם לא מהך דרב דמשתחוה לבית אסרה והיינו כדפרישת דס"ל דפלוגתא דר"א ורבנן לא שייכא בבנין קבוע למחובר. ואף לרב דהו"ל כתלוש אף בכותל בנין. מ"מ מודה דהו"ל כקרקע אלא דלא הו"ל כקרקע מחובר וכיון שהוא תלוש ותפיסת יד אדם בו. אמנם כ"ז לענין ע"ז דתלוי' עיקר שריותא דקרקע מצד חבור ולא מצד אחר ובקרקע תלושה נמי שייך איסור ע"ז וכמש"ל במחלוקת ר"י והטור. אבל הכא לענין טומאה דהקרקע מצד עצמה אינה מקבלת טומאה ואף למ"ד תלוש ולבסוף חברו גם בקרקע עולם שייך פשיטא דאין עולה על הדעת שמקבל טומאה אחר חבורה. (והרי אפי' כלי אדמה אין מקבלי' טומאה) וא"כ א"צ המחובר בו כ"א שיקרא עלי' שם קרקע ולא איכפת לן בתלוש או במחובר ואין לנו לדון כ"א אם מועיל החבור להיות כקרקע וכיון שבדבר שקבוע בבנין מודו רבנן לר"א דהוי כקרקע וטהור וכמש"ל. וזה שכ' הרא"ש דכל המחובר לטהור כלומר שאין כאן לדין אלא אם מועיל חבור גם בקרקע והיינו פלוגתא דר"א ורבנן ואם הוא חבור גמור וודאי מהני וז"ב. ועמ"ש לקמן ע"ד הרא"ש שבכלל זה סי' א' לענין שאיבה וממילא דלא ק' ג"כ מה שהקשינו לעיל מאונקלי שבכותלי' וכן מהך דדף של נחתומין שקבעו בכותל דחזינן דהכותל הו"ל כקרקע והרי במשתחוה לבית ל"מ אף כותל בבנין דלמ"ש הדבר נכון ע"ד שכתבנו דבזה אין חלוק דהו"ל כקרקע אלא במה דגם שם קרקע ל"מ אלא מצד היותו הקרקע עולם מחובר מעיקרא וכל כה"ג דהי' תלוש הרי הוא כדין קרקע תלושה ול"מ החבור לעקרו שתלוש ממנה וכ"ז במידי דאיכא נפקותא בין מחובר מעיקרו לתלוש ואח"כ מחובר. אבל לענין טומאה דתלו הכל בשם קרקע וכיון שכן ודאי דכותל בנין לכ"ע הו"ל כקרקע אף לרבנן וכמ"ש. ומשו"ה כל המחובר בו נידן נמי כקרקע שלא לקבל טומאה וכמש"ל. ועיקר פלוגתא בקביעת הדף וכה"ג דלא הו"ל קביעת גמור אבל הכוחל וודאי כקרקע יחשב לכ"ע ודו"ק

ומזה הכרח גמור למ"ש הראשונים הנ"ל דפלוגתא דר"א ורבנן ליתא אלא בדף וכה"ג אבל בבנין קבוע מודו דאל"כ הרי הכותל עצמו אינה כקרקע כלל לרבנן. אכתי הדק"ל בסוגי' דב"ב דמה מוכיח מדרבנן דלא מפליג בין תקנו ולבסוף קבעו שהרי הכותל גופא אינה כקרקע לרבנן וע"כ דבכותל בנין וודאי מודו רבנן לר"א דהוא כקרקע אף דהו"ל כתלוש וכמ"ש למעלה. וממילא דכל דברינו מוכרחים דפלוגתא דר"א ורבנן ודין תלוש ולבסוף חברו הם שני ענינים ולא קרב זה אל זה וזה ראיה שאין עלי' תשובה ועל יסוד זה עצמו בנו' גם דברי האחרונים ביו"ד סי' קצ"ח סעי'. ובראשם הרב מוהר"ם פאדווי בתשו' שלמדו זכות על מנהגם של ישראל על מקוואות הבנוין בנסרים שרצו לערער אליהם מטעם דמקבלי טומאה והרב ז"ל כ' לדון שהם בטלי' לגבי קרקע מטעם כל המחוברי'. והרב בטו"ז עוד פקפק מסוגי' דב"ב דקיי"ל כרבנן דר"א. אבל באמת כל דבריהם נכונים ואדרבה סייעתא איכא מדחזינן בפשיטו' דעכ"פ הכותל גם לרבנן הו"ל כקרקע אלא דפליגו אי המחובר בו ג"כ הוי כקרקע וע"כ דבבנין גמור בקביעות לא פליגו וגם מצד תלוש ולבסוף חברו כבר כתבנו דלא שייך גבי טומאה ומנהגן של ישראל תורה היא:

ובזה א"ש גם דברי הפוסקי' שהכריע הש"ך בסי' צ"ה כמותם לענין שבועה שומרין וכן לענין קנין דהו"ל כותל בית כקרקע אף דבע"ז קיי"ל דהו"ל כתלוש וכבר כתבנו דעכ"פ טעמא בעי לחלק ואמנם לפי האמור ניחא דס"ל דלכל הנהו נמי לא בעינן אלא שיהי' שם קרקע עלי' וכל כה"ג בקרקע עולם אם נתלשו ולבסוף נתחבר וודאי דכקרקע יחשב לכל הכהו מילי (ואף לדעת ר"י שבטור יו"ד סי' שמ"ד) והרי אף בעציון נקוב דינו כקרקע לענין קנינים וכל כה"ג כמבואר בח"מ סי' קצ"ח וגיטי' כ"ב. ומכ"ש חבור כה"ג בארץ וממילא דגם הכותל כיון דמחובר עתה לקרקע כקרקע הוא והרי עתה עכ"פ הוא מחובר דעכ"פ שם קרקע עלי' ובכל הנהו דינו דשימרי' ושבועה וכמו שהוכחנו מב"ב דלענין מכר קרקע דנכלל לכ"ע בכלל מכר הקרקע אף לרבנן ומשו"ה אף למאי דקיי"ל דמשתחוה לבית אסרה מ"מ כאן דינם נכון למוכרע. וכמו שהעלה הש"ך והוא נכון ושהסוגי' מוכרעת כדבריהם עפ"י דברינו שלמעלה ודו"ק:

ועמש"ל או' י"ג לדעת שאר פוסקים דפליגו שם ולא מחלקו כנ"ל והרשב"ם מכללם בבעי' דאצטרובל שלפי שיטתם קשי' טובא הא דאונקלי ודדף של נחתומין דהמשמע דהכותל כקרקע יחשב עי"ש. ושעכ"פ מודי' בהכשר מקוה בגיגות שקבעו ולסוף חקקו מטעם אחר עיי"ש היטב:

(ט)

ועתה נבוא לבאר דין שאובה וביאר דברי הרשב"א במקוה שבגג והרא"ש ז"ל בגינות. ומה שנתקשה הגאון נו"בי' ז"ל מהך סוגי' דב"ב דמוכח דלמילי דאוריי' קיימ"ל כרבנן והכי לטבול בתוך כלי לכ"ע ד"ת ומתחלה אומר שהרי בלא"ה דברי הרשב"א צ"ב מני' ובי'. שהרי איהו גופא הובא הך דשוקת ודינו דצינור דחקקו ולבסוף קבעו דל"מ חבורו לבטלו כקרקע וא"כ מעיקרא מאי קסבר קבעו ולבסוף חקקו להתיר מטעם חבור כיון דס"ל דלא הוי חבור ואי משום שהי' עלי' תורת כלי בתלוש הא גופא טעמא בעי שהרי לענין טומאה פסק שם כד' זו להדי' דמהני החבור לארץ בהנך סילונות אף שקבלו טומאה בתלוש שהרי הם כלי מתכת והו"ל תורת כלי אף בלא קבול ופשוטי כלי מתכת הרי טמאי' לאחר גמרן ומ"ש הא מהא וגם איך יעלה על הדעת שראה הסוגי' ולא ראה המסקנא דהיינו דוקא בשאובה דרבנן. אמנם מכל זה מוכח ומבואר דרבינו ז"ל אזיל בשיטתו שהוכחנו לעיל דפלוגתא דר"א ורבנן עצמה אם מחובר לקרקע הו"ל כקרקע בהא מחלק הרא"ש ז"ל בין קביעות דדף שבכותל לקביעות בנין גמור דבהא מודי' רבנן וכמש"ל מכמה ראיית ברורות ודעיקר פלוגתי' גבי מכר מורה כן ומשו"ה אף דבעלמא קיי"ל דבכותל בנין הו"ל כתלוש היינו אף דהוא כקרקע אבל אין עלי' דין קרקע עולם המחובר כיון שהיה תלוש ולכן לענין טומאה פשוט בעיני' דנתבטל בארץ והו"ל כקרקע ופרח טומאה מני' אבל בטבולה דבעינן מחובר והרי גם מכלי אדמה פוסלי' המקוה ולפ"ז נראה בקרקע עולם אם נתלוש ונתחברה אח"כ זה תלוי' במחלוקת רבינו ישעי' והטור בקבר דלמ"ד דהוי כתלוש שוב אסור לטבול בו ואף להטור ז"ל הרי כבר כ' דמודה. עכ"פ במחובר ע"י בנין כה"ג דלא אהני לי' חבורו בקרקע עולם להוציא מידי תלוש כיון דהמחובר עכ"פ דין קרקע תלוש שיש לו והו"ל כקרקע תלושה ומחוברת בקרקע עולם דהתלוש לא יעדיף כחו משום המחובר ולפ"ז לכן בשאובה החלוט להיפוך דאי הוי שם כלי בתלוש לא אהני לי' חבורו לכ"ע אף אי ככקרקע יחשב ועד"ז י"ל ג"כ פי' הסוגי' במה דמחלק בין הי' עלי' תורת כלי בתלוש כמש"ל לפנינו:

ואמנם כן הנה כפי ביאור הזה עוד נתחזק קושי' הגאון נו"בי' לכאורה כיון דהרא"ש ז"ל ע"כ טעמו כשחקקו משום האי טעמא אתי עלי' משום דהוי תלוש מעיקרא א"כ מה לי שקבעו בתחלה ואח"כ חקקו. ולא עוד אלא שמסוגי' דש"ס אין להרא"ש ז"ל הכרע לדינא שי"ל שהסוגי' ס"ל דתלוש ולבסוף חברו הכשר וטומאה כמחובר דמי כמו שנבאר לקמן דהסוגי' חלוקת כדמוכח מאיבעי' דאצטרובל וכמש"ל בשם תוס' וריטב"א ז"ל ע"ש. אבל לדידן דקיי"ל כתלושה היא מה לי שקבעו תחלה. ובהיתר קושי' זו צריכי' אנו לומר דהרא"ש ז"ל סובר דכשקבעו ואח"כ חקקו לא שייך לדין מכר תלוש ולבסוף חברו ול"ד למשתחוה לבית ויש חילוק ביניהם בתרי אנפי:

(י)

אופן הא' למה שביארנו למעלה דכל מידי דהקרקע חלוקה משאר ענינים בעבור שם קרקע שעליה בהא אין לחלק בין תלוש ולבסוף חברו כיון דהקרקע עצמה לא נשתנה שמה ע"י תשמושה ואם חזרה ונתחברה אח"כ אף לדעת רבינו ישעי' דס"ל דשייך דין זה דתלוש ולבסוף חברו בקרקע עולם ולכן במכר מודו רבנן לר"א בכותל בית היא משום דעכ"פ נכלל במכר הקרקע ע"י החבור לכך גם בטומאה מהני חבור בכ"ע ומזה כתבנו ג"כ הכרע לדעת האומרי' בדין שומרי' ושבועה וקנינים וכה"ג דבית דינו כקרקע דזה תלוי' במכר. ומעתה י"ל לפ"ז שיצא לנו מתוך הסוגי' דב"ק דף ס"ז ע"א גבי הא דפריך התם אצינור שקבעו ולבסוף חקקו שיהי' פסול משום שאובה ומשום שינוי שם והוסיפו ביאור לזה הראשונים הובא לשונם בס' אסיפת זקנים. ומשום שפסול שאובה עיקר תלוי' בשם אז שם כלי עליו ומינה דבמחובר הא דאינו פוסל משום דהוי כעושה חריץ בקרקע כמ"ש רשב"ם ורש"י שם. והוא דמחובר לא נקרא שם כלי שהרי קרקע תלושה נעשה כלי דכלי אדמה פוסלי' משום שאובה אלא כל שעדיין מחובר אינו ככלי א"כ י"ל להיפוך אם עתה מחוברת בשעת עשיות החריץ ואין תורת כלי עליו שהרי אם לא היתה תלושה מעולם הרי לא הי' כלי עבור החריץ ומי יתן עלי' תורת כלי ע"י שהי' תלוש מתחלה ולכן אין הדבר תלוי' אלא במה שהוא מחובר עתה. אבל במשתחוה לבית דהוחלק בין תלוש למחובר הוא מצד גז"ה שהרי אין תלוי' בתורת כלי ולכן שפיר דיינינן לי' כתלוש. וזו סברא נכונה לחלק:

וזה נוטה קצת ע"ד שכ' התומי' אבל לא מטעמי' וגם בהכשר זרעים הרי עיקר החילוק רק בין תלושה אי מחובר כ"ד שבעולם שהוא תלוש יועיל להכשיר מים שבאו עליו ולכן שפיר למסקנא משווינן ג"כ תלוש ולבסוף חברו כתלוש אבל כה"ג דידן בשאובה דהטעם משום דשם כלי עליו בתלוש צריך שיהיה עתה בשעת עשיית חריץ תלוש ולכן בהי' עלי' תורת כלי בתלוש שפיר פסוק רבינו הרא"ש דאף בנתחבר בבנין קבוע ל"מ ולא מטעמא שקיי"ל כרבנן דמחובר אינו כקרקע דכבר כתבנו דבהא מודו רבנן וכמבואר לקמן בדברי' סי' ז' אלא משום דכה"ג שכבר נעשה כלי אין מועיל החבור לבטלו כמו משתחוה לבית כמ"ש באורך והוא האופן האחד שנ"ל בדעת הרא"ש:

האופן השני מה שנראה דאף אם נאמר דדין תלוש ולבסוף חברו שייך בכל מילי והיינו אף לדעת הפוסקים דגם לענין שומרי' ושבועה בית הוי כתלוש אפ"ה מהני קבועי' ולסוף חקקו לענין שאובה דבאמת לא שמענו דין תלוש ולסוף חברו שיהי' דינו כדין תלוש אלא בדבר שהי' חל עליו איסור גם בשעת תלושתו כמו בע"ז דאף דהי' עצים ואבנים תלוש הי' השתחואתו אוסר ואחר שנתחבר תו לא פקע דינו מעליו אבל בטומאה וכה"ג אם לא הי' מקבל טומאה בעוד תלוש משום שהי' מחוסר כלי קיבל או מתכת שעוד לא נגמר תקונו שג"כ אין מקבל טומאה ונעשה כמחובר דלכ"ע דינו כמחובר. ודווקא למ"ד מחובר לקרקע אינו כקרקע הרי עדיין הוא כתלושה בשעת תקונו אבל למ"ד מחובר הו"ל כקרקע אלא משום שהי' תלוש מעיקרא בזה אנו צריכי' לדון אם הי' ראוי' לאיסור זה בשעת שהי' תלוש:

ומה דמשמע בש"ס דמעילה בבנאו ואח"כ הקדישו ג"כ מועלין לרב אף דבשעה שהי' תלוש לא הי' עדיין הקדש מ"מ הי' ראוי' למעילה אם הוקדשוהו ולא חוי מחוסר תיקון בגופו (ואולם הרמב"ם פסק דבעו הקדישו ואח"כ בנאו וכמש"ל ועיי"ש בכ"מ ואולי טעמא באמת עד"ז ואכ"מ להאריך) אבל כאן שלא הי' כלי וודאי דלא דיינינן בי' כ"א דין כלי שנעשה במחובר. ושני דרכים נכונים לקיים דברי הרא"ש ז"ל ועוד יבואר לפנינו סמוכן לדרך השני מדברי הירושלמי:

ואחר שזכינו לכ"ז אין מקום לקו' מה שהוכשרנו לטבול בכלי ואינו סותר לסוגי' דב"ב דהתם דמשני שאובה דרבנן היינו דווקא בדבר דלרבנן אין דינו כקרקע כלל ונמצא עוד הו"ל כתלוש וכדבר המטלטל בשעת עשיית החריץ ולכן אין מקום סמך כ"א להורות כר"א במקום רבים ובהא הוא דלא סמכינן כ"א במידי דרבנן בקבעו ולבסוף חקקו דמדינא לא מהני אף שקבעו אבל בבנין גמור דמודו רבנן לר"א תו אין לחלק בין רבנן לדאורייתא וזה ברור. וכדאי לקיים דבריהם שלא יסתרו זא"ז. וראי' מהך דשוקת ועוקת שבמקוה שכתבנו בריש דברינו דמזה מוכח להדי' דגם במילי דאורייתא יש חילוק בין קבעו ולסוף חקקו והיינו משום דהתם תלוי' נמי בתורת כלי ולכן כל שנעשו בתלוש ל"מ אף שנתחבר אח"כ והוא ד"ת כמשתחוה לבית וכן להיפוך בקבעו תחלה עיקר עשיית הכלי בשעת חבורו דאז כבר הו"ל כמחובר ודינו כקרקע גם לרבנן לא הוי כלי מה"ת וז"ב. ועוד יבואר לפנינו דעת רמ"א באו"ח ססי' קנ"ט ובעל האגודה ממש כדברינו וכמש"ל:

(יא)

ועדיין צריכי' אנו למודעי דאף דדרך זה שכ' ליישב דברי הפוסקי' במה שהוכשרו לטבול בתוך כלי שקבעו ולבסוף חקקו מהנהו טעמא דכתיבנא ויצאנו לחלק בין בנין גמור דמודו רבנן לר"א גם דדין תלוש ולסוף חברו לא שייכא בכל מילי ושאינו נגרע מדין קרקע אלא בגוונא דקרקע עצמה בכה"ג דינה כך בתלוש ואח"כ נתחבר. וכתבנו לחלק בין טומאה להכשיר הוא דרך ישר מצד עצמו:

אבל הרי עומד לנגדינו סוגי' ערוכה דב"ב גבי אצטרובל לפי' הרשב"ם ז"ל דר"א ורבנן פליגו בהא מילתא אי תלוש ולבסוף חברו כמחובר דמי וכן משמעות דברי התוס' דשם לפום ריהטא וא"כ הרי זה סותר כל הבנין:

אומר אני הרי באמת מבואר בדברינו לעיל שלא על כל הפוסקי' ומפורשים יצאנו שיסכימו לדברינו אלה הרי הפוסקים דס"ל דגם בית מקרי תלוש ולבסוף חברו לענין שבועה ושומרים ע"כ דמפרשי להו כפשוטו דבכל מילי חשובי' כתלוש ואין להם דין קרקע כלל (ובאמת צריך לדחוק בע"כ בהך אונקלי שבכותלים ובדף של נחתומי' שקבעו דלרבנן גם הכותל לא הו"ל כקרקע ורק דאין מקבל טומאה והמחובר לי' נידון משום מחובר לטהור וכמש"ל אות. אבל כבר כ' למעלה דזה דוחק גדול גם א"ע לפלוגתא דר"א ורבנן דעיקר פלוגתא במחובר לקרקע אי חשוב כקרקע ובשאר מילי לא שמענו מחלוקת ביניהם וגם אין לו ענין לשאובה דצינור דלא שייך כלל הך מילתא כמבואר):

אבל אנחנו כתבנו דברינו לפי דברי הפוסקי' דכתבו להדי' דשאל בית ונשרף פטור ולדידהו אזיל שיטתינו שחלקנו בין דין משתחוה לבית דע"ז ובין שאר ענינים עפ"י חלוקי' הנ"ל. ומעתה הרשב"ם דנראה להדי' מדברי' דאזיל בהך שיטה דבכל מילי בית הו"ל כתלוש אף לענין גביית חוב וכמ"ש בסוף דברי' בשם ר"ח להכריח מהא עובדא דאגביי' מאצטרובל דהלכה כר"א ע"כ אזיל בשיטת הנך פוסקי' (ומשו"ה הוצרך לדחוק מדברי' מה דמודו רבנן בכותלים דהם בכלל מכר אף דלענין הכשר זרעים חשוב כתלוש ע"ש. ולדברינו הנ"ל לשיטת שאר פוסקי' א"צ לכ"ז) ולכן בדברי הרשב"ם אין לנו לפלפל כי באמת לא דרכינו דרכיו ועמש"ל אות י"ג:

(יג)

אמנם בגוף הסוגי' עצמה אם היא סתירה לדברינו וכן לפי' התוס' שם במס' שבועו' דף מ"ג דבית הו"ל דינו כקרקע לענין שומרי'. אומר אני לא מיבעי' דלא הוי תיובתא אלא סייעתא גדולה לכל דברינו שלפי פשיטות הדברים דהש"ס איבעי' לי' מצד תלוש ולסוף חבור ולמ"ד בהכשר זרעים הוי כמחובר א"כ מה ענין לספוקי באצטרובל אי חשוב ככותל בית שהרי שם במילתא דרבא לא תלי' כלל בהכי וסתמא נאמר תלוש ולסוף חבור תנאי הוא ולא נאמר כלל לחלק בין בנין או לא והרי אף בנעוץ סכין בכותל דוודאי גרע מחובר אצטרובל לכותל אפ"ה הוי כמחובר אי נימא בשחוטה חלוש ולבסוף חבור הוי כמחובר כמבואר שם בחולין ולא מיית כלל הך פלוגתא דר"א ורבנן ואף אם נדחק בכ"ז לחלק ע"מ ק' טובא מדברי התוס' פ"ק דחולין שכתבו שם ד"ה תברא וז"ל וא"ת דהכא משמע דפליגא תנאי בהכשר וזרעים אי חשוב כתלוש ולר"פ לכ"ע כתלוש דמי א"כ מאי מיבעי' לי' לר' יוסף בב"ב כנ"ל ע"ש. לכאורה דבריהם תמוהים דמה בכך דפליגו תנאי התם ולר"פ לכ"ע ס"ל דתלוש הוא מ"מ הרי לפנינו מחלוקת ר"א ורבנן בהא מילתא גופא אי חשוב כמחובר ולמה לא יסתפק לדידהו איך דינו באצטרובל. (ומזה קו' גדולה וסתירה לדברי בעל נו"ב שחשוב בפשיטות דר"א ורבנן פליגו בדרבא ודברי התוס' באותו סוגי' אין מורה כן) וע"כ נראה ברורי דההוא מילתא דאדרבה מילתא דתלוש ולבסוף חברו לא נאמר בכאן בפלוגת' דר"א ורבנן ועיקרא שם בחולין מימרא דרבא והיינו אי חשוב כתלוש אף במחובר לקרקע גמור דהיינו כותל וכה"ג דמודו רבנן לר"א וכמש"ל. וממילא האי דהוי כמחובר דדינו כמחובר כיון דמחובר בבנין גמור קרקע מהני עתה חבורו לקרקע אבל איבעי' דר"י הוא אף אם נאמר דכמחובר דמי מצד תלוש ולסוף חברו. אבל כיון דלרבנן מחובר לקרקע לאו כקרקע דעי במה שאינו בכותל ממש וא"כ גם עתה כתלוש יחשב או לא דגם אצטרובל הוי ככותל והוי כקרקע והיינו בגוונא דפליגו ר"א ורבנן בדף אי חשוב חבורו עתה חבור גמור משום דמחובר לקרקע אינו כקרקע והו"ל עוד תלוש. וע"ז סובב כל הסוגי' וקאמר דלר"א לא מיבעי' לי' דעתה וודאי חשוב חבור דלא גרע מדף ומצד תלוש ולבסוף חבור בלא"ה לא שייך לדון כיון דאזיל למ"ד דלענין הכשר כמחובר דמי ובהא מילתא לא מחלקינן כלל בין אם הוא קבוע או לא רק שיהי' דינו עתה כמחובר. ועיקר האיבעי' לרבנן אי חשוב עתה חבור והדברי' מוכרחי' מדברי התוס' חולין בלי גמגם כלל וכן הוא בריטב"א שם ע"ש:

(ושוב זיכני ד' ובא לידי ס' אגודה ומצאתי שהעמיד דברי' על איבעי' דאצטרובל לפי' ר"י בב"ב עי"ש):

ונראה שעד"ז סובבים והולכים כל דברי האגודה שהובא בטו"ז או"ח סי' קנ"ט והועתק בתחלת דברינו באבנים הקבועים לכותל דפסוק אם נקבע תחלה הו"ל כקרקע והרב בטו"ז נתקשה שהרי קיי"ל בשאובה דרבנן חשבינן לי' כקרקע אף דמן הדין אינו כקרקע מכ"ש שנחשבהו לכלי כדינו ע"ש. ואמנם דברי האגודה נכונים וברורי' מאוד וההוא קו"ח פריכא הוא דהתם בצינור כיון דלר"א עכ"פ הו"ל כקרקע א"כ י"ל דבדרבנן סמכינן להקל כיחיד ומודו לי' בהא רבנן. אבל בדבר הקבעו בבנין גמור דמודו רבנן לר"א דהוי כקרקע (שע"ז סובב האיבעי' דאצטרובל לפי' התוס' שם בב"ב וע"ז תמך יסודו האגודה כמו שכ' הטו"ז על שמו ע"ש) ואי חשוב ככותל בנין כבר ביארנו שזו אינו עולה על הדעת כלל שזו לא יחשב כקרקע וכמו שיבואר עוד לפנינו וכה"ג א"א להקל אף בדרבנן ודמי למאי דמשני התם חקקו שאני התם דאיכא תורת כלי עלי' בתלוש כלומר והרי הוא וודאי כלי כמו כן הכא וודאי הוא כקרקע ככותל וז"ב בדעתו:

(יג)

והנני חוזר בקצרה על יסוד הכשר המקוה בגינות שקבעו ולבסוף חקקו על מה שיש לנו לסמוך שלפע"ד כל הראשונים ז"ל והאגודה ז"ל הנ"ל עומדי' בשיטה שביארנו לעיל דפלוגתא דר"א ורבנן במחובר אינו מצד תלוש ולבסוף חברו שבבנין גמור מודו רבנן לר"א ופי' האיבעי' דאצטרובל כמו שפירשנו אליבא דהתוס' ובפרטות באר היטב ולא נמצא מי שיסתור זה כ"א הרשב"ם ז"ל ואעת שנמצא לו חבר הוא בעל משמרת הבית שער שהובא כפי' הרשב"ם אמנם עכ"ז אנכי על משמרתי אעמוד בדעת הרשב"א בענין המקוה שבגג כי כבר נראה בהרבה מקומות

הפוסקי' דס"ל דבית הוי כקרקע לענין. שומרי' כמש"ל שאינו בעל המחבר עצמו ולאו הרשב"א חתים עלה ומשם ג"כ יש לנו תניא דמסייע רבינו הרא"ה ז"ל שלפרושינו אין מקום להשגת מ"ה עלי' ע"ש) והרי לרשב"ם בלא"ה מקוה זו כשרה שהרי איהי פסק כר"א כמו שהובא בסוף דבריו בשם ר"ח מראי' דאגביי' מאצטרובל וא"כ ממ"נ כשר. ולפע"ד גם הר"ח ז"ל שהובא רשב"ם ז"ל בסוף דבריו לפסוק כר"א אינו מוכרח שיפרש כפי' רשב"ם בהקל איבעי' דאיצטרובל וגם הוא נראה שמפרש כפי' תוס' ורוב הראשונים דהאיבעי' הוא מצד המחובר לקרקע אי הוי כקרקע או לא ואי עודו כתלוש ול"מ לי' החבור כמו בדף לרבנן וממילא דדינו גם לבע"ח כמטלטלי' והכריע דהלכה כר"א וא"ש טובא ראייתו דלענין גוף הדין אי מחובר הו"ל עתה כקרקע ל"ל לחלק בין נביאות חוב לשומרי' ובין להכשר וטומאה ולא שייך מ"ש לעיל א"י לחלק מצד תלוש ולסוף חבור. וזה ברור:

ובאמת שאף שכ' לעיל אות א' דלדברי הפוסקי' דבית דינו כמטלטלי' לענין שבועה נסתרו דברינו דלעיל מ"ש לחלק בין מכר וכה"ג לענין תלוש ממש ולבסוף חברו עתה חוזרני לומר דאף הפוסקי' הנ"ל ובכללם הרב בעל העיטור שממנו מקור מוצא הדין בח"מ סי' צ"ה אין כוונתו כלל מצד תלוש ולסוף חברו ולא מטעם זה אתי' עלה דא"כ הו"ל לאתוי' טפי דין דמשתחוה לבית ומימרא דרבא פ"ק דחולין. אמנם הוא הדבר אשר דברנו דמצד תלוש ולסוף חברו לא שייך כלל לדון בשומרי' וכה"ג (ומה דנקט שם בלשונם אבל תלוש ולסוף חבור קיי"ל כרבנן כוונתו שאין גדולי קרקע מעיקרם דזה הוא פלוגתא דר"א ורבנן ואינו שייך לר"א ורבנן) אבל עיקר כוונתו מצד סברת חכמים דמחובר אינו כקרקע ועדיין תלוש הוא ולכן שפיר שייך כן אף בשומרי' ושבועה וס"ל דפלוגתא דרבנן אף בקבועות ועד"ז סובבי' כל הפוסקים העומדי' בשיטתו:

ומעתה יש לנו יסוד חזק להשען עלי' למה שביאר הרב הש"ך ז"ל דברי בע"ה דמודה בבית ודברי' נכונים ומוכרחי' לכאורה בבע"ה עצמו שהרי דחה ראיית ר"ח מאצטרובל דמשום דקבוע ומכ"ש בית גמור וא"כ עכ"פ במקוה בבנין עכ"פ לא גרע מאצטרובל דמודה בי' הבע"ה דהוי כקרקע (אלא שיש לפרש דברי בע"ה אולי כוונתו על דרך אחר בדחי' ראייתו של תוס' ז"ל. ובאמת שבעיקר דחוי' זו י"ל דתוס' ורשב"ם ס"ל דא"כ הו"ל למיפשוט מינה בעיא דאצטרובל והרי נשאר בתיקו) ועיי' גם בבע"ה בדין מצרנות דף ק' ע"ד במכירה שכ' בשם רב שרירא שמשמע לכאורה דלא כהש"ך ז"ל וכדעת הרב בהגה ויש לדחות וצ"ע. וגם לדעת רמ"א משמע דגם בבית אינו מודה הבע"ה) ומ"מ יש לנו יסוד להכשיר עפ"י דברי הש"ך שם בכוונת הבע"ה והסכים עמו שם האו"ת דבבית כ"ע מודים שהוא מוכרח מהך דאצטרובל ע"ש א"כ כיון דהו"ל כקרקע לרבנן דכשר לטבול בו בלי פקפוק:

ומה שביארנו דלכ"ע מיהת מצד תלוש ולסוף חבור ליכא דבר זה לפע"ד יתד שלא תמוט הוא כמעט מכל גדולי הראשונים הנ"ל (זולת הרשב"ם ובעל מש"ה) והוכרחנו כן מדברי התוס' חולין וכ"ה בריטב"א שם. והוא ג"כ דעת הרא"ה בבד"ה ושאף החולקי' בבנין דלא הוי חבור לרבנן אבל מודי' שאין לדון בכל כה"ג מצד תלוש ולסוף חברו וכמ"ש ואין להאריך. יעיי' מה שאכתוב לקמן בזה או' ט"ו:

(יד)

ולא נשאר לנו סתירה מבואר עוד לדברינו כ"א מהך שהביא מעכ"ת לנו הך ירושלמי דע"ז לירושלמי במס' שבת דפריך לרב דמשתחוה לבית אסרן מהך דשוקת שקבעו ולסוף חקקו דלא הוי כלי ולפי דברינו הרי החילוק מבואר ומאי פריך לרב והוא לכאורה סתירה עצומה:

ואומר אני אם לא הי' הירושלמי כ"א סתירה לדברינו לא מלאנו לבי לפרש פי' אחר מכפי המובן מפשוטו אא מפרשי הירושלמי ז"ל. גם אינו אנו אחראי' בזה כ"כ להסכים דברי הירושלמי שהרי י"ל שהראשונים לא חשו לפסוק להיפוך לפי מה שנראה מוכרע מסוגי' הש"ס דילן:

אבל אני אומר כי דברי הירושלמי צריכי' ביאור והבנה כי לפי הגירסא שלפנינו והבנה הפשוטה דק' לי' על דינו של רב גבי משתחוה לבית משום דתלוש ולסוף חברו הוי כתלוש ומשום מולח דקבעו ואח"כ חקקו ל"מ התי' מחוסר הבנה כע' מה דמשני התם רב פתר לה סתותן של אבנים זה גמר מלאכתן (כ"ה הגירסא בשבת ובע"ז הגירסא רב פתר לה כר' יוחנן) והפ"מ ז"ל כ' לפרש דלא אסור אלא כשעבד להאבנים ואח"כ בנה וכו':

במחכ"ת דברי' תמוהי' מאוד דא"כ במסקנא חזר בו רב מכל דינו דכה"ג ס"ל דאסור משום שנעבוד בתלוש כמבואר בש"ס דע"ז. ואין זה תי' מספיק לדברי רב כ"א דחוי' גמור:

אמנם הרב בעל קרבן עדה ז"ל כ' סתם דכה"ג הוי חקקו ולבסוף קבעו וגם זה לא נדע כוונתו שהרי השתחואה הית' בשכבר בנוי' ומחובר ומה לנו לסתות האבנים שהי' קודם שנעבד:

לכן לבי אומר לי שהקו' בירושלמי באופן אחר וזה יבואר עפ"י הסוגי' הש"ס שלנו בע"ז דף דרב אמר השתחוה לבית אסרו ופריך עלה ממתני' והא אנן בנאו תנן ומשני ה"ק בנאו אעפ"י שלא השתחוה השתחו' אעפ"י שלא בנאו וכ' שם הרב בעל ת"ח ביאור הסוגי' דפי' הש"ס הכי קאי דבלא רב הוי מפרשינן דאין אסורה עד שתעבוד והכי ס"ד דמקשין ומיני' הוא דפריך דע"כ לפי המשנה אינו אוסר בהשתחוה לחוד דאל"כ ל"ל בנאו ואהא הוא דמשני דמיירי בלא השתחוה ע"ש כי דברי' נכונים (ויעיי' בתשו' שאח"ז מה שהבאתי עוד סמוכי' לזה מדברי התוס' דף ע"ת ע"א ד"ה גידעו וכו'):

ומעתה הא בהא תלי' דרב הוא דחדית לן דהשתחוה לחוד נאסור ומתני' מיירי בבנין לחוד ונאסר ותרתי קאמר וכן העתיק בפ"מ שם תרתי. ואולי הי' עוד הגירסא בירושלמי מפורש תרתי מילי דרב כמו למסקנת הש"ס דע"ז וזה הוא דק' לי' להירושלמי לפי דינו דרב ופירושו שבמשנה בנאו מיירי שלא השתחוה ובי' ג"כ אמרינן דתלוש ולסוף חברו הוי כתלוש. וכבר כ' לעיל בדרך השני בדעת הרא"ש ז"ל דלא אמרינן תלוש ולסוף חבור הוי כתלוש אלא בגוונא שלא הי' צריך איזה תיקון בגופו שיחול עליה איסור זה קודם שנתחבא. אבל אם הי' צריך איזה תיקון ולא נעשה כ"א אחר חבורו בהא לא אמרינן דדינו כתלוש שזה הוא עצמו החילוק בין חקקו וכו' ובין קבעו וכו'. ולפ"ז במשתחוה ניחא דנאסר שהרי גם מעיקרא הי' חל עלי' איסור ע"ז כשהי' עצים ואבנים כיון דהשתחוה להן ודינו כן גם במחובר. אבל עיקר קו' הירושלמי מהא דאסרינן בבנאו אפי' לא השתחוה ומשמע לי' דנאסר משום שנגמור מלאכתו לאיסור ע"ז וס"ד דאין גמור מלאכתו כ"א בשכבר שקעו בבנין וא"כ הרי כבר בשעת גמרו נעשה מחובר והו"ל כקבעו ולבסוף חקקו דהו"ל כמחובר משום דחקוקה במחובר וע"ז תירוץ רב פתר לה סתותן של אבנים זה גמר מלאכתן ומשו"ה בנאו אסור דגמר מלאכתו בתלוש וא"ש דינו בבנה וזה לכ"ע אבל במשתחוה לבית האיסור משום תלוש ולבסוף חברו וכדינו דלעיל בהא לא קשי' לי' בלא"ה דל"ד לקבעו ולסוף חקקו כדפרי' לעיל:

וזה ברור למעיין ועודה על האמת ומורגל בדרך לשון הירושלמי וממילא דסייעתא נמי איכא לדברינו ע"פ פי' זה. ודו"ק:

(טו)

והנה כל מה שנתקשה האחרונים ז"ל נתישבה בס"ד לנכון אמנם אחת מה שיש לעמוד ע"פ דברינו בסוגי' והוא דניהו מה דפריך במסקנא א"ה חקקו וכו' ולסוף וכו' נמי ולא מחלק בהכא דחקקו ולבסוף קבעו ל"מ משום דהו"ל כתלוש ולבסוף חברו דלא שייך לפלוגתא דר"א ורבנן למה שביארנו ודין זה לא שייך בטומאה כ"א בשאובה וכמש"ל (ואף דא"ל דזה הוא באמת שינוי הש"ס שאני התם דאיכא תורת כלי בתלוש א"ט דקארי לי' מאי קאר' לי') די"ל דהכי קאי קו' הש"ס. כיון דמתוקמי לרבנן והא לדידהו מחובר לקרקע אינו כקרקע גם בשעת חבורו והו"ל עדיין תלוש גם בקבעו וכו' ואפ"ה אקילו גבי שאובה א"כ הרי הוכשיר גם תלוש מה לי' חקקו וכו' ומשני לי' דאפ"ה לא רצו להקל כ"כ. וי"ל דבאמת חמור טפי לפי שהוא תלוש לד"ה ובדין מחובר עכ"פ דעת ר"א דהוי כקרקע וכמש"ל ומודו לי' רבנן במילתא דרבנן אבל בתלוש כזה י"ל דלא הוי כתלוש גמור ולא רצו להקל ויהיה איך שיהי' בכוונת הש"ס אבל עכ"פ אין מקום קו' ממסקנא:

אבל אי קשי' הא ק' שהרי הו"מ לשנוי' באופן מרווח דהך ברייתא דצינור אתי' כר"א דהוי כקרקע ואפ"ה בחקקו ל"מ דהו"ל תלוש ולבסוף חברו ובטומאה דלא מפליג בין תקנו ולבסוף קבעו משום דהתם לא שייך דין תלוש ולסוף וכו' כמש"ל באריכות ולא הוי צ"ל דאקילו רבנן בשאובה וזה הוא דקדוק עצום לכאורה. ועכ"ז אין דעתי לדחות דברים ברורים ע"פ קו' זו ונוכל לומר דרצה לאוקמי כהלכתא ועיי' בנו"ב סי' ק"ט שכ' עד"ז לפי דרכו וגם י"ל כיון דסוגי' חליקות הן בכל דין תלוש ולבסוף חבור לענין הכשר וטומאה כמ"ש התוס' בשמעתי' וכ"כ הריטב"א בחולין דסוגי' זו אזלא כרבא בדין הכשר זרעים. ולפום שיטה זו רק בע"ז דינו כתלוש ולא בעלמא ומטעם שכ' שם הר"ן ז"ל וכיון דאיבעי' דאצטרובל שבסוגי' זו ס"ל כרבא מכ"ש דנוכל לומר דבסוגי' דכאן לא רצו להחלוט להיפוך דהו"ל כתלוש לכן מוקמי כרבנן ולמסקנא באמת נוכל לאוקמי כד"ה. ומצאתי בס' באר יעקב שכ' בשם מוהרח"ש ז"ל שיישב דברי הטור וראש מקושי' דכולו שאוב דאוריי' דלמסקנא א"צ לשינוי דכאן ואין ספרו ת"י אולי כוונתו על דרך זה (והי' עוד בי' מרווח לשון הרא"ש ז"ל בתשו' כלל ל"א סי' א' במ"ש ראי' מצינור לחליקו בדין גיגות בין קבעו וכו' מההוא דשוקת דהיינו לפי דרך זה דגם בדאורייתא מקלינן בהכי כמו בשוקת) ואין רצונו להאריך בזה הנ"ל לפי שעה ועוד חזון למועד להרחיב הדברים אי"ה ודו"ק:

(טז)

ועתה נחזור לעניננו הנה יגענו עד כה בס"ד להעמוד דברי הראשונים במה שהוכשרו לטבול במקוה שקבעו ואח"כ חקקו דהוי דאורייתא מטעם שביארנו דהש"ס לא מחלק בהכי אלא בצינור מטעם דקיי"ל כרבנן אבל בבנין קבוע ובפרט בטמון בארץ גם רבנן מודו דהו"ל כקרקע. וכמש"ל באורך:

אך עוד לא הונח לנו מה שנתקש' מצינור למ"ד כולו שאוב מה"ת שהרי דבר זה הוא עצמו פלוגתא דר"א ורבנן ובהא וודאי משמעות הסוגי' לא סמכינן להקל כ"א בשאובה דרבנן ולפרש דבריהם דמיירי ג"כ בצינור בבנין קבוע גמור דוחק הוא בעיני:

ואמנם ארווח לן בכל פלפל הנ"ל שיש מקום לקיים דברי הגאון בעל עצי אלמוני' ז"ל שרצה לחדש מדעתו דבחקקו נמי אינו אלא חומרא דרבנן והרב בעל נו"ב דחה דברי' בשתי ידים והיינו מהך דמשתחוה לבי' אסרו אבל לפי דברינו הנ"ל יש לקיים דברי'. ובנטי' קצת מדרכו דהיינו דפלוגתא דר"א ורבנן אינו אלא מצד חומרא דרבנן כלומר דמה"ת גם רבנן מודו לר"א דכל מחובר לקרקע וכו' אלא מדרבנן אחמרו ולא אחמרו בשאובה מטעם שכ' הרב ז"ל אבל בעלמא תלוש ולבסוף חברו וודאי הוי בתלוש מה"ת. אלא דהכא בקבעו וכו' לא שייך לדון משום תלוש ולסוף חברו מטעם שנתבאר לעיל או'.. בדברינו ובזה אין מקום סתירה מבוארת עוד לדבריו וכ"מ דלפי דברינו עכ"פ חקקו ולבסוף קבעו וודאי דהוי פסול מה"ת משום תלוש ולבסוף חברו ודו"ק

אלא דאכתי דרך ריחוק הוא וגם יש לפקפק מסוגי' דפ' מרובה דף ס"ז דרצה למיפסול בקבעו וכו' משום שינוי השם ומשני שאובה דרבנן א"כ בשאובה דאוריי' ליפסול משום שינוי' השם וממילא דאף בצינור קבעו ל"מ משום שינוי השם ודו"ק:

ובאמת גם על טבילה בתוך הכלי שהצדקנו דברי הראשונים קשה כנ"ל ועדי בשחק נאמן כי עמדתי ע"ז כבוכי עשתונות מסוגי' הנ"ל כמה שבועות ואח"ז בא לידי ספר באר יעקב הנ"ל ומצאתי שעמד ע"ז ג"כ. ואמנם בגיגות וכה"ג י"ל דלא שייך כ"כ שינוי' השם כיון שנקבעו בבנין שם מקוה או בנין עלי', אבל בצינור הו"ל שינוי' השם כמבואר בש"ס וא"כ לא יועיל גם תירוץ הרב בעל ע"א ז"ל. מיהו לשיטת הסוברים דכולו שאוב אינו מה"ת כ"א במקבל טומאה יש לחלק קצת דל"מ שינוי השם לפוסלו מה"ת לפי המבואר שם באסיפת זקנים בב"ק אלא הרא"ש והטור לא חלקו (ובאמת לשונם צ"ע קצת שנשענו בפסק זה על הר"ש ז"ל והרי הר"ש מחלק בהכי ולא הזכיר זה מדבריו לחלק) ולפי שכ' שם הרב ב"י הנ"ל בשם הגאונים דקושי' הש"ס למ"ד שינוי החוזר קני א"ש גם בצינור ואין להאריך יותר ודו"ק:

(יז)

כללן של דברים בענין הכשר טבילה בתוך מקוה שקבעו ולסוף חקקו. יש לנו יסוד חזק להשען על רוב הפוסקים דנראה מדבריהם בבנין גמור מודו רבנן לר"א וכמו שביארנו בארוכה באו' ו'. וגם מצד תלוש ולסוף חברו יש מקום חשוב לדון דלא דיינינן לי' כתלוש לפי מה שביארנו לעיל אות י"ג וי"ד ויע"ש היטב. גם מצד שינוי השם אין לנו הכרע לחוש לו וכבר כתבנו דמסוגי' הש"ס דב"ק אין לנו הכרע כ"כ גבי צינור ע"ש אות ט"ז אבל לעשות מקוה ע"י צינור וכה"ג בכולו שאוב כבר כתבנו דבזה ראיית הרב הגאון ז"ל מב"ב כראוי מוצק דבפסול דאורייתא הו"ל כתלוש. ובההוא עיקר פלוגתא דר"א ורבנן ואנחנו לא מצאנו דרך אשר יכשר בענינו לחלק קושייתו וגם צדדנו בזה באות ט"ז שיש מקום להעמיד דברי הגאון בעל עצי אלמוגים ולנטות מדרכו במקצת ולומר דפלוגתא דרבנן אינו אלא מדרבנן אינו יסוד מוסד וגם נשאר לנו פקפוק מצד שינוי' השם ומפאת סוגי' דב"ק:

ואולי הוא דעת הגדולי' שהביא מוהרי"ק בתשו' שחששו בצינור שנקבי' הנעשים מצד החקבנין אחר הקביעות וע"ד שפירש הגאון בתשו' הנ"ל דף.. כי שדעתו רחבה מדעתינו זולת זה אם כי עוד לנו דברי' בגו ובפרטו' על דברי האגודה הנ"ל באו' י"ב עוד השאר לנו פלפול על מ"ש הטו"ז להשיג מצד ספק דרבנן ואנחנו יש לנו בזה הערה חדשה ונוגע לפלפול האחרונים בענין ס' דרבנן באיתחזק איסורא וכעת ק' עלי האריכות (ובפרט דעיקר קושייתו לק"מ דהא עכ"פ לכתחלה אין נוטלי' לידים בכה"ג ויעיי' בב"י סי' ק"ס בזה) וע"כ דברי מעטי' בזה ועוד חזון למועד להרחיב הדבור אי"ה לעת מוצאו והי' בזה שלום מאד"ה ובגוף הענין דהרב השואל ני' בנידון פלומפ"ף עיי'.. שכ' בשם הגאון מוהר"ח אופענהיים לאסור יעיי' בתשו' פנים מאירות ח"ב סי' קפ"ב פלפול בזה ואין רצונו להכריע:

(פסקי הלכות מתשובה הנ"ל):

ועתה אבאר על סדר מכתבו דכת"ר ויען כי דברי מועטים ע"כ לא רציתי להפסיק בין הדביקים בגוף התשו' להטריד ולבלבל המעיין:

א במ"ש כת"ר לבאר בריש דבריו דברי הר"ש ז"ל בפ' מקוואות משנה להצילו מקו' החזיר הנה דרך ישיג לו לפי קו' וחומר התמוי' שבדבריו:

אמנם מ"ש כת"ר בסוף דבריו להוכיח דהר"ש לא מטהר משום מחובר קרקע לחוד ולאו אהאי טעמא סמך דהא אין קיי"ל כרבנן דמחובר לקרקע אינו כקרקע הנה כבר הבאתי לעיל חבל נביאים וגדולי הראשונים ז"ל שכתבו בכמה דוכתי' דמחובר לקרקע כקרקע לענין טומאה ועמש"ל או' ב' ומבואר עוד בדברינו אות וי"ו דלאו כללא הוא אלא דאיכא מידי דמחוברים וקבועים בבנין גמור דגם רבנן מודו לר"א וכמו שנראה מדברי הרא"ש בתשו' כלל ל"א והתשב"ץ ושגם מצד תלוש ולבסוף חברו לא שייך לדון בטומאה והכל מבואר בפנים. גם מה שנראה מדברי כת"ר דהרמב"ם ז"ל מחלק בענין מחובר לקרקע בין כלי מתכת לשאר כלים עד הנה לא מצאתי מבואר ומהך דשוקת שהביא כת"ר כבר כתבנו מה שנראה לנו לחלק בזה:

ב מ"ש מכת"ר להשיג על מי שכ' דחקקו ולסוף קבעו לא מיפסל רק מדרבנן בזה הנכון כדבריו דחקקו וודאי פסול מה"ת ואף למ"ש באו' ט"ז דאפשר לקיים דרכו של הרב בעל עצי אלמוגים ז"ל ועכ"ז כבר ביארנו שם דהיינו דווקא בפלוגתא דר"א ורבנן במחובר לקרקע אבל בדין תלוש ולבסוף חברו וודאי דהוי מה"ת (וכיוצא בזה השגתו על בעל מרכבת המשנ' ז"ל בפ"ו ממקוואות מ"ש שם לדון אם ניקב הכלי ופסלו לאחר חבורו אי מהני אף שבעיקר דינו הנכון כדבריו דלא איכפת לן אם נעשו ביטל הכלי אף במחובר ולדעתי פשוט הוא שהרי כיון דמהני בתלוש ה"ה דמהני לאחר חבורו דאף דהי' שם כלי עלי' בתלוש מ"מ הרי נתבטל וא"כ הו"ל הסתימה כקבעו ואח"כ חקקו. אבל עה שנראה מדבריו שם דבתלוש ולסוף חברו תלוי' בפלוגתא דר"א ורבנן ליתא לפענ"ד כמ"ש באריכות בפנים) ואף בפלוגתא דר"א ורבנן לא נתחוורו דברי הרב אצלי שיהיה פלוגתתם משום חומרא דרבנן ואין לו הכרע:

ג ועל ראיית מעכ"ת ני' מתך דשוקת כבר כ' בפנים שכבר הביאוהו ראשונים ז"ל ואין לנטות ימין ושמאול דקבעו ולבסוף חקקו מהני גם בדבר תורה וסוגי' דב"ב ישבנו לפי דרכינו שאין ענינה לכאן בקבעה ובבנין גמור וא"צ לכפול הדברים

ד גם דברי הירושלמי שהביא כת"ר הנה דעתינו בביאור לשון הירושלמי כבר כ' באו' י"ד ואם הוא כנגד פי' המפורשים ז"ל הרואה יבחר ויקרב הנרצה לו לפי אמתת הענין:

ה וע"ד הנוגע לנידן הפלומ"פף שהזכיר מעכ"ת הנה אף למסקנתינו לקיום דברי הראשונים ז"ל בענין טבילה בתוך כלי שקבעו וכו' הנחנו עדיין בצ"ע בצינור בכולו שאוב שבזה הסוגי' דב"ב סותרת ואין לנו כ"א יישוב קצת עפ"י דרכו של בעל עצי אלמוגים ז"ל וע"ד שכתבנו באות ט"ז והוא דרך רחוק בענינו אמנם אם הוא קבוע בבנין גמור הדר דינא דדמי לגיגות שהובא בטור ורא"ש ז"ל. ונשאר לנו עוד פקפוק מסוגי' דב"ק דף ס"ז מצד שונוי השם דמשמע דבדאורייתא חיישי' לי' ואין לנו להשען עוד כ"א על הגירסא שהביא הרב בעל באר יעקב ז"ל בשם הגאון ר' שכנא ז"ל דצינור הוי שינוי החוזר ולדידן ל"מ שינוי החוזר. (ובשגם כי י"ל בפלוע"פף לא הוי שינוי השם. וצ"ע בזה) ולמעשה צ"ע זולת זה ביתר דברי כת"ר אחר אשר שיסוד ההכשר לא נתברר אצלי מטעמי' הנ"ל לא שמתי לבי לברר שאר הסניפים שהזכיר כת"ר וגם אין הזמן גורם מרוב טרדותי והי' בזה שלום:

תוכן העניינים

שות מבעל טיב גיטין חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה