שות מבעל טיב גיטין חלק א· רבי צבי הירש הלר
תשובה ג · (ח)
ובזה מבואר היטב מה שדן רבינו הרא"ש ז"ל וכן שאר הראשונים בהכשר הסילונות המחוברים בקרקע בבנין גמור שנתבטלו אגב הקרקע לענין טומאה בפשיטות גמור. ולא הזכירו פלוגתא דר"א ורבנן במחובר לקרקע גם לא מהך דרב דמשתחוה לבית אסרה והיינו כדפרישת דס"ל דפלוגתא דר"א ורבנן לא שייכא בבנין קבוע למחובר. ואף לרב דהו"ל כתלוש אף בכותל בנין. מ"מ מודה דהו"ל כקרקע אלא דלא הו"ל כקרקע מחובר וכיון שהוא תלוש ותפיסת יד אדם בו. אמנם כ"ז לענין ע"ז דתלוי' עיקר שריותא דקרקע מצד חבור ולא מצד אחר ובקרקע תלושה נמי שייך איסור ע"ז וכמש"ל במחלוקת ר"י והטור. אבל הכא לענין טומאה דהקרקע מצד עצמה אינה מקבלת טומאה ואף למ"ד תלוש ולבסוף חברו גם בקרקע עולם שייך פשיטא דאין עולה על הדעת שמקבל טומאה אחר חבורה. (והרי אפי' כלי אדמה אין מקבלי' טומאה) וא"כ א"צ המחובר בו כ"א שיקרא עלי' שם קרקע ולא איכפת לן בתלוש או במחובר ואין לנו לדון כ"א אם מועיל החבור להיות כקרקע וכיון שבדבר שקבוע בבנין מודו רבנן לר"א דהוי כקרקע וטהור וכמש"ל. וזה שכ' הרא"ש דכל המחובר לטהור כלומר שאין כאן לדין אלא אם מועיל חבור גם בקרקע והיינו פלוגתא דר"א ורבנן ואם הוא חבור גמור וודאי מהני וז"ב. ועמ"ש לקמן ע"ד הרא"ש שבכלל זה סי' א' לענין שאיבה וממילא דלא ק' ג"כ מה שהקשינו לעיל מאונקלי שבכותלי' וכן מהך דדף של נחתומין שקבעו בכותל דחזינן דהכותל הו"ל כקרקע והרי במשתחוה לבית ל"מ אף כותל בבנין דלמ"ש הדבר נכון ע"ד שכתבנו דבזה אין חלוק דהו"ל כקרקע אלא במה דגם שם קרקע ל"מ אלא מצד היותו הקרקע עולם מחובר מעיקרא וכל כה"ג דהי' תלוש הרי הוא כדין קרקע תלושה ול"מ החבור לעקרו שתלוש ממנה וכ"ז במידי דאיכא נפקותא בין מחובר מעיקרו לתלוש ואח"כ מחובר. אבל לענין טומאה דתלו הכל בשם קרקע וכיון שכן ודאי דכותל בנין לכ"ע הו"ל כקרקע אף לרבנן וכמ"ש. ומשו"ה כל המחובר בו נידן נמי כקרקע שלא לקבל טומאה וכמש"ל. ועיקר פלוגתא בקביעת הדף וכה"ג דלא הו"ל קביעת גמור אבל הכוחל וודאי כקרקע יחשב לכ"ע ודו"ק
ומזה הכרח גמור למ"ש הראשונים הנ"ל דפלוגתא דר"א ורבנן ליתא אלא בדף וכה"ג אבל בבנין קבוע מודו דאל"כ הרי הכותל עצמו אינה כקרקע כלל לרבנן. אכתי הדק"ל בסוגי' דב"ב דמה מוכיח מדרבנן דלא מפליג בין תקנו ולבסוף קבעו שהרי הכותל גופא אינה כקרקע לרבנן וע"כ דבכותל בנין וודאי מודו רבנן לר"א דהוא כקרקע אף דהו"ל כתלוש וכמ"ש למעלה. וממילא דכל דברינו מוכרחים דפלוגתא דר"א ורבנן ודין תלוש ולבסוף חברו הם שני ענינים ולא קרב זה אל זה וזה ראיה שאין עלי' תשובה ועל יסוד זה עצמו בנו' גם דברי האחרונים ביו"ד סי' קצ"ח סעי'. ובראשם הרב מוהר"ם פאדווי בתשו' שלמדו זכות על מנהגם של ישראל על מקוואות הבנוין בנסרים שרצו לערער אליהם מטעם דמקבלי טומאה והרב ז"ל כ' לדון שהם בטלי' לגבי קרקע מטעם כל המחוברי'. והרב בטו"ז עוד פקפק מסוגי' דב"ב דקיי"ל כרבנן דר"א. אבל באמת כל דבריהם נכונים ואדרבה סייעתא איכא מדחזינן בפשיטו' דעכ"פ הכותל גם לרבנן הו"ל כקרקע אלא דפליגו אי המחובר בו ג"כ הוי כקרקע וע"כ דבבנין גמור בקביעות לא פליגו וגם מצד תלוש ולבסוף חברו כבר כתבנו דלא שייך גבי טומאה ומנהגן של ישראל תורה היא:
ובזה א"ש גם דברי הפוסקי' שהכריע הש"ך בסי' צ"ה כמותם לענין שבועה שומרין וכן לענין קנין דהו"ל כותל בית כקרקע אף דבע"ז קיי"ל דהו"ל כתלוש וכבר כתבנו דעכ"פ טעמא בעי לחלק ואמנם לפי האמור ניחא דס"ל דלכל הנהו נמי לא בעינן אלא שיהי' שם קרקע עלי' וכל כה"ג בקרקע עולם אם נתלשו ולבסוף נתחבר וודאי דכקרקע יחשב לכל הכהו מילי (ואף לדעת ר"י שבטור יו"ד סי' שמ"ד) והרי אף בעציון נקוב דינו כקרקע לענין קנינים וכל כה"ג כמבואר בח"מ סי' קצ"ח וגיטי' כ"ב. ומכ"ש חבור כה"ג בארץ וממילא דגם הכותל כיון דמחובר עתה לקרקע כקרקע הוא והרי עתה עכ"פ הוא מחובר דעכ"פ שם קרקע עלי' ובכל הנהו דינו דשימרי' ושבועה וכמו שהוכחנו מב"ב דלענין מכר קרקע דנכלל לכ"ע בכלל מכר הקרקע אף לרבנן ומשו"ה אף למאי דקיי"ל דמשתחוה לבית אסרה מ"מ כאן דינם נכון למוכרע. וכמו שהעלה הש"ך והוא נכון ושהסוגי' מוכרעת כדבריהם עפ"י דברינו שלמעלה ודו"ק:
ועמש"ל או' י"ג לדעת שאר פוסקים דפליגו שם ולא מחלקו כנ"ל והרשב"ם מכללם בבעי' דאצטרובל שלפי שיטתם קשי' טובא הא דאונקלי ודדף של נחתומין דהמשמע דהכותל כקרקע יחשב עי"ש. ושעכ"פ מודי' בהכשר מקוה בגיגות שקבעו ולסוף חקקו מטעם אחר עיי"ש היטב: