אור ברסלב

שות מבעל טיב גיטין חלק א· רבי צבי הירש הלר

תשובה ג · (ז)

(ו)

אלא שהדברים צריכי' עוד ביאור שהרי למה שביארנו דבדין תלוש ולבסוף חברו ל"מ אף קביעות גמור א"כ עה יועיל כה"ג דמודו להו רבנן לר"א דהוי כקרקע מ"מ הרי דין תלוש עלי' משום תלוש ולבסוף חברו וע"כ דלא הוי כקרקע:

ואומר אני שאין זו סתירה. ואף מ"ד תלוש ולבסוף חברו הוי כתלוש ומשתחוה לבית אסרה לא יחלוק ע"ז דהו"ל בית כקרקע ע"י חבורו עתה אלא דס"ל דהו"ל כתלוש היינו במילתא דאף בקרקע אין דינו חלוק משאר דברים כ"א מצד היותו מחובר לא מצד שם קרקע עצמו אלא מצד שהוא מחובר והקרקע עצמו משתנה דינו אם יקרא תלוש כמו בע"ז גם בית הו"ל כתלוש. כלומר דניהו דהחבור משוה שם קרקע אבל הרי היא כקרקע תלוש לכן בע"ז דהקרקע אינו נאסר הוא מטעם שהוא מחובר וכשהי' תלוש מתחלה ס"ל לרב דגם דינו כתלוש אף שנתחבר אח"כ ולא עדיף מה שמחובר לקרקע מקרקע עצמו. ולא מיבעי' לשיטת רבינו ישעי' שהובא בטור יו"ד סי' שס"ד לענין קבר דג"כ אינו נאסר אלא במחובר בקבר בנין ומשום תלוש ולבסוף חברו וכמו בע"ז כמבואר בסנהדרין דף ע"ז ע"ב. וס"ל לר"י דבקרקע עולם אינו נתלשה וחזרה ונתחברה דאסור דמשום תלוש ולסוף חברו וכן דעת כמה ראשונים. ועיי' בש"ג פ' נגמר הדין. עיי"ש. שהעמיס כן בדעת הסמ"ג ז"ל ורצה לנטות כן דעת הרמב"ם וכן דעתו נוטה והמרדכי בשם ר"י במגילה ס"ל ג"כ כן דלדדהו וודאי גם בע"ז בכה"ג אסירה הקרקע וא"כ הרי לפנינו דבקרקע עצמו שייך דין תלוש ולבסוף חברו א"כ גם בית אף דהו"ל כקרקע דינו כקרקע כתלושה ולא עדיף מינה אלא אף לפי דעת הטור שחולק שם וס"ל דבקרקע עולם אף תלוש ולבסוף חברו לא נאסר מ"מ הרי באמת טעמא בעי שהרי אינו חולק על דינו של ההר"י להתיר בתלוש ולבסוף חברו אלא שכ' שלא מצינו כן בקרקע עולם ע"ש ונראה טעמא דס"ל דלא שייך הך מילתא דתלוש ולבסוף חברו בעפר וקרקע עולם דדבר זה שייך דווקא בדבר שנתחבר ע"י בנין. וכל א' דבר בפני עצמו אלא שמחוברים זה לזה וניכר שאינו מתולדת הראשון רק נתחבר ע"י אמצעות דבר אחר המחברו. וזה דאמרי' ולבסוף חברו אבל עפר וקרקע עולם כשחברו יחד לאחר חבורם נעשו כגוש אחד ממש והקרקע עולם וחבורו כקרקע עולם הם שהרי לא הי' מחוסר אלא חזרה למקומם וכשחזרו למקומם הו"ל כגוף הארץ וכאלו לא נתלשו כלל ומשו"ה לא שייך דין דתלוש ולבסוף חברו כיון שלא נתחבר באמצעות דבר אחר ואחד באחד יגשו. משא"כ בבנין שאינו כמחובר מעיקרא. זה נראה דעת הרא"ש ז"ל והטור ומבלעדו זאת אין סברא אחרת לחלוק. (שהרי הם אינם חולקים על גוף דינו דתלוש וכו' והו"ל כתלוש בקבר אלא שכ' דלא מצינו דין זה בעפר) ומעתה אף דלדידהו גם בע"ז בקרקע עולם כה"ג שנתלוש ולבסוף נתחבר הוי שרי. מ"מ אומר אני דא"ש הא דמסתחוה לבית אסרה והיינו אף למה שביארנו דרב מודה דהוי כקרקע כיון שקבעו בבנין גמור אלא דהו"ל כקרקע הלושה ולבסוף נתחברה כמש"ל. מ"מ ניחא דאין דינו בהא כקרקע עולם שנתלשה ולבסוף נתחברה דשרי בע"ז. דע"כ לא הו"ל כקרקע אלא במילתא דהקרקע מצד שמה דין אחר יש להם אז גם המחובר נקרא על שמו כמו במכר דתלוי' במה שנכלל בכלל קרקע. וכן בשאובה כמו שנבאר לקמן בשם אס"ז ב"ק דף ס"ז דעיקר תלוי אם שם כלי עלי' או שם קרקע. אבל הכא כיון דבקרקע גופא לא אהני לה שלא תאסור משום ההשתחואה לע"ז כ"א מצד שהוא מחוברת מעיקרא ואף לבתר תלושה אם נתחברה עוד מועלת חבורה כאלו לא נעקרה לשיטת הטור ז"ל. והרי המחובר בו אינו מחובר מעיקרא ודינו כתלוש. לכן המחובר נאסר דאף דע"י חבור קנה לו שם קרקע אבל לא קנה לו שם מחובר מחמת שהוא בצד מחובר. והאי כדינו והאי כדינו. ולא אמרינן אלא המחובר וכו' הרי הוא כקרקע אבל לא שיהי' תלוש כמחובר ואם הי' קרקע תלושה בצד וקרקע מחובר הי' כל אחד נידון כדינו אף אם הי' מחובר בו ולכן משתחוה לבית אסרה. וזו סברא נכונה וישרה מאוד למעיין היטב

תוכן העניינים

שות מבעל טיב גיטין חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה