שות מבעל טיב גיטין חלק א· רבי צבי הירש הלר
תשובה ג · (ו)
ומה ששיירתי אני לעצמי דרך בהבנת דברי הפוסקים הוא לפענ"ד אחר העיון היטב דרך אחר מכל דרכו של הרב ז"ל. ותחלה אומר כי כל ההנחה שהניח הרב ז"ל דמילתא דרב דמשתחוה לבית שייך בפלוגתא דר"א ורבנן אינה הנחה קיימת והרי בכל הש"ס לא מייתי פלוגתא דר"א ורבנן להך דתלוש וכו' כלל. (ולא נעלם ממנו סוגי' דאצטרובל אלא שיבואר לקמן אי"ה או' י"ד) וע"כ שהם ענינים נפרדים וכ"א טעמו בצידו ומילתא באפי' נפשי' דפלוגתא דר"א ורבנן היא על שעת חבורו ממש דאפ"ה לרבנן לא הו"ל כקרקע לא מצד היות כבר תלוש אלא דלא אהני לי' חבורו מצד עצמו לעשותו (ואי פלוגתייהו בכל הדברי' המחוברים אם הוא כמוהו או דווקא כקרקע לא מצינו מפורש ויש לומר לכאן ולכאן וא"מ להאריך ולברר בזה) וכמשמעות לשונם כל המחובר וכו' אינו כקרקע אבל תלוש ולבסוף חברו דשקיל וטרי' בש"ס בכמה דוכתא אין בזה דווקא במחובר לקרקע אלא בכל מחובר שבעולם (שהרי באמת מצינו דין זה גם בשאר דוכתא דלא שייכא בקרקע כמו שן וצפורן לענין שחיטה וכה"ג (אי קרוי מחובר אם לאו הי' מחובר מעיקרא או לא איכפת לן כ"א במה שהוא מחובר עתה וזה דאמרינן התם תלוש ולבסוף חברו כתלוש הוא כלומר שהוליכין על מה שהיה בתחלה ונ"מ לכ"א למילתא כמו שיבואר לפנינו בס"ד. עוד אקדים מה שנלע"ד מדברי הראשונים גם אחרונים הבדל בין הענינים האלה והוא דתלוש ולבסוף חברו דל"מ חבורו נראה מכמה סוגיות הש"ס דל"מ אף חגורו היותר חזק ואף בנין קבוע מסקנת הפוסקים בר' פ"ק דחולין. דהו"ל בית תלוש כמו כותל בנין ולענין הכשר זרעים וכה"ג אף באילן שנטעו פליגו תנאי בע"ז ובבטולו ג"כ פסקו לחומרא כמבואר פ"ק דחולין ואכ"מ להאריך ולבארו אבל פלוגת' דר"א ורבנן דפליגו אי חבור הו"ל כקרקע נראה דלאו בכל ענינים המחוברים פליגו ואיכא מילתא דקבוע דמודו בי' רבנן דחשוב כקרקע ומכ"ש בנין כותל ובית וכה"ג. וראי' גלוי' לזה שהרי עיקר מחלוקתם נובע ג"כ מההוא דמוכר את הבית מה שמכר עמו ובהא ג"כ טעמו משום כל המחובר לקרקע כקרקע והרי בהך מילתא דמכר לא יעלה ע"ד שום ב"א שהבנין קבוע וכותל בנין וכה"ג שלא יהי' נמכר בכלל בית והרי כמה דברי' שמבואר שם דמודו בי' רבנן לר"א א"כ ע"כ בהא מודו רבנן דהוי כקרקע וא"כ י"ל דה"ה בכל מידי דנ"מ בין מטלטלי' לקרקע לענין טומאה וכה"ג ואף דבש"ס דחו שם בסוגי' ומחלק בין מכר לשאר מילי אליבא דר"א משום דמוכר בעין יפה מוכר וא"כ הרי אין להוכיח ממכר מ"מ הרי עכ"פ ס"ד דש"ס דמכר דמי לשאר ענינים וא"כ בס"ד זו ע"כ דגם רבנן במה דמודו במכר ה"ה לשאר ענינים ודינם התלוי' בקרקע א"כ אף למסקנא דמחלק הש"ס אליבא דר"א היינו בדברי' שאינם קבועים דלרבנן במכר אינם כקרקע אבל במידי דגם רבנן מודו לר"א במכר והו"ל כקרקע לכ"ע וודאי קיימינן בסברא הראשונה ומהיכי תיתי לחלק ביניהם בלי הכרע, ודבר זה נהוג בכמה דוכתא בסוגי' הש"ס, וזה ברור:
(ואמת שהרשב"ם ז"ל הרגיש בזה בדף ס"ח ע"א וחליקו שם אינו מובן כמ"ש לקמן או' ..) ומלבד שמילי דסברא נינהו ויש להם הכרע ממקומו עוד הנה זה מבואר בכמה פוסקי'. ואם לא כן לא מצינו ידינו ורגלינו בבהמ"ד שהרי אנן קיי"ל כרבנן ואולם הרשב"א ז"ל בתשו' כלל ל"א סי' ד' ע"ד הסילונות של מתכות הקבועים בארץ כ' שאין לחוש שהם מקבלי' טומאה. חדא משום שנעשו לשמש ועוד שמחוברי' וטמוני' בארץ וכל המחובר לו הרי הוא כמוהו ע"ס שהחליט כן בפשיטות וכ"כ כל הראשונים והרמב"ן בתשו' והעתיק בטוש"ע מבלי חולק ואם הם העלימו עין דקיי"ל כרבנן דר"א בדין מחובר לקרקע אלא שהדברי' מוכרעין דגם בכה"ג רבנן מודו ולא פליגו אלא בצינור וכה"ג אבל במידי דבנין קבוע לא פליגו עלי'. ורבינו תשב"ץ סי' נ"ו ח"ב כתב ג"כ כדברי הרא"ש ז"ל על הסילונות שהם בטלים לגבי הארץ ובתכ"ד סיים דבצינור פליגו ר"א ורבנן וקיי"ל כרבנן ע"ש. וזה ראי' שאין עלי' תשוב':