אור ברסלב
שות לבוש מרדכי חושן משפט › סימן פב בדין אשו משום חציו או משום ממונו

שות לבוש מרדכי· רבי משה מרדכי אפשטיין

חושן משפט · סימן פב בדין אשו משום חציו או משום ממונו

סימן פא בדין והמת יהי' לו לניזק

רב ברכה וחיים לכבוד הרב המאוה"ג מלא דעת ויראת ד' פה מפיק מרגליות נאה דורש ונאה מקיים מו"ה ר' אליקים בעציל נ"י. מ"מ דבריסק. יסלח לי כת"ר בטובו על שלא עניתי עד כה, כי האסף חיא, ועיקר אשר לדאבון לבנו מהמציק הנורא מוכרחים הננו להיות מדחי' התלמידים מבלי לקבלם בהישיבה, וכ"ז יטריד מאד ד' ירחם ויורה דרך.

א) הנה כת"ר כתב להשיג עלי על קושיתי על דברי הקצו"ה (בסי' ד"ש) שכתב לחלק בין אשו משום חציו לאשו משום ממונו לגבי בתר מעיקרא אזלינן, דאם נימא דאף בחץ (אף שאין המעשה בעצם הכלי) אעפי"כ אם בתר מעיקרא אזלינן פטור השני לדברי הרא"ש, וכתב אאם דאם נימא אשו משום חציו אם דלק הבירה ובא אחר ושרפה או הוא בעצמו פטורים על מעשה השני, אבל אם אשו משום ממונו מחויבים, וכתבתי (בלבו"מ ב"ק סי' י"ט) שלא הבנתי זה דמאי חילוק הוא לגבי פטור השני, אם הראשון הוא משום חציו או משום ממונו וכתב כת"ר ע"ז ז"ל, הלא אם אשו משום חציו שפיר שייך לומר בתר מעיקרא אזלינן אבל אם אשו משום ממונו. הרי מ"ט לא ס"ל אשו משום חציו, הלא מפורש בגמ' חציו מכחו קאזלי האי לאו מכחו קאזיל:

כו' וא"כ לא שייך לומר בתר מעיקרא אזלינן כי האש לא מכח המדליק קאזיל, עכ"ד כת"ר.

אכן לפי הנראה קצרתי בדברי, ולא הסברתי היטב קושיתי, וע"כ אפרש מה שלא הבנתי, דהנה הביאור בגמ' (ב"ק ד' י"ז ע"ב) אי בתר מעיקרא:

אי בתר תבר מנא הוא אם דבר העומד להשבר כבר הוא כשבור, משו"ה השני ששובר במקל פטור, דמנא תבירא תבר, אבל אם בתר בסוף אזלינן פירוש דכל זמן שלא נשבר לא מקרי שבור, א"כ השובר במקל שבר כלי שלמה, ולפי"ז בודאי דהאי דינא הוא גם אם הרוח זרק כלי מראש הגג ג"כ יהי' תלוי בזה, אם בתר מעיקרא אזלינן א"כ כבר הכלי כשבור, אם בא אחר ושברו במקל פטור ואם בתר בסוף אזלינן חייב, דלענין השני אם יתחייב אין נ"מ לנו מי הזורק אם הרוח או האדם, אלא דלענין השני נוכל לומר אדרבה היכא דהרוח זרק כלי אז בכה"ג פטור השני ששבר הכלי. אף אם נימא בתר בסוף אזלינן. דהנה הרמב"ן ז"ל הקשה אמאי יתחייב אם נימא בתר בסוף. כיון דאין דמים להכלי, והרי שבר דבר שאין שוה כלום:

וא"כ אף אם בתר בסוף אזלינן היינו שהכלי לא הוי כשבור, עכ"פ דמים אין להכלי ויפטר, ואנכי הוספתי להקשות, דהנה התוס' כתבו דאימתי אמרינן בתר מעיקרא היינו דהכלי כשבור היכא דזרק הכלי (היינו שעושה מעשה בהכלי שעומדת הכלי ע"י הכח שבה עתה להשבר) אבל בזרק חץ (דאין החיסרון בעצם הכלי) אז לכו"ע אזלינן בתר בסוף, והקשתי מגמ' לקמן בדף קי"ז דאמרינן, אם העמיד המסור את הגזלן על התבואה באונס אמרינן מקליא קלי, דאף אם נשא ונתן ביד פטור, אף דהגזלן הלא לא עשה עדנה מעשה בעצם הדבר, וא"כ לא יהי' עדיף הגזלן מחץ, וכן הקשתי מראה אנס כנגדו בדף קט"ו עיי"ש, וע"כ תירצתי את קושית הרמב"ן, דמשו"ה מקרי עדנה יש לו דמים להכלי אם בתר בסוף אזלינן, שהרי לדידי' שוה דמים, שהרי יקח דמים מהמשבר בעדה, והרי היא עומדת לדמים שהוא הזורק ישלם בעד שוי' (ולדברי רש"י שפירש דמיירי בזרק בעל הכלי לדידי' שוה דמים מפני שזה חפצו, וכמדומה לי שהגאון ר' יוסף דוב זצ"ל פירש דברי רש"י בזרק בעל הכלי משו"ה משלם המשבר משום שהוא רוצה בכלי שלו לשברה), ולפי"ז היכא דלא יקח דמים בעדה, אז אף אם בתר בסוף אזלינן יפטור השובר, וא"כ באנסוהו עכו"ם דאין עומד שיקח דמים בעדה, אז מקרי אבוד ומקלא קליא, ולפי"ז היכא דהרוח זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושבר במקל פטור אף אם נימא דבתר בסוף אזלינן ולא הוי כשבור, עכ"פ אין דמים להכלי, ולא דמי לזרק אחד, דאם נימא בתר בסוף אזלינן דלא הוי הכלי שבור אז מחויב השני ששבר במקל משום דשבר כלי שלמה ודמים יש לה שאילו לא הי' שובר השני הרי היתה נשברת מזריקת הראשון, והי' משלם הראשון בעדה, ועתה נטל הוא מהראשון, ודו"ק.

ע"כ לענין חיוב השני שנחייב את השני משום שאין נשברת מכח הראשון, בודאי דלא שייך לומר, ולפי"ז הרי הקשתי בפשטות על הקצות, דאם נימא דאם נדלקה בירה כל הבירה כשרופה דבתר מעיקרא אזלינן, א"כ מאי נ"מ לענין מעשה השני אם חיוב הראשון משום חציו או משום ממונו, היינו אם האש הולך מכחו, או מאמת הרוח, והיינו שהרוח הדליקה, עכ"פ היא כבר אבודה ושרופה, וא"כ אמאי יתחייב על המעשה השני, ובפרט לדברי הרא"ש דאף בחץ בתר מעיקרא אזלינן, אף דהכלי אין שום חסרון עדנה וכאן הוא עדנה בהחץ, והרי חסר עדנה מעשה השבירה, ס"ל כשבור דמי מפני שעומד אח"כ להשבר, א"כ אף אם צריך עדנה הרוח לישא האש, אעפי"כ יחשב כשבור, והרי דברי הקצות הוא אליבא דהרא"ש, והרי כחו הוא בחץ ולא בכלי, ואעפי"כ כשבור דמי הכלי, ודו"ק.

ב) ומה שהקשה כת"ר עלי שכתבתי בחופר בור עשרה ובא אחר והשלימה לעשרים, דעתה שניהם שותפים בהבור, והקשה כת"ר הא בתוס' ב"ק דף י' מדמה מרבה בחבילות לחופר בור עשרה, לא אבין השגתו של כת"ר, דאדרבה גם במרבה בחבילה שניהם שותפים, וכמו שכתבתי בספרי, דדמי בחופר בור עשרה ובא אחר והשלימה לעשרים, לשור של אחד והשני קנה ממנו, דעתה שניהם שותפים, ה"נ במרבה בחבילה שניהם שותפים עתה בהמזיק, היינו בהאש כל אחד לפי מה שעשה לשליש או לרביע או למחצה, כמו בשור דמשלם לפי מה שקנה משום דעתה בשעת ההיזק שניהם שותפים, וכמובן במרבה בחבילה מיירי לדברי הכל באופן שהי' עוד פנאי למעשה ההיזק, דהיינו שיבוא עוד רוח וישא את האש, דבכה"ג היכא דחסר עדנה מעשה הכל מודים דלא הי' עדנה כאבוד, כמו בשור דלא אמרינן בין שיש שור בעולם, נעשה כל מה שיזוק אח"כ כאבוד, שיפטר הקונה השני, וכמו בבור דכיון דחסר עדנה מעשה הנפילה, לא אמרינן שכבר בשעה שהי' כרוו בבור יוד הי' כבר אבוד הדבר העומד לפול.

ומה שהקשה כת"ר על דברי הטור ושו"ע סימן ת"מ סעיף ע"ד, עשה האחד אש ובא אחר והוסיף, אם יש במה שעשה הראשון כדי שהגיע למקום שהלכה הראשון חייב. והקשה כת"ר כיון דאינו אבוד עדנה (לדברי) אמאי אין חייב אלא הראשון.

והנה אם כי כת"ר תירץ בחכמה דאימתי אמרינן דלא אזלינן בתר מעיקרא היינו בבא אחר ושבר קודם שהגיע החץ להכלי והחץ לא שבר כלל את הכלי, אבל הכא אש של ראשון הולכת ושורפת ומזקת ולא הקדים אש של השני לשרוף בעצמו קודם שהגיע אש של הראשון בזה הראשון חייב, וזה פשוט, עכ"ד כת"ר. אם כי דבר חכמה הוא, אכן אנכי לא כן עמדי, לדידי נראה לי בפשוט דאם זרק אחד כלי מראש הגג, ובא אחר ושבר במקל בשעת השבירה ממש, אם נימא בתר בסוף אזלינן יחייבו שניהם, כיון דהכלי עדנה שלימה היא, א"כ הרי עתה שניהם שברוה, ואמאי יפטר השני, וא"כ תקשה בהרבה בחבילה דעתה בשעת השריפה שורף אש השני ביחד עם הראשון אמאי יפטר השני אם נימא דלא ש הוי כאבוד, דו"ק.

אכן נראה לי בפשטות, דדעת הטור ושו"ע הוא, דאימתי חייב במדליק האש, היכא דעשה מזיק, היינו שלא הי' מזיק והוא עשה מזיק, אבל היכא דהי' מזיק מקודם אין עליו חיוב כלל, דהרי אש אין חיובו מטעם ממונו רק החיוב מטעם מזיק שלו, וכיון שהוא לא הוסיף בהיזק, משו"ה אין עליו חיוב כלל, וכמו בחופר בור עשרה ובא אחר וחפר עד י"א, דלדעת התוס' בדף י' פטור מטעם כיון דעיקר מזיק בבור הוא בור יוד, שהרי חופר בור תשעה ובא אחר והשלימה לעשרה האחרון חייב, א"כ עיקר המזיק הוא בור עשרה, נמצא בחופר טפח יותר לא עשה מזיק, משו"ה אין עליו חיוב כלל, ול"ד לשור שאם קנה חלק עשירי, ישלם בעד היזק כפי חלקו, אבל בבור ואש החיוב מטעם שעשה מזיק, וכיון שלא הוסיף בהחק שהי' הולך ודולק בלי סיוע השני:

הרי לא עשה מזיק, ואין עליו חיוב כלל, כנ"ל.

אשר ישאל כת"ר אם בדעתי להדפיס דבריו בתוך כתבי, הנה כמובן אף אם כי ת"ל יש אצלי על מס' אחרות חידושים, אך לא אדע פדנה כשיעזור לי ד' להדפיס עוד ספר אם להדפיס על ב"מ אשר כמעט מסודר אצלי, אם להדפיס ג"כ התשובות לאלה שהקשו על ספרי, וע"כ קשה להתחייב בזה, אך כמובן דברי כת"ר נאמרים בהשכל ודעת ומדוע יגרע אם יזכני ד' להדפיס גם את תשובותי בל"נ אקוה. לשום מקום אם יזכה ד'.

בזה הנני ידידו מוקירו ומכבדו מברכו שיזכהו ד' להשיב רבים לתורתינו הק' ודתנו, להשיב לב רבים לאבינו שבשמים המצפה לישועה בתוך כלל ישראל. יום ג' י' כסלו התרס"ז פה סלבודקה.

סוף הספר

תוכן העניינים

שות לבוש מרדכי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה