שות לבוש מרדכי· רבי משה מרדכי אפשטיין
חושן משפט · סימן עח עבודה בבמות. ואחיזת יואב בקרני המזבח
רב ברכה לכבוד ידי"נ הרב הגאון הנעלה סוע"ה כ"ש מו"ה יצחק בעגין שליט"א הגאב"ד דזידיק. קבלתי מכתבו היקר, והערתו על דברי הגמ' מכות י"ב דאמר אביי, בהא נמי מטעי טעי שאינו קולט אלא כהן ועבודה בידו והוא זר הי', והקשה כת"ר, לפי גרסת רש"י דתפס במזבח שעשה דוד, שהי' במה קטנה ובבמה קטנה אף זר כשר א"כ מנא לן דבעי דוקא כהן, כיון דיואב לא דרש דרשא דמזבחי המיוחד לי, א"כ גם מזבח במה קטנה קולט, ושם הא אפילו זר כשר, ואין סברא לומר שגם מזבח דוד הי' במה גדולה, עכ"ד כתר"ה, והיא קושי ראוי' לחכם לב כמותו.
אך לדידי נראה, אף אם נימא דמזבח דוד לא הי' במה גדולה, אעפי"כ דין דבעי כהונה הי' שם, דהנה לכאורה קשה, הא דאיתא במתניתין דעד שלא הוקם המשכן. הי' עבודה בבכורות, ולכאורה זה תמוה דהא קודם שהוקם המשכן, היו רק במות קטנות, דלא הי' כלל מזבח ומשכן, וא"כ הרי העבודה מותרת בכל אנשים, וא"כ מאי קאמר עבודה בבכורות, ע"כ צריך לומר דעבודה מקריא, רק היכא שיש על זה דין עבודה, שעובד בעד אחר, ומקריב קרבנות על חבירו, אבל מה שהי' יחיד מקריב עולתו, בבמה קטנה, זה לא מקרי עבודה, ואפשר שאז לא הי' כלל הדין שאחד יקריב עולת חבירו, דכיון שהוא נדר להביא עולה הי' הוא מחויב להקריב, שהי' אז כמו מצות נטילת לולב לנו, שאין אחר יכול להוציאו בנטילתו, והעבודה שהקריבו נערי ישראל, על כלל ישראל, ובפרט למאן דאמר עולת תמיד, שזהו קרבן צבור, בעי דוקא כהונה, וקודם שהוקם המשכן. היתה הכהונה לבכורות, מהם היו הכהנים הנגשים אל ה' ומקריבים קרבנות לפני ה' על הציבור:
והנה הנך חילוקים דילפינן דחלוקים במה קטנה מגדולה, יש הרבה דהילפותא מדכתיב לפני ה' ועד שלא הוקם המשכן והיתה השכינה שרוי' על הר סיני, אז הי' המזבח שבנה משה. לפני ה', וא"כ הי' צריך כהן, ואז הי' הבכורות הכהנים, ועבודה דוקא בבכורות.
והנה מה דלא כתב רש"י שיואב נס לבמת גבעון שהיא היתה באמת הבמה הגדולה, וכמו שכתוב במלכים ג', אעפי"כ פירש רש"י שיואב נס אל המזבח אשר עשה דוד בקרית יערים, משום דהי' קשה לרש"י כיון דכתיב וינס יואב אל היכל ה', ע"כ לאו לגבעון הוא, שהרי שם כבר לא היה אהל ה', אחרי שהארון נלקח משם, ואף שקדושת הבמה לא בטלה כיון שכבר נתקדשה בעת שהי' שם ארון ה'. אעפי"כ לא שייך לומר שנס אל אהל ה', משו"ה פירש רש"י דנס אל אהל ה', היינו אל האהל שעשה דוד לארון ה', וכיון דסבירא לרש"י דאז הי' אהל ה' בעיר דוד, א"כ המזבח הוא לפני ה'.
והנה הא דילפינן דזר כשר בבמה קטנה, הוא מקרא דוזרק הכהן את הדם על מזבח ה' אשר פתח אהל מועד, וא"כ המזבח שעשה דוד לפני ארון ה' אף אם נימא שלא הי' במת צבור, דלא נבנה מכסף המקובץ מכל ישראל, אעפי"כ הי' נקרא מזבח שלפני ה', וא"כ בו הי' אסור לזר לעבוד, ובו הי' כהן וכלי שרת. שכיון שהי' לפני ה' נקרא בקודש, ונקרא אשר ישרתו בקודש, וגם מזה שאחז בקרנות המזבח מוכח שהי' להמזבח קרנות ובמזבח במה קטנה אין לו קרן, וא"כ אף עם עשה קרן לבמה ר קטנה אין לזה חשיבות.
והנה זה הי' ידוע ליואב דמזבח של במה קטנה לא נקרא מזבח, שהרי איננו מזבח ה', כיון שאין לו קדושת מזבח, וזה ידע יואב שקרא דמזבחי דעל מזבחי בעינן דוקא שיהי' לו קדושת מזבח, אלא דלא ידע הדרשה דבעינן דוקא מזבח של בית עולמים, וא"כ אף לפי טעות יואב היינו אף אם הי' הדין כסברת יואב דמזבח שקדוש לפני ה' יש לו דין מזבחי, אבל בעינן דוקא עבודה, ועבודה במזבח שהוא קדוש מפני שהוא לפני ה' בעינן דוקא כהן.
ונראה לי עוד דהרמב"ם לא גרס בדברי ר"ע ביומא פ"ה מעם מזבחי ולא מעל מזבחי, דא"כ יקשה אמאי לא הביא הרמב"ם האי דינא, וכמו שהקשה במשנה למלך בפ"ה מהלכות רוצח. אלא דהרמב"ם גורס דאמר ר"ע מעם מזבחי מעל מזבחי, היינו דר"ע מפרש קרא דאמר דבזדון אפילו הוא עובד עבודה על מזבחי ג"כ תקחנו למות, מכלל דבשוגג אם הוא על מזבחי, היינו דעובד עבודה, לא תקחנו, כי המזבח קולט.
ומה שהקשה הכ"מ בפ"ה מהלכות רוצח על דברי הרמב"ם. כיון שכתב הרמב"ם דמי שמחויב למלך ניצל אפילו בנסמך למזבח, א"כ זה טענה טובה ליואב שלא טעה, נראה לי דלהרמב"ם הוקשה סתירת הסוגיא, דבסנהדרין מ"ד דמשמע דלא טעה יואב, וסוגיא דמכות דאיתא דטעה יואב, וכמו שהקשו שם בתוס', לכן פירש הרמב"ם דסוגיא דמכות קאי על תחלת ניסת יואב למזבח ה', בזה הי' סבור להציל עצמו, ומזה טעה, אבל הסוגיא דסנהדרין קאי לאחר שבא בניהו בן יהוידע והודיע לו טעותו, ואמר יואב כי פה אמות, זה הי' שאז רצה שידינוהו בבי"ד ולא מדין הרוגי מלכות שאז נכסיהן למלך, והא דלא סבירא לי' דגם מעיקרא נס אל המזבח כדי שלא יהיו נכסיו למלך, אפשר דלשון וינס דרוש כמו. דכתיב ברוצח הוא ינוס אל אחת הערים. דאם רק מפני נכסיו הי' לומר וירץ יואב אל אהל ה', אלא מדכתיב וינס ע"כ דהי' סבר שזה דין מקלט שהרוצח ינוס לשם, כנלענ"ד. ידידו מוקירו ומברכו בכל טוב.