שות לבוש מרדכי· רבי משה מרדכי אפשטיין
חושן משפט · סימן עו
באחד שבטעות הודיע לשני מחיר יותר גבוה על סחורה, והשני נתרצה לזה. אם מותר לראשון לקחת המחיר הגבוה הזה. וביאור בדין שולח בנו לחנוני ומדד לו שמן ושבר הצלוחית. רב ברכה לכבוד ידידי הנעלה איש חמודות אליעזר ראבינאוויץ נ"י. קבלתי מכתבו ושמחתי עליו בראותי כי לא ירף מלימוד התורה, וכי יפשפש במעשה המסחר שיהי' עפ"י טהרת הקודש.
א) והנה ידידי פנה אלי בשאלת חכם, בדבר מעשה שאחד שאל מאתו להודיע מחיר איזה דבר, והם הודיעו ע"י הטלג' מחיר הדבר, והטעלעגראפיסט טעה וכתב מחיר גבוה מכפי שכתבו, והאיש נתרצה על המחיר שהודיע הט"ג בטעות, וע"כ ישאל כבודו בחכמה אם מותר להם ליקח המחיר הגבוה באשר נתרצו על מחיר הראשון, ודימה זה למעשה דרב ספרא (בב"ב ד' פ"ח ע"א).
לדעתי יש לחלק, דהנה דין דרב ספרא הוא מקרא דדובר אמת בלבבו, היינו שמה שחשב בלבבו יהי' כאילו הוציאו בשפתיו, והנה אם הי' מוציא בשפתיו כבר נגמר המקח בדברים, שהרי הקונה אמר שבמחיר הזה הוא מרוצה, משו"ה אסור לחזור, שבלבבו גמר המקח, אבל בעת שכתבו המחיר לא גמרו המקח, שהרי לא ידעו עדנה אם יתרצה במקח, וא"כ לא נגמר המקח מעולם אף בלב, וכל זמן שלא נגמר מותר לחזור, ועתה כשנתודע להם שגם המחיר הזה רוצה ליתן אין חששא לחזור.
ב) ובדבר אשר ישאל לבאר את דברי רגמ"ה בב"ב דף פ"ז, דמסיק הגמ' דמחלוקת ר' יהודא ורבנן בשולח בנו לחנוני ומדד לו שמן ושבר הצלוחית, דרבנן מחייבי להעני ור"י פוטר ומוקי בגמ' בנטלה למוד בה, ופלוגתייהו בשואל שלא מדעת אי גזלן הוי, ופי' ר"ג דאם נימא גזלן הוי פטור, ואם שואל הוי מחויב, דמחויב באונסין, והוא תמוה.
הנה באמת דברי רגמ"ה תמוהים, וכל המפרשים פי' להיפך, אכן ליישב קצת דבריו יש לבאר עפ"י מה שביארתי בספרי לבוש מרדכי סימן כ"ט, דמשו"ה בהרקיבו מקצתן גזלן פטור ושומר מחויב, דבאמת גזלן אין מחויב באונסין רק שהוא נתחייב תיכף כשגזל לשלם דמים בעד הגזילה, ורק כשמקיים והשיב הגזילה נפטר מהחיוב, אבל אם אירע אונס הרי לא השיב ממילא מחויב החיוב דמים שנתחייב בעד הגזילה כשגזל, אבל אין מחויב כלל באונסין ומשו"ה אין משלם רק כשעת הגזילה, לא מה ששוה בשעת האונס, דאין האונס עליו חיוב, רק שהאונס אין פוטרו, אבל שומר מחויב בעד האונס או הפשיעה, ומשלם כשעת האונס, ומשו"ה בגזלן אף שהרקיבו מקצתן, כיון שעכ"פ הוא הדבר בעצמו ולא נעשה שינוי וקיים והשיב הגזילה, נפטר, אבל בשומר מחויב בעד המקצת שהרקיב.
והנה גזלן אם קיים והשיב הגזילה נפטר מחיוביו, וס"ל לר"ג דהחיוב עליו להשיב הגזילה, היינו מה שגזל בהדבר זה ישיב, והנה כל גזלן קונה קניני גזילה, ומשו"ה כ"ז שלא השיב ליד הנגזל בעצמו או לחצירו המשתמר הרי לא השיב קניני הגזילה, אבל גזלן שלקח רק להשתמש לא קנה קניני גזילה, שהרי אין רוצה לקנות גוף הדבר, וא"כ חיובי דוהשיב הגזילה שעליו הוא שלא להשתמש בה ולא להחזיק בה להשתמש, נמצא כשמשיב ליד התינוק השיב גזילה שהי' לו בה, ובאונסין ושמירה לא נתחייב מעולם, אבל אם הוי שואל הרי נתחייב בשמירה ואונסין, ודין הוא בשואל שאף שכלתה שאילתם נהי שבאונסין אין מחויב. אבל שמירה מחויב עדנה, והשבה ליד התינוק לאו שמירה הוא, משא"כ אם גזלן הוא אין עליו דיני שמירה רק להשיב גזילה שהי' לו בה, גזלן להשתמש אין לו קניני גזילה, ועיין בספרי סימן ל"ה שביארתי שם דגזלן שאין רוצה לקנות אין לו קניני גזילה בהדבר.
אכן עדנה דברי רגמ"ה תמוהים מג' ב"מ דף מ"ג דקאמר שם, אלא הא דאמר רבא שואל שלא מדעת לרבנן גזלן הוי הרי דלרבנן הוי גזלן, ואולי ר"ג גורס אלא הא דאמר רבה שואל שלא מדעת גזלן הוי, וכדאיתא בתוספ', דמשמע דלא כוי גרסתם "לרבנן", ור"ג גריס. רבה. וסובר דכן הי' להם בקבלה בעלמא דרבה סובר גזלן הוי, וכדמצינו הרבה פעמים כן, ועיי"ש בתוספ', כנ"ל לישב קצת דברי ר"נ. הנני כותב בחפזון מאפיסת הפנאי, ידידו.