אור ברסלב
שות לבוש מרדכי חושן משפט › סימן עב בדין שלוחו של בעל הממון

שות לבוש מרדכי· רבי משה מרדכי אפשטיין

חושן משפט · סימן עב בדין שלוחו של בעל הממון

סימן עא בדין תורם שלא מדעת ובעשאו שליח

רב ברכה לכבוד ידידי הרב הגאון המפורסם איש חמודות כ"ש מו"ה ר' יצחק אייזיק הירשואוויץ שליט"א. הגאב"ד דווירבאלין. ידידי קבלתי מכתבו עם ברכתו לכלולת בתי תחי', אשר ברכה היוצאת מלבבו הטהור יקר לי, מברכי יתברכו מאדון הברכות ויזכו לראות נחת על כל אשר להם.

וע"ד אשר הקשה כתר"ה על זה שחידשתי בע"ה, (בלבוש מרדכי ב"מ סימן י"א), דבגט ובשחרור לא בעינן שלוחו של בעל הממון, שהרי השליחות הוא שיהי' יד השליח כידו והתורה זיכתה אותה בגיטה, משא"כ בממון אין הוא בעלים לעשות שליח על ממון של אחר, והקשה על זה כתר"ה א"כ איך מוכיח הגמ' ממתניתין דגבי שחרור אם רצה לחזור לא יחזור, ואף שכתבתי דמעיקרא הי' סבר דתופס לבע"ח מהני, פירוש דהי' סבר דלא בעי כלל שפלוני יעשהו שליחו, וכתב ע"ז כתר"ה, ז"ל, אין דבריו מובנים דנמצא עשה מסובב לסבה דלא מסברא אמרה הגמרא כן אלא מדיוקא דמתניתין כדקאמר ש"מ מדרבנן התופס לבע"ח במקום שחב, הנה ולדברי כ"ג הנ"ל אין כאן דיוק כלל דשאני תופס כ"ו מעבד עכ"ד כתר"ה.

והנה אפשר שצדק כת"ר שלא ביארתי היטב כונתי בפירוש דברי הר"ן. הר"ן הקשה קושית תוס' דאף אם נימא תופס לבע"ח מהני, אבל הכא האדון אין חייב לעבדו ואיך יתפוס, וע"ז מבאר הר"ן הפירוש בדברי הגמ' דמיבעאי לגמ' אי אדם יכול להיות מעצמו במקום פלוני, ועיקר השאלה הוא מה דאמרה תורה שלוחו של אדם כמותו הוא כיון שהוא המשלח שולח אותו לעשות הדבר עי"ז נעשה הוא כמותו. לפי זה מעצמו אין אדם יכול לומר אני במקום פלוני, דעיקר דיני שליחות הוא מפני שמשלח שולחו לעשות עי"ז מעשה שלו כמו שעשאו המשלח, או דאדם מעצמו יכול להיות במקום פלוני שיאמר הנני במקומו.

והנה יש עוד דין מלבד שליחות. יש דין שאדם מעצמו יכול לזכות בעד חברו, וזהו בגדר זכי'.

והנה מעיקרא הי' סבר דהאומר תנו אין זה כאומר זכו, אלא רוצה דוקא ליתן לפלוני ולא לזכות בעד פלוני, וא"כ יקשה איך אמר במתניתין דהשליח שאמר לו הרב תן לעבד, זוכה בעד העבד, הא הרב אין רוצה שיזכו בעדו, שאמר דוקא ליתן לו ולא לזכות בעדו, וע"כ צ"ל דהשליח נעשה במקום העבד, וא"כ הוי כאילו נתן להעבד, ואם נימא דאדם מעצמו אין יכול לומר הנני במקום פלוני ומהו דין שליחות בזה שהמשלח מצוהו לעשות עי"ז נעשה שליחו ועפ"י דיבורו נעשה במקומו, הא הכא העבד לא אמר לו לעשות, וא"כ איך תכה בעד העבד ובתורת זכי, הא הקפיד הרב שאין נותן לזכות בעדו. וא"כ מוכח ממתניתין דלא בעינן שיאמר לו עשה דבר זה. שבזה יעשהו לעומד במקומו, אלא אדם מעצמו יכול לומר הנני במקום פלוני, וגדר שליחות הוא שאדם מקבל להיות במקום פלוני.

וכיון דמוכח ממתניתין דאדם יכול לומר מעצמו הנני במקום פלוני, דמשום זה זכה השליח בעד העבד, שכיון שיכול מעצמו לומר הנני במקום העבד א"כ נתקיים מאמר הרב ליתן להעבד:

שהרי הוא במקום העבד, והרי זה כאילו נתנו ליד העבד, א"כ ילפינן מדין זה דהתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קנה, שהרי הוא יכול לעשות עצמו במקום הבע"ח. והרי הוא בעלים על עצמו להיות במקום הבע"ח, אכן דחה זה דממתניתין אין ראי' דאדם מעצמו יכול לומר הנני במקום פלוני, ומה שזכה בעד העבד הוא בתורת זכיה, דהאומר תנו כאומר זכו, אבל אדם מעצמו אין יכול לומר הנני במקום פלוני, וא"כ תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה אף אם עשאו שליח, דכיון דמעצמו אין יכול לומר הנני במקום פלוני הבע"ח, וגדר שליחות הוא דמפני שהמשלח אומר לו לעשות בזה נעשה שליח והמשלח צריך לעשותו לשליחו, ועל דבר שאין שלו אין יכול לעשות שליח, וא"כ צריך לזכות מדין זכי' וזכי' היכא שחב לאחרים לא אמרינן.

ומשו"ה בממון בעי דוקא שלוחו של בעל הממון, אבל בגט ושחרור נעשה שליח לקבל, דבזה שהוא אומר לו שיעשהו שליח לקבל השחרור או הגט, בזה עושהו לשליח שיהא ידו כידו, והתורה זכתה להם בגט, והשחרור אם עושאהו לשליח שצוה לקבל בעדו השחרור, אבל אם הי' נוטל מעצמו ויאמר הנני במקום פלוני, לא יוכל אף בשחרור, דעיקר דין שליח מה שהוא המשלח מצוהו לעשות המעשה בזה נעשה שלוחו, כמדומה שזה מבואר בדברי הר"ן.

ואין להקשות איך הוי סבר מעיקרא דמועיל מה שהשליח מעמיד עצמו במקום העבד, הא לא חזרה שליחות אכן אפשר לומר דהי' סבור דמועיל, שהרי בגמ' מספקא לי' ועוד בשחרור דמועיל טלי שחרורך מעל גבי קרקע אפשר דמועיל לכו"ע.

ולדעתי הדברים שכתבתי בזה כנים וברורים. מפני הטרדה אקצר ידידו מוקירו ומברכו בכל טוב עה"ק חברון, א' תמוז תרפ"ט.

תוכן העניינים

שות לבוש מרדכי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה