שות לבוש מרדכי· רבי משה מרדכי אפשטיין
חושן משפט · סימן סז בדין פסול לעדות פסול לשבועה
חג שמח וכשר לכבוד ידי"נ הגאון האמיתי מופת הדור והדרו כש"ת מו"ה ר' אברהם יצחק הכהן שליט"א. הרב הראשי לאה"ק קבלתי מכתבו היקר ואפריון נמטי לחדר"ג. שרוצה לתרץ דברי קדשו של הגר"א זצוק"ל, שאנכי תמהתי עליו בספרי (על ב"מ) דף י"ג ע"א. אך אנכי לא הבנתי עוד את דברי הגר"א זצוק"ל הדר"ג כתב, ז"ל, נתעוררתי שכונתי ז"ל היא רק, מאחר דהלכה רוחת היא שפסולי עדות הם חשודים על השבועה ואין שבועתם כלום, כמבואר בחו"מ סימן צ"ב ס"ג, ומאחר שמומר לאכול נבילות ודאי פסול הוא לעדות, א"כ שבועתם איננה כלים, ואין זה ענין כלל אם הוא חשוד לדבר אחד או לא, שיכול להיות שעל איסורים אחרים אינו חשוד ונאמן עליהם גם בלא שבועה, אבל במה שהוא נחשד אין השבועה שלו מעלה כלל, ולכאורה הוא מקור מבורר להלכה זו וזאת הוא כוונתו של הגר"א ז"ל במה שהעיר ע"ד הרשב"א שבקש לדין זה של העד נאמנות על השבועה ראיות אחרות עכ"ד הדר"ג.
אכן כפי הנראה לא ביארתי היטב תמיהתי, וע"כ אבאר.
הנה הלכה זו, דכל מי שפסול לעדות הוא פסול לשבועה איננה הלכה רוחת בגמ', דהרי במשנה שבועות מ"ה נזכר רק מועל בשבועה וגזלן, ומגמ' דף מ"ו, דקאמר דאיצטריך למתני שבועת שוא, משום דהוי אמינא דכפירת דברים בעלמא הוא, ואם הי' כלל שמי שפסול לעדות הוא פסול לשבועה, ואין שבועתו כלום, א"כ אליבא דאביי לא איצטריך כלל למתני שבועת שוא, שהרי בודאי פסול הוא לעדות אליבא דאביי, שהרי רשע הוא:
שעבר עבירה שחייבין עלי' מלקות, א"כ מזה מוכח דחשוד על השבועה, לא תליא בדין דפסול לעדות, דאטו בשביל שפסלה התורה רשע לעד, האם בשביל זה לא יהי' נאמן בשבועה.
אכן הרמב"ם הוא שחידש, שכלל, שמי שפסול לעדות הוא פסול לשבועה, וכלל בתוך דבריו, אוכל נבילות ולהרמב"ם צריך לדחוק דמשבועת שוא ילפינן לאוכל נבילות, והקשתי בשלמא הרמב"ם דסובר דמזה דפסלתו התורה לעד, ילפינן דאמרה התורה, דאין לו נאמנית לכל דבר בהרי הרמב"ם סובר דאין נאמן באיסורים. (רק היכא שיש חזקה דלא שבק היתרא, וכמו שכתב הרמב"ם בפי"א מהלכות עדות הלכה ז', דעד אחד נאמן באיסורין שכרי רשע בעבירה ששחט שחיטתו כשרה, והכונה היכא שבדקו לו סכין), אבל בכל פסולי עדות בעי בדיקת סכין, משו"ה ס"ל דאוכל נבילות אין נאמן בשבועה.
אבל כל הפוסקים דסבירא להו, דלא בעי בדיקת סכין וס"ל דנאמן באיסורין, א"כ מהיכי תיתי נאמר שחשוד היא על השבועה, מאי ענין פסול לעדות לדין שחשוד על השבועה.
ומה שכתב הדר"ג דזה הלכה רוחת, הנה בתוס' ב"מ (ד' ה' ע"ב) כתבו, דגזלן אין פסול לשבועה אלא מדרבנן, אף שהוא פסול לעדות מדאורייתא.
ומה שכתב הדר"ג, דאין זה ענין כלל אם הוא חשיד לדבר אחד או לא, הנה בתשובת הרשב"א סימן ת"ל, כתב ז"ל, וחשוד אממונא למאן דאמר חשוד אשבועתא, אע"ג דמשומד לדבר אחד אינו משומד לכל התורה כולה, שאני התם דהוה כחשוד לאותו דבר, דכיון דעובר משום ממון אף הוא ישבע לשקר מחמת ממון, ומומר לדבר אחד מומר לכל אותו דבר, הרי דהרשב"א תלי זה בזה, אלא דתירץ. למאן דאמר חשוד אממונא חשוד אשבועתא, דאמרינן כיון שחשוד לעבור משום ממון אף הכא ישבע לשקר, ולמאן דאמר. חשוד אממונא לא חשוד אשבועתא, הרי אף דחשוד שמא הוא פסול לעדות אעפי"כ לשבועה לא יפסול.
אכן אף למ"ד חשוד אממונא חשוד אשבועתא, שפירש הרשב"א, דהטעם, דכיון שעובר משום ממון אף הכא ישבע לשקר משום ממון, הנה בדף י"ג שם בד"ה אכן, כתבתי, דאין זה דאם נשבע ששחט בסכין יפה ענין כלל להאי דינא דחשוד לאותה דבר, דהתם כיון שחושדין אותו שרוצה לגזול אז לא יפרוש גם בשביל שבועה, דאותו דבר שרוצה לגזול גם שבועות לא ימנעו אותו מזה, אבל הכא בנשבע ששחט בסכין יפה, דמיירי אף היכא שאין רוצה לאכול אלא שרוצה שנאמינוהו ששחט יפה, א"כ הוא עתה איסור אחר.
וא"כ להנך פוסקים, והגר"א מכלליהו, דאם הוא פסול לעדות מעבירה שבתורה, ואעפי"כ אין צריך בדיקת סכין, א"כ לא אמרינן כיון דאמרה התורה, אל תשת רשע עד, אמרה התורה שאין נאמן לכל נאמנות, א"כ אף שהוא פסול לעדות, וגם אין נאמן, לומר שחטתי יפה, בסכין בדוק, אבל לחשוד אותו על שבועת שקר מנא לן, וא"כ מה תמה הגר"א על הרשב"א דחתר למצוא ראיות, דחשוד על נבילות, חשוד לישבע בשקר, מגמ' דסנהדרין, דהלכה כאביי, דהתם לענין עדות, אבל לישבע על שקר דילמא לא חשוד.
ולא עוד. אף שבחו"מ פסק דהפסול לעדות משום נבילות אין נאמן על שבועה, היינו דוקא היכא שרוצה לגזול, היינו דאמרינן היכא שרוצה לכפור, דאף משום שבועה לא יפרוש, כיון שכבר נחשד לעבירות חמס. וכמו שכתב הרשב"א הנ"ל, וגם בתוס' ב"מ איתא האי סברא, אבל לישבע בסתם שבועת שקר דאין זה שייך לאיסור נבלות, דילמא לא חשיד.
ודברי קדשו של הגר"א, שתמה על הרשב"א, שטרח למצוא ראיות, תמוה, דבודאי צריכה לפנים ולפני ולפנים למצוא ראיות, דמגמ' דסנהדרין אין ראי' כלל. ומה שהב"י ג"כ הביא דברי הרמב"ם דפסיל לעדות פסול לשבועה, אפשר לישב, דהיינו לבתר דמביא גם הרשב"א הראיות דאינו נאמן בשבועתו.
הנני בזה ידידו מברכו. עה"ק חברון, ז' ניסן תרפ"ט.