אור ברסלב
שות לבוש מרדכי אורח חיים ויורה דעה › סימן לח אודות פינוי בית הקברות

שות לבוש מרדכי· רבי משה מרדכי אפשטיין

אורח חיים ויורה דעה · סימן לח אודות פינוי בית הקברות

סימן לז

רב ברכה לכבוד הרב הגאון המאורה"ג חכם ונבון מוה"ר ר' מנחם ד"ר קרלבך שליט"א רב לעדת ישורון קעלן

יקרת מכתבו הגיע לידי, והנה כתר"ה פנה אלי שאחוה דעתי בדבר בית עלמין ישן נושן, אשר כפי הנ"ל הוא מן זמן זה כאלף וחמש מאות שנה, אשר ינוחו בו צדיקי עולם, ובפרט רבותינו מאורינו אלה שמימיהם אנו שותים ולאורם אנו הולכים בעלי התוספ' וגדולי הראשונים ועתה הביה"ק נחפר בידי בעלי מסילות הברזל אשר להם שייך המקום, וחופרים ע"י מכונה הנקראת "באגער" והעפר עם העצמות יובלו לבסיסה ולבנין וכדומה, והעיר ד' רוחם וכבר פעלו להפסיק העבודה על זמן ב' ירחים ובתוך הזמן שכרו עובדים להוציא העצמות ולקוברן במקום אחר, וההוצאה מרובה, ואם יוסיפו לעבוד ע"י אנשים יצטרך זמן של כמה וכמה שנים ולחפור ע"י המכונה אי אפשר למצוא כל העצמות וההוצאה מרובה מלהכיל, ופנו אלי שאחוה דעתי בדבר איזה שאלות.

ראשית אמצא לחובה לברכם על אשר יעשו הדבר הגדול והקדוש הזה, לעבוד אודות כבוד נוחי נפש אשר מעולם ורבותינו אשר שם, בפרט ענין הנוגע לכלל ישראל בידם, יברכם ד' בכל טוב ויזכו לעת שיחיו המתים, ומפיהם נשמע את רום ערך הענין הגדול הזה.

ועתה אכתוב הנראה לענ"ד בענין זה.

שאלה א. עד כמה מחויבים המה לפזר עפ"י דת תוה"ק שלא יאבדו העצמות ולא יתבזו הקברים, וביחוד לבטל הגזירה של מלאכת הבציצה, או אולי באשר התורה חסה על ממונן של ישראל יהי' די לקבץ העצמות הנראה לעין כל במלאכת הבאגערינג ולבלי לחוש מהעצמות הנעלמים בעפר? ואצרף לזה אשאלה הו' אשר ישאלו את חות דעתי אם הענין מוטל עליהם, או על כלל ישראל. לדעתי אי אפשר לומר לחייבם לבזבז חומש כדין כל מצות עשה, כמובא באו"ח (סי' תרנ"ו סעי' א' ברמ"א), וביו"ד סימן קנ"ז, אחרי שזה דוקא אם החיוב עליו לבדו, אבל הכא בודאי דהחיוב הוא על כלל ישראל, שהרי אין הנקברים קרוביהם, ואף דהכא עוד יותר חיוב דהרי בעון חיים מתים מתחטטים, א"כ אנחנו בעונינו גרמנו, אכן ג"ז אין לנו לתלות בהקרובים, דהרי מדין דעיר הקרובה אל החלל ילפינן דתלינן שמהעיר הזה אחרי דקרובה היא אמרינן דיצא הרוצח:

והיכא דאין לנו לתלות בזה כגון ביש עיר רחוקה והיא יותר גדולה, אין מביאין עגלה ערופה, ולא אמרינן דכונת התורה שהעיר הקרובה צריכה כפרה על שנענש אחד בקרוב לה, דבודאי בדיני שמים אין לחלק בין קרוב לרחוק, ובודאי דזהו עונש על כלל ישראל, וכל ישראל מחויבים להצטרף לזה, אך המה הקרובים ובידם לעשות, עליהם לקרוא לכל ישראל להצטרף, ובודאי כל ירא וחרד לא יחשה בידעו כי רבותינו מתבזים בעונינו.

אכן אף שאי אפשר לקבוע מסמרות עד כמה מגיע החיוב, אעפי"כ עלינו לידע את גודל הענין בכלל, נראה לי שזה ענין גדול שבשביל זה דוחים כהונה גדולה ופסח ומילה, דהרי המה מתי מצוה שאין להם קרובים ושארי, שיהי' עליהם החיוב להתעסק בקבורתם, אף שכבר נתעכל הבשר, אכן הטור ביו"ד כתב דאף אם מצא שדרה וגולגלת מחויב הכה"ג בעת שהולך למול את בנו ולשחוט פסחו, לטמאות עצמו ולהניח את המצות, ונראה לי דאף שכתב הטור שדרה וגולגלת, וכן ראשו ורובו אליבא דהרמב"ם, אעפי"כ לדינא אליבא דהרמב"ם שדרה או גולגלת, וכן או ראשו או רובו דהנה בגמ' נזיר דף נ"ב איבעי אהא דמטמא ונזיר מגלח (אפילו שאין בהן רובע עצמות) הוא דוקא שדרה וגולגלת, או, או שדרה או גולגלת, ונשאר באיבעיא, אכן הרמב"ם בפ"ז מנזיר פסק דאף על שדרה לבדה או גולגולת לבדה הנזיר מגלח וכן בפ"ב מהלכות טומאת מת פסק כן. וכבר תמהו נושאי כלי הרמב"ם על זה.

ונראה לי טעמא דהרמב"ם (עיין בזה גם לעיל סימן ל"ה), דהנה שם אמר רבא, ת"ש השדרה והגולגלת ואי סלקא דעתך רובע עצמות דאתי מן שדרה וגולגלת, ליתני על רובע עצמות הבא מן השדרה, והא רבא הוא דאמר לא נצרכה אלא לשדרה וגולגלת שאין בהן רובע עצמות, בתר דשמעה מר"ע, ועיין בתוספ' דף כ' בכל הספרים, אבל אין לזה פירוש.

ונראה דס"ל לגמ', דאם נימא שדרה וגולגולת, אזי בשניהם ביחד בודאי יש רובע עצמות, אבל אם נימא דאפילו באחד, בשדרה או בגולגלת, יוכל להיות שאין בהן רובע, והנה רבא בתחילה הי' סבור דבעי דוקא שדרה וגולגלת, א"כ מביא רבא ראיה דע"כ רובע עצמות אפי' מן שדרה וגולגולת אין מגלח, דאם מגלח על רובע א"כ למה למיתני שדרה וגולגלת, תיפוק לי' מן טעמא דרובע, ופריך והא רבא בעצמו משני דלא נצרכה אלא לשדרה וגולגלת שאין בהן רובע, ומשני לבתר דשמע מן ר"ע, פירוש, דהנה לעיל הביא ששה דברים ר"ע מטמא וחכמים מטהרין. אם נימא דאו שדרה או גולגלת שבעה הוין, ומשני עצם כשעורה לא חשיב דיחידאה פליג:

עלי', ועוד דלא חשיב אלא דבר שחזר בו ר"ע, והנה הרמב"ם פסק דעצם כשעורה שנחלק טמא, הרי דס"ל דרק יחידאה פליג עלי' ולא הדר בי', וא"כ אדרבה ראי' דאו שדרה או גולגלת, דאם נימא דבעי דוקא תרויהו א"כ רק חמשה נינהו בלא עצם כשעורה, וא"כ לבתר דשמע רבא דר"ע לא הדר מעצם כשעורה, א"כ ע"כ מוכח דאו שדרה או גולגולת, ולפי"ז קאמר דלא נצרכה אלא לשדרה או לגוגולת שאין בהן רובע דבחדא נוכל לומר דאין בהן רובע, משו"ה פסק הרמב"ם דאו שדרה או גולגלת.

והנה התוספ' הביא דכל הספרים גרסי למעלה דפריך על כזית מן המת מגלח על מת לכש"כ, ושם אמר רבא לא נצרכה אלא לרוב בנין או רוב מנין שאין בהן רובע עצמות, דשם ג"כ הגירסא לא נצרכא אלא לשדרה וגולגולת שאין בהן רובע, והקשה בתוספ' וכן ברא"ש דהא שדרה וגולגת בהדיא קתני במתניתין, והנה כבר הקשה הרא"ש איך יתרץ רבא מתניתין דאהלות דאיתא שם, דאילו מטמאין באהל המת וכו', ושם הא פריש דמתניתין רוב בנין ורוב מנין ושדרה וגולגולת.

ונראה לי, דרבא מפרש דמתניתין תני והדר מפרש, פירוש דבמת נאמר טומאת מת וטומאת כזית מן המת וטומאת עצם ורובע עצמות ואבר מן המת, ואח"כ מפרש דשדרה או גולגולת ורוב מנין או רוב בנין טומאתן מפני שהם נקראים מת, משו"ה לא בעי שיעור אחרי דמת נינהו, וא"כ רבא כשאמר לא נצרכא אלא לרוב בנין או לרוב מנין או לשדרה או לגולגלת, אף על מתניתין דנזיר אף דשם נאמר ג"כ שדרה וגולגלת, קתני רישא להודיע מפני מה הנזיר מגלח אף באהלן אף אם אין בהן רובע, משום דמת נינהו ומת מטמא אף באהל בלי שיעורים.

עכ"פ חזינן מהאי סוגיא דשדרה או גולגלת ורוב בנין. או רוב מנין (אף בלי הראש דהרי רוב בנין הוא. שני שוקים וירך אחד) נקרא מת.

והנה למת מצוה מטמא אף אם אינו שלם דרק בקרובים נאמר כשהוא שלם, אבל לא במת מצוה, וכדאיתא בגמ' נזיר דף מ"ג: ורק לאיברים אין מטמא, אבל למת:

מצוה מטמא, וכיון דחזינן דרבא ס"ל דרוב בנין או רוב מנין או שדרה או גולגלת נקרא מת, ממילא כהן מטמא. וכן למאן דס"ל שם דאף על הקרובים מטמא אף שאינו שלם, ס"ל דעל שדרה וגולגלת מטמא, ולדברי הרמב"ם הוא ג"כ או שדרה או גולגלת.

הדרן לדברינו, דבודאי אלו נוחי נפש מתי מצוה עתה נינהו, דעל אלה שהמה אצל הענין להיות קוראים וכשיקראו אז יענו בודאי כל ירא וחרד לדבר ד', ובכהן כשקרא ובאו בני העיר אז מושך ידו שאין מחויב להיות יתר על דינו, כן כאשר המה יקראו אז לא יהי' עליהם יותר החיוב מעל כלל ישראל, אכן אם ע"י אדם יומשך זמן רב לא יניחו יותר, לדעתי יש לבקר להוציא ע"י מכונה, אף כי איכא מאד מפני כבוד המתים אם יוציאו עצמותיהם הקדושים ע"י מכונה, הלא זהו בזיון, אכן הא איתא בברכות דף י"ח דעצמות לא יתנם בדסקיא וירכב עליהם מפני שנוהג בהם מנהג בזיון, ואם יהי' מתירא מפני לסטים או נכרים מותר, הרי דכל דבר שהוא לכבודם מותר לעשות אף שהמעשה של עתה הוא דרך בזיון, וכמו דמותר להלין מפני כבודו של מת, ואף דהתם הוא מפני כבוד אותו המת בעצמו, והכא הלא את המת הזה יוכל לשכור פועלים לחפור בידים אלא דאם יחפרנו בידים לא יוכל להוציא מתים אחרים:

וא"כ אפשר שאין לבזות מת זה מפני כבוד מתים אחרים, נראה כיון דרשות בידינו להתחיל לחפור מאיזה צד שנחפוץ, א"כ הוי כל החפירה ביחד כבוד של כל המתים הנחפרים ע"י המכונה כדי שלא ישארו בבזיון אח"כ, וע"כ אם אי אפשר לפעול לקנות את כל, ואם יעבדו ע"י פועלים ישארו הרבה מתים, לדעתי מותר להוציא אף ע"י מכונה, וכמובן לחפש בכל האפשרות שלא ישארו עצמות, דהרי אם מצא ראשו ורובו חוזר אף על אבר אחד.

שאלה ב. האם מחויבים דוקא ללקטם בארונות, או מותר לקבץ העצמות בשקים שלא להרבות בהוצאות. לכאורה נראה מדברי הרמב"ם בפי"ד מהלכות סנהדרין ה"ט דבעי דוקא ארון, שהרי כתב הרמב"ם שם ז"ל, נתעכל הבשר היו מלקטן העצמות וקוברין אותן בקברות אבותיהן, ויש לקרוביהן לעשות להם ארון ותכריכין ופירש הרדב"ז דהקרובין עושין הארון ותכריכין לאחר שנתעכל הבשר, הרי דגם עצמות צריכין ארון ותכריכין.

אכן אדרבה משם ראי' להיפך. דאמאי כתב הרמב"ם דגם החיוב ללקוט העצמות ולקברן בקברי אבותיהן הוא על הקרובים, ע"כ דהחיוב ללקט העצמות מתוך הקברות שנתקנו להרוגי בי"ד כיון שהוא בזיון גדול להם עתה שכבר הי' להם כפרה, מחויבים בי"ד וכל ישראל לעשות, אבל ארון ותכריכין שזהו רק בשביל כבוד אין החיוב על בי"ד וישראל אך על הקרובים, א"כ הכא דלאו קרובים נינהו, וכל שיתרבה ההוצאות יוכל להיות חסרון שמפני זה לא יספיק להוצאות שארי המתים, לדעתי יש להתיר לתת בשקים ולקברם בגומות בהפסק עפר בין העצמות הנלקטים מהקברים המופסקים.

שאלה ג. אם מותר לקבץ העצמות ולקברם בכל רבע שנה ועד יום קבורתם יהיו מונחים במשמרת, דלפי הנראה ממש"ל עיין סוף הלכות אבל, אין בעצמות איסור דהלנה, אנכי לא מצאתי זאת במש"ל, ובכל אופן אחרי שיש איסור בזיון בעצמות מתים כדמוכח מדסקיא מליא עצמות, וההלנה זמן רב הוא בזיון לדעתי, ואין לעשות כן. אכן אם ההלנה כדי לקברם בכבוד וכדי שלא יתבזו יתר המתים. שאם נצטרך לבטל הפועלים לקבור כל אחד ואחד יתמשך הזמן, הוי כהלינו לכבודו, וכדכתבתי למעלה. אחרי שהמה ביחד, ויש להתחיל מאיזה צד שירצה, צריך בכל דבר להתחשב בכל מה שנוגע לכל המתים, וע"כ הכל לפי הענין וגודל הצורך, אם הוא לכבוד מותר, יבלא זה אין לעשות כן.

שאלה ד. אם מותר ללקט העצמות בתדירה אף בשבת ויו"ט ע"י עכו"ם בקבלנות, לדעתי אחרי דמסקנת האחרונים דהיכא שיש לחשוש לביטול בנין בית הכנסת התירו ע"י עכו"ם בקבלנות דברבים ליכא חשדא, ה"נ דבר של רבים הוא.

ועוד נראה לי, דבכה"ג ליכא איסור, דאימתי אסרו לעשות מלאכה ע"י עכו"ם, דבר של ישראל שצריך הישראל לצורך עצמו, אבל הכא אין צורך להישראל בזה, אלא לצורך מצוה, ומצוה לאו ליהנות נתנו, ובמתים חפשי, ולא דמי לביהכ"נ דשם הישראל משתמש בביהכ"נ לכל הצריך, אבל הכא אין נהנים כלום, בכה"ג ליכא איסור וכן בקבר שחפר עכו"ם בשבת לצורך ישראל, הישראל משתמש לקבור מתו משו"ה אסור.

שאלה ה. בדבר הקבורה בחוה"מ, כפי הנראה רצו לכתוב מכתבם עוד קודם הפסח, ואחרי שמכתבם בא אלי עתה בשבוע העבר, שכבר עבר חוה"מ, אין זה נוגע לדינא, אכן אם יצטרך עוד לדבר, אחרי שלדעתי יש בזיון, לדעתי יש לקבור אף בחוה"מ. יוד אייר תרפ"ב. $$ציור$$

תוכן העניינים

שות לבוש מרדכי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה