אור ברסלב
שות לבוש מרדכי אורח חיים ויורה דעה › סימן לה

שות לבוש מרדכי· רבי משה מרדכי אפשטיין

אורח חיים ויורה דעה · סימן לה

סימן לד

בירור שיטת הרמב"ם שהשדרה או הגולגלת מטמאין באהל. ובדין אם אמר אל תקברוני אין שומעין לו. רב ברכה לכבוד ידידי הרב המאור הגדול חריף ובקי בחדרי תורה מצוין ביראת ד' טהורה כש"ת מוה"ר ר' חיים ראובן רובינשטיין שליט"א

קבלתי מכתבו היקר, ואם כי טרדות רבות אפפוני. אכן למען כת"ר פניתי עת אף כי אבוא בקצרה.

א) הנה כתר"ה כתב לתרץ דברי הרמב"ם בפ' ב' מהל' טומאת מת הל' ח' שכתב, שהשדרה או הגולגלת מטמאין באהל, והקשה הכ"מ, מנא לו להרמב"ם לפרש דשדרה או גולגלת, דילמא הוא שדרה וגולגלת כדמבעאי בגמ', וכתר"ה בבקיאותו הרבה הראה מקור לדברי הרמב"ם מירושלמי ברכות פ' א' ה' א', דאיתא שם שהביאו קופה מליאה עצמות וכו' ואמר תודרוס הרופא אין כאן שדרה ממת אחד ולא גולגלת ממת אחד, הרי דאילו הי' אחד הי' מטמא באהל, עכ"ד כתר"ה.

אכן לענ"ד אפשר לדחות זה, דהנה האי מעשה דירושלמי הוא אותה מעשה גופא שמביא שם בנזיר דף נ"ב, ומביא באמת ראי' דאו שדרה או גולגלת, ודחי בגמ' דילמא לא מיבעי שדרה וגולגלת ממת אחד אין כאן, אלא אף שדרה ממת אחד או גולגלת ממת אחד ליכא, וא"כ הרי נסתרה הראי' של כתר"ה.

ולחומר הקושי' על דברי הרמב"ם, נראה לי, דהרמב"ם מפרש לדברי הגמ' שם, דאמר, בעי רמי בר חמא רובע עצמות מן שדרה וגולגלת מאי וכו'. וקאמר, אמר רבא ת"ש השדרה והגולגלת, ואי ס"ד רובע עצמות דאתי מן שדרה וגולגלת חמיר לתני על רובע עצמות הבא מן השדרה וכו', והא רבא הוא דאמר לא נצרכה אלא לשדרה וגולגלת שאין בה רובע עצמות, בתר דשמעה מר"ע, עכ"ד הגמ', ועיין בתוספ' שדחק מאד בפירוש הגמ' וגורס גירסא אחרת, ובכלל קשה מאי סבר מתחלה דמסתמא יש בהם רובע עצמות ואח"כ שמע החידוש הזה שיש שאין בהם רובע עצמות, מאי חידוש הוא דצריך לשמוע מר' עקיבא או ממר עוקבא, בשלמא על מתניתין דשני רבא לא נצרכא אלא לרוב בנין ולרוב מנין שאין בהן רוב עצמות ור' יוחנן לא שני הכי, שם הוא החידוש שזה נקרא מח, דר' יוחנן הי' סבור דמת נקרא שלם כמו שהוא, ורבא בא לחדש דרוב בנין ג"כ מיקרי מח, אבל הכא מאי חידוש הוא אחרי שהוא דבר שבמציאות.

לכן נראה לי, דהגמ' סבר דאם נימא דבעי דוקא שדרה וגולגלת, אי אפשר שלא יהי' בשדרה וגולגלת רובע עצמות, רק אם נימא דאו שדרה או גולגלת, אז יכול להיות שאין בזה או בזה רובע עצמות, והנה רבא בתחילה הי' סובר דבעי דוקא שדרה וגולגלת, וא"כ מביא רבא דע"כ רובע עצמות לא מעלה דאם נימא דרובע עצמות מן השדרה וגולגלת מגלח עליו, לתני רובע עצמות הבא מן השדרה והגולגלת, דהרי שדרה וגולגלת ביחד אי אפשר שלא יהי' רובע עצמות, ופריך והא רבא הוא בעצמו אמר דאין ראי', דמיירי באין רובע עצמות, ושני בתר דשמע מר"ע, פירוש, דהנה למעלה הביא שש דברים שר"ע מטמא וחכמים מטהרים, ופריך אם נימא או שדרה או גולגולת שבעה הוי, ושני עצם כשעורה לא חשיב, דיחידאה פליג עלי', ועוד שני דלא חשיב אלא בדבר שחזר בו ר"ע, והנה הרמב"ם פסק (פ"ד מטומאת מת ה"ד) דעצם כשעורה שנחלק מטמא, ע"כ דס"ל דר"ע לא הדר בו, וא"כ לפ"ז מוכח דאו שדרה או גולגולת, דאם נימא דשדרה וגולגולת, ומעצם כשעורה הא לא הדר בו, א"כ איך אמר ר' יהודא ששה דברים ר"ע מטמא וחכמים מטהרין, וחזר בו ר"ע, הא מעצם כשעורה לא חזר, וא"כ הלא רק חמשה נינהו, ע"כ דאו שדרה או גולגלת, וא"כ משני הגמ' כן, דמתחילה הי' סבור רבא דשדרה וגולגלת, א"כ הביא ראי' דע"כ רובע עצמות משדרה וגולגלת אין הנזיר מגלח, דאם נימא דמגלח. א"כ ליתני רובע עצמות הבא מן שדרה וגולגלת, דבודאי אין שדרה וגולגלת שלא יהי' בהם רובע עצמות, אבל לבתר דשמע מר"ע דמוכח לפי המסקנא דאו שדרה או גולגלת, דהרי חזר בו מששה דברים, וא"כ או שדרה או גולגלת, יכול להיות שאין בהן רובע עצמות.

וא"כ הרמב"ם דפסק דעצם כשעורה שנחלק מטמא, ע"כ יסבור דאו שדרה או גולגלת, כמסקנת הגמ' אליבא דרבא, דאל"כ אין כאן ששה דברים שחזר בו, משו"ה פסק או שדרה או גולגלת.

ב) מה שהקשה כת"ר על דברי הש"ך ביו"ד ס' שמ"ח על הא שכתב המחבר, דאם אמר אל תקברני אין שומעין לו, ופירש הש"ך משום דאיכא בזיוני דחיי והקשה כתר"ה הלא סוגיא בגמ' סנהדרין מ"ז סלקא דהטעם משום כפרה, ומנ"ל לש"ך לפרש דלא כמסקנת הגמ', ומה שאמר הרמב"ם בהלכות אבל בפי"ב ה"א שאם צוה שלא יקברוהו אין שומעין לו שקבורה מצוה שנאמר כי קבר תקברנו, בודאי כונתו כר"ח דמצוה זו דרבנן עכ"ד כתר"ה.

אכן לדידי נראה דודאי צדקו דברי הש"ך, דאם נימא דס"ל להשו"ע דקבורה משום כפרה, א"כ אם הי' אומר אל תקברוני היו שומעין לו, שהרי בגמ' סנהדרין מ"ו קאמר קבורה משום כפרה או משום בזיוני, למנ"מ, אם אמר לא בעינא דלקברוהו לההוא גברא, אי משום בזיוני לאו כל כמינו, ואי אמרת משום כפרה. הא אמר לא בעינא כפרה מאי וכו', הרי דאם נימא משום כפרה אם צוה שלא יקברוהו שומעין לו, וא"כ המחבר שכתב שאין שומעין לו הטעם משום בזיוני, וכן הוא מפורש בטור שם ז"ל, אין שומעין לו דבזיוני דכולהו חיי נינהו וכו', הרי שהטעם משום בזיוני, ומה שכתב כת"ר דמסקנת הגמ' הוא משום כפרה, הנה בגמ' אין מסקנא כלל, רק דדחי דילמא משום כפרה, ואף שכתב הר"ח דמסקנת הגמ' משום כפרה, ע"כ אין כונתו לסוגיא זו, דהכא אין כאן מסקנא רק הוא איבעיא דלא איפשטא, ואולי כונת הר"ח לסוגית הגמ' בדף מ"ז דאיתא שם כפרה מאימת מתחלא וכו'. וכפי שמביא בתוספ' שם ראי', והר"ח לא ס"ל תירוצא דתוספ', אבל הטור והשו"ע והרמב"ם ס"ל כתוספ', דסוגיא זו אין ראי', וכיון דבגמ' הוא איבעיא דלא איפשטא, אי משום בזיוני, אי משום כפרה, פסקו לחומרא, דדילמא משום בזיוני, משו"ה אין שומעין לו.

ומה שכתב כתר"ה דכונת הרמב"ם שכתב מצוה, הוא מדרבנן, אי אפשר לומר כן, דאילו הי' סובר כן אז הי' פוסק ספיקו לקולא, ומדפסק לחומרא, ע"כ דסובר דקבורה דאורייתא, ובאמת גם הר"ח פירש בפירוש בתחילת הגמ' לגבי הא דאמר ר' יוחנן משום רשב"י רמז לקבורה מן התורה, כתב ז"ל, אלא ללמוד שחייב מן התורה בקבורת מת, וגם בהא דאיתא בגמ' תקברנו לא משמע לו, כתב הר"ח ז"ל תקברנו דדרשינן אנן, לא משמע למלכא, הרי דאנן דרשינן תקברנו, וא"כ אייתר קרא ללמוד דבכל מתים מחוייבים לקבור, ואף דאמר בגמ' "שרמז'" אין הכונה שהיא מדרבנן רק מדאורייתא הוא וכדיתא בגמ' קידושין (ד' פ' ע"א) לגבי יחוד ג"כ קאמר רמז ליחוד מן התורה, והוא דאורייתא, וגם איך נימא שקבורה מצוה חדשה מדרבנן, א"כ נפישא להו יותר משבע מצות מדרבנן, ואנן איסורא שמענו, אבל מצות יותר משבעה לא שמענו, ועוד מדגבי מת מצוה מטמאין אף כהן לקבור אותו, ע"כ שהוא דאורייתא.

ע"כ נ"ל לפרש מה שכתב הר"ח ז"ל "כי קאמרינן צואה מנא לן וקי"ל מצוה זו מדרבנן היא" ודבריו שכתב צואה מנא לן, קשה צואה מאן דכר שמו באותה סוגיא.

לכן נראה שצריך תיקון, וכן צ"ל, צואה מנ"ל דילמא מצוה זו מדרבנן היא, פירוש דקאי לפרש, דאמר רב חמא שיש לדחות דאף שמצינו שקברו היינו ממנהגא שנהגו כן, וממילא הויא מצוה דרבנן משום המנהג כמו אל תטוש, אבל צואה מנא לן, פירוש היכא אשכחן שנצטוינו על זה, והוא כמו לשון הגמ' ביומא דף ה' דקרי הגמ' צואה ועשי', ה"נ קרי הר"ח המנהג עשי', היינו מצוה מדרבנן, וס"ל דלפי סברת רב חמא יכול שבור מלכא לדחות, דהוי רק מצוה דרבנן, צואה היינו חיוב מן התורה מנא לן, כל זה הוא רק לפי שיכול שבור מלכא לדחות, אבל באמת גם ר"ח יודה דהל' דקבורה דאורייתא שהרי אנן דרשינן תקברנו לרבות שאר מתים

עוד אולי יש לפרש דברי הר"ח דהאי, וקי"ל מצוה זו דרבנן היא, קאי על למטה, על איבעיא להו, פירוש דס"ל לר"ח, דאם נימא דקבורה דאורייתא לא שייך כלל למיבעאי, אי משום בזיוני או משום כפרה, דאטו דרשינן טעמא דקרא, ורק אי דרבנן קא בעי בגמ', מאי טעמא תיקנו רבנן משום בזיוני או משום כפרה, והגירסא בר"ח, וס"ל מצוה זו דרבנן היא, איבעאי להו, פירוש לדברי רב חמא דס"ל דיש לומר דרבנן היא, איבעאי להו אי משום בזיוני או משום כפרה.

ובזה מיושבים שפיר דברי הרמב"ם שכתב אם אמר שלא יקברוהו אין שומעים לו שקבורה מצוה היה, וכתב הכ"מ דפסק לחומרא, וקשה קצת, דהי' לו לומר הטעם משום בזיוני.

אכן לדברינו ס"ל, דעד כאן לא מיבעאי להו אלא אליבא דרב חמא, אבל אנן דס"ל כר' יוחנן דקבורה מה"ת וכפשטות הגמ' בכל מקום, אין כאן מקום לספיקות, דבודאי אם אמר לעבור על מצוה אין שומעין, ובדאורייתא לא דרשינן.

אכן עוד יש לומר, דהרמב"ם ס"ל דאיבעית הגמ' הוא אליבא דר"ש דדריש טעמא דקרא, אבל אנן פסקינן לא דרשינן טעמא דקרא, משו"ה דאם אמר לעבור על מצוה אין שומעין לו. הנני בזה ידידו המכבדו ומוקירו. יום ד' ח' טבת תרע"ג.

תוכן העניינים

שות לבוש מרדכי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה