שות לבוש מרדכי· רבי משה מרדכי אפשטיין
אורח חיים ויורה דעה · סימן כד
אם מותר לאיש לצבוע שער זקנו הלבן לשחור כדי שיוכל להשיג משרה. רב ברכה לכבוד ידידי הרב הגאון המפורסם מסיק שמעתא אליבא דהילכתא ירא ד' מוה"ר ר' אליעזר פרייל שליט"א. הגאב"ד דעליזאבעט דז"ש.
הנה כתר"ה שלח לי קונטרסו הנחמד בדבר אם מותר לאיש לצבוע שער זקנו שחור למען יהי' אפשר לו להשיג משרה שקשה למי שנראה זקן, וכתר"ה העלה להתיר וביקש שאחוה דעתי.
א) לדעתי יפה הורה, דכיון שמכוין למען ישיג משרה אין כאן איסור, ובאשר אין בידי לבוא בארוכה אעיר רק איזה הערות בדבריו היקרים.
דהנה כתר"ה הקשה אמאי לא מיחו במיכל בת שאול שהיתה מנחת תפילין, הא עברה על לא יהי' כלי גבר, וכמו שתרגם יונתן בן עוזיא' דלא יהי' גולין דציצית ותפילן דאינון תיקוני גבר על אשה, ותירץ הלבוש דלא שייך בבת מלך שהכל מכירין וביאר כתר"ה דברי הרמ"א לגבי תפילין דאם הנשים רוצות להחמיר על עצמן ללבוש תפילין מוחין בידן, וכתב ב"י השם הכלבו משום שאינן יכולין לשמור עצמן. והקשה כתר"ה למה לן טעם זה תיפוק לי' משום לא יהי' כלי גבר, גם הקשה מדוע לא מיחו בנשים צדקניות שבדור העבר, שהטילו ציצית בבגדיהן וגלחו שערות ראשן, הא אסור לגלח כאיש, וכתב דברי הרמ"א באו"ח סימן תרצ"ו דבפורים גבר לובש שמלת אשה וכו' מאחר שאינן מכונין אלא לשמחה בעלמא, ומשו"ה באשה הלובשת תפילין וציצית כדי לקיים מ"ע שהזמן גרמא ולא להתיפות מותר.
אכן לדעתי עוד צריך לבאר הדברים, מה שכתב לתרץ בשם הלבוש דמשו"ה התירו למיכל בת שאול משום דבת מלך הכל מכירין, הדברים תמוהים, דא"כ ך אסור באיש שצבע שער ראשו או זקנו משום לא ילבש גבר וכו', הא הכל יכירוהו שהוא איש, וכן האשה שלבשה כלי זיין אטו אם לבשה אשה כלי זיין או איש שעדה כלי זהב לא יכירו אותו, הלא יתר הבגדים שהוא לובש הלא מבדילין אותו, גם מה שכתב שאם מנחת תפילין או לובשת ציצית כדי לקיים מ"ע שהז"ג אין איסור, א"כ תקשה דברי יונתן בן עוזיא' והא הוא תנא (תלמידו הראשון של ר' הלל הזקן) ובכל אופן מדרש קדמון הוא.
ואפשר לומר ביאור הדברים כן, דהנה הרמב"ם פסק (בפי"ב מה' עכו"ם ה"ט) דהעברת שער בית השחי אינה אלא מדרבנן, וכבר הקשה הב"י ביו"ד סימן קפ"ב דלכאורה בגמ' נזיר (ד' נ"ט ע"א) דאיתא שם אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן המעביר שער בית השחי ובית הערוה לוקה משום לא ילבש גבר, מיתיבי, העברת שער אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים. הוא דאמר כי האי תנא דתניא המעביר שער בית השחי ובית הערוה הרי זה עובר משום לא ילבש גבר, ות"ק האי לא ילבש מאי דריש בו מיבעי לי' לכדתניא לא יהי' כלי גבר מת"ל אם שלא ילבש איש שמלת אשה וכו' הרי כבר נאמר תועבה ואין כאן תועבה, אלא שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשים, ואשה שמלת איש ותשב בין הנשים, ראב"י אומר מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה ת"ל לא יהי' כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה. שלא יתקן בתיקוני אשה, וכיון דלראב"י אף אם אין יושב בין הנשים אסור מטעם שמתקן בתיקוני אשה, א"כ אמאי אין לוקה בהעברת בית השחי, הא הוי תיקוני אשה, וכתב הב"י לתרץ דגם ראב"י דריש תועבה משום דמחליף, אלא דס"ל דאף בדבר אחד דאתי לאחלופי אסור מן התורה ושער בית השחי כיון דמכוסה לא אתי לאחלופי.
אכן לא הבנתי, דא"כ איך אסור לצבוע שער לבן שבזקן הא עי"ז לא אתי לאחלופי באשה, דהרי אשה אין לה זקן. ואף דמצינו בגמ' (קדושין ד' ל"ה ע"ב). האשה שהעלתה הזקן, אבל כיון שאין זה מצוי כלל הא לא אתי לאחלופי.
ובאמת גם על שער הראש יקשה, דהרי אנשים ג"כ הילדים שחורי ראש נינהו. א"כ הרי לא אתי בשביל זה לאחלופי, אלא ע"כ דאיסור להתיפות בתיקון אשה אף היכא דלא אתי לאחלופי אסור מן התורה, א"כ אמאי אין לוקה בשער בית השחי שהעביר.
ונראה לי, דזה ודאי דדעת הרמב"ם דגם ראב"י ס"ל דמה שאסרה התורה לא יהי' כלי גבר וכו' הוא משום שמביא לידי תועבה וכמו שפירשו הב"י, אלא דת"ק ס"ל דאיסור שאסרה התורה הוא דוקא אם עי"ז הוא ישב בין הנשים והיא יושבת בין האנשים אכן ראב"י ס"ל דמביא לידי תועבה המעשה בעצמו מה שהיא רוצה להתראות בדבר שמיוחד לאיש או שהוא רוצה להתיפות שיהי' נראה יפה, שדבר זה היינו ההתיפות שדבר זה מיוחד לאשה להתיפות, הדבר זה מביא לידי תועבה, שהיא יהי' לה קירוב לאיש, והאיש בהתיפות ינטה לאשה, ואת זה אסרה התורה, א"כ היינו דוקא אם האיש מתיפה עצמו בדבר שבגלוי, שע"י ההתיפות הוא נראה יפה, ודבר זה להיות נראה יפה הוא תועבה, ובדבר שמכוסה כמו בית השחי, הלא אין כונתו להיות נראה יפה אלא משום צער, בכה"ג אין איסור מן התורה.
ב) ובזה יש לבאר דברי הרמב"ם שכתב שם (בפי"ב מה' עכו"ם ה"י), שאם לקט שערה אחת לבנה מראש או מזקן לוקה, והקשה הראב"ד מאי עדי אשה בחדא והא לא מינכרא מילתא, והיינו דהראב"ד ס"ל דאיסור שאסרה התורה הוא משום שעדה עדי אשה, וא"כ שערה אחת איננה עדי אשה, דשערה אחת לא מינכר, אכן הרמב"ם ס"ל דאין האיסור משום שצבע השער הזה בזקן, וזהו עדי אשה, דהרי אשה אין לה זקן, וגם הלא הילדים שחורים נינהו, אלא דהאיסור מה שמתיפה עצמו שיהא נראה כבחור, דבאיש עטרת תפארת שיבה, א"כ מה שהסיר השערה האחת עי"ז נראה כבחור, דאף ע"י שערה לבנה אחת הוא נראה כזקן, ועי"ז שמסיר או צובע הוא נראה כבחור, והדבר הזה להתראות כבחור הוא עדי אשה, משו"ה לוקה אף באחת.
ולפי זה אפשר עוד לישב דיקדוק הראב"ד, שהקשה על הרמב"ם, דהרי בגמ' קאמר רב ודבר זה (ליקוט שערה מתוך שחורות) אסור בחול, ולא קאמר דלוקה אם לקט שערות לבנות מתוך שחורות.
ואפשר לומר דמאן דס"ל דאף המעביר בית השחי לוקה, הוא לא דריש תועבה משום דמביא לידי תועבה, דהרי בצינעא היינו בדבר המכוסה אין מביא לידי תועבה, אלא דגזיה"כ הוא לא יתקן איש כתיקוני אשה, והעברת בית השחי שיהי' בלי שער זהו תיקון אשה דאין לה שער.
נמצא לדידי' אדרבה עיקר האיסור אם עדה עדי אשה לוקה, אבל שערות לבנות מתוך שחורות אין זה עדי אשה שהרי גם אנשים בחורים שחורי הראש נינהו, א"כ לדידי, דבר זה רק מדרבנן אסור, והאי ברייתא דאמרה דבר זה אף בחול אסור, ולא קאמר לוקה סברה דהמעביר בית השחי לוקה, אכן הרמב"ם דפסק דהמעביר בית השחי אין לוקה דדריש תועבה, וההתיפות במקום סתר אין מביא לידי תועבה, א"כ לא המעשה עיקר אלא ההתיפות, א"כ מה שרוצה שיהי' נראה כבחור זהו עדי אשה להתראות בחורה, ולא באיש, משו"ה פסק דלוקה. ג) ועפי"ז יש לתרץ דברי יונתן בן עוזיא' דפסק דאיסור מן התורה ללבוש תפילין וציצית לאשה, דהוא סבר כתנא דלא דרשינן תועבה, אלא גזיה"כ דלא תעדה אשה בגדי איש, א"כ תפילין דמיוחדין לאנשים נינהו והם בגדי איש, אם לבשה אשה לוקה, אכן חכמים שלא מיחו במיכל בת שאול, אינהו סברי כת"ק או כראב"י דדרשי תועבה משום דמביא לידי תועבה, היינו מה שרוצה ללבוש דבר שתתראה כאיש, והחפץ ללבוש כלי זיין ללך במלחמה זהו להתדמות לאיש, אבל אם רוצה לקיים מצות עשה שהזג"ר. דבר זה אין מביא לידי תועבה, משו"ה לא מיחו.
אכן הרמ"א כתב באו"ח ב' דעות אי שרי ללבוש מחמת שמחת פורים איש שמלת אשה, והרמ"א מסיק לאסור:
והתיר רק מטעם אינו מכוין, נראה דהרמ"א ס"ל דהיכא שע"י ההלבשה נדמה לאשה זה אסור אף אם כונתו לשם שמחה (בלי טעם דאינו מכוין), דכיון דאסרה התורה ההתדמות לאשה מביא לידי תועבה, אף היכא שמתכוין לשם שמחה להתדמות לאשה ג"כ אסור, שהרי זהו האיסור, ורק משום דבר שאינו מכוין התירו, והא דלא מיחו במיכל בת שאול הוא משום דאי סבירא לן נשים סומכות רשות. א"כ כל מ"ע שהזג"ר אם נשים מקיימות יש להן מצוה בלבישת תפילין וציצית אף לנשים, ומברכים ע"ז ברכת וצונו, א"כ לא מתדמי כלל לאנשים בזה, ויונתן בן עוזיא' דאסר סבר כר' יהודה אנשים ולא נשים א"כ נשים אין מקיימין מצוה כלל, והוי רק תיקוני דגברא, משו"ה תרגם דאסור.
ומה שרוצה כתר"ה לחלק אם עשתה ציצית בבגד המיוחד לנשים. וכתב דאין בזה משום לא יהי', לדעתי אליבא דיונתן בן עוזיא' גם זה אסור, דהאיסור משום הציצית בעצמה שהציצה היא תיקון דגברא, ואשה שעושה ציצית בטליתה היא מתדמה בזה לאיש בדבר זה.
אכן כל זה אם הלבישה הוא ענין התדמות, אכן צביעת השער דאין בזה כלל התדמות, רק איסור יפוי, שזהו ענין שנשים מתיפים עצמן, זהו דוקא אם הכונה ליפוי, אבל אם הכונה למשרה וכדומה שפיר מותר.
ולענין השאלה לאסור מטעם דאין מפרכסין, שכתב כתר"ה, דזה שייך דוקא אם מוכרו. אבל לא לשכירות, הוא טעם טוב, אלא דעל זה נאמר ויראת ד', אם יודע הוא בעצמו שכחו במתניו לעבוד העבודה שמקבל, ורק כדי שלא יפחד המקבלו שיחשוב כיון ששער לבן נזרקה בו, מותר לצבוע, אך אם מרגיש בעצמו כי כבר כשל כחו בודאי שאסור לו להונות.
אכן אם מרגיש בעצמו שכחו די לעבודתו, נראה לי עוד טעם להתיר, כיון דידוע עתה שכן הדרך לצבוע, בכה"ג אין איסור, וכמו שכתב הסמ"ע (בחו"מ סי' רכ"ח סמ"ע סקט"ז) דהיכא שדרך הקצבים לשרות הבשר שיהי' לבן אין איסור בדבר שהכל יודעים.
מפאת כי טרוד מאד הנני אקצר, הנני ידידו מברכו בחג כשר ושמח. ד' ניסן תרפ"ג סלבודקה קובנה.