שות לבוש מרדכי· רבי משה מרדכי אפשטיין
אורח חיים ויורה דעה · סימן טו
בשר שנשתהה שלשה ימים ונקפא באמצע כאבן ע"י הקור. כבוד ידי"נ הרב הגאון הנעלה, גדול ביקר כש"ת מו"ה אלעזר ראובן מוסקין שליט"א אב"ד לעדת בני יוסף בשיקאגא
א) הנה כתר"ה פנה אלי שאחוה דעתי בבשר שנשתהה שלשה ימים ונקפא באמצע כאבן ע"י הקור אם יש בזה דין בשר ששהה ג' ימים בלי מליחה, אי אמרינן גם בכה"ג שנקפא מקור, יתיבש דמו בתוכו,
והנה קשה עלי לענות בענין אשר אין לו מקור בש"ס ורמב"ם, אכן לגודל אהבתי אל כתר"ה אעיר בזה סברות אחדות.
הנה כתר"ה כתב כי פנה אל גאון אחד והשיב דאם נתקשה ע"י הקור אינו משתנה, וכמבואר בירושלמי פט"ז דיבמות על הא דאין מעידין לאחר ג' וע"ז הקשה כתר"ה דאין הנידון דומה לראי'. דהתם תליא מילתא בהשתנות, דהקור מועיל שלא ישתנה הפנים, אבל מאי ראי' היא זו לדין דבשר ששהה ג' ימים דהטעם משום דנתיבש הדם, מנא לן דהקור מועיל דלא נתיבש, ועוד דהירושלמי שם דאיתא שהצינה צומחתו, הא מיירי בנשרה במים, אבל אין ראי' היכי דנקפא כאבן ע"י הקור שאינו משתנה, עכ"ד כתר"ה.
והנה מה דמספקא לכתר"ה דילמא ע"י הקור אין מועיל שלא ישתנה, יעויין בה"ט סימן י"ז באה"ע ס"ק פ"א שהביא בשם הראב"ן דקור עדיף מצינת מים, ועיין בפ"ת שם ס"ק קי"ג, ובאמת מדברי הירושלמי שתולה דמשו"ה מועיל במים שלא ישתנה משום צינה, מכש"כ הקור שמקריש כאבן.
אכן מה שדחה דאין ראי' מדין עדות לאחר ג' ימים דתליא בהשתנות, לדין בשר ששהה דתלי בנתיבש הדם, יפה דחה דלא שייכי כלל גבי הדדי, ואין ללמדם זה מזה, ואני מוסיף להביא ראי', אם נימא דבשר ששהה ג' ימים תלי בדין השתנות, א"כ אמאי מועיל ששרו הבשר:
במים חצי שעה דאז מותר לשהותו עוד ג' ימים. הא במת כה"ג אף אם בינתים נשרה במים אעפי"כ אין מעידין עליו אם הוא ג' ימים לאחר מיתה, דהרי אדרבה היכא דאישתהה מגרע עוד מה שהי' במים, ע"כ דשני ענינים נפרדים המה, דין דאין מעידין לאחר ג' ימים. ודין דבשר ששהה ג' ימים.
ב) והנה בעיקר האי דינא אם הקור יועיל שלא יתיבש, הנה הבה"ט ביו"ד סימן ס"ט ס"ק ח' הביא בשם המ"י דאם נקרש הבשר במים, ושהה ג' ימים:
במים שנעשה קרח, יש לאסור הבשר ממ"נ אי חשבינן הקרח כמים, הוי כבשר ששהה במים מעל"ע דאסור, ואם:
לא חשיב כמים, הוי בשר ששהה ג' ימים בלי מליחה.
אכן הפ"ת הביא בשם תשובת קרית חנה דאין ברור לאיסור, והס' קרית חנה אין בידי, ונראה דסבירא:
לי', דכיון דהקרח מקריש את הבשר. אז הבשר עומד בעינו כל העת, ולא הוי כבוש דאין כבוש אלא בלח, אבל לא בקרח דהבשר קשה, ואעפי"כ לא יתיבש דמו בתוכו דכיון דנקפא אין נעשה בהבשר שום תנועה לא ליבש הדם, ולא לכבוש הדם.
ולפי זה האי דינא דבשר שנקפא מקור, אי שייך בזה יבוש הדם, להמ"י נתיבש, ולהקרית חנה הוי ספק.
ונראה עוד לומר, דהנה הריב"ש הא הקשה על דברי הגאונים דס"ל לאסור בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה, מטעם דנתיבש דמו בתוכו:
דהא לא גרע מאומצא:
דאסמיק, ואעפי"כ אמרינן אתכי' ומלחי' אפילו לקדירה שפיר דמי, וע"כ כתב הריב"ש דאינו אלא חומרא יתירה ורק ראוי לחוש לדברי הגאונים, עכ"ד הריב"ש, עיין בב"י
וליישב דברי הגאונים נראה לי:
דטעמא דהגאונים הוא משום דהא הדם יוצא ע"י נקבי הפליטה, (והמה הנקראים נקבי הפארוס, והנה היכא דהודח קי"ל דנסתמו נקבי הפליטה, או היכא שכבר פלט דמו וצירו, הרי חזינן דהדם יוצא דרך נקביו המיוחדים, וע"כ סבירא להו להגאונים, כיון דקי"ל בשהה המת ג' ימים אין מעידין עליו, משום דנשתנה צורתו לאחר ג' ימים, א"כ גם נקבי הפליטה של הבשר לאחר ג' ימים מתבלבל ומתכוצים, וא"כ הוי כנסתמו נקבי הפליטה, שאז אין כח בהמלח להוציא הדם דרך נקביו.
וזהו הטעם דבשר שנשרה מעל"ע נאסר מטעם כבוש, ולכאורה מאי שייך דין כבוש הכא, דלכאורה כיבוש מועיל להבליע דבר שאינו בלוע, אבל הכא בדם, הלא הדם ממילא בלוע אלא דיוצא ע"י מליחה, וא"כ מנא לן לאסור בכה"ג, אכן באמת אימתי יוצא הדם ע"י מליחה, דוקא אם הדם יוצא דרך נקבי הפליטה:
אבל אם הדם יוצא מנקבי הפליטה ונכנס בבשר אין מועיל מליחה, וכיון דהוי כבוש יוצא הדם מעורקי ונקבי הפליטה ונכנס בבשר, ושוב אין יוצא ע"י מליחה.
והנה לפי זה יתישב קושית הריב"ש מאומצא דאסמיק, שכתב הש"ך דהריב"ש שדא בי' נרגא, אכן לדברינו מיושב דאומצא דאסמיך נצרר הדם, אבל נקבי הפליטה לא נתקלקלו, המלח מעורר לצאת אף דם שנצרר היכא דחתכוהו אבל בשר ששהה ג' ימים דנקבי הפליטה נתקלקלו אין יוצא הדם.
אלא דיש להקשות לפי זה איך מועיל בשרו הבשר, לשהות עוד ג' ימים, כיון דבדין דאין מעידין לאחר ג' ימים, אף בנשרה במים אין מעידין, אם מעת מיתה עד ההכרה הוי שלשה ימים, והרי אדרבה מה שנשרה עוד מגרע.
ואפשר דזהו טעם האוסרים שהביא הב"ט בשם מהר"ם דמה ששמע בשם ר"י דאם בשר שלא נמלח עד שלשה ימים ונשרה תוך ג' ימים דמותר מטעם דהמים מרככי. ע"ז כתב מהר"ם, דאם קבלה נקבל, ואם לדין יש תשובה, וכן הד"מ הביא בשם הגהת מהר"א, וכן בשם המרדכי דאסור, ולכאורה מאי טעמא אסרי, כיון דטעם האיסור בבשר ששהה ג' ימים:
הוא משום שנתיבש הדם. א"כ הא המים מרככי, אכן לדברינו כיון דעיקר האיסור משום שמתקלקלים ומתבלבלים עורקי ונקבי הפליטה, א"כ אין מועיל מה שלשרה במים.
וטעמא דהמתירים נוכל לומר, דאף דעיקר האיסור של הגאונים בבשר ששהה ג' ימים בלי מליחה הוא משום שמתקלקלים נקבי הפליטה, דאל"כ תיקשה מאומצא דאסמיק, אעפי"כ סבירא להו להמתירים, דאימתי אסור משום דנקבי הפליטה נתקלקלו, דוקא היכא שיש הצטרפות דיבוש הדם, וכיון דהדם יבש אינו הולך דרך נקבי הפליטה, אבל בנתרכך, היינו ששהה הבשר במים בתוך שלשה דלא נתיבש הדם, כיון דהוי הדם עוד לח המלח שואבו דרך נקבי הפליטה, אף שנתקלקלו, כמו דהאש שואב אף בנתקלקלו, ורק היכא דלא שרה, שיש תרתי לריעותא, הדם נתיבש ונקבי הפליטה נתקלקלו, אז אין כח במלח להוציא, וע"כ איצטריך גם לטעמא דנתיבש, דאילו היינו אוסרים רק. מטעם דנתקלקלו לקלו נקבי הפליטה אז הי' הדין דבשר ששהה:
ג' ימים בלי מליחה יאסר אף לצלי, וכמו כבוש דהרבה אוסרים אף לצלי, הכי נקטינן, משו"ה איצטריך לטעמא דנתיבש. דאין כח במלח להוציא דם שנתיבש דרך נקבי פליטה שנתקלקלו.
ולפי זה הכא בנקפא הבשר ע"י קור, דחזינן לגבי דין דאין מעידין עליו דקור מועיל שלא יתקלקל הבשר וממילא לא נתקלקלו נקבי הפליטה, א"כ אף אם נימא דהדם נתיבש, אעפי"כ מלח מוציא דרך נקבי הפליטה, כמו אומצא דאסמיך דיוצא הדם, אף בנתיבש.
ג) ועוד יש לומר, דהנה הב"י בסימן ס"ד הביא דעת המרדכי, דאם שהה הבשר שלשה ימים בלא ניקור אסור הבשר מפני שנתקשה מאיסור בשר וחלב, ובהגהת ש"ד דאם שהה ג' ימים בלא ניקור אסור אף לצלי, ולכאורה קשה בשלמא בדם, שהוא מובלע בגוף החתיכה. ואי אפשר להפרידו מן הבשר, אלא ע"י מליחה וצלי, שם שייך שפיר לומר כיון דנתקשה הדם אין יוצא ע"י מליחה ואסור, אבל בחלב שיש להכירו ולנקרו, מאי איכפת לן שנתקשה, הלא אף שנתקשה יוכלו לחטוט.
ועכצ"ל דמאן דס"ל דאסור בלא ניקור החלב תוך ג' ימים, הוא ס"ל דדין הגאונים שאסרו בשר ששהה ג' ימים הוא משום כיבוש, דאף דאין כיבוש אלא בצלול, זהו דוקא דין מעל"ע, אבל בשלשה ימים, כיון דהבשר יש בו רטיבות, בשלשה ימים בולע הבשר מן החלב והדם, והא דאיצטריך המרדכי לטעם דנתקשה, הוא משום דם, לאורויי דהדם שנבלע ע"י ששהה ג' ימים, אין יוצא ע"י מליחה, אבל משום איסור חלב דאין מליחה מפליט, שם לא איצטריך לטעמא דנתקשה, אלא כיון דשהה החלב ג' ימים בתוך הבשר, נבלע טעם החלב בהבשר ושוב אין יוצא.
ולפי"ז המרדכי לטעמי', שכתב הד"מ בשמו בסימן ס"ט ס"ק כ"ז, לאסור בבשר ששהה ג' ימים, אף בנשרה בינתים, דכיון דהמרדכי אוסר גם בחלב אם לא ניקרו, א"כ ס"ל הטעם משום כבוש שנכבש בלחלוחית הבשר, ובשלשה ימים נותן טעם, א"כ מה יועיל שנשרו בינתים במים, אדרבה הוא מוסיף לחלוחית ומכביש הדם והחלב ובודאי למאן דמצרכי לנקר החלב תוך ג' ימים, אין מועיל לזה שרי' תוך ג' ימים, דבחלב הא ע"כ הטעם משום כבוש, וא"כ כיון דלכתחילה חוששין לדעתם לגבי איסור חלב, א"כ אסור אף בשרי' תוך ג' ימים.
ויתישב בזה הקושי' שהקשו על רמ"א שכתב ביו"ד סי' י"ח שיש לנקר הבשר תוך ג' ימים, והקשו דתיפוק לי' משום דם, ואם מיירי ששרו א"כ הא לא נתקשה החלב.
אכן לדברינו מיושב שפיר, דרמ"א איירי בשרו, אעפי"כ אסור לסמוך על זה, דלגבי חלב שהוא דאורייתא חוששין לדעת אלו דעיקר האיסור משום כבישה, א"כ אין מועיל שרי' ורק לגבי דם דדם שמלחו או שבישלו הוא דרבנן, התיר הרמ"א לסמוך על דעת אלו דהאיסור מטעם נתיבש, ובשרו במים לא נתיבש אבל בחלב אוסר רמ"א לכתחילה לסמוך על השרי', דהרי בחלב. אין השרי' במים מועיל דאדרבה השרי' מוסיף כבישה:
נמצא דבנקפא מקור, דיש לומר, כיון דקשה כאבן, כו"ע מודו דאף בשלשה ימים לא הוי כבוש, א"כ גם אם שהה שלשה ימים יש להתיר, דלקולא יש לצרף דעת אלו, אחרי שהוא רק חומרת הגאונים.
בקיצור היכא שנקפא מקור ונתקשה כאבן ונשתהה ג' ימים, אם יש הפסד, לדעתי יש סברות להתיר, דילמא היכא דנקפא כאבן עומד בעינו, ולא יעשה בהבשר שום שינוי, לא ליבש ולא לכבוש, ועוד דילמא הטעם משום דנתקלקלו נקבי הפליטה, ובנקפא מקור הא אין מתקלקל, דהרי בכה"ג מעידין עליו:
כתשובת הראב"ן, ודילמא הטעם משום כבוש, דזה דוקא היכא שיש רטיבות ובנקפא הא אין רטיבות, וע"כ הנני מצטרף להתיר בדיעבד היכא שיש הפסד מרובה, אבל להתיר לכתחילה להקפיא ולהשהות, אחרי שהמ"י אוסר, לא מצטרפנא. ידידו מוקירו ומכבדו שנת תרע"ד.