אור ברסלב
שות לבוש מרדכי אורח חיים ויורה דעה › סימן ט בדין מצות הקהל. ותקיעת שופר ביו"ט

שות לבוש מרדכי· רבי משה מרדכי אפשטיין

אורח חיים ויורה דעה · סימן ט בדין מצות הקהל. ותקיעת שופר ביו"ט

סימן ח

כבוד ידיד בן ידיד הרב הג' ממולא בתרשיש, חותם תכנית כליל המעלות כ"ש מו"ה ר' פישל בער שליט"א קבלתי את ספרו היקר "דברי משולם" והנני נותן תודתי על אשר כבדני בתשורה היקרה הלזו. ראיתי בו דברים מסולאים בפז בהשכל ודעת, באורח מישור. קולע אל השערה. יאריך ה' ימיו ויפוצו מעינותיו החוצה, כאות נפשו הטהורה.

והנני להעיר בזה, ע"ד אשר כתב לקיים הגירסא בירושלמי, במשנה סוטה פ"ז הלכה ז',:

מוצאי יו"ט האחרון של חג, דלא כגירסת הבבלי:

מוצאי יום טוב הראשון וביאר דאזלי לטעמיהו. התורה אמרה הקהל, והקהל, הוא ע"י שופר וחצוצרות. והירושלמי ס"ל דתקיעת שופר הוא מלאכה גמורה. כמפורש בפרק יו"ט של רה"ש, דאיהו דרשי קרא דזכרון תרועה על יום השבת ולא ס"ל כבבלי, דהוא אסמכתא, וכיון דהתירה התורה מלאכת שופר בשביל מצות הקהל, על יסוד זה התירו גם בנין הבימה ביו"ט אכן הבבלי סובר דתקיעת שופר הוא חכמה ואינה מלאכה, בברייתא דתנא דבי שמואל שהיא בבליתי וא"כ לא מצינו היתר לבנות הבימה, ומשו"ה שינו הגירסא מוצאי יום טוב הראשון.

אכן ידידי, אף כי הדבר נאה ויש לו ברק, אכן לדידי נראה דלא ניחא למרייהו לומר הכי שהתירו לבנות בימה ביום טוב, הרי קי"ל (יבמות ד' ו' ע"א, שבועות ד' ט"ו ע"ב). דאין בנין בית המקדש שיש בזה מצוה דרבים של כל ישראל דוחה שבת ויום טוב מכל שכן בנין הבימה, שיהי' המלך יושב עלי' ובפרט בבית שני דלא הי' יושב ממש, אלא נסמך קצת, כדאיתא בירושלמי, הלא מוטב יותר לדחות בנין הבימה בשביל יום טוב:

ועוד למה הוצרכו לבנות ביום טוב הא אפשר לעשותה מערב יו"ט, ואם בשביל דחק העזרה הלא יכלו אח"כ ביום טוב להביאה ע"י בני אדם, דהוי רק טלטול בעלמא, וכל היכא דאפשר מערב יום טוב דוחין מילה בשביל זה.

ועוד אף אם נימא דהירושלמי לא ס"ל דרשת דבבא כל ישראל, היינו בהתחלת החג, אבל הא גם אין דרשה דדוקא בשמיני עצרת, דקרא כתוב בחג הסוכות א"כ יקשה באמת מדוע לא עשו קריאת הקהל בחוה"מ כדי שלא יצטרך לדחות התקיעה ובנין הבימה את יום טוב ויקיימו קריאת הקהל כדינה בלי דחי'.

מה דכתב מר, דהירושלמי לא ס"ל דרשא דבבא כל ישראל, דהוא דריש למעוטי מוכי שחין, לדעתי דרשת הבבלי לא "מכל", אלא מתיבת "בא", דהיינו בעת שבאו לראות, דהיינו בהתחלת החג שאז באו לראות, אבל בסוף החג כבר ראו.

ובכלל דרשת הבבלי הוא דהאי קרא מיותר, דהרי יודעים אנו שכל זכורי ישראל מצויים לראות בחג הסוכות, אלא ע"כ דקרא לאשמיענו אתא דקריאת הקהל הוא בעת שבאו לראות, שהוא בהתחלת החג, ודרשת הירושלמי למעוטי מוכי שחין הוא מקרא דכל ישראל.

ועוד, המשנה לא תקרא את יום חול המועד. בשם יום טוב, וכדאיתא במשנה פרק ג' דמגילה, זה הכלל כל שיש בו מוסף ואינו יום טוב, הרי דמשנה לא תקרא לחול המועד יום טוב, ובכלל למה למשנה לתלות ליל שמיני עצרת למוצאי יום טוב האחרון, הי' לה לומר ליל שמיני עצרת, להודיע, שדוחה יום טוב בנין הבימה. ועיין תוס' עירובין (ד' צ"ו ע"א ד"ה ימים) דהירושלמי ס"ל מניחין תפילין בחוה"מ.

מה שכתב, דהתירה התורה התקיעה ביום טוב, ע"י הוראה מיוחדת שאמרה הקהל והקהלת העם ע"י תקיעת שופר וחצוצרות.

הנה בהקהל העם נאמר תתקעו ולא תריעו, ותרועה לא הי' שם, וזה היה דוקא במשה, אבל לא לדורות דלדורות נאמרה חצוצרות רק כי תבאו מלחמה.

בכלל לומר דהירושלמי סבירא לי' דתקיעת שופר היא מלאכה, קשה מאד. דא"כ תקשה הא הירושלמי מתמיה, איך דחי במקדש, והוצרך להביא קרא מן התורה, דבמקדש במקום שיש קרבנות תוקעין, הרי דמשום מצוה דרבים לא היו מתירין תקיעת שופר. דכיון דהתורה פטרה לאו מצוה הוא כלל, וא"כ יקשה איך תיקן ר' יוחנן בן זכאי לתקוע כל מקום שיש בי"ד. הא שם אין קרבנות ואיך דחי איסור התורה, דכיון דהתורה אסרה לתקוע בשבת איך עקר דבר שכתוב בתורה לאיסור, ובודאי דלא שייך כלל לומר מצוה דרבים, דכיון דאסרה התורה הא לאו מצוה היא כלל ואיסורא דרבים היא שחיללו יום טוב, שהרי בפני ב"ד תקעו הכל, וכל הקהל חיללו יום טוב. ולא דמי כלל להא דרצה הבאר יצחק לבאר דמשום מצוה דרבים. תקעו בע"ש כדי לאפרושי מאיסורא דחילול שבת, דהתם תקע אחד ועבד איסורא קלילא, יחיד להציל רבים מאיסור שבת החמור, אבל הכא עשה כל יחיד ויחיד איסור גדול של חילול שבת בשביל לעשות זכר למקדש. לדעתי ישתקע הדבר אלא הנכון כפי ששמעתי בילדותי מפי אבא מרי זצ"ל. שתלה דבר זה דזכרון תרועה בכעין דברי הגמ' (עירובין שם) דוהיו, לאות, יצאו שבתות וימים טובים שאין צריכין אות, וע"כ אפשר לפרש דברי הירושלמי ואולי כן היתה כונתו דכיון דהתורה אמרה זכרון תרועה א"כ עיקר המצוה הזכרון, ושבת דאימת שבת עליו לא צריכא זכרון, ואולי משום דשבת הוי זכרון שהרי נאמר בו זכור, א"כ הוי רק דומיא דתפילין דאין חיוב להניח אבל איסור אין בדבר מדאורייתא, ורק איסור מדרבנן גם להירושלמי, וכיון דהוי רק דרבנן, משו"ה התיר ותיקן ר' יוחנן בן זכאי לתקוע כל מקום שיש שם בי"ד.

ועוד הנני להעיר כי בירושלמי, דרשא דזכרון תרועה אמרה רב כהנא לפני דר' יוחנן, והוא בבלי, ועליו אמר ר' יוחנן דילהון הוא.

לכן לדעתי, אם לא נפרש במוצאי יו"ט האחרון. דקאי על מוצאי שמיני עצרת, דקשה הא כתוב בחג הסוכות, ומוצאי שמיני עצרת לאו חג הסוכות הוא, בודאי דבע"כ צריך לגרוס כגירסת הבבלי, מוצאי יו"ט הראשון. והנני בזה ידידו, מוקירו כרום ערכו.

תוכן העניינים

שות לבוש מרדכי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה