אור ברסלב
שות לבוש מרדכי אורח חיים ויורה דעה › סימן ד עירובין על ידי צורת הפתח

שות לבוש מרדכי· רבי משה מרדכי אפשטיין

אורח חיים ויורה דעה · סימן ד עירובין על ידי צורת הפתח

סימן ג

רב ברכה לכבוד ידידי הרב הגאון המפורסם יראת ד' אוצרו כש"ת מו"ה ר' יעקב קלעמעס שליט"א, הגאב"ד דסאלאק.

ובדבר אשר שאל הדר"ג אם להשתדל לעשות עירובים ע"י צוה"פ כדי להציל מעון חילול שבת בעוה"ר, או לא להשתדל בזה אחרי אשר רבותינו נחלקו בדבר. ולדברי רבים יש לנו בזמן הזה רה"ר, וא"כ אין מועיל צוה"פ, וע"כ מוטב להיות שב ואל תעשה בזה. א) שאלה גדולה שאל הדר"ג כי לכאורה הוא כדברי הדר"ג דכיון דהוא ספק, א"כ איך מתירים אנחנו ספק איסור חילול שבת בשביל העובר במזיד, אף אם אין עירוב והלא אין אומרים חטא כדי שיזכה חבירך:

מכש"כ אין אומרים עשה ספק איסור שמא יעשה חבירך איסור ודאי.

אכן אבותינו מאז ומעולם השתדלו בכל יכלתם לעשות עירוב ע"י צוה"פ ובודאי נעשה תמיד בהשתדלות הגאונים שישבו על כסאות הרבנות, וע"כ אם בדורות עברו שלא הי' הפרוץ מרובה כל כך עשו תקנה זאת מכש"כ בעוה"ר אשר הפירצה גברה, בודאי צריך להשתדל

וטעמא דמילתא נראה לי, דהנה בעירובין דף כ"ב נחלקו ר' יהודה וחכמים אי אתו רבים ומבטלי מחיצתא, ור' יוחנן ס"ל דאתו רבים ומבטלי מחיצתא כר' יהודה. אכן ר' אלעזר שם בדף כ' פסק לא אתו רבים ומבטלי מחיצתא, כרבנן.

והנה הרמב"ם פסק בפ' י"ז מהלכות שבת הלכה ל"ג דאם הי' דרך הרבים מפסיק בין הפסין לא בטלו המחיצות, הרי דפסק דלא אמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצתא, וכן פסק שם בהלכה יוד, ז"ל:

שני כותלים ברה"ר והעם עוברים ביניהם כיצד מכשיר ביניהם עושה דלתות מכאן ודלתות מכאן ואחר כך יעשה ביניהם רה"י ואינו צריך לנעול הדלתות בלילה, הרי דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא דאל"כ הי' צריך דוקא לנעול בלילה כדאמר ר' יוחנן:

ירושלים אלמלא דלתותי' ננעלות בלילה חייבים עלי' משום רה"ר.

אכן לכאורה קשה, דהרי הרמב"ם כתב בפי"ד מהלכות שבת (הלכה א') דאיזה רה"י, מדינה המוקפת חומה שדלתותי' ננעלות בלילה, וכבר הקשה זה הרשב"א הובא בכ"מ, וכן הקשה הרשב"א דכיון דכתב הרמב"ם דבעי דלתות והוא פסק במבוי המפולש לרה"ר דעושה צוה"פ מכאן ולחי וקורה מכאן. ע"כ דס"ל דהא דאוקמי ברייתא דפליגי ת"ק וחנני' כיצד מערבין דרך רה"ר דס"ל לת"ק עושה צוה"פ מכאן ולחי וקורה מכאן, וחנני' ס"ל לבי"ה עושה דלת מכאן ולחי או קורה מכאן, דמקשי בגמ' ורה"ר מי מערבא כו' וכי תימא בכך הוא דלא מערבא הא בדלתות מערבא והא אמר ר' יוחנן ירושלים אלמלא דלתותי' ננעלות בלילה חייבים עליהם משום רה"ר וכו', ואוקמהו כיצד מערבין מבואות המפולשין לרה"ר, בע"כ דס"ל להרמב"ם דלא אוקמי כן אלא לר' יוחנן, אבל לדידן דסבירא לן לא אתו רבים ומבטלי מחיצתא, מיירי אף בדרך רה"ר ופסק כתנני', וא"כ איך כתב עושה דלתות מכאן, הא לחנני' סגי בדלת מכאן ולחי וקורה מכאן ודלתות מכאן, וצל"ע עכ"ד הרשב"א שם בכ"מ.

ונראה לתרץ, דהנה באמת קשה לדברי הרמב"ם דס"ל דאף דרך רה"ר מערבין בדלתות, כיון דס"ל לא אתו רבים ומבטלי מחיצתא, א"כ מאי פריך בגמ' (ד' ו') ורה"ר מי מערבא כו' וכי תימא בכך הוא דלא מערבא הא בדלתות מערבא, והא אמר ר' יוחנן ירושלים אילמלא דלתותי' ננעלות בלילה חייבים עליה משום רה"ר, ומאי קושיא, הא ר' יוחנן ס"ל כר' יהודה. אבל לחכמים אין צריך לדלתות נעולות בלילה ועיין שם בתוס' ד"ה והאמר, דפריך שם ומשני דפריך כי היכי דר' יהודא בשם ד' מחיצות דלא חשיבי לי' מצריך נעילה, ה"נ ב' מחיצות דלא חשובי לרבנן יהי' צריך נעילה, אכן הרמב"ם דס"ל דאליבא דהילכתא לרבנן אין צריך נעילה בב' מחיצות ודלתות, א"כ מאי פריך מר' יוחנן דהוא קאי אליבא דר' יהודא דילמא הברייתא כרבנן.

ונראה לי, דהנה באמת למאן דס"ל דרבים לאו היינו ששים רבוא, א"כ הא דאמרינן רשות הרבים שרבים בוקעין בו אף אם אין ששים רבוא בוקעין בו א"כ כל מבואות המפולשין יהיו רה"ר דאורייתא, שהרי רבים בוקעין בו, אלה השלשה שכנים שהם דרים בסוף המבוא הרי הם בוקעים בו, דהרי ג' רבים המה, ואם:

יש הפסק בין ג' השכנים הרי הם הרבים הבוקעין בהמבוי. דהרי מצינו דרבים הוא ג' בכמה דוכתי בגמי ואם נאמר דלענין שבת ג' לאו רבים נינהו, א"כ אי' הגבול דנדע המספר כמה הוא רבים:

והרי ממנ"פ או דרבים הוא ששים רבוא כדגלי מדבר, או דרבים המה ג' כמו דמצינו דרבים נקראו שלשה, ולדברי ר' יהודה דס"ל אתו רבים ומבטלי מחיצות, א"כ מאי שנא ירושלים דאילמלא דלתותי' ננעלות חייבים עלי' משום רה"ר, כל עיר ועיר הרי יש בה ג' ונקראים רבים:

ואף אם אין השערים רחבים ט"ז אמות, הרי הוכיחו התוס' שם בעירובין דף:

ו' ד"ה וכי תימא, דלא שני בין ט"ז אמות לי"ג אמות ושליש, ומה הוא הגבול שנדע שנקרא רבים בוקעין בו.

לכן נראה לי, דאליבא דכולי עלמא רשות הרבים הוא דוקא שיהי' רשות לרבים כזה כדגלי מדבר, היינו שיהי' רשות לששים רבוא לבקע בו, ודוקא רבים כדגלי מדבר הוא רבים לענין רשות הרבים דשבת, אלא דהנך דס"ל דאין צריך שיהי' רבים ששים רבוא בוקעין בו, הוא דס"ל דאף הרבים שאיננו פה הוא מצורף לאלה הבוקעין בכאן, כיון דהוי סרטיא ופלטיא גדולה שהוא מקום להתקבץ שם בלי שום מוחה, הרי רשות לכל העולם:

להתקבץ שם. וא"כ הוא רשות הרבים של ששים רבוא ומאן דס"ל דבעינן ששים רבוא בוקעים בו, ס"ל שלא נקרא רה"ר אלא א"כ בוקעים בו עתה רבים של ששים רבוא ולא מצטרפינן מה שיש לרבים שאיננו פה לעבור.

אבל הנך פוסקים דס"ל דלא בעינן ששים רבוא בוקעין ס"ל כיון דיש רשות לרבים לבקוע ועשו להילוך הרבים, מצרפינן את כל הרבים אף שאיננו פה, ובקעה דאין עשוי לבקע הרבים לא צרפינן את הרבים שאיננו פה אף שיש להבקעה יותר מג' בעלים ולהם רשות לבקע ולהלוך, ומשום זה לגבי טומאה לאו רשות היחיד הוא אבל לגבי שבת לא הוי רשות הרבים דרבים של ג' לגבי שבת לאו רבים הוא, ורבים של ששים רבוא שאיננו פה אין מצורף אחרי שאין להם רשות להלוך ולבקוע או שאין עשוי לזה.

נמצא דרשות היחיד שמוקף מחיצות הוא מפני ב' דברים **(א)** המחיצות נקראים הפסק שאין מצרפים הרבים שאיננו פה, **(ב)** דזהו דין מפני עצמותו שמקום שמוקף ארבע מחיצות הוא רשות היחיד, אכן אם חסר אחד מאלה הוא כרמלית היינו שמעורב בו רשות הרבים ורשות היחיד, והנה בקעה יש בה רשות היחיד, היינו מה שאינה מצורפת עם כל הרבים, אבל יש בה רה"ר מה שאין בה מחיצות, ועיר שיש בה ששים רבוא היא להיפך, נהי שיש לה מחיצות, אבל הרי יש בה רה"ר, שהרי יש בה גופא ששים רבוא אנשים, משום הכי הויא באמת כרמלית, אלא דבאמת כרמלית שהוקפה לדירה מותר לטלטל בתוכה משו"ה אם דלתותי' ננעלות בלילה, דעי"ז נקראת הוקפה לדירה, מותר לטלטל בתוכה.

ב) בזה יש לתרץ קושית הכ"מ מפ"ד מהלכות שבת הלכה א' שהקשה על הא דבעירובין דף ק"א איתא:

רבנן אמר ר"מ רה"ר ומהדרי אינהו כרמלית דאמר רבב"ח ירושלים אילמלא דלתותי' ננעלות בלילה חייבים עלי' משום רה"ר, ומשמע דהשתא דנעולות בלילה הוי כרמלית, ואיך קאמר הרמב"ם דהוקפה לדירה מותר לטלטל.

אכן באמת עיר שיש בה ס' רבוא היא כרמלית, אלא אף שהיא כרמלית:

לדידן דס"ל לא אתו רבים ומבטלי מחיצתא. אף שהיא כרמלית, כיון שיש מחיצות לכרמלית הזאת הוי רשות היחיד גמורה לטלטל בתוכה, אולם דוקא אם הוקפה לדירה והיינו דוקא אם דלתותי' ננעלות בלילה, ורה"ר שהוקף לדירה אף שיש בו ששים רבוא הוי רשות היחיד ולא דמי כלל לחצר דרבים, דשם אין בו כלל משום רשות הרבים וא"כ לא מקרי כרמלית, אבל היכא שיש בו ששים רבוא באמת הוא כרמלית, אלא כיון שיש לו מחיצות מותר לטלטל, והזורק לתוכה חייב כיון שמחוצה היא.

עפי"ז יש לומר דגם הרמב"ם מפרש לברייתא דכיצד מעברין דרך רה"ר כמו שפירשה רב יהודה דמיירי במבואות המפולשין לר"ה, דאי בדרך ר"ה לא מערבא בכך, ומה שפסק הרמב"ם דמבואות המפולשין עושה צוה"פ מכאן דפסק כרב דאמר הלכה כת"ק כיון דקי"ל הלכה כרב באיסורא, אלא דהרמב"ם מפרש קושית הגמ' כן, וכי תימא בדלתות מערבא והא אמר ר' יוחנן ירושלים אילמלא דלתותו' ננעלות בלילה חייבין משום רה"ר, דהנה כשעשו דלתות, יכולין לומר כיון שראוין לנעול הוי כאילו נעלוה, והופסקו ממנה הילוך הרבים, דכלל הוא בשבת כל העומד לנעול כנעול, ולגבי אלה שאינם הולכים הוי כהופסק בעצם הילוכם, והמיעוט שהולכים נחשב מיעוט, או דלא אמרינן דהוי כאילו הופסק הילוכם, רק דין הוא שמחיצה מפסיק לבלי לצרף אותם, אבל הילוך הרבים לא בטל מטעם כיון דראוי לנעול הוי כאילו נעול והופסק ההילוך, דהמציאות לא בטל.

והנה אם נימא דכלל הוא בשבת כל הראוי לנעול הוי כנעול והופסק במציאות הילוך הרבים, א"כ איך אמר ר' יוחנן ירושלים אילמא דלתותי' ננעלות בלילה חייבים משום רה"ר, נהי דס"ל אתו רבים ומבטלי מחיצתא, אבל כיון דראוי לנעול הוי כנעול וא"כ הרי אין כאן הילוך הרבים, וממילא לא בטלו מחיצתא דהרי לא אתו רבים הכא כלל ע"כ נלמוד מר' יוחנן שני דברים, חדא דלא אמרינן הראוי לנעול הוי כנעול ולא בטל הילוך הרבים. ועוד דאתו רבים ומבטלי מחיצתא.

ג) והנה בהאי דינא דס"ל לר' יוחנן אתו רבים ומבטלי מחיצתא, ס"ל להרמב"ם דלא קי"ל כותי', דר' אלעזר פליג עליו ופסק כחכמים, וכן סתמא דברייתא (בשבת דף ו') איתא לאפוקי מדר' יהודה, אבל האי דינא דמוכח מר' יוחנן דלא אמרינן לגבי שבת כל העומד לנעול כנעול, והוי כהפסק הילוך הרבים במציאות, זה לא אמרינן. ובזה לא מצינו שנחלקו עליו ובזה הלכה כמותו

וא"כ פריך בגמ', וכי תימא בדלתות (פירוש מצד א'. ומצד השני קורה) מערבא, והא אמר ר' יוחנן וא"כ הרי במציאות לא בטל הילוך הרבים וא"כ נהי מצד אחד עשו מחיצה של דלתות, ודין התורה מפסיק צירוף הרבים, לדידן דלא קי"ל אתו רבים ומבטלי מחיצתא אבל מצד השני שאין כאן מחיצה. (דקורה לאו מחיצה היא לכו"ע) וא"כ עד הדלתות הרי יש הילוך הרבים, וא"כ איך הותר לטלטל הא אמרינן חצר שנפרצה לרה"ר אף שיש לה ג' רוחות, לר"א הוי רה"ר גמורה, דס"ל צידי רה"ר כרה"ר, ורבנן ס"ל דלאו כר"ה הוא, אבל בודאי דס"ל לרבנן צידי רה"ר לא יותר בקורה, וא"כ איך איתא בברייתא דעשה דלתות מצד זה וקורה מצד זה. כיון דלא הופסק הילוך הרבים במציאות, א"כ נהי שמצד שעשו דלת הוקצה מר"ה מפני דין המחיצה, אבל מצד שהקורה עד הדלת הלא לכה"פ צידי רשה"ר, בשלמא אי הוי אמרינן כנעול דמי וכאילו הופסק כבר הילוך הרבים, הוי אמרינן דמשו"ה מתיר הקורה אף דלרבנן בחצר שנפרצה לרה"ר הוי לכה"פ צידי ר"ה מיירי היכא דדחקי רבים. אבל כיון דזה מוכח מר' יוחנן דמציאות הילוך הרבים לא הוי כבטל מטעם דראוי לבטל, א"כ אמאי מותר בדלתות מצד זה וקורה מצד זה, הא לכה"פ מצד הקורה עד הדלתות הוי צידי רה"ר.

וא"כ הרמב"ם שפיר הביא דבעינן דוקא דלתות שהרי זהו קושית הגמ' דדרך ר"ה לא סגי, אבל בדלתות סגי, ולא בעי נעולות בלילה, דכיון דעשו דלתות משני צדדים הרי הופסק צירוף הרבים נמצא דבין המחיצות אין כאן רבים והוקף למחיצה ולדירה, כיון דאין כאן רבים בין המחיצות, אבל בירושלים נהי דהמחיצות הוי מחיצות. אבל הלא יש בה ס' ריבוא, א"כ אימתי מיקרי הוקף לדירה דוקא בדלתותי' נעולות בלילה, דדירה אף שיש בה ס' רבוא לאו רבים הוא, כיון דאז לא נעשה להילוך רבים, אבל בדרך הרבים שעשאוהו בדלתות, הרי אין כאן רבים. אבל עכ"פ כיון דיש בו בקיעת רבים אף שדין תורה הוא דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא, מדרבנן כיון שיש בקיעת רבים לא נעשה רה"י לטלטל בשארי מחיצות אלא בדלתות שראוים לנעול, דכיון דראוים לנעול לגבי דרבנן הוי כנעול לבטל בקיעת הרבים, ומשו"ה לא סגי בצורת הפתח אף שצורת הפתח הוי מדאורייתא מחיצה של דלתות הראויות לנעול, מה לי צורת הפתח דהוי מחיצה מדאורייתא שהרי מועיל בכלאים, אכן מדרבנן כיון דהוי רשות הרבים, שרבים בוקעין בעינן דוקא מחיצה כזו שראויה לנעול ולהפסיק הילוך הרבים, אבל עכ"פ הא דאין מועיל צורת הפתח ברה"ר דאורייתא להרמב"ם דס"ל לא אתו רבים ומבטלים מחיצתא, הוא רק דרבנן, דמן התורה כיון דצורת הפתח הוי מחיצה שהרי מועיל בכלאים ממילא מפסיק צירוף הרבים, ואין כאן בין המחיצה ס' ריבוא.

ד) מעתה שפיר ניחא מה שאבותינו השתדלו תמיד לעשות עירובין ע"י צוה"פ, משום דלגבי דאורייתא הרי יש כאן ס"ס, ספק אם הלכה כרמב"ם, דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא ומועיל צוה"פ מדאורייתא, או כהרא"ש דאתו רבים ומבטלי מחיצתא, ואז אין מועיל צוה"פ אף מן התורה, ואת"ל הלכה כהרא"ש דאתו רבים ומבטלי מחיצתא, דילמא הלכה כהנך רבותא דס"ל דרבים לא מיקרי אלא אם עתה בוקעין בו ששים רבוא ולא חשיב צירוף הרבים שאיננו פה ולגבי דרבנן הוי חד ספק, היינו, אם הלכה דרה"ר הוי בלא בקיעת ס' ריבוא. אין מועיל צוה"פ, ואם בעי דוקא בקיעת ס' ריבוא עתה מועיל צוה"פ.

נמצא לגבי איסור דאורייתא הוי ס"ס אם יש כאן איסור דאורייתא. היינו ב' הספיקות:

דדילמא הא דברה"ר דאורייתא אין מועיל צוה"פ הוא רק מדרבנן דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא:

ודילמא לא הוי כלל רה"ר דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן:

דברה"ר אין מועיל צוה"פ הלא גם חד ספק מהני וכמו שכתב הש"ך ביו"ד סימן פ"ג דבכה"ג חשוב ס"ס. א"כ מדינא מותר לדידן לשאת ולטלטל במחיצות ע"י עירוב (אם לא מצד חסידות), א"כ שפיר מוטל החיוב להשתדל לעשות עירובים ע"י צוה"פ כדי להציל את ישראל מעון חילול שבת ד' ישמרנו.

ועוד נראה לי לדברי דבעינן דוקא צירוף ס' ריבוא לכו"ע, רק דלהנך פוסקים דס"ל דלא בעינן בקיעת ס' רבוא הוא משום צירוף הרבים שאיננו פה. א"כ אם יש קרוב לעיר נהר בלי גשר באמצע הדרך או הר. המתלקט ד' מתוך ה' הרי הוא כמחיצה להפסיק בין צירוף הרבים, וא"כ העיר הוי רק מבוי המפולש, דכבר כתבתי דכיון דשלשה ע"כ לאו רבים נינהו ממילא גם מאה ואלף לאו רבים נינהו דהרי לא מצינו חילוק, ע"כ דבעינן דוקא דומיא דדגלי מדבר. ולענין המחלוקת בהני דינים, אף דהב"י כתב בשני הדינים לעיקר לחומרא, היינו דדעת אלו שסוברים דבעינן ס' ריבוא הביא רק בשם י"א וכן דעת אלי דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא הביא בשם י"א, אזיל לטעמי', שבב"י על הטור כתב כיון דהרא"ש והרי"ף סוברים דאתו רבים ומבטלי מחיצתא. הכי נקטינן, ולכאורה אין לצרפי לס"ס.

אבל באמת האחרונים הביאו הרבה שיטות דבעינן ס' ריבוא בוקעין בכל יום והוי ספק מעליא, וכן רבינו הרמ"א כתב בד"מ על הטור בסימן שס"ד דכיון דהטור בעצמו והמ"מ סברי כהרמב"ם, דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא הכי נקטינן לקולא, וא"כ שפיר יש לצרף לס"ס.

והנני בזה ידידו הכותב בחיפזון, וגם לא הספיק לי העת לעיין כי טרוד הנני ובאשר יש לנו לסמוך על הוראת הגאונים מנהיגי ישראל, ע"כ די לנו בזה, המברכו בכל טוב. ט"ו סיון עת"ר.

תוכן העניינים

שות לבוש מרדכי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה