אור ברסלב
שות לבוש מרדכי אבן העזר › סימן ס

שות לבוש מרדכי· רבי משה מרדכי אפשטיין

אבן העזר · סימן ס

סימן נט

חקירה בגט ברשותה ומשיחה ברשותו אם מגורשת. כבוד ידידי הרב הגאון הנעלה חו"ב כש"ת מוה"ר ר' מיכל חרל"פ שליט"א אב"ד דקענטאן אהייא.

מכתב כתר"ה קבלתי, והנה כתר"ה מסתפק הא דאמר רבי חסדא (בגיטין ד' ע"ח ע"ב), גט בידה ומשיחה בידו אם יכול לנתקה ולהביאה אצלו אינה מגורשת איך יהי' הדין אם הגט ברשותה ומשיחה ברשותו אם שם ג"כ אינה מגורשת, והיא שאלה גדולה ראוי' לחכם לב כמותו.

א) והנה מקום הספק הוא, אם הא דאינה מגורשת כשהמשוחה בידו ויכול לנתקו, משום דאוחז בכח כזה שיכול לנתקו הרי הוא מחזיק הגט כיון שאוחז בכח כזה שיכול לנתקו, מפני זה אינו כריתות, או אף שאין מיקרי בשביל זה שהוא אוחז, אלא כיון דמונח בידו המשיחה והגט אגוד לדבר כזה שע"י יוכלו לנתק את הגט לא הוי כריתות, ואם נימא דהטעם מפני שהוא אוחז בכח, הרי אם המשיחה ברשותו ולא בידו אינו אוחז בכח, אכן אם הטעם מפני שהגט אגוד לדבר כזה שעל ידו יוכלו לנתק ומונח ביד הבעל, א"כ גם אם המשיחה ברשותו ג"כ לא תתגרש.

והנה רבינו הגרע"א בכתובות תמה על דברי התוספ' בדף ל' ע"ב בד"ה ואי, שכתבו דאם תחב לו אדם בכוש ומשים בפיו, אם הוא מדעתו מתחייב מיד באונסין, אע"ג דיכול לנתקו ולהביאו אצלו, דדוקא לענין הגט אמרינן דהיכא דיכול לנתקו דלא הוי גט, משום דבעינן כריתות ואגידא, אבל לענין זכי' אשכחן בפ' קמא דב"מ דף ט', טלית חצי' על גבי קרקע וחצי' על גבי עמוד והגביה חצי' שעל גבי קרקע דלא קני, מטעם שיכול לנתקה ולהביאה אצלו, וכיון שאינו זוכה מטעם זה ה"ה דאינו מגרע זכות האחר שהוא מונח בידו, והקשה הגרע"א הא להדיא מפורש כן בב"מ דף ז' ע"א, ומה חידשו התוספ', וע"כ כתב הגרע"א שצריך לעי"ג.

ונראה דאפשר לתרץ, דבלא האי דינא דטלית חצי' על גבי עמוד, לא היינו יודעים דאם שם ע"י כוש דבר לתוך פיו שיקנה ויתחייב באונסין, אף דבגמ' ב"מ אמר דהטעם דגט בידה ומשיחה בידו דאם יכול לנתקו אינה מגורשת, הוא רק מטעם כריתות, אבל נתינה הוי, היינו דבזכי' כה"ג הי' קונה לא היינו יודעים בכוש, דהתם במשיחה הרי הגט מונח בידה והיא מחזקת אותו אלא שאם ימשוך המשיחה ינתק, בכה"ג בלא טעמא דכריתות הי' זכי', אבל בכוש הרי הוא מחזיק את הכוש בידו אף שהוא מונח בפיו של חבירו, אבל כיון דכוש דבר חזק, א"כ כשהוא מחזיק את הכוש, הרי הוא מחזיק הדבר התחוב על הכוש, היינו אומרים בכה"ג דאף בזכי' בכה"ג לא קני זה שהוא בפיו, לזה הביאו ראי' דע"י אחיזה מה שהגבה הטלית הרי הוא מחזיק את הבגד ויכול לנתקו. אעפי"כ לא קני, הרי דמה שהוא מחזיק ויכול לנתקו לא הוי קנין, דלא מקרי עי"ז שהוא בידו מה שהוא מחזיק ויכול לנתקו. א"כ אינו מגרע זכות מה שמונח בפיו אף שהתוחב אוחז הדבר ע"י הכוש שתחוב בו .

לפי דברינו מוכח דדין דמשיחה מיירי שאין המשיכה משוכה בחוזק ולא מיקרי כלל שהוא אוחז, ואעפי"כ בגט אין מועיל מטעם שאם ימשוך המשיחה ינתק אצלו.

ב) והנה בטור איתא בסימן קל"ח, דאם הקשר אמין שהי' יכול לנתקו ולהביאו אצלו אילו לא קפצה ידה, אלא מחמת שקפצה ידה אינו יכול לנתקו ולהביאו אצלו, בזה כתב ר"ת דלא הוי נתינה כיון שגמר הנתינה היתה מכח שקפצה ידה, ור"י כתב דהוי שפיר נתינה כיון שהתחיל בנתינה, וכתב ע"ז הדרישה ז"ל, ואעפי"כ שהתוספ' שם בפ' הזורק וב"י ג"כ הביאן, לפום ריהטא משמע דלא סבירא לי' כן לדעת ר"י שהרי כתבו ז"ל, נראה דלא מיירי כשהיתה ידה פתוחה ולאחר שנתן הגט לידה וכו', לק"מ, שהרי מסקי התוספ' בסוף וכתבו שם וז"ל ונראה דכשר דלא גרע מעייק לה חרצי' ושלפתו וכו' אלא ר"ל ר"י חזר בו וכו' דסתם תוספ' אזלא אליבא דר"י וכו', ולפי"ז קשה אהב"י שמביא מה שכתב סה"ת, וע"ז כתב אבל הרשב"א כתב כאילו פליגי אהדדי אליבא דר"י, וזה אינו וכמ"ש, עכ"ד הדרישה.

אכן לדעתי, ספר התרומה והרשב"א פליגי בין לר"י בין אליבא דר"ת. דלדברי ס"ה, הר"ת והר"י לא פליגי כלל אהדדי, אלא דעל קושית התוספ' על מה דאמר רב חסדא דאם אין יכול לנתקו היינו שקפצה ידה, הא היא עשתה הנתינה, וא"כ הוי נטלה מעצמה, ע"ז משני הכי ו שידה היתה קפיצה ותחב לתוך ידה, אכן הר"ת משני תירוץ אחר דמיירי שהגט כבד שאם ימשך תנתק המשיחה, אכן התוספ' ס"ל דכשר דלא כר"י ור"ת, אלא התוספ' בעצמם ס"ל דכשר, אכן הרשב"א ס"ל דפליגי ר"י ור"ת אהדדי, דכיון דר"ת לא תירץ כר"י, ע"כ דס"ל דאף באופן אם הי' ידה קפוצה מתחילה ג"כ אינה מגורשת, דכשאדם קופץ ידו לא הוי כמו תיבה סתומה, דהתם אין התיבה פועלת בשעת מעשה מאומה, אבל אדם הקופץ ידו הרי הוא עושה בשעת מעשה מה שקופץ ידו, א"כ לר"ת אף אם הי' ידה קפוצה מתחילה ג"כ אינה מגורשת, אכן הר"י הא סובר דבכה"ג מגורשת.

וטעמא דהאי מילתא, יש לומר בשני אופנים, או דהר"י ס"ל דאדם שקופץ ידו ג"כ נעשה מקום סתום ומעשה האדם הוי רק תחילת הקפיצה, אבל כשקפץ כבר נעשה מקום כזה שאם יתחבו בחזק לא יוכל להביאו, נמצא דהאשה אין עושה מעשה, אבל אם באמצע הנתינה קפצה ידה, הרי הקפיצה הוי מעשה דידה, אז לא תתגרש, או אפשר לומר דגם הר"י סובר דאדם כשאוחז ידו קפוצה ג"כ הוי מעשה, והא דלר"י אם הי' ידה קפוצה מגורשת, משום דהר"י ס"ל דאם היא נוטלת בשעה שהוא נותן אז מגורשת דהוי כמו עריק לה חרצי' ושלפתו, והא דאמר הר"י דלא מיירי בהיתה ידה פתוחה ולאחר שנתן הגט לידה קפצה, היינו דבכה"ג אף לר"י אינה מגורשת, שהרי כיון שהניח הגט בידה הרי גמר נתינתו ואין עושה מעשה ואז אינה מגורשת, דכיון דלא הוי כריתות לא הוי נתינה כשהיא קופצת ידי' בשעה שהיא קופצת הוא אין נותן, בכה"ג אינה מגורשת, שהרי בשעה שנעשה הנתינה, היינו בשעה שהיא קופצת, אז הוא אין נותן, ועריק לה חרצי' ושלפתו, מיירי, דגם בעת שהיא נוטלת הוא מקרב חרצי', ונתינתו ומעשה דידה באין בב"א, והיינו דינא דהוא אוחז הגט בראש אחד והיא נוטלתו בראשה השני דמגורשת.

ובאמת פליאה היא על הט"ז ס"ק ב' שהביא דברי הב"י שכתב ז"ל, ואעפ"י שכתבתי שהרא"ש מכשיר באוחז הגט בראש אחד, שאני התם שהניח הגט בידה אבל הכא שעדיין המשיחה בידו לא גמר הנתינה עכ"ל וע"ז כתב הט"ז ז"ל, דבר זה אינו, דודאי אותו דין דמשיחה בידו לא מיירי שלא הניח המשיחה עד שבא לבי"ד וכו'.

אכן אין כלל כונת הב"י כן, אלא כונת הב"י שלא הניח המשיחה קודם שקפצה. ובשעה שקפצה לא עשה שום מעשה, ובתחילה הי' סבור בתוספ' כיון דהר"י סובר דלא מיירי בידה פתוחה, א"כ גם אם באמצע נתינתו קפצה ידה בגט בלא משיחה אינה מגורשת, ואח"כ מסקי' ונראה דכשר, כונתם דוקא בשקפצה ידה בעת שהי' נותן עדנה, אבל אם הניח הגט בידה והשאיר המשיחה בידו ואח"כ קפצה ידה, בזה לא מסקי התוספ' להכשיר, והטור שכתב דלר"י שפיר הוי נתיצה, מיירי שקפצה ידה קודם שגמר הנתינה (וקושית הב"י הוא על הטור, כיון דהרא"ש ס"ל כר"ת דמשמע דלר"ת אף אם בשעת נתינתו קפצה ידה אינה מגורשת, א"כ איך כתב הטור דאם אוחז בראש אחד והיא נוטלתו בראש השני מגורשת הא לר"ת אף אם מעשה דידה קודם גמר הנתינה אינה מגורשת).

עכ"פ לדעת הרשב"א מדלא מתרץ הר"ת בר"י, ע"כ דסובר דבכה"ג אינה מגורשת, וע"כ דלענ"ד ראי' דאף במונח בחצירו המשיחה אינה מגורשת אם ע"י המשיכה שימשכנה לא ינתק הגט. היינו שאיננו כבד, דהנה האי ספיקא הא יש להסתפק אף במונח בידו המשיחה והוא אינו אוחז בה אלא מונחת בידו. וא"כ אמאי לא מתרצי הר"י והר"ת בפשוטו דהאי אם יכול לנתקו או אין יכול לנתקו תליא באחיזתו אם אוחז הוא בכח את המשיחה שאז יכול לנתקו אינה מגורשת, אבל אם הי' ידו פתוחה וכשהפוך ידו ועי"ז נתן הגט לידה ונשאר המשיחה בידו ואין אוחזה רק שמונחת, מגורשת, ומיירי שהי' ידה פתוחה, אלא שגם ידו פתוחה, משמע דסבירא להו דאף בכה"ג, כיון שהמשיכה חזקה שאם יאחז וימשוך יביא אצלו, אין זה כריתות, כיון שהמשיחה בידו יכול לעשות במשיחה כל מה שירצה, וע"י המשיחה יכול להביא הגט, א"כ גם אם המשיכה מונחת בחצירו ג"כ הוא כן, דלענ"ד אם מונח בחצירו ואם מונח בידו פתוחה דין אחד להם.

ועוד ראי' דלדברי ר"ת הא ע"כ מיירי בידה פתוחה, א"כ מאי פריך בגמ' ב"מ על דינא דמאי דתפס כמאן דפסיק, לדינא דגט ומשיחה בידו, יתרץ דבגט דשם צריך שיהי' גט מחמת נתינתו וקפיצתה אין מועיל, משו"ה אינה גט, אבל בנתינה בעלמא כיון דתפוס ואחת כמאן דפסיק דמי, ע"כ דאחוז ומונח דין אחד להם, וזה הא כתבו בתוספ' כתובות דמדלא קני ע"כ דאינו מגרע, הרי דגם בזה שאם הקנין הגירעון שמגרע את הנתינה, א"כ מה שהמשיחה בחצירה מגרע כמו שאינו מועיל בזה שאחוז, ודו"ק

מפאת כי הנני טרוד מאד עתה אקצר הנני בזה ידידו מוקירו ומכבדו.

תוכן העניינים

שות לבוש מרדכי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה