אור ברסלב
שות לבוש מרדכי אבן העזר › סימן נו

שות לבוש מרדכי· רבי משה מרדכי אפשטיין

אבן העזר · סימן נו

סימן נה

איש שנקרא שמו מאריסה אברהם יוסף, ובפי כל נקרא אדאלף וכן חותם עצמו וכן נקרא בערכאות. ולא עלה לתורה בשם אברהם יוסף, ובנט כתבו שמו אדאלף ולא כתבו השם אברהם יוסף.

ע"ד אשר פנה אלי כתר"ה שאחוה דעתי בדבר אחד שנקרא שמו מאריסה אברהם יוסף, ונקרא בהי כל אדאלף וכן חותם עצמו, ולא עלה לתורה בשם אברהם יוסף, וכן בערכאות שמו אדאלף, וסידר הרב המסדר גט, וכתב שמו אדאלף, ולא כתב שם אברהם יוסף ויצא ע"ז ערעור.

לדעתי יפה עשה הרב המסדר שלא הזכיר השם אברהם יוסף, אחרי שהוא שם הנשתקע, ואם הי' כותבו הי' חשש פסול בדיעבד, והרי כל דין דלכתחילה הכא שלא יהי' חשש בדיעבד, אף שיש פוסקים מכשירים בדיעבד. וראיתם מבלל בורסיף לפירוש הר"ח דאף שנשתקע שם הראשון כשר בדיעבד. אכן מלבד שקשה הדמיון מעיד לאדם, דשם עיר ידוע לכל הסביבה, אבל בשם אדם אם נשתקע אין ידוע, אכן אף להנך פוסקים היינו דוקא בכתב שם הנשתקע שהי' מקודם שמו, אבל הכא הנה המוהל ברכו בשם אברהם יוסף אטו בברכתו כיפי תלא לי', עיקר שם הוא מה שקוראין אותו כן, והכא מי קראו אביו ואמו כשהוא קטן קוראין אותו בני לא בשמו, וא"כ מי החזיק לו השם אברהם יוסף, כיון שחתם בשטרות אדאלף, השם אברהם יוסף לא נעשה לו שם כלל, והרי זה עדיף עוד מנשתנה שמו בחליו, דאם אין קוראין אותו בשם השני אין כותבין השם השני, ועיין ברש"י וברמב"ן פ' מטות ממדרש על פסוק ויקרא לה, דכיון דלא נתקיים הוי כאילו כתב לא.

ואף שכתב הב"י בנשתקע שמו, בשם הקונדרסין, כותבין שני גיטין, אכן הב"י מביא ראי' מיעקב אבינו שנאמר לו לא יעקב יקרא וכו' כ"א ישראל יהי' שמך, ואעפי"כ נזכר בתורה שם יעקב כמה פעמים.

אכן לכאורה הדברים תמוהים, דהרי איתא בגמ' ברכות דף י"ג דלא נאמר שתעקר יעקב, אלא שם ישראל עיקר ויעקב מפל ואהדרי שהרי הקב"ה בעצמו קראו במראות הלילה יעקב יעקב, וא"כ הרי לא נשתקע שם יעקב, ע"כ דהקונדרסין קאי לגבי מעשה שהביא בשם הרי"ף דמיירי שנשתנה שמו בחליו, ומביא ראי' דכמו גבי יעקב אף שאמר לו הקב"ה לא יעקב יאמר שמך, ואעפי"כ מפרשינן שהכונה שיעקב לא יהי' שם העיקר, ה"נ מה שמשנין השם בחליו ואומרים שלא השם הראשון יהי' שמו אלא השם השני יהי' שמו, הכונה שהשם השני העיקר והשם הראשון טפל, וכיון דלא נעקר השם ממנו:

א"כ אף שנשתקע היינו שאין קוראין אותו בשם הזה אבל כיון דידעי כו"ע את שמו הראשון ויודעין המה כי לא נעקר ממנו לגמרי שם הראשון, משו"ה צריך שני גיטין, אבל היכא דנשתקע שאין יודעין שהוא שמו כלל, בודאי דאין צריך לכותבו, ולא מיבעי שאין לכותבו בגט אחד, שהרי כתב הב"י בשם חיים ביבאנטי דאף שקראו אותו בעת לידתו חיים, כיון דאח"כ אין קוראין אותו כלל בשם חיים, אם כתב גם השם חיים הגט בטל, אלא דאף גט שני אין צריך לכתוב, כיון דנשתקע שאין יודעין השם כלל כיון דחותם עצמו אדאלף, השם אברהם יוסף הוי נשתקע לגמרי, דלא דמי כלל ליעקב שעוד נקרא בשם יעקב, ובפרט אחרי שביארנו דכאן לא חל עליו כלל שם אברהם יוסף, אחרי דמקסמתו נקרא אדאלף ולא הוי שם שנשתקע ולא שם שלא הוחזק עד כלל.

ואף אם לא הי' שם אברהם יוסף נשתקע, ג"כ לכתחילה צריך לכתוב שם אדאלף לחוד, דהרי הרא"ש כתב דבחניכה שהכל קוראין בו כותבין לכתחילה בשם החניכא בלבד, ואף לדברי הרמב"ם שסובר דאם כתב חניכא רק בדיעבד כשר, היינו דוקא אם לא החזיקו לחתום בו דהוי רק כינוי בעלמא, אבל אם חותם עצמו בו, הרי החזיקו לשם עצמו, וכיון דהכל קוראין אותו כך זהו שמו העיקרי

וכן צריך לומר שזהו דעת הב"י, שהוא תמה על דברי הטור, לפי פירושו בדברי הטור, דהיכא דכתב שם העיקרי בלא וכל שום דפסול בדיעבד, וע"ז תמה הב"י דבחניכא הניכר כותבין לכתחילה בלא וכל שום, ובשם העיקר אם לא כתב וכל שום יפסל, ומסיק הב"י דבדיעבד אפילו כתב שם הטפל לבד, בלא וכל שום כשר. מטעם דלא גרע מחניכתו וחניכתה, ולכאורה מה תמי' זו על הטור, הא התוספ' גיטין דף ל"ד סוברים כן, דהיכא שהכל קוראין עדיף משם העיקר, שהרי הקשו התוספ' כיון דצריך לכתוב גם שמו השני לכתחילה, ואיך היו נקיי הדעת שבירושלים כותבין לכתחלה חניכתו וחניכתה, ותירצו בתוספ' דנקיי הדעת שבירושלים היו שמותיהם ידועים. הרי דס"ל להתוספ' דחניכא שהכל קוראין בו ויודעין עדיף משם העקרי, והרי הטור מיירי בחניכא שהכל קוראין בו וא"כ הרי פשוט דעת הטור, דהיכא דמותר לכתוב בלא וכל שום, היינו בחניכא שהכל קוראין בו, דודאי דכשר שהרי מותר לכתחילה לעשות כן, ולא שייך למגזר, אבל בשם העיקר ושם טפל, היינו היכא דרובא קרו לה בשם העיקר דלכתחילה צריך לכתוב גם שמו הטפל סובר הטור דאפילו בדיעבד פסול אם לא עשה כן.

ועכצ"ל דהב"י מפרש דברי התוספ', דנקיי הדעת כיון שהיו חותמין גם בשטרות בשם הכינוי, שלא רצו ששם קודש יהי' מוטל אח"כ באשפה, א"כ הרי שם הכינוי נעשה לשם עצמי, שהרי חתמו בו שטרות, אבל הרא"ש והטור מיירי בחניכא כזו שהכל קוראין, אבל הוא בעצמו חותם בשטרות בשם העיקרי, וא"כ הכל רואין שאין זה שמו רק לכינוי בעלמא, משו"ה סובר הב"י דחניכא כזו גרע עוד משם טפל, ולכתחילה צריך לכתוב שם העיקרי רק בדיעבד אם כתב החניכא כשר.

וכן מוכח כדברינו, שהרי הב"י שהביא דברי הרא"ש שתירץ ג"כ על קושית התוספ' מהא דנקיי הדעת בירושלים היו כותבין חניכא בגט אפילו לכתחילה, ותירץ הרא"ש דהתם מיירי בחניכא שהכל מכירין אותו, אלא שכשעולה לתורה או חותם בשטר קוראין אותו בשם המובהק, וכתב ע"ז הב"י ז"ל, ומשמע דס"ל להרא"ש שלזה כיוונו התוספ' במה שכתבו שם, צ"ל דנקיי הדעת היו שמותיהם ידועים וליכא לעז, כלומר שלחניכא קוראים התוספ' שמותיהם והיו ידועים בחניכתן כדפירש הרא"ש עכ"ל הב"י, ולכאורה הדברים תמוהים איזה חידוש מצא:

הב"י בדברי הרא"ש לפרש דברי התוספ', ואיך הי' מפרש הב"י דברי התוספ' בלא פירוש הרא"ש, הא לכאורה אי אפשר כלל לפרש דברי התוספ' אלא כן, דלחניכא קורא התוספ' שמותיהן, דהרי התוספ' מתרצין מדוע היו כותבין נקיי הדעת אף לכתחילה החניכא, וע"כ דמה שמתרצין התוספ' שהי' ידוע שמותיהם היינו החניכא שהיו כותבין בגט.

עכצ"ל כדברינו דבלא פירוש הרא"ש, הב"י בעצמו הא מפרש ידועין שמותיהם, היינו שהי' ידוע שם החניכא, הוא שם שלהם מפני שהיו חותמים עצמם תמיד בשם החניכא, א"כ הי' ידוע החניכא לשם, ורק הרא"ש מפרש, דאף אם ידוע לחניכא בלבד, היינו אף אם אין חותם בשם זה ורק שהכל קוראין ומכירין חניכתו ג"כ כשר לכתחילה.

נמצא דלדברי הב"י אף להרמב"ם כשר היכא דחותם עצמו בשם הכינוי לכתחילה בשם הכינוי בלבד, היכא דחותם עצמו ג"כ ועשאוהו לשם עצמי, אחרי דהוי תרתי למעליותא הכל קוראין אותו והוא חותם עצמו בשם זה.

לפי זה הכא דהכל קוראין אותו אדאלף, והוא חותם עצמו ג"כ אדאלף, בודאי דלכתחילה צריך לכתוב שם אדאלף לבד, ויפה עשה הרב המסדר אף אם לא הי' שם אברהם יוסף נשתקע.

אכן אם הי' כותב גם שם אברהם יוסף אזי הי' על הגט חשש גדול של ביטול בדיעבד, אחרי דשם אברהם יוסף לא נתחזק כלל לשם כפי שביארנו. ובשם שנשתקע הוי חשש ביטול, מכ"ש היכא דלא נתחזק כלל.

ומה שרצו לדמות זה לשם מומר דאין לכותבו בגט, הם מוציאים לע"ז בזה על כל הגיטין שכותבין גם שם הלע"ז ולפי דבריהם הרי אין לכתוב שם גיות בגט, אלא ודאי דלא דמי לשם מומר, דניתן השם לגיותו, משא"כ הכא נקרא רק בשם כשמות העכו"ם, ואף שאם הי' כח בידינו היינו מוחים ע"ז, אבל האם בשביל זה איננו שמו עתה שלא העברנו המנהג הזה, וכבר אמרו בגמ' (בגיטין ד' י"א ע"ב) רוב ישראל שבחו"ל שמותיהם כשמות העכו"ם וכן היו חותמים בגט, וממילא אם היו מגרשים היו כותבים השם הזה, אחרי דאין בזה שום גיות, רק שינוי שם ישראל.

וע"כ בודאי דאסור להוציא לע"ז על גט הנסדר כדין, וד' ישפות שלום וברכה לנו ולכל ישראל. הכ"ד והמדבר למען הצדק הכו"ח פה סלבודקה.

תוכן העניינים

שות לבוש מרדכי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה