אור ברסלב
שות לבוש מרדכי אבן העזר › סימן נה

שות לבוש מרדכי· רבי משה מרדכי אפשטיין

אבן העזר · סימן נה

סימן נד

אשה שרובא קוראין אותה בשם חנא מלא, ואבי' ואחדים קוראים אותה חנה מלכה, וכתבו בגט פטורין רק שם של חנה מלכה. כבוד ידידי הרב הגאון הנעלה כ"ו וכ"ו כ"ש מו"ה שמואל מנחם מנדל הלוי קץ שליט"א הגאב"ד דפאלאנגען.

קבלתי מכתבו, ואשר ישאל חות דעתי בדבר גט פטורין אשר נכתב בו שם האשה חנה מלכה, וכאשר חקר כתר"ה אודות זה, והרבה אמרו, שקוראים אותה חנה מלא (כן צריך לכתוב לדעתי בלא אלף אחר המ' כי כל פתח אין צריך לכתוב אלף), ואבי' ואחדים אמרו, שקורין אותה חנה מלכה, ובכן נסתבך כתר"ה מה לעשות.

והנה אף שקשה עלי להזדקק בדבר איסור א"א, בעת שטרדות רבו ואין אני שליט ברעיונותי, מפני הדאגות והמצוקות. אכן אחרי שכת"ר כתב שהוא שעת הדחק כי היא עגונה שתים עשרה שנה ובקושי גדול מצאוהו להבעל והשיגו ממנו גט פטורין, אעיר בזה.

הנה כת"ר לא כתב, איך היא חותמת עצמה, שזהו עיקר ואולי אין היא חותמת עצמה, שאינה יודעת לחתום, ע"כ אכתוב רק באופן שאין חתימתה ידועה, ואם אין חתימתה ידועה, הנה אם נתפוס דאחרי שאבי' ואחדים אמרו ששמה חנה מלכה, ושם זה ניתן לה מעריסה, א"כ השם כזה עיקר, ואם כתבו שם העיקר, ולא שם הטפל כשר לכו"ע אך אפשר דבאשה שאין עולה לתורה הרי מה שניתן השם מעריסה אין מועיל וא"כ השוקר רק כמו שקורין לה עתה וא"כ כיון דמשמע מתוך מכתבו, שרובא קורין לה חנה מלא, הרי העיקר השם חנה מלא, ושם חנה מלכה הוא טפל, והיכא שכתב שם הטפל לבד, דעת הרמב"ם שהוא פסול, והאחרונים כתבו, דאף אם לא כתב שום, רק שם הטפל לבד, הוא

אך אפשר דכיון שידוע עדנה, השם חנה מלכה, א"כ הלא אף אלה הקוראים אותה חנה מלא יודעים שהשם חנה מלכה ניתן לה מעריסה, וא"כ הוי ספק, שמא השם חנה מלכה שם העיקר, וא"כ הוי ס"ס, ספק שמא השם חנה מלכה העיקר, ואפילו אם תמצא לומר שהוא שם הטפל, שמא הלכה כהרא"ש, שמכשיר אף אם כתב שם הטפל, או כדעת הב"י דאם כתב שם הטפל לבד בלא וכל שום כשר, והוי ס"ס בדרבנן, דהרי גם להרמב"ם הפסול בכתב שם הטפל לבד הוא פסול מדרבנן, משום תקנת ר"ג שהתקין, דהרי הרמב"ם כתב בפירושו (בפ"ב מה' גירושין ה"ז) דהיכא שהוא כותב פסול, הוא רק מדרבנן. והוי ס"ס בדרבנן, ובדרבנן אפילו נגד חזקת איסור מועיל ס"ס, דהרי גם בדאורייתא יש דעות שס"ס מותר במקום חזקת איסור, וגם יש דעות דבדרבנן. אף נגד חזקת איסור מותר בספק, מכש"כ בס"ס.

ועוד נראה לי דלא שייך כאן חזקת איסור, דהרי הרמב"ם כתב דכל היכא דאמרי פסול, אם נשאת לא תצא. ואם הי' סובר דמדרבנן היכא שגירשה בגט פסול היא עדנה א"א, א"כ אמאי לא תצא, הא כל ימי' עוברים על איסור א"א דרבנן, ע"כ דהיכא דאמר פסול, אסרו רבנן רק לכתחילה להנשא. אבל לא אמרו שהיא א"א מדרבנן, רק אסרו איסור להנשא, א"כ לא הוי כלל חזקת איסור, וא"כ בודאי היכא דהוי ספק ספיקא דתנשא לכתחילה.

ועוד נראה לי, דאפשר דעד כאן לא קאמר הרמב"ם, דאם כתב שם הטפל לבד פסול, דוקא. אם הם שני שמות שוים, אבל אם השם שלא כתבו הוא חניכה, כשר, שהרי כתב הב"י ז"ל, ול"נ דהכותב שם העיקר בלא וכל שום לכ"ע כשר, ואפילו בכתב שם הטפל לבד בלא וכל שום מכשר הרמב"ם בדיעבד דלא גרע חניכתו וחניכתה דמכשיר הרמב"ם בדיעבד, הרי מוכח מדברי הב"י דשם הטפל עדיף מחניכה, והב"י הא ג"כ מיירי בחניכה שהכל קורין בו, שהרי קאי על דברי הטור, שכתב בפירוש חניכה שהכל קוראין, וכן מוכח דהרי הב"י סובר:

דהטור והרמב"ם פליגי אהדדי, דלהרמב"ם דוקא בדיעבד כשר, ולהטור אף לכתחילה, והרי הטור מיירי, היכי שהכל קוראין בחניכה, ואעפי"כ ס"ל להב"י, דשם הטפל עדיף מחניכה אף ששם הטפל קוראין רק מקצת והחניכה קורין הכל, ע"כ מטעם דידוע דחניכה איננו שם עיקר, אף לאלו שקוראין אותו בשם החניכה, וא"כ הא דפוסל הרמב"ם, בכתב שם הטפל, וחיסר שם העיקר משום שיאמרו, שזה אינו האיש הזה, שהרי הכל יודעין שהדבר שהוא עיקר גדול, כותבין שם העיקר, וגט הלא הוא דבר גדול, א"כ כאשר יראו שאיננו כתוב שמו העקרי יאמרו שהוא אחרי, אבל מה שלא כתבו שם החניכה, בשביל זה לא יאמרו שהוא אחר, שיאמרו כתבו שם העיקר ולא שם החניכה, כיון שהכל יודעין שזה הוא חניכה, והוי דומיא היכא. דכתב שם העיקר, ולא כתב שם הטפל, היינו דמעוטא קוראין, ולא חיישינן שמא יאמרו שהוא אחר, שהרי הדין והמנהג לכתוב גם שם הטפל, והכא בהגט כתוב רק שם העיקר, יאמרו שזהו איש אחר שאין לו שם טפל, ע"כ כיון דיש לתלות שכתבו רק שם העיקר, לא יאמרו שאיש אחר הוא, א"כ ה"נ בלא כתבו שם החניכה, לא יאמרו אחר הוא ויתלו שכתבו שם העיקר.

א"כ ה"נ כיון שהכל יודעים שמלא הוא כינוי למלכה, כאשר יראו שבגט כתוב רק מלכה, יתלו שלא כתבו את הכינוי וכתבו רק שם העיקר, ולא יאמרו בשביל זה שאשה אחרת היא, ואף דלהטור בכתב חניכתו וחניכתה כשר, ובשם הטפל פסול, הרי דהטור סובר דחניכה עדיף משם הטפל, היינו דהטור יסבור כיון שיש סברא להכשיר בחניכתה וחניכתו, דהרי אפשר לומר דהרמב"ם פוסל רק היכא שכתב שם הטפל ולא שם העיקר, יטעו לומר אחר הוא, אבל בכתב החניכה יתלו שכתב רק החניכה שהכל קורין בו. וכל היכא דאיכא למתלי תלינן, אבל אין ראי' להיפך, דהיכא דכתב שם העיקר ולא את החניכה יתלו שכתב שם העיקר, ולא החניכה, ולא יאמרו בשביל זה אחר הוא.

ועוד אפשר לומר, דאף לכתחילה אין צריך לכתוב דמתקריא חנה מלא, אחרי שמלא הוא רק קיצור השם ממלכה, ואף שהפ"ת בקונטרס השמות בשם בילא כתב בשם הפרי תבואה שאם נשתקע השם מלכה ועתה קוראין רק מליא, מקרי נשתקע, מפני שנחסר הכף, ולא דמי לשם סעריל ורעכיל, מפני שלא נחסר ההברה במבטא, אפשר דרק היכא שנשתקע כתב כן, אבל היכא דהשם הראשון לא נשתקע שקורין לה בשם חנה מלכה ג"כ, גם הוא יודה שאין צריך לכתוב המכונה מלא אף שנחסר ההברה כ', ע"כ אפשר דגם לכתחילה אין צריך לכתוב דמתקריא חנה מלא, ובפרט שיש ספק איך לכתוב, אם בהא אחרי שנגזר מן שם מלכה, או באלף. עיין בפ"ת שם בשם מליא.

מכל הלין טעמי נראה להתיר, אכן דוקא, אם מיעוטא דמינכר, קוראין אותה חנה מלכה, וחתימתה אין ידוע, אכן אם ידוע שחותמת ג"כ בשם חנה מלא, צריכין להתישב עוד וה' יצילנו משגיאות.

תוכן העניינים

שות לבוש מרדכי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה