שות לבוש מרדכי· רבי משה מרדכי אפשטיין
אבן העזר · סימן נב בענין הנ"ל, ובדין לינה במי כיור
ידידי הרב הגאון הנעלה סוע"ה אור הברקי כש"ת מוה"ר ר' שלמה הענאך מהר"ם שליטא הגאב"ד אפאצק. אחדש"ח! קבלתי מכתב כתר"ה, ויסלח לי על אשר אבוא בקצרה, כי רבו טרדותי ואין לי פנאי עתה לעיין ולכתוב.
והנה מה שהודיע כת"ר כי בביאורי להירושלמי דמקדשין בגזילה כיונתי לדעת הגאון מאור הגולה "האור שמח" שליט"א, ישמח לבבי, אכן אנכי אמרתי זה בזמן הראשון שנהייתי לר"מ בסלבודקה זה כששה עשרה שנה.
ומה שהקשה כת"ר, הא בקדושין בעינן כסף שתוכל ליהנות, וא"כ איך תתקדש באיסורי הנאה דתרי דרבנן, כמדומה לי שכתבתי זה, דכיון שבידה ליהנות אף באיסור מיקרי הנאה, כמו שהקשה רש"י דאם נימא שאינו תופס דמיו. תתקדש באיסורי הנאה, ולא ס"ל תירוץ התוספ' דכיון דאיסור למכור משו"ה לא הוי דמים.
ומה שכתב כתר"ה להקשות מהה"מ דס"ל דאין מקדשין אף בתרי דרבנן. וכן מה שהקשה על מה שכתבתי לגבי עדות מיוחדת בקידושין, מדברי הנו"ב, הנה עדיפא הוי לי' להקשות דהרי התוספ' והרא"ש הרי תירצו תירוצים אחרים, אכן אנכי כתבתי זה רק לשארי שיטות ולא ירדתי לבאר כל השיטות בזה, כי הרי כתבתי בקצרה, ולענין דינא אין נוגע הדבר הזה.
ומה שכתב כתר"ה על דברי שכתבתי שאין לצרף האי ספיקא דנמצא אחד קרוב או פסול, דא"כ אתה מוציא לעז על כל הקידושין דעלמא, וע"ז כתב כתר"ה כי בכל קידושין דעלמא שכונתם לקידושין ממילא כונתם שיהיו עדים רק אלו הכשרים, משא"כ הכא שכונתם הי' להיתול, זה אי אפשר להגיד, דממנ"פ אם כונתם להיתול הרי אינה מקודשת כלל, ולמה לן צירופים, ואם באנו לצרף סברות הרי אנו חוששים שמא הי' כוונתם לקידושין מעלמא, וא"כ אם הי' כונתם לקידושין מעלמא, ממילא הרי הי' כונתם לעדים כשרים, כמו בכל קדושי דעלמא, ובודאי דאין להוציא לעז אף על קידושי רובא דעלמא דלא דינא גמירי.
מה שכתבתי דבעדי קידושין אין פוסל נמצא אחד קרוב מטעם שאח"כ יוכלו לומר ידענו, ורק בהכחשה בעי דרישה וחקירה וצריכים יהי' להגיד ראינו ואז יפסול נמצא אחד קרוב, וע"ז הקשה כתר"ה הא בשעת מעשה הי' קידושין ואיך יופסל אח"כ.
ידידי וכי כך אני בעיניך, כונתי הי' רק, שאם יהי' הכחשה, אז לא נוכל לסמוך על העדים, שהרי נמצא אחד קרוב או פסול אין מקבלים העדים היכא דבעי עדות הראי', וא"כ יופסלו עתה מטעם נאמנות, היינו דיחסר לנו בירור הדברים כמו בממון, דאף שאם הי' הלואה הוא מחויב, אבל כיון שנמצא אחד קרוב או פסול חסר לנו בירור הדברים, ואנו אין מאמינים כלל על המעשה, אבל הלוה בעצמו שיודע בודאי יענש בדיני שמים אם לא ישלם, ה"נ אם יש הכחשה בקידושין ונמצא קרוב או פסול, לנו בי"ד חסר בירור לפסוק, אבל האשה שיודעת המעשה בודאי עוברת על איסור א"א, והוא פשוט.
מה שכתב' דבקידושין עיקר מעשה הקדושין הוא עושה שמקדש אותה, והכסף הוא רק לסלק רצונה, ולא כבענין מכירה דכסף הוא עיקר הקנין שנחלף לה ע"ז, הוא דבר נאה, ופירשתי בזה הגמ' שאין אשה נקנית בחליפין, גבי מתנה ע"מ להחזיר דאין הפירוש קנין חליפין, רק כמו בב"מ (ד' מ"ז ע"א) על התמורה זו חליפין ופירש ר"ת דהכונה חליפי דבר בדבר, והיינו כיון דבקדושין עיקר הכסף שבזה תבטל דעתה. א"כ בעי דוקא כסף שיש בו הנאה, וזה כדברי הרמב"ם שכתב הטעם משום שאין לה הנאה.
ועל דבר קושיתו על הרמב"ם מדוע פסק דלינה פוסל במי כיור כיון דפסק כראב"ש דאין לינה פוסל בקידוש ידים ורגלים הי' לו לפסוק דספק הוא אם פוסל במי כיור לינה כדמסיק הגמ', כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו, ולכהפ"ח ספיקא הוי, נראה לתרץ בפשוט, דס"ל להרמב"ם, דע"כ לא מיבעיא בגמ' אלא לראב"ש דס"ל דאין לינה פוסל כלל בקידוש ידים ורגלים אבל לדידן דפסקינן כר"י דבאמת פסול לינה בקידוש ידים ורגלים בסתם, ורק בקידש ידיו בתחילה לעבודת תרומת הדשן, דאחשבי' רחמנא מתחילה לעבודת יום, משו"ה אין פוסל, דהרי כבר קידש מתחילה לעבודה, א"כ במי כיור דלא שייך בהו האי סברא תחילה לעבודה ממילא דפוסל במי כיור לינה, והרמב"ם מפרש הגמ' (זבחים ד' כ'), הא רבי, דלרבי אין מעלין אותה כלל דהרי בעלות השחר יופסל אף אם יקדש מתחילה לעבודה, אבל לדידי' דפסק בזה כראב"ש, מעלהו לעבודת תרומת הדשן לקדש, אבל משקעהו אח"כ, דמי כיור בעצמם יופסל בלינה, אבל לאביי, לרבי אין מעלהו. ולראב"ש אין משקעהו כלל, וא"כ קשה, והוא. פשוט לדעתי. והנני בזה ידידו מברכו בכטו"ס הכו"ח פה סלבודקה כ"ב תמוז שנת עת"ר לפ"ק