אור ברסלב
שות לבוש מרדכי אבן העזר › סימן מז

שות לבוש מרדכי· רבי משה מרדכי אפשטיין

אבן העזר · סימן מז

סימן מו בענין עגונה

בענין עגונה. כבוד הרב הגאון חו"ב סוע"ה כש"ת מוה"ר ר' אשר יעקב שור שליט"א קבלתי מכתב כתה"ר אשר יחפוץ שאחוה גם אנכי דעתי בדבר עגונות שבאו בשאלתם לפני חדר"ג, ואף כי הטרדות והמוצקות מטרדות ופגעי הזמן אפפוני, ועל כולם מחסור הישיבה הק' אשר ממש באו מים עד נפש וכל קיום הישיבה בסכנה, אכן מפני כבוד הדר"ג אעיר הערות אחדות אשר נראה לדעתי.

בדבר העגונה שקבלו "מעטריצעסקי וויפיס" (תעודת מות) מהרב מטעה"מ ה' מאזע ממאסקווא, שיוסף בן פאול ליפאועצקי מעיר צעהרין פלך קיוב מת בשנת וביום פלוני ונקבר ביום פלוני אך שנותיו הי' כתוב 48 ובאמת היו שנותיו 28, וע"כ כתבו עוד פעם והגיע מכתב שני "וויפיס" ג"כ מקוים בחותם כחוקה ושם היו שנותיו 28, ומהרב מאזע לא הי' מכתב, ופלפל כתה"ר בחכמה בדברי הירושלמי (יבמות פט"ז ה"ז) דאם מצאו כתוב בשטר אם מהני.

אכן באמת את דברי הירושלמי נוכל לפרש בשני אופנים, או דס"ל להירושלמי דגבי עדות אשה לא מפני עדות מפני הכתב, או דשאלת הירושלמי אם מצאו כתוב ולא נדע מי כתבו אם מהני, וכדמשמע לישני' דמצאו כתוב. ואם נימא דשאלת הירושלמי הוא אם מהני בעדות אשה מפי הכתב, וכדמשמע מהברייתא (בירושלמי שם), דיפה כח העדים מכח השטר. בודאי דלהלכה עלינו לפסוק דמועיל עדות מפי הכתב. שהרי גמ' מפורשת בגיטין ע"א שאני עדות אשה דאקילה בה רבנן.

א) והנה המ"מ כתב על דברי הרמב"ם שכתב (בפי"ג מה' גירושין הכ"ח), מצאו כתוב בשטר, מת איש פלוני ה"ז תנשא אשתו, כתב ע"ז המ"מ, כן מוכיח בהלכות בפ' מו שאחזו, והקשה הל"מ למה אמר דכן מוכיח ההלכות, הא גמ' ערוכה, ואם נימא דס"ל להמ"מ דמיירי שלא כתב בתורת עדות מאין מוכיח מההלכות דמשיאין, הא שם מיירי בכתב בתורת עדות.

ונראה דס"ל להמ"מ, דהירושלמי בודאי מיירי בכל גווני אף בכתב בתורת עדות, שהרי מברייתא דמביא ראי' לאיסור, איתא. יפה כח העדים מכח השטר וכח השטר מכח העדים וכו', הרי דמיירי אף בשטר גמור, ואעפי"כ הוצרך לומר דמוכח כן מן ההלכות, דהנה בגמ' שם בגיטין (ד' ע"א ע"א) אמר, מיתיבי כשם שבודקין לגיטין כך בודקין לעדות וכו' שאני עדות אשה. דאקילו בה רבנן, ופירשו בתוספ' לכתחילה דמותיב על הא דאלם אין מביא קרבן שבועה משום דאין יכול להגיד, ע"ז פריך הא בודקין אותו לעדות, ע"כ דאם בדקו אותו ואח"כ שאלו אותו והרכין ראשו הוי הגדה, ומה לי הגדתו בפה או הגדה בראש, ע"ז מתרץ שאני עדות אשה דאקילו בה רבנן.

ולפ"ז אפשר דאף לגמ' דידן עדות בכתב אין מועיל בעדות אשה, ורק הרכנת הראש מועיל, ואף אם נימא דאם כתב לפני בי"ד בעצמו יהי' כשר, דמה שכותב בפני בי"ד לא גרע מהרכנת הראש, אבל אם שלח עדות בכתב לבי"ד אנן מועיל, משום דהא בעדות בעי דוקא ועמדו שני האנשים לפני ד', משו"ה הביא המ"מ דכך משמע מההלכות, היינו דהאלפס כתב בגיטין ז"ל, בעדות אשה דאקילו בה רבנן משום עגונה, אבל עדות דעלמא לא, דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם הרי דהאלפס מפרש כמו שמפרשי בתוספ' דהפירכה שפריך מיתיבי כשם שבודקין אותו לגיטין כך בודקין אותו לעדות. הקשה על רב דס"ל דיכול לדבר מתוך הכתב הוי הגדה. עיין בתוספ' גיטין ע"א ד"ה קתני, ובאמת ע"כ הקושי' על רב, דלא מצינו שיקשה על ברייתא מברייתא אחרת בלשון מיתיבי, רק בלשון ורמינהו.

עכ"פ מוכח מן האלפס דלגמ' דידן בעדות אשה דאקילו בה רבנן כשר אף בעדות בכתב.

ב) ואין להקשות בכל עדות למה לן מיעוט דמפיהם ולא מפי כתבם, תיפוק לי' דבעי ועמדו שני האנשים לפני ד', ובכל דוכתי משמע דאף היכא דשולח עדות בכתב לבי"ד ואיננו בפני בי"ד בעי לימוד דמפיהם ולא מפי כתבם, נראה לי, דהנה בירושלמי גיטין פרק מי שאחזו ה"א איתא, חרש שתרם וכו' ארשב"ג בד"א שהי' חרש מתחילתו, אבל אם הי' פיקח ונתחרש כותב ואחרים מקיימים כתב ידו, והא מתניתא פליגא, נתחרש הוא או נשתטה אינו מוציא עולמית ויכתוב ויקיימו אחרים כתב ידו וכו' אמר ר' יודן תמן באומר כך וכך עשיתי, ברם הכא באומר כך וכך עשו, ר' בנימין בר לוי בעי מה אנן קיימין אם יש בו דעת לבא יש בו דעת לשעבר אין בו דעת לבא אין בו דעת לשעבר, אמר ר' אבא בר מרי בחרש אנן קיימין ואין שליחות לחרש ר' יוסי בר ר' בון אמר בבריא אנן קיימין למה אינו גט אני אומר מתעסק בשטרותיו וכו' אף בעדיות כן, אתא ר' אבהו בשם ר' יוחנן אף בעדיות כן אדם מעיד עדותו מיושב, ועיין במפרשים שלדבריהם קשה מאי שייכא הכא דין דעדות מיושב, וע"כ כתב בקרבן העדה דהנך שני דברים בהדדי אמרן והוא דהנך, ובכלל פירושם בדברי הירושלמי דחוק.

ונראה לי לפרש כן דברי הירושלמי, דהנה בתחילה מפרש הירושלמי דברי רשב"ג שאמר הוא כותב. ואחרים מקיימים כתב ידו, שהוא כותב להם שיכתבו ויחתמו ואחרים מקיימים מה שהוא כותב, דכתיבה כדיבור והוי פיקח בשביל הכתובה, וכמו דאיתא בגמ' דילן, ופריך מברייתא דכתב בכתב ידו וכו' דאינו גט, הרי דכתיבה לאו כדיבור וכו', ר' יודן בא לתרץ דלא תקשה דרשב"ג מיירי כשתרם בעת שהי' פיקח ונאמן על זה אף שהוא חרש, אכן כמו דאיתא בגמ' פסחים (ד' ד' ע"ב) דכיון דבדיקת חמץ מדרבנן אף שמוחזק לן דלא נבדקה הבית הימנוהו רבנן, ה"נ הימנו רבנן להחרש שתרם כשהי' פיקח בתרומה בזה"ז שהוא מדבריהם, ויהי' הפירוש, שכותב החרש לבי"ד ובאים אחרים ומקיימים כתב ידו וברייתא דכתב בכתב ידו, מיירי שאמר עשי כך שהוא להבא, ופריך ר' בנימין בר לוי מה חילוק בין לשעבר לדין דליהבא, (ולפי זה יהי' הגירסא בירושלמי אם יש בו דעת לשעבר יש בו דעת לבא), וע"ז משני ר' אבא בר מרי, דהיכא דמצוה לסופר ולעדים משו"ה אינו גט, שהרי הוא חרש ואין שליחות לחרש, אכן ר' יוסי בר' בון מתרץ בבריא קיימינן, ואעפי"כ אינו גט, משום דמה שכותב יוכל להיות שמתעסק בשטרות הוא.

והנה לפ"ז הפירוש בדברי רשב"ג. כותב לבי"ד ואחרים מקיימים כתב ידו, וא"כ יש לנו דין חדש שיוכל לשלוח עדות בכתב לבי"ד ולא בעי דוקא שטר המתחייב, אלא דהכא מיירי בדין דרבנן, דמיירי בתרומה בזה"ז דרבנן ובעדות איסור דלא בעי עדות, ובעי אם בעדות נמי אם יוכל לשליח עדות בכתב לבי"ד, או עדות בכתב לא מהני, דבעי דוקא עפ"י שטר המתחייב, ואמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן אף בעדיות כן, דיוכל אדם לשלוח כתבו לבי"ד, וכפי שכתב הר"ת דדוקא אלם פסול משום שאין יכול להגיד ואין ראוי לבילה, אבל היכא דראוי לבילה היינו דיכול להגיד יכול לשלוח עדותו בכתב. וע"ז אמר אדם מעיד עדותו מיושב, פירוש, דהנה קיי"ל יושב פסול לעדות כדאיתא בגמ' זבחים ט"ז, ועיין שם בתוספ' ד"ה מה ליושב, והנה יש לעיין אם הא דאמרה התורה דיושב פסול לעדות, הוא, דדין הוא בהגדת העדות דלא הכשירה התורה עדות אלא אם נאמרה מפי עומד, כמו דלא הכשירה לא מפי רחוק לא מפי עכו"ם או פסול, או דבאמת בהגדת העדות אין לנו נ"מ אם נאמרה מפי עומד או מפי יושב, רק שדין הוא שמצוה על מי שמגיד העדות אחרי שהוא עומד ומגיד לפני ד' משו"ה מצוה עליו שיעמוד אז, אבל לענין ההגדה אין נ"מ, דע"ז אין סברא לומר דעדות כשר דוקא מפי מי שעומד לפני ד'.

והנה אם נימא דלא הכשירה התורה אלא עדות שנאמרה מפי עומד לפני ד', א"כ איך יוכשר השולח עדותו בכתב לבי"ד, הא לא נאמרה מפי העומד לפני ד', ע"כ דאדם מעיד עדותו מיושב, פירוש דלענין הגדת העדות אין נ"מ אם עומד או יושב, רק שמצוה דגופו הוא כשמעיד לפני בי"ד אז לכבוד ד' שהוא מעיד לפניו עליו לעמוד, א"כ כששולח עדותו בכתב לבי"ד, שבשעה שהוא כותב אז אין הוא לפני ד', אין עליו לעמוד, ומה שדין הוא שאם העיד עדותו חוץ לבי"ד אינו עדות, היינו שלא הי' כונתו להעיד לפני בי"ד, אבל כשכותב לשלוח לבי"ד הרי הגדתו לפני בי"ד רק שהוא אין עומד לפני ד', אבל הגדתו היינו כתיבתו הוא שולח לבי"ד, וכיון דמדין זה דיכול לשלוח עדות בכתב לפי שפירשנו בירושלמי וכפי דעת ר"ת, מוכח דאין עמידה דין בעדות אלא מצוה דגופו, משו"ה למדו הפוסקים דבדיעבד אם העיד מיושב כשר, שהרי אין זה חסרון בהעדות, רק שלא קים המצוה (ועיין שם בזבחים בתוספ'), וכן מפרשים בירושלמי דאם העיד מיושב כשר.

ובאמת כן מוכח דאין דין העמידה דין בעדות אלא מצוה דגופו, דאם נימא שהוא דין בהעדות, דעדות לא הוכשרה אלא בנאמרה מפי עומד, א"כ איך כשר ת"ח שהעיד מיושב, הא מיושב לאו עדות הוא, ע"כ דרק מצוה דגופו היא, משו"ה בת"ח דכבוד תורה עדיף מעיד לכתחילה מיושב.

(ואף הנך פוסקים דס"ל דאם העיד מיושב פסול, ג"כ יסברו דאין הדין זה בהעדות, דאל"כ לדידהו יקשה מת"ח שמעיד מיושב, רק דאינהו [אולי] ס"ל כיון שעבר בעת עדותו על מצוה דתליא בעדות משו"ה הפסול לעדות, והוי כמו חשוד לאותו דבר, דאף מקילא לחמירתא חיישינן אבל זה כו"ע מודו דאדם מעיד עדותו מיושב אם אי אפשר לו לעמוד מאיזה טעם, דאין הישיבה חסרון בהעדות, רק מצוה דגופו היא כשמעיד לפני ד' אבל בשלח עדותו בכתב דאיננו אז לפני ד', אז עדותו כשר, דלא בעי דוקא עמידה לפני ד.)

לפי דברינו, גם מירושלמי מוכח דהיכא דאין חסרון מטעם מפיהם ולא מפי כתבם כשר עדות בכתב. א"כ אם יהי' הפירוש בירושלמי יבמות, מצאו כתוב בשטר שפוסל בשלח עדות לבי"ד, הא מוכח מגמ' דילן בודאי, ומירושלמי גיטין כפי שביארנו, דבעדות אשה כשר בשלח עדותו לבי"ד, והנך פוסקים דחששו לדברי הירושלמי מיירי באופן שמצאו כתוב ולא שלח עדותו לבי"ד.

וא"כ הכא כשבא הכתב חתום שמת האיש, בודאי דיש לסמוך ע"ז, שהרי שלחו כתבים לבי"ד, ואם נשוה דברי הירושלמי עם גמ' דילן ונפרש דמיירי הירושלמי שמצאו כתוב, ולא נדע אם הי' כונתו להעיד, הרי הכא הי' כונתם להעיד שהרי שלחו להודיע שיוסף בן פאול ליפאוועצקי מעיר צעהרין מת ויש להתירה עפי"כ, ובפרט דהוי ערכאות, ומה שהי' טעות בהשנים, לדעתי אין זה מזיק, דהרי בכתובות כ"ד בעי אם כתוב בשטר אני פלוני כהן לויתי מנה, אם מעלין, או אין מעלין מטעם דלאו אכולי מילתא מסהדי, הרי דדבר שאין נוגע לא קפדי סהדי, א"כ הכא דאין נ"מ לענין שנותיו לא קפיד החותם, גבי גט דין הוא שאם שונה בדבר שאין צריך לכתוב אין מזיק להגט, ובפרט אחרי שידוע שאין בצעהרין אחר יוסף בן פאול ליפאוועצקי, ה"ז טעות דמוכח, וכמו בדילג הסופר תיבה לברי"ע, עיין בחו"מ סימן מ"ג.

ג) וע"ד האשה שבעלה נהרג, שבא כתוב על שאלת האשה ששאלה מהפאלק אודות בעלה, ענו לה שישראל אוסר מרגלית נהרג ביום 12 דעקאבר שנת 14, וע"א ישראל העיד שראה שנשאו נהרג והכירו בפניו, בפרצוף פניו שהי' שלם, היטב שהוא ישראל איסר מרגלית, גם הלך על הקברים שהראו לו קברו, והציב עלי' קרש, ע"א העיד שא"י אמר לו שהביא נהרג את ישראל זיסל מרגלית והראה אותו לו והכירו, הנה יש כאן שני עדים שאמרו שהוא מת, ואף שלא אמרו קברתיו, כיון דאם נשאת לא תצא, הרי ע"כ בע"א במלחמה שמעיד מת בלא קברתיו יצתה מחזקת א"א מדאורייתא, ובתשובה אחת ביארתי דאף מדרבנן אין עלי' דין א"א, דאם נימא דמדרבנן יש עלי' איסור א"א, א"כ מה מועיל שנשאת, אטו שבקינן להו לעבור כל ימיהם באיסורא דרבנן, אלא ע"כ דכיון שאומר מת בודאי שהי' באופן שרוב מתים. ורק משום חומרא שלא יכשל המיעוט אסרו רבנן שתנשא.

וא"כ הרי יש לסמוך על הפוסקים דסברי דערכאות מהימני, וגם על הפוסקים דסברי דבי תרי שמעידים לא בעינן קברתיו, דבתרי לא חיישינן בדדמי, וגם על הנך שיטות דסברי דאימתי חיישינן לבדדמי, היכא שראה ההריגה אבל הכא שני העדים לא ראו ההריגה לא חיישינן לבדדמי, ואף באומר, וגם יש לומר דמה שהעיד העד שהלך על הקברים ומאין נודע לו, א"כ אמר לו אחד שזה המקום שנקבר ישראל אוסר מרגלית, הרי אותו שאמר לו הרי העיד מת וקברתיו, ואף שיוכל להיות שאותו שאמר לו הי' עכו"ם והי' ע"י שאלה, אבל הא יכול להיות שהי' מסיח לפי תומו, והט"ז כתב דאף בישראל אומר מפי עכו"ם תלינן שהי' מסיח לפי תומו, ובצירוף האומדנות שמאז נאבד זכרו, לדעתי יש להתירה.

ומפני אסיפת הפנאי וגודל הטרדה אקצר, וד' יצילני משגיאות, הכ"ד המכבדו ומוקירו מקוה לרחמי שמים ע"כ.

ומה שלא נזכר שם עירו, כיון שהאשה ידעה שעבד ב-256 פעחאטע ועליסאוועטגראדסקי פאלק, וענו לה משם, הרי הפאלק בעצמו הוא רשם, דמה לי עור מה לי פאלק, כ"ז שלא הוחזק שנים, ובפרט שענו על מכתבה שזה הוא תשובה על האיש ממקומה וגם מעדות היהודים מוכח שלא הי' באותו פאלק עוד ישראל איסר מרגלית, ע"כ אין לחשוש לדעתי מזה שלא נזכר שם העיר. טוב ספירת ישראל שנת תרע"ט.

תוכן העניינים

שות לבוש מרדכי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה