אור ברסלב
שות לבוש מרדכי אבן העזר › סימן מו בענין עגונה

שות לבוש מרדכי· רבי משה מרדכי אפשטיין

אבן העזר · סימן מו בענין עגונה

סימן מה בענין עגונה

רב ברכה לכבוד ידידי הרב הגאון המפורסם יאחב כ"ש מוה"ר ר' בצלאל קעלמאנעסקי שליט"א רב בעיר תערסאן. אתמול קבלתי מכתבו אשר יבקש לחות דעתי גם ידידי, אני בדבר השאלה אודות עגונה שהעיד ע"א שראה אצל סט' אחת הרוג. ובבואו ראה כי מיליציאנטר אחד קורא המכתב תעודה שלו נקרא שמו וכינויו, משפחתו ושם עירו לא קרא, וע"א העיד כי א"י אמר לו כי קאוועצקי נהרג אצל סט' הנ"ל, וסיפר מדוע הרגו אותו. כי לפי דעתו רדפו אחריו סוחרים שהטעה אותם בסחורה פסולה.

והנה העיר כתר"ה בטוב, שיש כאן עיקולי ופשורי בעדות הראשון, נזכר שמו וכינויו, ולא שם עירו. וגם חיישינן לשאלה, ובעדות השני לא אמר וקברתיו ודעת הרמב"ם דבעינן מת וקברתיו, צדק כתר"ה בדבריו. וקשה עלי להכנס ראשי בעת שהננו סחופים ומטורפים ממקרי ומצוקי הזמן, וכת"ר ביקש לענות תיכף.

א) אכן לאהבת כתר"ה הנני מעיר בזה, כי לדעתי אחרי שהגר"א כתב דעיקר כדעת הי"א, דהיכא דמזכיר שמו ושם אביו:

לא בעינן שם עירו, והכא שהעד שמע שאמר וקרא השוטר זעליג קאוועצקי, הרי כינוי משפחתו הוי כשם אביו:

דהיינו שמו ושם כינוי משפחתו. אף שהנו"ב בסימן מ"ה כתב כי כינוי משפחתו אינו דומה לשם אביו. משום דכל המשפחה נקראת כך, לדעתי השם שיקרא אביו, למשל אם שמו יוסף ושם אביו שמעון הרי יש הרבה אלפים שנקראו בשם שמעון. אלא דהסימן הוא שהאיש שמו יוסף ושם אביו שמעון, א"כ מה שהאיש שמו זעליג וכינוי משפחתו קאוועצקי הוא שם יותר מובהק משם שמעון, דמצוי יותר אנשים ששמם שמעון מאנשים שכינוי משפחתם קאוועצקי.

וע"ד החשש לשאלה, הנה רוב הפוסקים פסקו דלא חיישינן לשאלה, (ואף להנך דחיישינן לשאלה אפשר לומר דאימתי חיישינן לשאלה דוקא בדבר שטוב בעדו הבגד השני כמו הראשון. אבל במכתב תעודה דעתה נחוץ לכל נוסע שיהי' לו מכתב תעודה, ובודאי דלמה לו לעזוב מכתב תעודה כזה שהוא שמו ולהשתמש במכתב תעודה שלו. אז בודאי לא הי' מוסרו לאחר, רק הי' מטמינו, וגרע מכיס וארנקי דלא מושלי אינשי.) וא"כ לשיטה זו הלא יש להתירה, והגר"א כתב שדעה זו עיקר.

ואף להכרעת רבינו הרמ"א, הלא כתב היכא שיש אומדנות והוכחות יש להקל ולסמוך, הנה הכא יש אומדנות, דהנה המבי"ט כתב דאם נאבד יהודי בדרך ואח"כ באותו דרך נמצא הרוג אמרינן הוא שנאבד הוא שנמצא והכא כיון שכתב כבודו הרמה שאשתו קבלה ממנה מכתב שנוסע הוא בדרך ההוא ונמצא שם הרוג אמרינן זהו שנאבד.

ואף שהש"ש בשמעתא ז' פרק י"ז מקשה על המבי"ט ועל הש"י דמדמי להא דרבי ורשב"ג בשדה שנאבד בה קבר, וע"ז מקשה הש"ש התם אמרינן הסברא רק לסלק החששא מקבר הראשון, דבלא הקבר לא היינו חוששים, אבל הכא בעינן ידיעה שזה הוא. ועוד הכא נאבד חי ונמצא מת, ודמי לנאבד ככר ונמצא פירורין, ועיין בנו"ב שכתב דדברי המבי"ט לא דסמכא נינהו שהרי שיירות מצויות.

אמנם לפענ"ד נראה דאין כונת המבי"ט לומר משום דאמרינן כיון שהי' איש זה במקום, זה הוא הנהרג בודאי, דילמא אזל דעלמא וזה אחר הוא, רק כונת המבי"ט. כיון שהאיש הלך בדרך זה ונאבד זכרו. אשר זהו שינוי גדול שאם יודעים להיכן הלך ונאבד ולא נדע אי' הוא. וכיון דנמצא הרוג בזה, א"כ אם נימא דזהו האיש שנאבד חד שינוי הוא, אבל אם איש אחר הוא עלינו לומר שזה האיש שהלך נשתנה שלא נדע איפוא הוא וזה האיש שנהרג נעשה בו שינוי שנהרג. על זה אמרינן שלא הי' בכאן עוד שינוי.

וע"ז נוכל לומר דגם רשב"ג יודה, דהרי בבכורות דף כ"ה פירש בגמ' דמשו"ה אמר רשב"ג תבדק כל השדה משום דאמרינן כיון דהאי גברא קבר, קבר בה גם אינש אחרינא, אבל דהוי לא שכיח, אם נימא דמום לא שכיחא, אז אם נאבד בעל מום בעדר ונמצא בעל מום לא חיישינן דילמא הי' עוד שינוי שנפל בעוד בהמה מום, ורבי ס"ל דאף היכא דלא הוי שינוי רק שאינו מצוי כל כך ג"כ לא תלינן בשתי סיבות שאינם מצוים, אבל היכא דהוי שינוי גם רשב"ג מודה דלא תלינן בשני שינויים. [עיין לעיל סי' מ"ד באריכות].

אלא דלפי דברינו יוצא מזה חומרא, דלפי זה נצטרך לומר דנפילה לאו שינוי הוא, כדי לישב הקושי' מגט דחיישינן לב' יוסף בן שמעון בשיירות מצויות, וכן צריך לומר עוד, דאל"כ תקשה בכל אבידה לרבי, דהרי פירשו בתוספ' דלא חיישינן שמא לא אבד רק דאמרינן דילמא גברא אחרינא אבד, עיין בתוספ' ב"מ כ"ב אי דליכא, ואמאי לא נימא האי שאבד הוא, אלא ע"כ דאבידה לא הוי שינוי, וא"כ דלפי דברי המבי"ט אמרינן האי שנאבד האי שנמצא, אבל להנך פוסקים דלא ס"ל כן, הא יש לחוש לשמא אבד המכתב תעודה, אף דכתבנו דבזה לא חיישינן לשאלה אבל ליחוש לנפילה.

אך נוכל לומר ממ"נ אם נסבור כהמבי"ט הא שריא מטעם האי שנאבד זכרו האי שנמצא הרוג, ולהנך פוסקים דלא ס"ל כן. הא אין ראי' דנפילה לא הוי שינוי, ועוד הא תקשה מאי משני בגמ' כיס וארנקי לא מושלי אינשי משום דלא מסמני, ליחוש לנפילה, אלא ע"כ דליחוש לנפילה שגם המוצאו יאבד זהו שינוי דלא חיישינן. א"כ לומר שזה שמצאו הוא שנהרג לא חיישינן, ועוד הכא לא שייך למיחש לנפילה, דהרי עתה כמעט לכל אחד יש לו מכתב תעודה, וא"כ זה שמצאו הרי הי' לו ג"כ מכתב תעודה ואיפא היא התעודה שלו.

עכ"פ גם לדעת הרמ"א יש כאן אומדנות המוכיחות, ולפי דעתי דברי המבי"ט דסמכא נינהו, ועדות השני שישראל העיד שאמר לו א"י שנהרג קאוועצקי מחערסאן שהי' מכירו שעבד במקום פלוני שהי' מטייל עם בתו של פלוני וסיפר המעשה מפני מה נהרג, וכל זה אמר לפי תומו, ג"כ לדעתי יש לצרף.

אף שלדעת הרמב"ם הא בעכו"ם שאמר מת בעינן דוקא שיאמר קברתיו. אכן הרי ביארו דדוקא היכא שאין העכו"ם מכירו רק שהלך עמו, שם בעינן שיאמר קברתיו, ובאמת כן מוכח ברמב"ם בכמה מקומות שהרי בפי"ג מהלכות גירושין הלכה י"א כתב. כיצד עכו"ם מסיח לפי תומו, אמר אוי לפלוני שמת, כמה הי' נאה וכמה טובות עשה עמי, או שהי' מסיח אומר כשהייתי בא בדרך נפל פלוני שהי' מהלך עמנו ומת, ותמהתי לדבר זה כיצד מת פתאום, וכיוצא בדברים אלו. הרי שלא הזכיר כאן כלל הרמב"ם דבעינן שיאמר קברתיו, וע"כ צ"ל דהרמב"ם מדייק השינוי לשון בגמ', (ביבמות ד' קכ"א ע"ב) דהגמ' קאמר אי לפרשא זריזא דשכיב, וכן מאן איכא בי חיואי שכיב חיואי, הרי דאין בגמ' לשון קברתיו, ואילו המעשה דכרך ביתר איתא בגמ' בדברי העכו"ם וקברתים, ע"כ היכא דעכו"ם אומר סתם מת כמספר במעשה נוכל לומר שאין הענין נגע אליו לעיין, ובדדמי מספר שמת, ורק כשרואין אנו שנגע הדברים והענין אל לבו שהוא מצטער כמי על פרשא זריזא, שזה הי' לו טובה או ששואל מאן יש מבית של פלוני, אז הדבר לאמיתת הדברים. וכשאומר מסיח לפי תומו המעשה שמת, אז ראי' שמת ודאי, אבל אם העכו"ם מספר מעשה בעלמא, אמרינן שאמר בדדמי, ונדמה לו מקופיא שמת, ומשו"ה בהנך מעשיות שהעכו"ם סיפר רק אותם שהלכו עמו ולא הי' מכירם, בעינן שיאמר קברתיו, וא"כ הכא שהעכו"ם הכירו וחזינן שהענין נגע לו שסיפר מהמעשה ואיך נהרג שם, גם הרמב"ם יודה דלא בעינן שיאמר וקברתיו, ובפרט דהרבה פוסקים סוברים דלא בעינן שיאמר וקברתיו.

מכל הנך טעמי נראה לדעתי שיוכל כתה"ר להצטרף להתיר

ג) וע"ד האשה שבעלה נאסר ואחר כך אמרו משם המשמשים שנגמר דינו למיתה ונהרג וקברוהו, וכן כתבו אח"כ הודעה מהמחפשים שפלוני נגמר להריגה ונתקיים הפס"ד, יפה העיר כתר"ה שהדבר דומה לשמע מערכאות שפלוני נהרג שאין נאמנים מפני שכונתם להטיל אימה.

אכן נראה לי, דהנה בגיטין (ד' י' ע"ב) איתא גבי כל השטרות העולים בערכאות של עכו"ם, דכיון דערכאות נינהו, אי לאו דהוי חזי לא הוי מרעי נפשי, וא"כ לא דמי לשמע מערכאות, דהתם על זה לספר מעשה לאו ערכאות נינהו. ולספר מעשה גם הערכאות ככל העכו"ם היכא שיש טעם למה אומר כן דלא הוי מסיח לפי תומו אין נאמן, אבל לזה שהוא ממונה לחתום מאי דחזי, כיון דערכאות הוא לא מרעי נפשי' ע"כ זה הוא התמנותם והם מודיעים פסק דינם במכת"ע אילו הי' שקר לא הוי מרעי נפשיהו (ועדיף. מאומן לא מרעי אומנתי', דהרי לכו"ע בערכאות אמרינן אי לאו דחזי לא הוי מרעי נפשיהו) וגם יש לחלק בין דיבורא דאמרי, למעשה לחתום ולהודיע במכת"ע.

אכן לכאורה אפשר לומר דתליא בשיטת הרא"ש והרמב"ם, דהרא"ש ס"ל דכל ערכאות בסתמא לאו מקבלי שוחד, אף דודאי עכו"ם אוהב שוחד ורודף שלמונים, אעפ"כ כיון דערכאות הוא בסתמא אמרינן דלא מקבל שוחד אאאו נפשי', אכן הרמב"ם הא ס"ל דבעינן דוקא שיעידו על הערכאות שאין מקבל שוחד. הרי דבסתמא אמרינן דבשביל שוחד יוכל לאורועי נפשי', א"כ גם בשביל השוחד הזה שרוצים להטיל אימה יוכלו לעירעות נפשם ולחתום בשקר.

אכן אפשר בדבר כזה דיוכל להתברר שקרם דיבוא הרוג ברגליו. גם הרמב"ם יודה דלא חיישינן לערכאות בדבר שהוא ערכאות שירעה נפשי' לחתום בשקר, ולא דמי להא דגיטין, דאי לאו דחזי דיהבי זוזי. דהתם הרי לא יוכל להתברר שקרם כשיעידו שראו נתינת המעות.

ועוד נראה לי. דגם הרמב"ם יודה בזה, דהרי הרמב"ם הצריך שיעידו עדי ישראל על הערכאות שאינם ידועים בקבלת שוחד, ולכאורה קשה הרי לא ראינו אינו ראי', ואיך יעידו שאינם מקבלים שוחד, ע"כ דכונת הרמב"ם דעל הרבה ערכאות ידוע שהם מקבלים, ע"כ צריך שיעידו שאלו אין ידועים, וממילא אוקמינן אחזקתיהו דלא מרעי נפשיהו, א"כ הרי העדים אינם עדי ראי' רק ידיעה שלא נשמע עליהם.

א"כ הרי גם על זה יוכלו להעיד הכל שאינם ידועים לעשות דבר כזה בשביל הנאתם להטיל אימה להודיע אפיציעל דבר שבמקום זה יוכל להתברר שקרם שיבוא הרוג ברגליו, וממילא אוקי אחזקת ערכאות לגבי דבר כזה, דהרי גם בערכאות כשמעידים עדי ישראל שאינם ידועים בקבלת שוחד אעפי"כ חשודים המה בשביל שוחד או בשביל הנאתם להטיל אימה להגיד שקר. רק כיון דאינם ידועים בקבלת שוחד להטות ולעוות בדבר שהוא ערכאות על זה, א"כ ה"נ על דבר כזה אינם ידועים להודיע במקום המעשה שקר כדי להטיל אימה והרי הכל שיודעים הנהגתם, עדים לזה.

ע"כ לדעתי יש לסמוך על זה ולהתירה בצירוף האומדנות שמאז נאבד זכרו, ולדעתי האומדנא הוא דבר גדול, והנה הח"ס כתב דבזמנים אלו דמצו מכתב"ע כיון דנאבד זכרו יצתה מחזקת א"א ולכאורה אין אלו אלא דברי נביאות אכן באמת הצדק אתו. דהנה בגמ' יבמות (ד' ק"כ) איתא דמשו"ה מתירין בע"א שהעיד שמת, משום דאשה דייקא ומינסבא, ועיין בתוספ' כתובות כ"ג דמשום סברא דאשה דייקא ומינסבא. יצתה מחזקת א"א, ולכאורה הא אשה בעצמה אומרת שלא תדע ממיתת בעלה אלא מדברי העד ומה מועיל דייקא מאין תדייק, עכצ"ל דהיא תדייק ע"י האומדנות אם העד אומר באמת או רוצה לשקר, ועל האומדנות לא שייך דינים, רק סמכו חז"ל עלי' שכיון שהדבר נוגע לה משום חומר היא תדייק, וכיון דמינסבא מסתמא ראתה באומדנות המוכיחות שהאמת עם העד האומר שמת, הרי דע"י אומדנות יצתה מחזקת א"א, א"כ כשידוע לנו אומדנות מוכיחות יצתה מחזקת א"א.

א"כ מה שנאבד זכרו מעת ההיא זה הוא אומדנא דמוכיחה שפיר, וע"כ יש לסמוך על עדות שאמרו שנהרג ושהי' כתב במכת"ע אפיציעל הודעה מהם וד' ארם ת שי יצילנו משגיאות.

דברי' ידידו מוקירו המחכה לרחמי שמים. א' אייר שנת תרע"ט. תרלה שני' אמיה

תוכן העניינים

שות לבוש מרדכי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה